לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן יג: בעלי חיים שאינם צריכים שחיטה

סימן יג: בעלי חיים שאינם צריכים שחיטה

 

סעיף א
בהמה, חיה ועוף טעונין שחיטה; דגים וחגבים אין טעונין שחיטה.
הגה: ומותר לאוכלם מתים או לחתוך מהם אבר ולאכלו, אבל אסור לאכלן חיים משום: בל תשקצו (הגהות מיימוני פ"א הגהות מרדכי ותוס').
 
סעיף ב
השוחט את הבהמה ונמצאת כשרה, ומצא בה עובר בן ח' בין חי בין מת, או בן ט' מת, מותר באכילה ואינו טעון שחיטה; ואם מצא בה בן ט' חי, אם הפריס על גבי קרקע, טעון שחיטה, אבל שאר טרפות אינו אוסר אותו; ואם לא הפריס על גבי קרקע, אינו טעון שחיטה; ואם פרסותיו קלוטות (פי' שפרסתו כולה אחת ואינה סדוקה, או שהיה בו שום שאר דבר תמוה), (הגהות אשירי), אף על פי שהפריס על גבי קרקע אינו טעון שחיטה; ויש מגמגמין בדבר.
 
סעיף ג
אם לא שחט האם, אלא קרעה, וכן אם שחטה ונתנבלה בידו או שנמצאת טריפה, אם העובר (הנמצא בה) בן ט' חי, טעון שחיטה לעצמו וניתר בה; ואם הוא בן ט' מת או בן ח' אפילו חי, הרי זה אסור.
הגה: ועכשיו אין להתיר שום ולד הנמצא בבהמה, אם האם טריפה, (הגהות מיימוני בשם סמ"ג סוף לאוין קל"ו ואו"ה סוף כלל נ"ה), ולא מהני לו שחיטת עצמו דחיישינן שמא אינו בן ט'.
 
סעיף ד
בן ט' חי שנמצא במעי שחוטה כשרה, וגדל ובא על בהמה דעלמא והוליד, אותו הולד אין לו תקנה בשחיטה, ואם בא על בת פקועה כיוצא בו הרי בנו ובן בנו עד סוף כל הדורות, כמוהו, וכולם צריכים שחיטה מדבריהם, ואין הטרפות פוסל בהם.
 
סעיף ה
השוחט את הבהמה ומצא בה דמות עוף, אע"פ שהוא עוף טהור, הרי זה אסור באכילה; לא הותר מן הנמצא בבהמה, אלא מה שיש לו פרסה.
הגה: ויש אומרים דאפילו פרסותיו קלוטות, רק שיהא דומה לבהמה שבמינה מין שיש לו פרסה.
 
סעיף ו
השוחט את הבהמה ומצא בה בריה שיש לה ב' גבין ושני שדראות, אסור.