לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן רפח: במה והיאך נכתבת

סימן רפח: במה והיאך נכתבת

 

סעיף א
כיצד כותבין את מזוזה, כותבין שתי פרשיות שמע (דברים ו, ד-ט) והיה אם שמוע (דברים יא, יג-כא) על דף אחד ביריעה אחת, ועושה לה ריוח מלמטה וריוח מלמעלה כמו חצי צפורן, ובתחלתה ישייר כדי לגול אותה אחר שתכרך. (ובסופה אין צריך להניח כלל) (טור).
 
סעיף ב
צריך לכותבה בדף אחד. ואם כתבה בשנים או בג' דפין, כשרה.
 
סעיף ג
כתבה שלא על הסדר, אפילו שכח מלכתוב אות אחת, פסולה ואין לה תקנה. ואין צריך לומר אם הקדים פרשה לפרשה.
 
סעיף ד
כתבה בשני עורות, אף על פי שתפרן, פסולה.
 
סעיף ה
צריכה עיבוד לשמה, לכתחלה. אבל במקום שאם ימתין לעור מעובד לשמה יתבטל מהמצוה, יכתבנה על עור שאינו מעובד, הנמצא, ויקיים המצוה מיד בעוד שמבקש עור מעובד לשמה.
 
סעיף ו
כתבה על הקלף או על הגויל, כשרה. לא אמרו: דוכסוסטוס, אלא למצוה. (וקלפים שלנו כשרים לכל) (מרדכי הלכות קטנות).
 
סעיף ז
דינה לענין הדיו והכתיבה והתגין של שעטנ"ז ג"ץ, כמו בספר תורה.
 
סעיף ח
צריכה שרטוט. ואם כתב בלא שרטוט, פסולה.
 
סעיף ט
כותב כל שיטותיה שוות, שלא תהא אחת ארוכה מחברתה. ואם האריך בשיטה אחת יותר מבאותה שלפניה, ובאותה שתחתיה קיצר יותר מבאותה שלפניה ולפני פניה, כשרה, ובלבד שלא יעשנה כקובה או כזנב או כעיגול.
 
סעיף י
על הארץ (דברים יא, כא) יכתוב בראש השיטה אחרונה, ולא יכתוב בה יותר.
 
סעיף יא
נהגו לעשותה כ"ב שיטין.
 
סעיף יב
צריך לכתבה בימין, כמו בתפילין.
 
סעיף יג
ריוח שבין פרשת שמע (דברים ו, ד-ט) לפרשת והיה אם שמוע (דברים יא, יג-כא) מצוה לעשות פרשה סתומה. ואם עשאה פתוחה, כשרה, לפי שאינה סמוכה לה בתורה.
 
סעיף יד
כורכה מסופה לראשה, מאחד (דברים ו, ד) כלפי שמע (דברים ו, ד).
 
סעיף טו
אסור להוסיף בה מאומה, אלא שמבחוץ כותבין: שדי, כנגד תיבת והיה (דברים יא, יג) שבפנים.
הגה: ויש אומרים נגד הריוח שבין הפרשיות (טור בשם הרא"ש ומרדכי ה"ק ורמב"ם והגהני מילי בשם סה"ת), וכן נוהגין, ומניחים נקב בקנה נגד שם שדי, שיהא נראה מבחוץ (שם במרדכי והגמי"י). עוד נוהגין לכתוב מבחוץ: כוז"ו במוכס"ז כוז"ו נגד ה' אלהינו ה' (דברים ו, ד) (טור) ויהפוך אלה האותיות מכתיבת המזוזה, כדי שיגיע כל אות נגד האות שמתחלף בו באלפ"א בית"א (הגהמי"י), אבל בפנים אין להוסיף שום דבר על ב' פרשיות (טור ורמב"ם).