לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן רפו: מקומות החייבים במזוזה

סימן רפו: מקומות החייבים במזוזה

 

סעיף א
אלו המקומות שחייבים במזוזה: אחד שערי בתים ושערי חצרות, מדינות ועיירות, רפת בקר ולולין ואוצרות יין ושמן ובית האשה ובית השותפים, כולם חייבים.
הגה: ודוקא כשבית השותפים ישראלים, אבל בית של ישראל ועובד כוכבים פטור ממזוזה (מרדכי ספ"ק דעבודת כוכבים) וכן חצירות או עיירות שמקצת עובדי כוכבים דרים שם, פטורין ממזוזה (חידושי אגודה פ"ק דיומא).
 
סעיף ב
בית התבן, בית העצים ובית הבקר חייבים. ואם הנשים רוחצות בהם, כיון שעומדות שם ערומות, אין כבוד שמים להיות שם מזוזה.
הגה: ודוקא אלו, אבל חדר ממש, אפילו מקום שאיש ואשה ישנים ומשמשים שם, חייב במזוזה (בתשובת מהרי"ל וכך כתב הב"י). ויש מקילין ואומרים דבכל מקום שנשים שוכבות פטור ממזוזה (ב"י בשם סמ"ק וכל בו ומרדכי סוף הלכות מזוזה). ונראה לי דבמקום שהדלת מבפנים וכששוכבים שם סוגרים הדלת ונמצא המזוזה מבחוץ חייב לכולי עלמא (ד"ע בד"מ וכ"מ בתשובת מהרי"ל סי' צ"ח).
 
סעיף ג
בית הכנסת, אם יש בו דירה לשום אדם, חייב במזוזה.
הגה: ואם בית דירה בעזרה שלפני בית הכנסת, העזרה חייבת ובית הכנסת פטור. (ב"י בשם רבינו ירוחם).
 
סעיף ד
בית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי ובית הטבילה, פטורים, לפי שאינם עשויים לדירת כבוד.
 
סעיף ה
במקום שיש טינוף, כגון שתינוקות מצויים שם, טוב לכסות המזוזה; ובמקום טהרה, טוב להיות נראית.
 
סעיף ו
אכסדרה, והוא המקום שיש לו ג' כתלים ותקרה, אע"פ שיש לה שני פצימין ברוח רביעית, פטורה, מפני שהפצימין להעמיד התקרה הם עשויים ולא משום מזוזות (ל' הרמב"ם פ"ו מהספר תורה ד"ג). אבל אם יש לה מחיצה גם ברוח הרביעית, אע"פ שהיא נמוכה או שעשויה חלונות חלונות, חייבת.
 
סעיף ז
מרפסת, שהיא דרך לעלות בה לעליות, ובית שער והגנה, פטורים. ואם בית פתוח לאחד מאלו, חייבים. ויש אומרים שבית שער חייב אפילו אין בית פתוח לו.
 
סעיף ח
בית שער שפתוח לבית ולחצר, חייב בשתי מזוזות, אחת במקום שפתוח לבית ואחת במקום שפתוח לחצר.
 
סעיף ט
בית שער העומד בין הגנה לבית, חייב בשתי מזוזות, אחת במקום שפתוח לבית ואחת במקום שפתוח לגנה.
 
סעיף י
בית המדרש פטור מהמזוזה. ואם יש בו פתח שרגיל לצאת בו לביתו, חייב במזוזה באותו פתח. ויש אומרים שבית המדרש חייב במזוזה, ונכון לחוש לדבריהם, אבל לא יברך עליה.
 
סעיף יא
סוכת החג, בחג, והבית שבספינה והחנויות שבשוקים, פטורים.
 
סעיף יב
שתי סוכות של יוצרים, זו לפנים מזו, הפנימית חייבת והחיצונה פטורה.
 
סעיף יג
בית שאין בה ד' אמות על ד' אמות, פטור. ואם יש בו כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות בשוה, אע"פ שארכו יתר על רחבו או שהוא עגול או בעל ה' זויות, חייב (רמב"ם שם ד"ב).
 
סעיף יד
בית שאין לו תקרה, פטור. היה מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה, אם היה הקירוי כנגד הפתח, חייב במזוזה, והוא שיהיה במקורה ד' על ד'.
 
סעיף טו
הבית, אע"פ שאין לו דלתות, חייב במזוזה. ויש מי שפוטר.
 
סעיף טז
הרבה חדרים, זה לפנים מזה, כולם חייבים במזוזה.
 
סעיף יז
אם יש בבית הרבה פתחים פתוחים לחצר או לרשות הרבים, ונעשו כולם לכניסת ויציאת בני הבית, כולם חייבים אפילו נתמעטו הדיורים שאין רגילין עתה לצאת ולבא אלא באחד מהם.
 
סעיף יח
בית שיש לו פתחים הרבה, אף על פי שאינו רגיל לצאת ולבא אלא באחת מהם, חייב לעשות מזוזה בכל פתח ופתח.
הגה: הואיל ונעשו לכניסה ויציאה (משמעות הטור). מרתף שיש לו פתח מן הרחוב, שמכניסין בו יין בחביות גדולות, ויש לו פתח קטן מן הבית שנכנסים ויוצאים בו תמיד, אם הפתח הקטן ראוי למזוזה, היא חייבת והגדולה פטורה, ואם אין הקטן ראוי למזוזה, הגדולה חייבת והקטן פטור (ב"י בשם תשובת אשכנזית והיא בת' מהרי"ל סי' צ"ט).
 
סעיף יט
ארובה שבין בית לעלייה, ועולים לה בסולם ועושים סביב הסולם היקף מחיצות פעמים למטה ברגלי הסולם ופעמים למעלה בראשו, ויש בו צורת פתח במקום שעושין אותו, חייב, ואם עשו למעלה וגם למטה, חייב בשתים.
 
סעיף כ
פתח שאחורי הדלת, אם יש לו פצים טפח, חייב במזוזה.
 
סעיף כא
פתח אחד, וחלקו בעמוד בנתיים, כל שיש היכר ציר בזה ובזה לצד העמוד, הרי הם כשני פתחים וצריך מזוזה לכל פתח. אבל כל שאין צירים לצד העמוד, אין העמוד מחלקו לשניים, שאינו אלא לנוי בעלמא.
 
סעיף כב
השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל, פטור ממזוזה שלשים יום. והשוכר בית בארץ ישראל, חייב במזוזה מיד, משום ישוב ארץ ישראל. (והוא הדין לשואל בית דינו כשוכר) (ב"י בשם הר"ר מנוח וכ"מ בש"ס).
 
סעיף כג
השוכר בית מעובד כוכבים, חייב במזוזה.