לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן רצו: דיני כלאי הכרם וכלאי זרעים

סימן רצו: דיני כלאי הכרם וכלאי זרעים

 

סעיף א
הזורע שני מיני תבואה או שני מיני ירקות עם זרע הכרם, הרי זה לוקה שתים, אחת משום שדך לא תזרע כלאים (ויקרא יט, יט) ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים (דברים כב, ט) ואינו לוקה משום לא תזרע כרמך כלאים (דברים כב, ט) עד שיזרע בא"י חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. וכן אם חפה אותם בעפר, לוקה. וכן אם זרע שני מיני ירק וחרצן, או זרע אחד ירק וזרע אחד מין תבואה וחרצן במפולת יד, הרי זה לוקה. ואינו חייב מן התורה אלא על קנבוס ולוף וכיוצא בהם, מזרעים שנגמרים עם תבואת הכרם, אבל שאר הזרעים אסור מדבריהם. וכן אסור מדבריהם לזרוע כלאי הכרם בחוצה לארץ. ואין עודרין העובד כוכבים בכלאים, אבל עוקרין עמו כדי למעט התיפלה.
 
סעיף ב
אין אסורים משום כלאי הכרם אלא מיני תבואה ומיני ירקות בלבד. אבל שאר מיני זרעים, מותר לזרעם בכרם. ואין צריך לומר שאר אילנות.
 
סעיף ג
אסור לזרע ירקות או תבואה בצד הגפנים, או ליטע גפן בצד הירק או התבואה. ואם עשה כן, אע"פ שאינו לוקה, הרי זה קידש ונאסרו שניהם בהנאה הירק או התבואה והגפנים, ושורפין את שניהם, שנאמר: פן תקדש המלאה הזרע. (דברים כב, ט) ואפילו הקש של תבואה והעצים של גפנים האלו אסורים בהנאה ושורפים אותם, ולא יסיק בהם תנור וכירים, ולא יבשל בהם באש שריפתן.
 
סעיף ד
אחד הנוטע ואחד המקיים, כיון שראה כלאים צמחו בכרמו והניחם, הרי זה קידש. ואין אדם מקדש דבר שאינו שלו. לפיכך המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו, קידש גפנו ולא נתקדשה התבואה. סיכך גפן חבירו על תבואתו, קידש תבואתו ולא קידש גפן חבירו. סיכך גפן חבירו על תבואת חבירו, לא קידש אחד מהם, ומפני זה הזורע כרמו בשביעית לא קידשו.
 
סעיף ה
הרואה כלאים בכרם חבירו וקיימן, הרי זה הרואה אסור בהנייתה וכל אדם מותרים בהם. ואלו קיימן בעל הכרם היה מקדיש אותם לכל אדם, כמו שביארנו.
 
סעיף ו
האנס שזרע כלאים בכרם חבירו, אם נשתקעו הבעלים אע"פ שלא נתייאשו, הרי זה קידש מן התורה. ואם לא נשתקעו הבעלים, אע"פ שנתייאשו, אינו מקדש אלא מדברי סופרים.
 
סעיף ז
הרוח שעקרה פארות הגפן ושלחה אותם על התבואה, יגדור אותם מיד. ואם אירעו אונס ולא סילקן, הרי אלו מותרים ולא נתקדשו.
 
סעיף ח
אנס שזרע את הכרם, כשיצא האנס יקצור הזרע מיד, ואפילו בחולו של מועד. ואם לא מצא פועלים, יוסיף להם עד שליש בשכרן. בקשו ממנו יותר, או שלא מצא פועלים, הרי זה מבקש בנחת וקוצר. ואם נשתהה הזרע עד שיגיע לעונה שמקדש, הרי זה קידש ויאסרו שניהם.
 
סעיף ט
מאימתי תבואה או ירק מתקדשים, משישרישו. וענבים, משיעשו כפול הלבן.
 
סעיף י
כרם שלא הגיעו ענביו להיות כפול הלבן אלא עדיין הם בוסר, וזרע בתוכו ירק או תבואה, והשרישו, הרי זה לא קידש. ואעפ"כ קונסין אותו ואוסרין הזרע, אבל הבוסר מותר. ואם עקר הזרע קודם שיעשו הענבים כפול הלבן, הרי זה מותר בהנאה. מקצתן נעשו כפול הלבן ומקצתן לא נעשו, את שנעשו נתקדשו, ואת שלא (נעשו), מותרים.
 
סעיף יא
ענבים שנעשו כפול הלבן וזרע בצדן תבואה או מיני ירקות ולקט הזרע קודם שישריש, הרי זה מותר בהנאה. ואם השריש, אסור.
 
סעיף יב
גפן שיבשו העלים שלה ונפלו כדרך שתיבש הגפן בימי הקור, אסור לזרוע בצדה ירק או תבואה, ואם זרע לא קידש. וכן הזורע בעציץ שאינו נקוב המונח בכרם, לא קידש, ומכין אותו מכת מרדות. אבל עציץ נקוב, הרי הוא כארץ.
 
סעיף יג
היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים, או שיצאו עם הזבלים או עם המים, או שהיה זורע או זורה בשדה לבן וסיערתו הרוח לאחוריו ונפלו הזרעים בכרם וצמחו, הרי זה לא נתקדש, שנאמר: אשר תזרע (דברים כב, ט) וזה לא זרע. וחייב לעקור כשיראה, ואם קיימו הרי זה קידש. ואם סיערתו הרוח לפניו וראה הזרעים שנפלו לכרם, הרי זה כזורע. וכיצד יעשה, אם צמחו העשבים, יהפכם במחרישה ודיו. ואם מצאם שנעשו אביב, ינפץ אותו אביב כדי להשחיתו, שהכל אסור בהנאה. ואם מצאם שנעשים דגן, הרי זה תשרף. ואם ראה אותם וקיימם, הרי אלא ישרפו עם הגפנים הסמוכות להם.
 
סעיף יד
הרואה בכרם עשב שאין דרך בני אדם לזרעה, אע"פ שהוא רוצה בקיומו לבהמה או לרפואה, הרי זה לא קידש עד שיקיים דבר שכמותו מקיימים רוב העם באותו מקום. כיצד, המקיים קוצים בכרם, בערב שרוצים בקוצים לגמליהם, הרי זה קידש. האירוס והקיסום ושושנת המלך ושאר מיני זרעים, אינם כלאים בכרם. הקינדוס וצמר גפן, הרי הם כשאר מיני ירקות ומקדשים בכרם. וכן כל מיני דשאים שעולים מאליהם בשדה, הרי הם מקדשים בכרם. ופול המצרי, מין זרעים הוא ואינו מקדש.
 
סעיף טו
הקנים והורד והאטדין (פי' ערוך מין הדס), מיני אילן הם ואינם כלאים בכרם. זה הכלל: כל המוציא עלין מעיקרו, הרי זה ירק. וכל שאינו מוציא עלין מעיקרו, הרי זה אילן. והצלף, אילן לכל דבר.
 
סעיף טז
הרואה ירק בכרם ואמר: כשאגיע לו אלקטנו, מותר. הגיע לו ועבר מעליו ואמר: כשאחזור לו אלקטנו, אם שהה עד שהוסיף אחד בק' ק', הרי זה קידש.
 
סעיף יז
אסור לעבור בעציץ נקוב שזרוע בו ירק בתוך הכרם. ואם הניחו תחת הגפן ונשתהה שם בארץ כדי להוסיף אחד ממאתים, הרי זה קידש.
 
סעיף יח
בצל שנטעו בכרם ואח"כ נעקר הכרם, ואחר כך צמחו בצלים מן העיקר הנטוע, אף על פי שרבו הגידולים על עיקרו במאתים, הרי אותו העיקר באיסורו, שאין גידולי היתר מעלין את העיקר האסור.
 
סעיף יט
הזורע תבואה או ירק בכרם או המקיימו עד שהוסיף במאתים, הרי זה מקדש מן הגפנים שסביבותיו י"ו אמה לכל רוח, עגולות ולא מרובעות, ורואים כל העיגול שרחבו ל"ב אמה כאלו הוא כולו מלא ירק, וכל גפן שתהיה בתוך עיגול זה נתקדשה עם הירק, וכל שחוץ לעיגול אינה מתקדשת.
 
סעיף כ
במה דברים אמורים, כשהיה בין שפתי העיגול הזה ובין שורות הגפנים שחוצה לו יותר על ד' אמות. אבל אם היה ביניהם ד' אמות מצומצמות או פחות, רואים את העיגול כאילו הגיע לשורה הסמוכה לו וכאלו רוחב העיגול מ' אמה, ורואין כל גפן שתפול בתוך עיגול זה של מ' אמה הרי היא מתקדשת.
 
סעיף כא
במה דברים אמורים, בזורע או מקיים תוך הכרם. אבל בזורע חוץ לכרם וסמוך לו, הרי זה מקדש שתי שורות של גפנים הסמוכות לזרע, ר"ל באורך כל הזרע, ויתר ד' אמות חוץ לזרע, ומתקדש מן הזרע רוחב ד' אמות באורך כל השורה של כרם. ואם זרע בצד גפן יחידית, אינו מקדש מהזרע אלא ששה טפחים לכל רוח.
 
סעיף כב
ילדה, פחותה מטפח, אינה מקדשת את הזרעים. במה דברים אמורים, בשתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב, אבל אם כל הכרם כן, הרי זה מקדש.
 
סעיף כג
שתי גנות זו על גב זו, התחתונה עשויה כרם זורע את העליונה עד שהוא מגיע לאויר י' טפחים קרוב לכרם, שאויר עשרה טפחים סמוך לכרם או לגפן יחידית אסור לזרוע בו זרעים. ואם היתה העליונה עשויה כרם, הרי זה זורע את התחתונה עד שהוא מגיע למטה משלשה טפחים מעיקר הגפנים.
 
סעיף כד
מי שהיתה שדהו זרועה ירק או תבואה ונמלך ליטע בה גפנים, הופך את הזרעים במחרישה ואחר כך נוטע. ולא יטע ואחר כך יהפוך.
 
סעיף כה
היתה נטועה גפנים ונמלך לזרוע בה זרעים, משרש את הגפנים ואחר כך זורע את הזרעים. ואם רצה לקוץ את הגפנים עד שלא ישאר מהן אלא פחות מטפח סמוך לארץ, הרי זה מותר לזרוע ואחר כך יחזור וישרש את הנשאר בארץ מהגפנים.
 
סעיף כו
המבריך ג' גפנים ועיקריהם נראים, אם יש ביניהם מד' אמות עד ח' הרי אלו מצטרפים לשאר גפנים העומדות, וכאילו לא הבריכן. ואם לאו, אינם מצטרפות. היו פחות מג', אינם מצטרפים אלא מרחיק מהם ששה טפחים לכל רוח, וזורע.
 
סעיף כז
כל הזורע תחת השריגים והעלים היוצאים מן הגפן, הרי זה קידש ואע"פ שהזרע רחוק מעיקר הגפן כמה אמות. הדלה את הגפן על מקצת אפיפירות (פי' עצים או קנים ארוגים שמדלין עליהם שריגי הגפנים כשהם ארוכים הרבה), לא יזרע תחת מותר האפיפירות ואע"פ שאין עליהם לא עלים ולא שריגים. ואם זרע, הואיל ואין הזרע תחת סכך הגפן, הרי זה מותר. וכן אם הדלה הגפן על מקצת בדי אילן שאינו עושה פירות, כגון הארז והברוש. אבל אם הדלה על מקצת אילן מאכל, הרי זה מותר לזרוע תחת בדי האילן שלא נמשכו עליהם שריגי הגפן, שאין אדם מבטל אילן מאכל ועושהו אפיפירות לגפן. ואם נמשכו השריגים אחר שזרע, וסככו על הזרע, הרי זה מחזירם למקום אחר.
 
סעיף כח
הזורע תחת מותר האפיפירות, או תחת מותר האילן שאינו עושה פירות, ונמשכו שריגי הגפן וסככו על הזרעים, הרי זה אסור לקיימו או להחזיר השריגים, אלא כיצד עושה, עוקר הזרע.
 
סעיף כט
קנים היוצאים מן העריס (פי' העצים או קנים אשר עליהם יסמך הגפן) וחס עליהם לפסקן כדי שלא ישחית האפיפירות, הרי זה מותר לזרוע תחתיהן. ואם הניחם כדי שיהלכו עליהם השריגים והעלים היוצאים, הרי זה אסור לזרוע תחתיהן.
 
סעיף ל
פרח היוצא מן העריס או מן הדלית (פי' הגפן יחידית המודלית על גבי כלונסות), רואין אותו כאלו משקולת תלוים בו עד הארץ ואסור לזרוע תחתיו. וכן המותח זמורה מאילן לאילן, אסור לזרוע תחתיה. קשר חבל או גמי בזמורה וקשר הראש האחד באילן, הרי זה מותר לזרוע תחת החבל. ואם מתח חבל זה כדי שיהלכו עליו השריגים והעלים, הרי הוא כאפיפירות ואסור לזרוע תחתיו.
 
סעיף לא
הבא לזרוע בצד הכרם, מרחיק ארבע אמות מעיקרי הגפנים, וזורע. ואם גפן יחידית היא, מרחיק ממנה ששה טפחים, וזורע.
 
סעיף לב
היתה שורה אחת של גפנים זו בצד זו, ואפילו הן מאה, אין זה כרם אלא כגפן יחידית, ומרחיק מן השורה ששה טפחים, וזורע. היו שתי שורות, הרי זה כרם וצריך להרחיק ד' אמות מכל צד, ואח"כ יזרע. וכמה יהיה בכל שורה, ג' גפנים או יותר. במה דברים אמורים, כשהיה בין כל גפן וגפן מד' אמות ועד ח'. אבל אם היה בין שתי השורות ח' אמות, חוץ ממקום הגפנים, הרי אלו כמובדלות זו מזו ואינם כרם אחד, ואינו מרחיק אלא ו' טפחים מכל שורה. וכן אם היה ביניהם פחות מד', הרי אלו כגפן אחת ומרחיק ו' טפחים לכל רוח.
 
סעיף לג
היו ג' שורות, אע"פ שיש ביניהם פחות מד', הרי אלו כרם ורואין את האמצעיות כאלו אינם.
 
סעיף לד
היו ג' שורות ובין כל שורה ושורה ח' אמות או יותר, הרי זה זורע בין השורות. לפיכך הנוטע את כרמו מתחלה, והרחיק בין כל שורה ושורה ח' אמות, מותר להביא זרע לתוכו ומרחיק מכל שורה ושורה ששה טפחים בלבד. אבל אם זרע חוצה לו, צריך להרחיק משורה החיצונה ד' אמות כשאר הכרמים. ואין דין בין השורות של זה הכרם ככרם שחרב באמצעו, שהרי מתחלה נטעם מרוחקים.
 
סעיף לה
היתה בשדה זו שורה אחת של גפנים, ובשדה חבירו שורה אחרת כנגדה, קרובה לה, אע"פ שמפסיק בניהם דרך היחיד או דרך הרבים או גדר שהוא נמוך מעשרה טפחים, הרי אלו מצטרפות להיות שתיהן כרם. והוא שיהיה ביניהם פחות מח'.
 
סעיף לו
נטע שורה אחת בארץ ושורה אחת במדרגה, אם גבוהה המדרגה מהארץ עשרה טפחים, אינם מצטרפים. פחות מכאן, מצטרפין.
 
סעיף לז
הנוטע חמש גפנים, שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב, הרי זה נקרא כרם קטן וצריך להרחיק מהן ד' אמות לכל רוח. אבל אם נטען שתים כנגד שתים ואחת באמצע, או ג' בשורה ושתים כנגדן בשורה שניה, אינם כרם ואינו מרחיק מהם אלא ו' טפחים לכל רוח.
 
סעיף לח
כרם שחרב, אם יש בו ללקט עשר גפנים לכל בית סאה ויהיו נטועות שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב, או יש בו לכוין ג' כנגד ג', הרי זה נקרא כרם דל ואסור לזרוע בכולו.
 
סעיף לט
כרם שאינו נטוע שורות שורות, אלא מעורבב, אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש הרי זה כרם. ואם לאו, אינו כרם אלא דיו להרחיק ו' טפחים מכל גפן וגפן, וזורע.
 
סעיף מ
היו העיקרים מכוונים והנוף אינו מכוון, הרי זה כרם. הנוף מכוון והעיקר אינו מכוון, אינו כרם. היו דקות ואינן מכוונות, העבו והרי הן מכוונות, הרי זה כרם.
 
סעיף מא
כיצד יודע אם הם מכוונות, מביא חוט המדה ומותח מזו לזו.
 
סעיף מב
כרם שחרב באמצעו ונשאר שלם מכל סביביו, אם יש בקרחת שבאמצע י"ו אמה, הרי זה מרחיק מעיקרי הגפנים ארבע אמות לכל רוח, וזורע באמצע הקרחת. ואם אין בה י"ו אמה, הרי זה לא יביא זרע לשם. ואם הביא, הואיל והרחיק ד' אמות לכל רוח מהגפנים של כרם, הרי זה לא קידש.
 
סעיף מג
וכן מקום שנשאר פנוי בלא גפנים בין סוף הכרם ובין הגדר שלו, והוא הנקרא מחול הכרם, אם יש בו י"ב אמה מרחיק מהגפנים ד' אמות וזורע את השאר. היה בה פחות מי"ב אמה, לא יביא זרע לשם. ואם הביא, הואיל והרחיק ד' אמות, הרי זה לא קידש. במה דברים אמורים, בכרם גדול. אבל בקטן, אין לו מחול אלא מרחיק ארבע אמות מסוף הגפנים, וזורע עד הגדר. וכן כרם גדול שהיה בין כל שורה ושורה שמונה אמות או יותר, אין לו מחול.
 
סעיף מד
היה הגדר המקיף את הכרם פחות מעשרה טפחים, או שהיה גובהו י' טפחים ואין בו רוחב ד' טפחים, אין לו מחול אלא מרחיק מסוף הגפנים ד' אמות וזורע עד המחיצה, אפילו היה בין הגפנים ובין המחיצה ד' אמות ומחצה, זורע את חצי האמה.
 
סעיף מה
גדר שהוא גבוה י' טפחים, וכן חריץ שהוא עמוק י' טפחים ורחב ד' (טפחים), הרי זה מותר ליטע כרם בצדו מכאן וירקות בצדו מכאן. אפילו מחיצה של קנים, אם אין בין קנה לחבירו ג' טפחים, הרי זו מבדלת בין הכרם והירק, כגדר.
 
סעיף מו
גדר המבדיל בין כרם וירק שנפרץ עד עשר אמות, הרי זה כפתח ומותר. היתה פרוצה יותר מעשר, כנגד הפרצה אסור עד שירחיק מן הגפנים כשיעור. נפרצו בו פרצות רבות, אם היה העומד כפרוץ, הרי זה מותר כאלו אין שם פרצה. היה פרוץ מרובה על העמוד, לא יזרע כנגד כל המקומות הפרוצים, עד שירחיק כשיעור.
 
סעיף מז
מחיצת הכרם שנפרצה, אומרים לו: גדור. נפרצה, אומרים לו: גדור. נתייאש ממנה ולא גדרה, הרי זה קידש.
 
סעיף מח
בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה וגפנים נטועים בצד זה, מותר לזרוע ירקות בצד האחד, שהרי פי תקרה כאלו ירד וסתם ונעשה ביניהם כמחיצה. ואם השוה את קרויו, אסור.
 
סעיף מט
חצר קטנה שנפרצה במילואה לגדולה, והיו הגפנים בגדולה, אסור לזרוע בקטנה; ואם זרע, הזרעים אסורים והגפנים מותרים. היו גפנים בקטנה, מותר לזרוע בגדולה, הואיל ויש בגדולה פסין מכאן ומכאן הרי היא כמובדלת מן הקטנה ואין הקטנה מובדלת מן הגדולה.
 
סעיף נ
חריץ שהוא עובר בכרם, עמוק י' ורחב ד', אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני הכרמים ומותר לזרוע בתוכו, ובלבד שלא יהיו הגפנים מסככין עליו. ואם לא היה מפולש, הרי הוא כגת שבאמצע הכרם, שאע"פ שהיא עמוקה י' ורחבה ד' או יותר, אסור לו לזרוע בתוכה אלא א"כ היה מקרחת ט"ז אמה.
 
סעיף נא
שביל שבין שני הכרמים הרי הוא ככרם שחרב באמצעו, אם יש ביניהם ט"ז אמה מרחיק מזה ד' אמות ומזה ד' אמות וזורע את המותר; ואם היה פחות מכאן, לא יביא זרע לשם.
 
סעיף נב
שומירה (פי' בית דירה שעושים לשומר השדה) שבכרם, אם גבוהה עשרה ורחבה ד', מותר לזרוע בראשה ירק, ובלבד שלא יהיו השריגים נוגעים בה, כדי שלא יראה ירק בתוך הכרם מלמעלה. במה דברים אמורים, במרובעת. אבל אם היתה השומירה עגולה, צריכה שיהיה בתוכה חלל ארבעה טפחים, כדי שתהיה מופלגת מן הארץ, וצריכה עפר על ראשה מלמעלה שלשה טפחים.
 
סעיף נג
הבית שבכרם, אם היה יתר משלשה טפחים על שלשה טפחים, זורעים בתוכו ירק, ואם היה פחות משלשה על שלשה, הרי הוא כסתום ואין זורעים בתוכו.
 
סעיף נד
גפן יחידית שהיתה נטועה בתוך הבקעה או בתוך החריץ, מרחיק ממנה ששה טפחים לכל רוח, וזורע את כל החריץ כדרך שהוא עושה במישור. ואם היה עמוק עשרה, והיה רחב שפת החריץ למעלה ארבעה, אסור לזרוע בתוכו אף על פי שהרחיק ששה.
 
סעיף נה
וכן גפן יחידית שהיתה מוקפה גדר גבוה י' ורחב ד', לא יזרע בכל המחיצה ואע"פ שהרחיק ו'; ואם הרחיק ו' וזרע, לא קידש. וכמה ירחיק לכתחלה ויזרע, ד' אמות לכל רוח, ואח"כ יזרע שאר החריץ או שאר המקום המוקף גדר.
 
סעיף נו
הגפנים שגדלו בברייתן והרי השריגים והאשכולות שלהם מושלכים בארץ, הם הנקראים כרם. אבל העושה כמו מטה או כמו שבכה (גבוהה) מעל הארץ כדי שיהיו האשכולות והשריגים נמשכים עליה, והגביה נוף הגפנים מעל הארץ על אותה המטה והדלה אותן, הרי זה נקרא עריס. ואותן הקנים וכיוצא בהם שעשה מהם מטה או כמו שבכה והדלה עליהן את נוף הגפן, הן הנקראים אפיפירות, ודינין אחרים יש בעריס.
 
סעיף נז
הנוטע שורה אחת של ה' גפנים או יותר וערסן על גבי כותל גבוה י' וכיוצא בו, או שנטען בצד חריץ עמוק י' ורחב ד', הרי אלו נקראים עריס וצריך להרחיק מן העריס ד' אמות ואח"כ יזרע, כדרך שמרחיק מן הכרם. ומהיכן מודדין מעיקר הגדר שערסן עליו.
 
סעיף נח
כיצד, הרחיק את השורה של גפנים מן הכותל, אמה, ונמצא העריס מן הגפנים ולכותל, מודד מן הכותל ד' אמות וזורע, ונמצא בין הזרע ובין עיקרי הגפנים חמש אמות. ואם בא לזרוע מצד הגפנים, מרחיק מעיקרי הגפנים ד' אמות, שנמצא רחוק מן הכותל ה' אמות. ועל דרך זו דנין בכל עריס.
 
סעיף נט
אחד הבונה את הגדר ואחר כך נטע, או שנטע ואחר כך עשה את הגדר, הואיל וערסן, הרי זה עריס. נהרס הגדר או נסתם החריץ אין כאן עריס אלא הרי כל השורה כגפנים יחידים.
 
סעיף ס
עריס שחרב אמצעו ונשתיירו בו ה' גפנים בצד הגדר מכאן וה' גפנים בצד הגדר האחר מכנגדן, זהו הנקרא פסקי עריס; אם יש ביניהם ח' אמות ואחד מס' באמה, הרי זה מרחיק מכל שורה ו' טפחים וזורע, והוא שלא יזרע תחת האפיפירות. היה ביניהם ח' אמות בצמצום, הרי זה לא יזרע לשם; ואם זרע, הואיל והרחיק מכל שורה ו' טפחים, הרי זה לא קידש. ואם אין שם גדר, מרחיק מכל שורה ו' טפחים וזורע, שאין כאן לא עריס ולא פסקי עריס. חזר ובנה הגדר, חזר העריס למקומו וחזרו פסקי עריס למקומן.
 
סעיף סא
גנה קטנה שהיא מוקפת גדר, וערס את הגפנים סביב לה מבחוץ על כל כתליה, אם יש בה מלא בוצר וסלו מכאן ומלא בוצר וסלו מכאן, הואיל והיא מוקפת גדר זורעים בתוכה ירקות. ואם אין בה כשיעור הזה, אין זורעין בתוכה, מפני שנראה הכל כעריס אחד וירק בתוכו.
 
סעיף סב
גפנים שהיו זרועים במדריגה גבוהה והעריס שלהן יוצא ומסכך על השדה, אם עומד בארץ ובוצר את כולו, רואין כל המקום שתחת העריס כאלו הוא מקום עיקרי הגפנים, ואוסר ד' אמות בשדה לכל רוח משפת העריס. ואם אינו יכול לבצור עד שיעלה במדריגה או בסולם, אין אסור לזרוע אלא תחת העריס בלבד.
 
סעיף סג
שני כתלים הסמוכים זה לזה והגפנים נטועים בזויות ביניהם, והעריס יוצא עם הכתלים מתוך הקרן וכלה, מרחיק מעיקרי הגפנים כשיעור, וזורע במקום הכלה שאין עליו עריס. ואע"פ שהזרע מכוון בין שני הכתלים שביניהם העריס, הואיל והרחיק כשיעור, הרי זה זורע בין הכתלים.
 
סעיף סד
גפן שעלה העץ שלה מן הארץ מעט, ואח"כ נעקם ונמשך על הארץ וחזר ועלה כמו ארכובה (פי' כרעא דאדם דדמי לנו"ן כפופה), כשמודדין בין הזרע ובין הגפן ששה טפחים או ארבע אמות, אין מודדין אלא מסוף הארכובה, ולא מעיקר הגפן הראשון.
 
סעיף סה
כבר נתבאר שאף על פי שמרחיק בין הזרע ובין הגפן כשיעור, צריך להזהר שלא תסכך הגפן על הירק או הירק על הגפן.
 
סעיף סו
זרע ירק או תבואה, וצמחה, ואח"כ סיכך עליה את הגפן, הקשין מותרים והדגן ידלק.
 
סעיף סז
היו שרשי הגפן יוצאים לתוך הד' אמות שבין הכרם והתבואה, יעקר. היו שרשי התבואה יוצאים לתוך הד' אמות, מותר.
 
סעיף סח
כל ההרחקות והשיעורים האמורים בכלאים, באמה בת ו' טפחים שוחקות.
 
סעיף סט
כל השיעורים האלו שמרחיקים בין הגפנים והתבואה או הירק, אינם אלא בא"י או בסוריא. אבל בחו"ל, מותר לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם, לכתחלה. ולא אסרו בחו"ל אלא לזרוע שני מיני ירק או תבואה עם החרצן במפולת יד. ואם אמר לתינוק עובד כוכבים לזרוע לו בחו"ל, מותר. אבל לא יאמר לעובד כוכבים גדול, שלא יתחלף בישראל. ואף על פי שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בחוצה לארץ, הרי אותו הירק הזרוע שם אסור באכילה, ואפילו בחוצה לארץ, והוא שיראה אותו לוקט ומוכר, אבל ספיקו מותר.
הגה: ויש אומרים דהואיל ומותר לזרוע ירק בצד הגפנים בחו"ל, מותר לאכול אותו ירק גם כן (הגהות מיימוני פ"י מהלכות מ"א ותה"ד סימן קצ"ד). ואין לחוש אלא במקום דאיכא למיחש שנזרע ב' מיני ירק או ב' מיני תבואה עם חרצן במפולת יד (מרדכי פרק קמא דקדושין); ועל כן נהגו להקל במדינות אלו בירקות הנמצאים זרועות בכרמים, כי לא שכיח שנזרעו באיסור.