סימן לג: דין אם ניטל הלחי, ומכה בוושט
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן לג: דין אם ניטל הלחי, ומכה בוושט

סימן לג: דין אם ניטל הלחי, ומכה בוושט

 

סעיף א
ניטל הלחי התחתון, כשרה, והוא שיכול לחיות על ידי המראה והלעטה.
הגה: וכן עוף שניטל חרטומו ויכול לחיות על ידי המראה והלעטה, כשר. (א"ו הארוך כלל נ"ד ורוקח).
 
סעיף ב
ניטל הלחי העליון, להרמב"ם טריפה; וראוי לחוש לדבריו.
 
סעיף ג
וושט או תורבץ הוושט שניקב לחללו, בכל שהוא, נבילה.
 
סעיף ד
שני עורות יש לוושט, ניקב אחד מהם, כשרה; ניקבו שניהם, אסורה, ואפילו עלה בו קרום ונסתם, ואפילו ניקבו זה שלא כנגד זה, אסורה; והוא שניקבו שניהם מרוח אחד, דאפשר דמתרמי אהדדי. (פירוש שמזומנים להתכוין יחד). (ב"י בשם ריטב"א).
הגה: וכל זה לא מיירי אלא בניכר שהנקב בא מחמת חולי, אבל אם יש לחוש שניקב ע"י קוץ, אפילו לא ניקב רק הפנימי, טריפה, דחיישינן שמא ניקב גם החיצון וושט אין לו בדיקה מבחוץ. (ב"י בשם תוספות והרא"ש ור"ן וע"פ).
 
סעיף ה
עורות אלו החיצון אדום והפנימי לבן, ואם נתחלפו שהחיצון לבן ופנימי אדום, טריפה. וכן אם שניהם אדומים או לבנים, טריפה.
הגה: וכל שכן אם יש לו שני וושטים או שני קנים, דטריפה. (תשובת הרא"ש כלל כ' סימן ט').
 
סעיף ו
וושט אין לו בדיקה מבחוץ אצל דרוסה שצריכה בדיקה, מפני שכיון שהוא אדום אין אודם הארס ניכר בו; כיצד יעשה, אם עוף הוא בודק הקנה מבחוץ (ושוחטו), ואח"כ מהפך הושט ובודקו מבפנים; ואם בהמה היא, אין לה תקנה.
הגה: ולדידן דאין אנו בקיאין בבדיקה, אף עוף אין לו תקנה.
 
סעיף ז
ולענין נקב נמי אין לוושט בדיקה מבחוץ אלא מבפנים.
 
סעיף ח
עוף הבא לפנינו וצוארו מלוכלך בדם, אין חוששין לספק דרוסה לבדוק כל החלל, אבל חוששין לספק נקובה, לבדוק מקום המלוכלך.
הגה: ויש אוסרין כל עוף או בהמה דצוארה מלוכלך בדם, דחיישינן לנקיבת הוושט ואין אנו בקיאין (הגהות אשירי פא"ט בשם א"ז), (וכן המנהג).
 
סעיף ט
נמצא קוץ בוושט לארכו או לרחבו, ואינו תחוב בו, כשרה (אם אין עליו קורט דם מבחוץ (טור והגהני מילייי); אבל אם הוא תחוב בו, אסורה, אפילו אין שם קורט דם, דחיישינן שמא ניקב הוושט והבריא ונתרפא ואינו ניכר.
הגה: ויש מכשירין אם אין קורט דם מבחוץ, דלא חיישינן שמא הבריא (הראב"ן והרא"ש והג"א בשם סה"ת). וכן נהגו להקל בעירנו באותן אווזות שמלעיטין לעשות מהן שומן, שיש תקנה בעיר לבדוק אחר נקיבת הוושט משום דשכיח יותר מסרכות הריאה, ונהגו להקל בישב לו קוץ בוושט אם אינו נקוב משני צדדים או שאין קורט דם מבחוץ; ויש לדקדק בזה הרבה כי הוא אסור דאורייתא; ויותר היה טוב שלא לבדוק כלל ולסמוך ארובא, מלבדוק ולהקל במקום דאיכא ריעותא.
 
סעיף י
נפרד הוושט מהקנה ונתדלדלו זה מזה ברוב שיעור ארכן, טריפה.
 
סעיף יא
זפק שניקב גגו נקב מפולש במשהו, טריפה. ואיזהו גגו, זה שימתח עם הוושט כשיאריך העוף צוארו, אבל שאר הזפק שניקב, מותר.
הגה: ניטל הזפק, טריפה, (ב"י בשם רוב הפוסקים), אפילו נשתייר בו כדי שיוכל המאכל לעבור מן הוושט אל הקורקבן (כך משמע מהר"ן פא"ט). ניקב הבשר (המעי') שבין הזפק לקורקבן, טריפה (בסוף ש"ד ומהרי"ל).