לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קיט: החשוד לדבר איסור אין לסמוך עליו בדברים הנאכלים

סימן קיט: החשוד לדבר איסור אין לסמוך עליו בדברים הנאכלים

 

סעיף א
החשוד לאכול דברים האסורים, בין אם הוא חשוד באיסור תורה בין אם הוא חשוד באיסור דרבנן, אין לסמוך עליו בהם; ואם נתארח עמו, לא יאכל משלו מדברים שהוא חשוד עליהם.
הגה: ויש אומרים אפילו ממי שאינו חשוד, רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות, אסור לקנות ממנו יין או שאר דברים שיש לחוש לאיסור. מיהו אם נתארח אצלו, אוכל עמו (ב"י בשם הרמב"ם פיש אומרים דמ"א ופ"ג דין כ"א).
 
סעיף ב
אם אינו חשוד לאכול דברים אסורים, אבל הוא חשוד למכרם, מתארח אצלו ואוכל עמו. וכן אם שולח לביתו, מותר, דחזקה שמה שהוא אוכל משגר לו. (עובר עבירה לתיאבון, לא מקרי חשוד) (ב"י בשם הרשב"א).
 
סעיף ג
מותר ליתן משלו לחשוד לאכול דברים האסורים, כדי שיתקן או יבשל לו, ולא חיישינן שמא יחליפנו, כיון שאינו חשוד על הגזל. ואם נותן למי שחושש בתקנתו, והוא חשוד לאכול דברים האסורים, אסור, שמא יתקלקל מה שנותן לו ויחליפנו בשלו. כיצד, הרי שנתן לחמותו החשודה על האיסור, אסור, שבושה מחתנה ורוצה בתקנת בתה ולפיכך מחלפת לו רע בטוב. וכן הנותן לפונדקית החשודה, פעמים שבושה מהאכסנאי ומחלפת לו רע בטוב. (ומכל מקום מותר להפקיד אצלו ושיחזיר לו הדברים כמו שהפקידו אצלו) (ב"י בשם הרשב"א).
 
סעיף ד
החשוד לדבר אחד אינו חשוד לדברים אחרים, אבל כל מה שצריך לאותו דבר, חשוד גם עליו. כגון מי שהיה חשוד למכור חלב במקום שומן, והיה מרגיל הנערים לבא לקנות ממנו באגוזים שהיה נותן להם, קונסים אותו שלא ימכור אפילו אגוזים.
 
סעיף ה
החשוד על איסור חמור, חשוד על הקל ממנו בעונש, אלא אם כן חמור בעיני בני אדם שנזהרים בו יותר מבחמור.
 
סעיף ו
החשוד על שני דברים, וחזר בו ויצא מידי חשד שניהם, ואח"כ נחשד על אחד מהם, אפילו הוא הקל שבשניהם, חוששין שמא חזר לסורו בשניהם, וחשוד על שניהם.
 
סעיף ז
מי שהוא מפורסם באחד מעבירות שבתורה, חוץ מעבודת כוכבים וחלול שבת בפרהסיא, או שאינו מאמין בדברי רבותינו ז"ל, נאמן בשאר איסורים. ובשל אחרים נאמן, אפילו על אותו דבר, לומר מותר הוא.
הגה: מי שהוא חשוד בדבר דלא משמע לאינשי שהוא עבירה, לא מקרי חשוד (רשב"א סימן ס"ד), מיהו לאותו דבר אינו נאמן. מי שנוהג באיזה דבר איסור מכח שסובר שדינא הוא הכי, או מכח חומרא שהחמיר על עצמו, מותר לאכול עם אחרים שנוהגין בו היתר, דודאי לא יאכילוהו דבר שהוא נוהג בו איסור (הגהות מרדכי פ"ק דיבמות ובנימין זאב שי"ב ור' ירוחם סוף נתיב ג' בשם הרמ"ה).
 
סעיף ח
החשוד על הדבר אינו נאמן עליו, אפילו בשבועה.
 
סעיף ט
גר מעובדי כוכבים שחזר והמיר מחמת יראה, וכן ישראל שחטא מחמת יראה שלא יהרגוהו, ישראל גמור הוא ושחיטתו מותרת ואינו אוסר יין במגעו.
 
סעיף י
מסור, שחיטתו כשרה ונאמן על האיסורים. (וע"ל סימן ב' דיש פוסלים שחיטת מסור).
 
סעיף יא
מומר שבעיר אחת מאמין בעבודת כוכבים, בפני עובדי כוכבים, ובעיר אחרת נכנס בבית ישראל ואומר שהוא יהודי, אינו עושה יין נסך.
 
סעיף יב
האנוסים שנשארו בארצותם, אם הם מתנהגים בכשרות בינם לבין עצמם ואין בידם להמלט למקום שיוכלו לעבוד את ה', סומכין על שחיטתן ואין אוסרין יין במגען.
 
סעיף יג
המוכר לחבירו דבר שאסור באכילה, אם עד שלא אכלו נודע, יחזיר לו מה שקנה ממנו והוא יחזיר לו הדמים. ואם משאכלו נודע, מה שאכל אכל והוא יחזיר לו הדמים. מכרו הלוקח לעובד כוכבים או השליכו לכלבים, ישלם לו דמי טריפה. ואם היה דבר שאינו אסור באכילה אלא מדברי סופרים, או אם היו הפירות קיימים מחזיר הפירות ונוטל דמיו, ואם אכלם מה שאכל אכל ואין המוכר מחזיר לו כלום. וכל אסורי הנאה, אפילו מדברי סופרים, מחזיר הדמים ואין בו דין מכירה כלל.
 
סעיף יד
המוכר בשר, ואח"כ נודע שהבהמה לא נבדקה כהוגן, דינו כמוכר דברים שאסורים מדברי סופרים.
הגה: ואם מכר לו דבר מבהמה שאיתרע חזקת כשרות, דאתיליד בה ריעותא ולא יכולין לבדוק אם היא כשרה וצריכים לאסרה מספק, אפילו הכי הוי כאלו היתה ודאי טריפה וצריך להחזיר הדמים (תשובת ריב"ש).
 
סעיף טו
המוכר דברים האסורים, מעבירים אותו ומשמתים אותו; ואין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב, או ישחוט לעצמו ויוציא טריפה לעצמו בדבר חשוב, שוודאי עשה תשובה בלא הערמה, כיון שאינו חס על ממונו.
 
סעיף טז
טבח שמעשיו מוכיחים שהיה רוצה להכשיל הציבור להאכילם טריפות, כגון שחתך הסרכות, מסלקין אותו; ומכל מקום פטור מלשלם דמי הבהמה לבעלים.
 
סעיף יז
טבח שיצאת טריפה מתחת ידו, אין לו התנצלות לומר: שוגג הייתי.
 
סעיף יח
טבח שיצאו טריפות מחתחת ידו, מחמת שאינו בקי, יש לו תקנה שילמד ויחכם.
הגה: והא דצריך לילך למקום שאין מכירין אותו ולעשות תשובה, היינו שעשה במזיד או מוחזק לכך, אבל אם נוכל לומר שבטעות נעשה לו, סגי בקבלת דברי חבירות ויעשה תשובה לפי ראות עיני הדיין (תשובת הרא"ש ותשובת הריב"ש). וע"ל סוף סימן ס"ד.
 
סעיף יט
האומר למי שהוא חשוד לאכול גבינה של עובד כוכבים: קנה לי גבינה כשרה מן המומחה, והלך והביא לו ואומר לו: כשרה, מהמומחה קניתי, אינו נאמן. מאיש פלוני מומחה קניתי, נאמן. הביא לו מנחה בשם אחד מהמומחין, נאמן, שאינו חשוד להחליף. במה דברים אמורים, כשאינו חשוד על הגזל, אבל אם הוא חשוד על הגזל כל שכן שהוא חשוד על החליפין. וכל זה אינו נוהג בחשוד על איסור דאורייתא) ב"י).
 
סעיף כ
החשוד לאכול דברים שאין הרבים רגילים להקל בהם, אף הוא חשוד להחליף. ויש אומרים שאין מפקידין אצלו דבר האסור מן התורה, אלא בשני חותמות.