לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קיד: דיני שכר ושאר משקין של עובד כוכבים

סימן קיד: דיני שכר ושאר משקין של עובד כוכבים

 

סעיף א
כל שכר של כותים, אחד שכר של תמרים או של תאנים או של שעורים או של תבואה או של דבש, אסור משום חתנות. ואינו אסור אלא במקום מכירתו, אבל אם הביא השכר לביתו ושותהו שם, מותר, שעיקר הגזרה שמא יסעוד אצלו. ולא אסרו אלא כשקובע עצמו לשתות כדרך שאדם קובע בשתיה, אבל אם נכנס בבית העובד כוכבים ושתה דרך עראי באקראי, מותר. וכן מי שלן בבית העובד כוכבים, חשוב כביתו, ומותר לשלוח בעיר לקנות שכר מהעובד כוכבים.
הגה: ויש מתירין בשכר של דבש ותבואה (מרדכי בשם תוספות והרבה מן האחרונים ואגודה פא"מ ואו"ה כלל מ"ג ד"ו וסמ"ק דף קי"ג), וכן נוהגין להקל במדינות אלו.
 
סעיף ב
מקום שישראל נוהגין קולא ביין של עובד כוכבים, אף השכר אסור.
 
סעיף ג
יין תפוחים ויין רמונים וכיוצא בהן, מותר לשתותו בכל מקום, דדבר שאינו מצוי לא גזרו עליו.
 
סעיף ד
כל אלו המשקים, וכן החומץ של שכר, אסור לקנותו מהם אם דמיהם יקרים מדמי היין, שאנו חוששים שמא עירב בהן יין (עד שאין ס' לבטלו מרדכי בשם ראבי"ה). במה דברים אמורים, כשמוכרים בחנות; אבל אם רואה שמוציאים אותו מהחבית, מותר, ולא חיישינן שמא עירב בו יין, שאם היה מערב יין בחבית היה מתקלקל.
הגה: ואע"פ שרגילים למשוח היורות והכלים בשומן חזיר, אין לחוש, דהוי נתינת טעם לפגם, גם בטל בס' (ארוך כלל מ"ד ובמרדכי פא"מ); גם אין לחוש אם נתנו משקין אלו בכלים של יין. וע"ל סימן קל"ד במקום שנהגו לתת דם או שאר איסור לתוך המלח או דיו, אם מותר או אסור.
 
סעיף ה
יין רמונים שמוכרים לרפואה, מותר ללקחו מהתגר אפילו שלא מהחבית, אע"פ שדמיו יקרים מהיין, משום דכיון דאית ביה קפידא לא מרע נפשיה. (וכן כל דבר שקונים מן האומן דלא מרע נפשיה) (כן משמע מדברי הר"ן פא"מ ומרדכי ר"פ כיצד מברכין).
 
סעיף ו
צריך ליזהר ולבדוק ולחקור בשכר ובמשקה של דבש שעושים העובדי כוכבים עכשיו, אם נותנים בהם שמרים של יין.
הגה: ואם דרכן ליתן בו שמרים, אסור לקנות מהם אם אין במשקה ס' מן השמרים (ב"י בשם תוספות ומרדכי). והוא דלא עבידי לטעמיה, דלטעמיה אפילו באלף לא בטיל (ארוך כלל כ"ב וב"י ס"ס קל"ד בשם תשובת רשב"א וע"ל סי' קכ"ג ס"ק כ"א).
 
סעיף ז
שמן ודבש של עובדי כוכבים, מותרים, ואינם נאסרים משום בישולי עובדי כוכבים ולא משום גיעולי עובדי כוכבים; והוא הדין למים חמים שלהם.
 
סעיף ח
הקפריסין והקפלוטות והחגבים שלהם, הכבושים מותרין, והוא שרואה שמוציאים אותם מהאוצר, אבל הנמכרים בחנות, אסורים, שמא זילף עליהם יין. וכן זיתים שלהם הכבושים, מותרים, אפילו רכים הרבה עד שגרעינתן נשמטת, ולא חיישינן שמא זילף עליהם יין, ובלבד שלא יהיו חתוכות בסכין שלהם.
הגה: דמאחר שהם חריפים, בלעו מן הסכין. אבל אם נכבשו בכלים של עובדי כוכבים, מותרים, דמאחר שיש מים עמהם כבר נתבטל חריפתן. וכן כל כיוצא בזה (ב"י בשם א"ח סימן תמ"ז). ועיין לעיל סימן צ"ו.
 
סעיף ט
הענבים שלהם, אפילו הן לחות הרבה עד שמנטפות, מותרות. וכן כל הכבשים שאין דרכם לתת בהם יין וחומץ. וכן טרית (פי' חתיכות דג גדול הנקרא טונינ"א בלע"ז) שאינה טרופה. וכן ציר של דגים שיש בו כולכית. וכן עלה של חלתית, מותר.
 
סעיף י
אסור ליקח מהם קורט של חלתית וטרית טרופה וחילק, דהיינו מיני דגים קטנים מעורבים, מפני שדגים טמאים מתערבים עמהם ואינו יכול להפרידם, וכבשים שדרך לפעמים שנותנים בהם יין. והני מילי לאסור באכילה, אבל בהנאה, מותר. ואם ידוע שהכל נותנים (בהם) יין, אסורים אפילו בהנאה.
הגה: ומוכרו כולו, חוץ מדמי יין נסך שבו (בית יוסף וא"ח בשם רשב"א). ואם ידוע שעובד כוכבים אחד הוא בעיר שאינו מערב בו יין, אע"פ ששאר עובדי כוכבים דרכן לערב בו יין, מותר ליקח מכולן, כל זמן שלא ידוע כן בודאי שעירבו בו, דתלינן לקולא שמא לא ערבו בו. וכן כל כיוצא בזה באיסורי דרבנן (מרדכי וארוך כלל מ"ד). ואם ידוע שמקצת עובדי כוכבים בודאי נותנים בו יין, ומקצתן בודאי אין נותנים בו יין, אזלינן בתר רובא, דכל דפריש מרובא פריש. אבל אסור לקנות מהם בבתיהם, דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי (ד"ע).
 
סעיף יא
המורייס (פי' שומן של דגים), במקום שדרכן לתת לתוכו יין, אסור. ואם היה היין יוקר מהמורייס, מותר. ובמקום שאין דרכם לתת לתוכו יין, מותר לקנותו מהם וכן להפקידו אצלם ולשלחו על ידם (רשב"א).
 
סעיף יב
הרשב"א היה נזהר מהכרכום, מפני שבכל הארץ ההיא היו מזלפים עליו יין הרבה וגם מערבים בו חוטי בשר יבש.