סימן ב: אם שחיטת עובד כוכבים ומומר כשרה
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן ב: אם שחיטת עובד כוכבים ומומר כשרה

סימן ב: אם שחיטת עובד כוכבים ומומר כשרה

 

סעיף א
שחיטת עובד כוכבים, נבלה, אפילו הוא קטן, ואפילו אינו עובד כוכבים (כגון גר תושב טור), ואפילו אחרים רואין אותו.
 
סעיף ב
מומר אוכל נבלות לתיאבון, ישראל בודק סכין ונותן לו, ומותר לאכול משחיטתו אפילו ישחוט בינו לבין עצמו, והוא שיודעין בו שיודע הלכות שחיטה. אם לא בדק לו סכין תחלה, אסור לאכול משחיטתו עד שיבדקנו בסוף. ואין ליתן לו לכתחלה לשחוט, אפילו כשר עומד על גביו, בלי שיבדוק לו כשר את הסכין תחלה, על סמך שיבדקנו בסוף.
הגה: מי ששחט והוציא טריפה, פעם אחת, מתחת ידו, אם לא הוחזק בכך, מותר לאכול אחר כך משחיטתו. מכל מקום דנין בזה לפי ראות עיני הדיין באדם השוחט, אם כבר נכשל ורגלים לדבר, מעבירין אותו, (מהרי"ק שורש ל"ג).
 
סעיף ג
מומר לתיאבון ששחט, אפילו נשבע, ששחט בסכין יפה, אינו נאמן.
 
סעיף ד
מומר לתיאבון ששחט בינו לבין עצמו, ויש עמו סכין יפה ושאינו יפה, ואומר שביפה שחט, נאמן. ואפילו אם נמצא בשר בידו, אם יש מומחין בעיר נאמן לומר: מומחה שחט לי.
 
סעיף ה
מומר להכעיס, אפילו לדבר אחד, או שהוא מומר לעבודת כוכבים או לחלל שבת בפרהסיא, או שהוא מומר לכל התורה, אפילו חוץ משתים אלו, דינו כעובד כוכבים. (ר' ירוחם).
הגה: ומי שאינו חושש בשחיטה ואוכל נבלות בלא תיאבון אף על פי שאינו עושה להכעיס, דינו כמומר להכעיס, (כך העלה הב"י מדברי הרא"ש).
 
סעיף ו
מומר לאחד משאר עבירות, אינו צריך לבדוק לו סכין, ולהרמב"ם צריך. ודוקא במומר לעבירה, אבל מי שהוא פסול לעדות בעבירה מעבירות של תורה, אין צריך לבדוק לו סכין, אפילו להרמב"ם.
הגה: מיהו אם הוא פסול לעדות משום שאכל נבילות, אעפ"י שאינו מומר לכך, כיון שהוא חשוד לאכול נבלות, דינו כמומר לכך, (סברת ב"י והרמב"ם).
 
סעיף ז
מומר לערלות, דינו כמומר לעבירה אחת. ואם אינו ערל אלא מפני שמתו אחיו מחמת מילה, הרי הוא כשאר ישראל כשר.
 
סעיף ח
כותי, האידנא, דינו כעובד כוכבים.
 
סעיף ט
צדוקי ובייתוסי, (הם הנמשכים אחר צדוק ובייתוס, מתלמידי אנטיגנוס איש סוכו, שיצאו לתרבות רעה ואינם מאמינים בתורה שבע"פ), שחיטתן אסורה, אלא א"כ שחטו ואחרים עומדים על גביהם וגם בדקו להם סכין.
הגה: מסור לאנסין, היה דינו כמומר, ושחיטתו פסולה, (הגהות אלפסי). ויש מכשירין (ב"י סימן קי"ט בשם רשב"א) ועיין לקמן סימן קי"ט.
 
סעיף י
התחיל פסול לשחוט וגמר הכשר, או שהתחיל הכשר וגמר הפסול, פסולה. במה דברים אמורים, שהתחיל הפסול בדבר שעושה אותה נבלה, כגון בוושט או ברוב הקנה, אבל אם התחיל הפסול בחצי קנה וגמר הכשר, כשירה.
 
סעיף יא
היו ישראל ופסול אוחזין בסכין ושוחטין, פסולה. ואין צריך לומר אם כל אחד סכינו בידו. (שחיטת קוף, פסולה), (א"ז והוא בתוספתא ריש חולין).