לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שפט: אבל אסור בכביסת כסותו ודין גיהוץ

סימן שפט: אבל אסור בכביסת כסותו ודין גיהוץ

סעיף א

אבל אסור לכבס כסותו כל שבעת הימים, אפילו במים לבד; ולאחר שבעה, מותר. וכשם שאסור לכבס, כך אסור ללבוש המכובסים קודם לכן. (ואחר ז' שרי, והעולם נהגו בו איסור (כדעת ריב"א וסייעתו). ונוהגין שאדם אחר לובשם תחלה, ואח"כ לובשם האבל, והמנהג עיקר (טור בשם סמ"ק וכך כתב המרדכי ה"א וכל בו). וכן נוהגין במדינות אלו לאחר שבעה; ואם לבשו אדם אחר רק שעה אחת די בכך (כל בו וסמ"ק). ואינו צריך לומר שאסור ללבוש חדשים. וגם הסדינים והמצעות של מטה אסור לכבסן ולהציע המכובסין. וכן מטפחות הידים, אע"פ שמותר לכבסן במועד; וכן כל אותן ששנינו שמותר לכבסן במועד כגון היוצא מבית השביה ומבית האסורים והמנודה שהתירו לו חכמים והנשאל לחכם והותר והבא ממדינת הים שהלך להרויח ולא היה לו פנאי לגלח, אסורים בימי אבלו, שאם אירעו אחד מהם, קודם האבלות ונכנס מיד לתוך האבלות, אסור לכבס אלא אם כן אירעו אחד מהם ותכפוהו מיד שני אבלות זה אחר זה, אז מותר לכבס אף בנתר וחול ואפילו תוך שבעה, ובלבד שיעשנו בצינעא בתוך ביתו. ואחר שתכפוהו אביליו זה אחר זה, מכבס במים אבל לא בנתר ואהל.

 

סעיף ב

מותר לכבס בגדי קטנים שמת אביהם.

 

סעיף ג

אסור ללבוש תוך שבעה כלים חדשים צבועים וישנים יוצאים מתחת המכבש. (פי' כלי לעצור בו הבגדים).

הגה: יש אומרים דאסור ללבוש בגדי שבת תוך ד' שבועות הראשונים, אבל אח"כ מותר אפילו על אביו ואמו, וכן לעשות בגדים חדשים (כל בו בשם מוהר"ם), אבל נהגו איסור כל י"ב חודש.

 

סעיף ד

אסור תוך שבעה לכבס ולהניח, בין ע"י עצמו בין ע"י אחרים. ואם היתה כסותו בקבולת ביד אחרים, מכבס אותו כדרכו כמו שאר מלאכתו בתלוש שביד אחרים, בקבולת.

 

סעיף ה

כל שלשים יום אסור ללבוש (או להציע תחתיו) (ב"י בשם רבינו ירוחם) בגד מגוהץ, והוא שיהא לבן וחדש, ואפילו הוא של פשתן. ועל אביו ועל אמו, אסור עד שיגיע הרגל אחר שלשים ויגערו בו חביריו.

 

סעיף ו

גיהוץ יש אומרים צק"ל בלשון ערב, ויש אומרים דהיינו כיבוס במים ואפר או בנתר ובורית.

 

סעיף ז

אחר שבעה מותר לגהץ, בין לעצמו בין לאחרים; לא אמרו שלשים יום לגיהוץ, אלא ללבוש.

 

סעיף ח

יש מי שאומר דהאידנא ליכא איסור גיהוץ, שהרי אמרו גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם.