סימן לו: כמה דיני טריפות בריאה
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן לו: כמה דיני טריפות בריאה

סימן לו: כמה דיני טריפות בריאה

 

סעיף א
הריאה יש לה שני קרומים, ניקבו זה בלא זה או זה שלא כנגד זה, כשרה, עד שינקבו שניהם זה כנגד זה (טור בשם רשב"א).
הגה: ויש מטריפים בנקבו זה שלא כנגד זה (הגהות אשירי פא"ט ורבינו ירוחם וא"ו הארוך וע"פ), והכי נהוג.
 
סעיף ב
אפילו נגלד (פירוש נקלף) קרום העליון כולו, כשרה, אלא שצריכה בדיקה.
הגה: מיהו אם נמצא בועה על מקום שנקלף העור העליון יש להטריף כי הוא כקרום שעלה מחמת מכה (בדיקות ישנים). יש אומרים אם נפחו הריאה ונקרע הקרום מחמת הנפיחה, טרפה, (בבדיקות).
 
סעיף ג
ניקבה ועלה בו קרום ונסתם, טריפה.
 
סעיף ד
ריאה שנשמע בה הברה כשנופחין אותה, אם ניכר המקום שממנו נשמע ההברה מושיבין עליו רוק או תבן וכיוצא בו, אם יתנדנד בידוע שהיא נקובה וטריפה; ואם לא ניכר המקום, מושיבין אותה במים פושרים ונופחין אותה, אם בצבץ המים טריפה, ואם לאו בידוע שקרום התחתון בלבד ניקב והרוח מהלך בין שני הקרומות ומפני זה ישמע בה קול הברה בשעת נפיחה, וכשרה.
הגה: ואם שמו אותה פעם אחת במים חמים (אליבא דכולי עלמא) או קרים, שוב אין לה בדיקה אפילו בפושרין (ב"י בשם הר"ן).
 
סעיף ה
נמצאת נקובה במקום שיש לתלות שנעשה אחר שחיטה, כגון שהעביר הטבח ידו בכח או שתלשה בכח או שלקחה זאב והחזירה נקובה, תלינן להקל וכשרה, ואפילו יש נקבים הרבה שלא במקום שיניו, תלינן כולהו בזאב.
הגה: ולא תלינן ביד הטבח אלא אם הנקב משוך שדרכו להיות מכח הטבח, אבל אם הוא עגול (בד"י בשם מהרי"ל ומהר"י מולין) לא תלינן בטבח, כי אין דרכו להיות עגול; וכל נקב שהוא פתוח (הגהות מרדכי פ"ק דחולין), או שהושחר או אדום סביב הנקב, (ב"י בשם מ"כ) ואפילו הוא רק אדום סביב הצלעות נגד הנקב, טריפה, ולא תלינן בשום דבר דודאי מחיים נעשה (שם). וכן אם נמצאו עליה תולעים שנקבוה, ואין ידוע אם נקבוה קודם שחיטה או אחר שחיטה, כשרה; ואם אין מקום לתלות והדבר ספק אם ניקבה מחיים, עושים נקב אחר ומקרבין אצלו, אם הם דומים, כשרה, שכמו שזה נעשה אחר שחיטה כן נעשה הראשון; ואם אינם דומים, טריפה; ואין מדמין מריאה של בהמה דקה לריאה של בהמה גסה, אלא מדקה לדקה ומגסה לגסה. (רי"ף ורמב"ם ורשב"א ותוספות והגהני מילי בשם ר"ח).
הגה: ויש אומרים דאין מקיפין מבהמה זו לבהמה אחרת (רש"י ובה"ג ורא"ש וטור (ואגודה) וסמ"ג ור"ן ור' ירוחם הביאו דעת רש"י בסוף); ואפילו בבהמה אחת אין מקיפין אלא מגסה לגסה, דהיינו מאומה לאומה או מדקה לדקה דהיינו מאונא לאונא; מיהו בזמן הזה אין אנו בקיאין ואין לסמוך אהקפה כלל להכשיר (כל בו בשם הגאונים). (ומהרי"ל ושאר אחרונים).
 
סעיף ו
ניקב אחד מהסמפונות (פי' קנים החלולים שבתוך הריאה) שבפנים לחבירו, כגון במקום שמתפצלים זה מזה ואין בשר ביניהם, טריפה, שחבירו קשה ואינו מגין עליו; אבל ניקב לבשר הריאה, הבשר מגין עליו וכשרה.
 
סעיף ז
ריאה שנשפכה כקיתון וקרום העליון שלה קיים שלם בלא נקב, אם הסמפונות עומדין במקומן ולא נמוחו, כשרה, ואם נמוק אפילו סמפון אחד, טריפה. כיצד עושים, נוקבים אותה ושופכין אותה בכלי שהוא שוע באבר, אם נראה בה חוטים לבנים בידוע שנמוקו הסמפונות וטריפה; ואם לאו, בשר הריאה בלבד הוא שנימוק, וכשרה; והוא שיהא מחוי המים זך, אבל אם הם עכורים או סרוחים, טריפה.
הגה: ויש מכשירין אפילו בעכורים וסרוחים (הרא"ש והרשב"א והרז"ה והר"ן וטור וסה"ת וסמ"ג והגהני מילי וכל בו סימן ק"א וע"ל ר"ס ל"ז); ומי שהוא בקי לבדוק שלא נמוחו הסמפונות, יכול לסמוך עלייהו לצורך הפסד מרובה.
 
סעיף ח
חסר מגוף הריאה ולא ניקבה, כשרה; ויש מי שאוסר.
הגה: והמנהג להכשיר אם החסרון ככ"ף פשוטה, אבל אם החסרון ככ"ף כפופה כזה C, אם יוכל להניח בגומא ההיא אצבע אגודל, מקרי חסרון וטריפה; ואם לאו, כשירה. וכל זה כשנראה החסרון מבחוץ לאחר הנפיחה, אבל אם היא מבחוץ כשאר ריאה אלא שנחסר מבשרה מבפנים, אפילו מחזיק החסרון עד כדי רביעית, כשרה, יתר מכאן טריפה (מהרי"ו ובדיקות ישנים וראה מעשה וש"ס וטור ופוסקים וב"י בשם אהל מועד).
 
סעיף ט
הריאה שנמצא בה מקום אטום כל שהוא שאין הרוח נכנס בו ואינו עולה בנפיחה, מביאין סכין וקורעין (הקרום לבד) סמוך ממש למקום האטום, אם נמצא בו ליחה, מותרת, שמחמת הליחה לא נכנס שם הרוח; ואם לא נמצא בו ליחה נותנין עליו מעט רוק או תבן או נוצה, אם נתנדנד כשרה שהרי הרוח בא שם; ואם לאו, טריפה.
הגה: ולא מקרי אטום אלא כשמראהו דומה לשאר ריאה אלא שאינו עולה בנפיחה, אבל אם מראהו דומה למוגלא אינו אלא טינרי וכשר בלא בדיקה (הגהת מיימוני וסמ"ג וב"י בשם רש"י). ואף באטום יראה תחלה ליתן הריאה במים פושרין, או ליתן מים פושרין תוך הקנה ולנענע אותה (הגהות אשירי) או למשמש הרבה במקום האטום (רוקח), ולשפוך אחר כך מה שבתוך הקנה ואם עולה אחר כך בנפיחה, כשרה; ואפילו אם כבר נחתכה הריאה, אם יוכל לבדוק על ידי שפופרת שיעלה מקום האטום בנפיחה יש להכשיר (מהרי"ו וערוך ערך אפי פי' כן פחיזה דש"ס).
 
סעיף י
ריאה שקשה כעץ במשמושה, טריפה. (והוא הדין אם קלה כעץ, טריפה) (מהרי"ו).
 
סעיף יא
ריאה שנתמסמסה, דהיינו שנמצאת שלימה וכשתולין אותה תחתך ותפול חתיכות חתיכות, טריפה.
 
סעיף יב
ריאה שנמצאת נפוחה כמו עיקר חריות של דקל, אוסרין אותה מספק.
 
סעיף יג
ריאה שיבשה, אפילו מקצתה, טריפה, והוא שתהא נפרכת בצפורן.
הגה: ואם משרטט בציפורן על בשר הריאה ונראה השרטוט בתוכה, מקרי יבש, וטריפה. (מצא כתוב וכן הוא בבדיקת האחרונים).
 
סעיף יד
צמקה כולה, אם מחמת בני אדם שהפחידוה כגון ששחטו אחרת לפניה וכיוצא בזה, טריפה; ואם בידי שמים, כגון שפחדה מקול רעם או ראתה זיקים וכיוצא בזה, או מפחד שאר בריות כגון מקול שאגת אריה וכיוצא בזה, כשרה.
 
סעיף טו
כיצד בודקין אותה (אם הדבר ספק מאיזה דבר בא לה) (דעת הר"ן), מושיבין את הריאה במים מעת לעת; אם היה זמן הקור, מושיבים אותה במים פושרים ובכלי שאין המים מתמצין מגבו ונוזלים, כדי שלא יצוננו במהרה; ואם היה זמן החום, מושיבין אותה במים צוננים בכלי שהמים מתמצין מגבו כדי שישארו קרים, אם חזרה לברייתה הרי זה בידי שמים או בידי הבריות, ומותרת; ואם לא, חזרה בידי אדם היא, וטריפה.
הגה: ונראה דאין לנו לסמוך על בדיקה זו כי אין אנו בקיאין בכל דבר שצריך בדיקה, ואם נראה שבא לה בידי שמים אין להכשיר בלא בדיקה זו; ובזה יש לסמוך על בדיקתנו (כ"פ רש"ל).
 
סעיף טז
ריאה שהרגיש בה במשמוש היד שמחט בתוכה, אם שלימה היא נופחין אותה אם עולה בנפיחה כשירה, בין אם היא דקה או עבה בין אם נכנס דרך חודה או דרך קופה (פי' דרך צד העב); ואם היא חתוכה, טריפה; יש עליה קורט דם כנגד המחט בחוץ, טריפה, אפילו היא שלימה.
הגה: ובזמן הזה יש להטריף כל ריאה שנמצא בה מחט, ואין דנין בה דין שלימה (ב"י בשם סמ"ק הגהות מיימוני פ"ז וא"ו הארוך ומהרא"י שער ל'), אם לא במקום הפסד מרובה אז יש להקל ולבדוק ע"י נפיחה. (ש"ד סימן צ"ב בהגהות ובית יוסף ומהרי"ל וכן משמעות כל הפוסקים).
 
סעיף יז
מחט שנמצא בסמפונא רבה דריאה, כשרה.
הגה: ואפילו בחתוכה, שלא נוכל לבדוק בנפיחה, יש להכשיר (ר"ן וש"ד ומהרי"ו בשערים ור' ירוחם ולאפוקי כלבו ואו"ה).