סימן קכב: דין נותן טעם לפגם בכלים
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קכב: דין נותן טעם לפגם בכלים

סימן קכב: דין נותן טעם לפגם בכלים

 

סעיף א
נותן טעם לפגם, מותר.
 
סעיף ב
קדירה שאינה בת יומא, דהיינו ששהתה מעת לעת משנתבשל בה האיסור, הויא נותן טעם לפגם ואפילו הכי אסרו חכמים לבשל בה, לכתחלה, גזירה אטו בת יומא; בין שבלועה מאיסור ובא לבשל בה היתר, ובין שבלועה מחלב ובא לבשל בה בשר, או איפכא.
 
סעיף ג
יש אומרים הא דחשיבה פגומה כשאינה בת יומא, דוקא שהדיחה יפה וסר ממנה כל שמנונית איסור הדבוק בה, אבל אם לא הדיחה יפה, שהאיסור הוא בעין, אינו נפגם בשהיה מעת לעת.
הגה: ומכל מקום אם יש ששים רק נגד הדבוק בקדרה, הכל שרי, דמה שבקדרה כבר נפגם ואינו צריך בטול (כן משמע לעיל סימן צ"ה). יש אומרים דבדברים חריפים לא אמרינן דין נותן טעם לפגם, כמו שנתבאר לעיל סימן צ"ה וצ"ו, ולכן אם בישל, בקדירה איסור שאינה בת יומא מאכל חריף, כגון תבשיל שרובו חומץ או תבלין או שאר דברים חריפים, אסור; אבל לא מיחשב התבשיל חריף משום מעט תבלין שבו (מרדכי פא"מ ורשב"א סי' תמ"ט) וכן נוהגין. ועיין לעיל סימן צ"ה וצ"ו. אבל אם היה האיסור דבר חריף, ואח"כ שהה הקדירה מעת לעת ובשלו בו היתר שאינו חריף, מותר, דאין החריפות הראשון משוי ליה לשבח. (ארוך כלל ל"ח).
 
סעיף ד
קדרה הבלועה מבשר וחלב, אם קודם שעבר לילה אחת חממו בה מים, חשיב כאלו חזר ונתבשל בה האיסור, ומונים מעת לעת משעה שהוחמו המים, מה שאין כן בשאר איסורים. (טור סימן קכ"א וסימן צ"ד וע"ל סימן צ"ד ס"ק כ"ב וסימן ק"ג).
 
סעיף ה
איסור מועט שנבלע בכלי שדרכו שלא להשתמש בו בהיתר מועט בכדי שיתן זה טעם בהיתר שישתמשו בו, כמו קדרה גדולה וחבית וכיוצא בהן, הרי זה מותר להשתמש בו לכתחלה, אף על פי שהוא בן יומו, לפי שאי אפשר לבא לידי נתינת טעם. אבל אם הוא כלי שמשתמשין בו בדבר מועט, כמו קערה וכיוצא בה, אסור להשתמש בו, שאין מבטלין איסור לכתחלה, אפילו איסור מועט ואפילו איסור הבלוע.
 
סעיף ו
סתם כלי עובדי גילולים הם בחזקת שאינם בני יומן, לפיכך אם עבר ונשתמש בהם קודם הכשר, התבשיל מותר.
הגה: אבל אם חמם מים בכלי של עובד כוכבים ללוש בהן פת, אסור ללוש באותן מים, דלדבר זה מקרי לכתחלה הואיל ועדיין לא התחיל הנאתו, שלא הוחמו לשתיה (ש"ד והגהותיו). אבל דבר שנעשה בשבילו ולא בשביל דבר אחר, אע"פ שהוא של עובד כוכבים וישראל קונה ממנו, לכתחלה מותר דמאחר דכבר נעשה ביד עובד כוכבים מקרי דיעבד. אף על פי כן אסור לומר לעובד כוכבים: בשל לי ירקות בקדרתך, וכן לא יאמר לו: עשה לי מרקחת, שכל האומר: בשל לי, הרי הוא כאלו בישל בידיו. ואפשר שעל ידי הרקחים (או שאר אומנים) מותר, שכל האומנים מיחדים כלים נקיים למלאכתם, כדי שלא יפגמו אומנתם. ובעל נפש יחוש, שדברים אלו מביאים לידי טהרה ונקיות.
 
סעיף ז
כשם שסתם כליהם של עובדי כוכבים אינם בני יומן, כך סתם כלים שלנו בחזקת שאינן בני יומן.
 
סעיף ח
כלי שנאסר בבליעת איסור ונתערב באחרים ואינו ניכר, בטל ברוב (טור בשם רשב"א).
 
סעיף ט
יש ליזהר מלהניח בבית עובדי גילולים כלי סעודה, דחיישינן שמא ישתמש בהם.
הגה: ואפילו אם נתנם לאומן לתקנם, צריך לעשות בהם סימן שלא ישתמש בהם העובד כוכבים (ב"י בשם א"ח). ואם עבר ולא עשה, כשחזר ולקחן מן העובד כוכבים צריכים הגעלה. ודוקא אם שהו קצת אצל העובד כוכבים, דהיינו כחצי יום, אבל לפי שעה אין לחוש (מרדכי פא"מ). וכל זה כשרוצה להשתמש בו ביום שנתנו לו, דליכא אלא חדא ספיקא שמא נשתמש בו העובדי גילולים או לא, אבל אם לא לקחו מן העובדי גילולים עד לאחר זמן, דנוכל לומר אף אם נשתמש בו העובד כוכבים כבר נפגם ונשתהא מעת לעת; או נשתהא ביד ישראל לאחר שלקחו מן העובד כוכבים מעת לעת, אזלינן לקולא ואין חוששין בדיעבד (סברת הרב). ואם לקחו מן העובד כוכבים באותו יום שנתנו לו, ועבר ונשתמש בו בלא הגעלה, יש אוסרים המאכל כמו בכלי שהוא בודאי בן יומו (ארוך); ובמקום צורך יש להקל בדיעבד, ולכתחלה יש ליזהר בכל ענין, אפילו בעבדים ושפחות העובדי כוכבים שבבית ישראל, שלא לייחד כלים שלנו אצלן, שמא ישתמשו בהן בדברים האסורים (שם במרדכי). וע"ל סימן קל"ו.
 
סעיף י
קערות ששלח ישראל לעובדי גילולים עם מאכל, ושהו שם, אם ניכר בהם המאכל ששלח הישראל בתוכה, מותר. ואם לאו, אסור אם רגילים להדיח הכלים בחמין, דחיישינן שמא הודח עם כלי איסור.
 
סעיף יא
כלי סעודה שביד העובדי גילולים, ומסיח לפי תומו ואומר שחדשים הם, ויראה שהוא כמו שהוא אומר, מותר לקנותם ממנו.
הגה: ויש מחמירים ואומרים שאינו נאמן, ואין ליקח כלים מן העובד כוכבים רק כשמוכר הרבה כלים, וקונה כלי בין הכלים (רשב"א בשם ר' יונה). וכן נוהגין לכתחלה, אבל במקום הדחק, כגון שנתארח בבית עובד כוכבים ואין לו כלים, נוהגין כסברא הראשונה, וכן עיקר. ועיין לקמן סימן קל"ז.
 
סעיף יב
יש מי שאומר שקערות הבאות מעבר לים שקערורות ירקרקות או אדמדמות, אסור להשתמש בהן לעולם בחמין, מפני שאינן חדשות, שהעובדי כוכבים משתמשים בהם ואינו ניכר. הלכות יין נסך