לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קעט: שלא לכשף, לעונן ולנחש

סימן קעט: שלא לכשף, לעונן ולנחש

 

סעיף א
אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות.
הגה: משום שנאמר: תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח, יג) (ב"י בשם תוספות דע"פ ובשם ספרי). וכל שכן דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ומכשפים (פסקי מהרא"י סי' צ"ו).
 
סעיף ב
נהגו שאין מתחילין בב' ובד', ואין נושאים נשים אלא במילוי הלבנה.
הגה: ולכן נהגו ג"כ להתחיל ללמוד בר"ח, כי אע"פ שאין ניחוש יש סימן (סמ"ק סימן קל"ו). במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל, לא יעשה ולא יסמוך על הנס, אלא שאין לחקור אחר זה משום תמים תהיה (דברים יח, יג) (תשובת רמב"ן סימן רפ"ו) כמו שנתבאר.
 
סעיף ג
האומר: פתי נפלה מפי, או מקלי מידי, או בני קורא לי מאחרי, או שצבי הפסיקו בדרך, או שעבר נחש מימינו או שועל משמאלו, ולמי שאירע לו אחד מאלו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת לדרך או שלא להתחיל במלאכה, וכן המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים, וכן האומר: אל תתחיל לגבות ממני, שחרית הוא, מוצאי שבת הוא, מוצאי ר"ח הוא, וכן האומר: שחוט תרנגול שקרא כעורב ותרנגולת זו שקראה כתרנגול, אסור.
הגה: יש אומרים אם אינו אומר הטעם למה מצוה לשחוט התרנגולת, אלא אומר סתם שחטו תרנגולת זו, מותר לשחטה כשקראה כתרנגול (ב"י בשם הר"א). וכן הוא המנהג.
 
סעיף ד
בית, תינוק ואשה אף על פי שאין ניחוש, יש סימן.
הגה: אם הצליח אחר זה ג' פעמים או לא (ב"י בשם רש"י). וכן מותר לומר לתינוק: פסוק לי פסוקיך (טור). יש אומרים דאדם מותר לעשות לו סימן בדבר שיבוא לעתיד, כמו שעשה אליעזר עבד אברהם או יהונתן (טור והר"ד קמחי), ויש אוסרין (רמב"ם וסמ"ג). וההולך בתום ובוטח בה', חסד יסובבנו (תהילים לב, י).
 
סעיף ה
חובר חבר זהו שעל ידי לחש מקבץ חיות או נחשים ועקרבים, יתושים ופרעושים.
 
סעיף ו
מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו, ואפילו בשבת, ואף על פי שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו, כדי שלא תטרף דעתו עליו.
 
סעיף ז
מי שרודפים אחריו נחש ועקרב, מותר לחבר כדי שלא יזיקוהו.
 
סעיף ח
הלוחש על המכה או על החולה ורוקק ואחר כך קורא פסוק מן התורה, אין לו חלק לעולם הבא. ואם אינו רוקק, איסורא מיהא איכא. ואם יש בו סכנת נפשות, הכל מותר.
הגה: ויש אומרים דכל זה אינו אסור אלא כשקורא הפסוק בלשון הקודש, אבל בלשון לעז, לא. (רש"י בשם רבו וב"י). ומיהו ברוקק טוב ליזהר בכל ענין, בפרט אם מזכירין השם, שאין לו חלק לעולם הבא (כן משמע מהטור לדעת ר"י).
 
סעיף ט
תינוק שנפגע, אין קורין עליו פסוק ואין מניחין עליו ספר תורה.
 
סעיף י
הבריא, מותר לקרות פסוקים להגן עליו מהמזיקין.
 
סעיף יא
למדוד האזור וללחוש עליו, מותר ואפילו בשבת.
הגה: ועיין בא"ח סימן ש"ו. והוא הדין שאר לחשים. ועיין בא"ח סי' ש"א איזהו לחש וקמיע אסור.
 
סעיף יב
מותר להתרפאות בקמיע, אפילו יש בהם שמות. וכן מותר לישא קמיעין שיש בהם פסוקים. ודווקא להגן שלא יחלה, אבל לא להתרפאות בהם מי שיש לו מכה או חולי, אבל לכתוב פסוקים בקמיעין, אסור.
 
סעיף יג
דורש אל המתים (דברים יח, יא), זה שמרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה.
 
סעיף יד
להשביע את החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו את אשר ישאל אותו, מותר. ויש מתירין אפילו לאחר מותו, אם אינו משביע גופו של מת רק רוחו (כן משמע בהגהות מיימוני בשם רא"ם דלא כבית יוסף).
 
סעיף טו
אוחז את העינים, אסור. וע"י ספר יצירה, מותר. (אפילו לעשות מעשה) (טור).
 
סעיף טז
מעשה שדים, אסור. ויש מי שמתיר לישאל בהם על הגניבה.
הגה: וכיוצא בזה. (ב"י והגהות מיימוני פיש אומרים מהלכות גזילה). וע"י השבעה שמשביע אותם ע"י שמות, יש מתירין בכל ענין, (ב"י בשם ר"י ושם בהגה הנראה לי), מכל מקום רוב העוסקים בזה אינן נפטרים מהם בשלום, על כן שומר נפשו ירחק מהם (משלי כב, ה) (ב"י).
 
סעיף יז
הנוהגים לערוך שלחן עם מיני מאכל בליל המילה ואומרים שהוא למזל התינוק, אסור (ועיין לעיל סוף סימן קע"ח).
 
סעיף יח
לקטר הבית בעשב שיש לו ריח טוב, יש מי שאוסר, אלא אם כן עושה כן כדי להסיר ריח רע.
 
סעיף יט
המקטר לשד לחברו ולכופו לעשות רצונו, חייב משום עובד עבודת כוכבים. והלומד מן האמגושי, אפילו דברי תורה, חייב מיתה.