סימן לט: דיני בדיקת הריאה
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן לט: דיני בדיקת הריאה

סימן לט: דיני בדיקת הריאה

 

סעיף א
אין לבדוק אחר שום טריפות מן הסתם, חוץ מן הריאה צריך לבדוק בבהמה וחיה אם יש בה סרכא (ריב"ש ור"י ן' חביב וע"פ); וכל הפורץ גדר לאכול בלא בדיקה, ישכנו נחש. (קהלת י, ז).
הגה: ונהגו גם כן לנפוח כל ריאה, אפילו לית בה ריעותא, (ש"ד סימן צ"ב ובדיקות וע"פ); ובקצת מקומות מקילין שלא לנפחה רק אם היה בה סרכא עוברת על ידי משמוש, וכן עיקר (רמב"ם פי"א מרדכי וע"פ).
 
סעיף ב
מי שקרע בטן הבהמה וקודם שתבדק הריאה בא חיה או נוכרי, ונטלה והלך לו, הרי זו מותרת, ואין אומרים: שמא נקובה או סרוכה היתה.
הגה: ויש מחמירין אם נאבדה הריאה (בה"ג וראב"ן ור"י הלוי ומרדכי והג"א וע"פ), ואין להתיר רק במקום הפסד גדול או בגדיים וטלאים וחיות שאין סרכות מצויות בהם. (טור בשם בעה"ת).
 
סעיף ג
בא עובד כוכבים או ישראל והוציא הריאה קודם שתבדק והרי היא קיימת, נופחין אותה.
 
סעיף ד
אונא הסרוכה לאונא או לאומה, בין סרוכה מעט בין סרוכה כולה, שלא כסדרן, טריפה; כסדרן, כשרה (ר"ן וחידושי רשב"א) אפילו בלא בדיקה (מיהו אם בדקוה ונמצא נקב שם טריפה (ב"י); ואין נקרא כסדרן אלא בשתים זו אצל זו מחיתוך של זו לחיתוך של זו, ואפילו היא באלכסון ואפילו יש בה פלוש; אבל מגבה של זו לגבה של זו, או אפילו מחיתוך לגב או משיפולי לשיפולי או משיפולי לחתוך, או אפילו מחודה של זו לחודה של זו שאצלה, או אפילו מחודה של זו לחיתוך של זו שאצלה, נקרא: שלא כסדרן.
הגה: ויש אומרים דאפילו בכסדרן צריך בדיקה שאין נקב בריאה (סמ"ק והגמ"יי בשם ריצב"א ותוס' בשם ר"ג ועוד גאונים וכל בו), ומאחר שאין אנו בקיאין בבדיקה כל מקום דאיכא ריעותא יש להטריף כל סרכא (הגהות מיימוני וכל בו); ויש אומרים להכשירה אם היא מעיקר האונות עד חציין (מהרי"ו), אפילו מפולש, וכן נוהגין להכשיר כי האי בכסדרן, וכן אם יש כמין קרום בין אונא לאונא או בין אומה לאונא כסדרן יוצא מעיקרו עד אמצעיתו אין להטריף, דדרך הוא להמצא כך ואין זה סרכא (סמ"ג והגמ"יי וסמ"ק וכל בו). ואין דרך קרום זה להמצא אלא בין אונא לאונא או בין אונא לאומה, אבל לא בשאר מקומות (ב"י וד"מ), ואם נמצא בשאר מקום אינו אלא סרכא. וכל מקום שהסרכא כשרה אף אם יש סרכא תלויה גם באותן סרכות, והוא נקרא סרכא כפולה, כשר (ב"י).
 
סעיף ה
אם נסתפק אם היא בגב או בחיתוך, וכשנופחים אותה הרבה נראה שהיא בחיתוך וכשאין נופחין אותה כל כך נראית הסרכא שהיא בחוץ, כשרה.
 
סעיף ו
עינוניתא דוורדא, לכל מקום שתסרך, טריפה אפילו לכיס שלה, ואפילו כולה נדבקת בו; והוא הדין לכל יתרת דכל היכא דסרוכה, טריפה.
הגה: מיהו אם הוורדא נדבקת למטה בשורש שלה עם הכיס שלה יש להכשיר, דהיינו רביתייהו (בית יוסף בשם רינ"ח).
 
סעיף ז
אם נסרכה האונא או האומה לגרגרת או לחזה, או לשמנונית הלב או לכיסו, או לטרפש הלב, או לטרפש הכבד, או לטרפש העינוניתא שהוא סוף טרפש הלב, או לרחם, או לא"ל מע"דא שקורין מול"יגא, או לסמפון היורד בין שתי הערוגות (ר"י ן' חביב וד"ע), או לקנה הלב, או לשמנונית הסמפונות, או לכבד, טריפה, ואפילו היא דבוקה לאחת ממקומות הללו בלי פילוש (שם ושאר אחרונים עב"י).
הגה: ויש מקילין אם האונות העליונות הסמוכות בגרגרת דבוקות ממש בגרגרת ואין ביניהם חלוק כלל שיוכל להכניס אצבע ביניהם (מרדכי פא"ט בשם ראבי"ה ובה"ג ומהרי"ו ואגודה); וכן אם היו האונות או האומות דבוקים לגמרי מראשן עד סופן לשומן היורד בין האומות (שם ור"ב ור"ח); וכן אם היתה כל הריאה דבוקה בשדרה, כי אומרים שדרך רביתייהו בכך ואין זה סרכא (מהרי"ו). ואין להתיר כל זה בלא שאלת חכם ומומחה, מורה הוראות, ואין ללמוד ממקומות אלו לשאר מקומות שנסרכה שם הריאה, כי בשאר מקומות אין חלוק בין דבוק כולו או לאו (ד"ע מב"י).
 
סעיף ח
סרכא היוצאת מהריאה והיא תלויה, שאינה דבוקה לשום מקום, כשירה ואינה צריכה בדיקה.
הגה: וסרכא תלויה היוצאת מן הבועה, טריפה (בית יוסף בשם ראב"ד ורוקח ומהרי"ו); מטנרי, כשרה (מהרי"ו וע"ל סי' ל"ז ס"ב).
 
סעיף ט
סרכא שהיא ממקום למקום באונא או באומה עצמה, דינה כדין סרכא תלויה.
הגה: ודוקא שאין הסרכא קצרה מבשר הריאה כשנופחין הריאה, אבל אם קצרה עד שמכח הסרכא הבשר שתחתיה מקמיט ואינו עולה בנפיחה היטב כשאר הריאה, טריפה (מהר"א מפראג ובדיקות האחרונים). וכל סרכא תלויה שעולה גם כן עם נפיחת הריאה, או שיש מכה בדופן כנגדה, טריפה (בדיקות ישנים).
 
סעיף י
כל מקום שאסרו סרוכת הריאה אין הפרש בין שתהא הסרכא דקה כחוט השערה בין שתהא עבה וחזקה ורחבה כגודל, ולא כאותם שממעכים ביד ואם נתמעכה תולין להקל, וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל.
 
סעיף יא
יש מי שכתב שמכניס אצבעו תחת הסרכא ומגביה קצת, אם נפסקה מחמת הגבהה כל שהוא, סרכא בת יומא היא וכשרה, ואין להקל בכך אלא בבהמת ישראל ואין סומכין על קולא זו אלא בבודק כשר וירא את ה' מרבים.
 
סעיף יב
טוב להשקות הבהמה סמוך לשחיטה.
 
סעיף יג
יש מי שאומר שהבודק יכניס ידו בבהמה בזריזות בלא רפיון ידים, ואם נתפרקה שום סרכא כשמכניס הבודק ידו, מוציא הריאה לחוץ ובודקה, אם היא סרכא ימצא ראשה בריאה או בדופן; ואם לאו, רירא היא וכשירה; ואין להקל בכך אלא בבהמת ישראל ואין סומכין על קולא זו אלא בבודק כשר וירא את ה' מרבים.
הגה: ויש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם, ואומרים שסרכא אם ימעך אדם בה כל היום לא תנתק ולכן כל מקום שיתמעך תולין להקל; ואומרים שאינו סרכא אלא ריר בעלמא (מהרי"ו וכל בו), ואף ע"פ שהוא קולא גדולה כבר נהגו כל בני מדינות אלו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמוכו; ומכל מקום צריך להיות הבודק ירא אלהים שיודע ליזהר למעך בנחת שלא ינתק בכח. ויש מקומות שאין נוהגין למעך ולמשמש בסרכות הורדא אם נסרכה למקום אחר, וכל מקום שתסרך טריפה (כך שמע וכן נראה מלשון הר"ד ן' חייא שבב"י); ויש מקומות שנהגו להקל גם בזה, ולי נראה כסברא הראשונה שלא למעך בורדא ובכל סרכות שהם שלא כסדרן, מאחר שסרכא שלא כסדרן טריפה מוזכר בגמרא ואין חולק עליו, אין לסמוך אדברי מקילין בענין המעוך והמשמושים (וכ"מ מלשון מהרי"ו שאין חלוק); אבל המנהג בעירנו למשמש ולמעך בכל הסרכות, ואין חילוק בין סרכא לסרכא; ונכון לחוש למה שכתבתי, אם לא בהפסד מרובה. עוד נהגו בעירנו להטריף כל סרכות גדיים וטלאים (מצא כתוב) ועגלים הרכים, ולא למעך בהם כלל, כי יש קבלה בזה להטריף כי הסרכא עדיין רכה ומתנתקת על ידי מיעוך.
 
סעיף יד
בודק שהוציא ידו ואמר: טריפה, ואח"כ הכניס אחר ידו ולא מצא טרפות, הראשון נאמן.
 
סעיף טו
טבח שהכניס ידו ואמר: טריפה, ואח"כ נתברר שלא נפתח הטרפש, ונמצא שהטבח לא נגע בריאה, ופתחו הטרפש ובדקוה ולא נמצא בה טרפות, מכשירין אותה.
 
סעיף טז
אמר הבודק: שלא כסדרן היתה, ואחר מכחישו ואומר: כסדרן היתה, מעמידין הבהמה בחזקת היתר.
 
סעיף יז
הקונה ריאה ואמר שמצא בה סרכא במקום שהיא טריפה, והמוכר אומר שהיתה במקום שהיא כשרה, כיון שבאו שניהם בבת אחת לבית דין אין כאן עדות והרי זה כבהמה שנאבדה ריאה קודם שנבדקה.
הגה: וכן במקומות ששוחטין אצל עובד כוכבים, והניחו הבהמות אצל עובד כוכבים בין שחיטה לבדיקה, אין חוששין שמא העובד כוכבים הכניס ידו ונתק הסרכות, דבדיקת ריאה דרבנן וספיקא להקל (רשב"א סימן רצ"ח). מיהו אם טבחים עובדי כוכבים רגילין לעשות כך, יש לחוש אפילו בדיעבד; ולכתחלה יש ליזהר בכל ענין.
 
סעיף יח
ריאה שניקבה במקום חיתוך האונות בגב האונא כנגד הדופן, ודופן סותמתה בסרכא בבשר שבין הצלעות או בבשר ובעצם, כשרה; אבל אם היא סרוכה לעצם לבדו, טריפה. וכן הדין בכל השלם שכנגד האונות למעלה עד הערוגה, כשרה, מפני שהמקום צר ונדחקת לדופן והוא סותמו; ונקרא דופן עד החוט שמנקרים מהחזה, ומשם ואילך נקרא חזה ואם נסרכה שם, טריפה, ואם נסרכה על גבי חוט שבחזה, דינו כאלו נסרכה בחזה וטריפה.
הגה: ולדידן אין נפקותא בחילוקים אלו, גם בכל החילוקים אשר יתבארו עד סוף הסימן, כי כבר נהגו באלו הארצות להטריף הכל ואין לשנות, כי מנהג קדמונים הוא באשכנז וצרפת שאנו מבני בניהם; ולכן אין להכשיר שום סרכא בריאה, אם לא ב' אונות הסרוכות בכסדרן למטה מחציין לצד עיקרן, והוא הדין אונה באומה בכסדרה כי האי גוונא; וכבר נתבאר שנהגו להקל בסרכא המתנתקת על ידי מעוך ומשמוש.
 
סעיף יט
ודוקא כנגד האונות הוא דמכשרינן, אבל שלא כנגד האונות טריפה.
 
סעיף כ
הא דמכשרינן, דוקא כשהנקב כנגד הדופן, אבל אם ניקבה מבפנים או אפילו בשיפולי ריאה, וסרכא יוצאת משם לדופן, טריפה; ואם סרכא יוצאת משיפולי אונא ומתפשטת על גב האונא ונסרכת לדופן, אם רוב הסרכא היא בגב האונא כשרה; ואם לאו, טריפה.
 
סעיף כא
אם סרכא עולה מן האונה לדופן שבצד האומה, טריפה; ואם סרכא עולה מאונא לדופן שכנגד האונא ולדופן שכנגד האומה, אזלינן בתר רובא.
 
סעיף כב
אם האומה סרוכה לדופן, אם יש מכה בדופן, כשרה ואינה צריכה בדיקה; ואם אין מכה בדופן, טריפה ולא מהניא לה בדיקה. ודוקא בסרוכה לדופן מכשירין ע"י מכה, אבל אם סרוכה לשאר מקומות, כגון: חזה וגרגרת ושמנונית הלב וטרפש וכיוצא בהן, אע"פ שיש בהן מכה, טריפה ולא מהני לה בדיקה.
 
סעיף כג
מכה זו שאמרו, היינו שיש בדופן כעין נגע; אבל אם יש בהרות שחורות בלבד, אינו סימן מכה ממש. ואם נשבר הצלע, אף על פי שחזר ונקשר, קרינן ביה, שפיר, מכה.
 
סעיף כד
אם כל הריאה דבוקה לדופן, אם אין מכה בדופן טריפה ולא מהני לה בדיקה, אפילו אם דבוקה כולה בלא שום פילוש. ויש מי שכתב שהמתירה בר נדוי הוא והכלים אסורים.
 
סעיף כה
אם האומה והאונא נסרכו בסרכא אחת לדופן, אם רוב הסרכא מהאונא כשרה; ואם רובה מהאומה, טריפה, אם אין מכה בדופן. וכן אונא הסרוכה בסרכא אחת לחזה ולדופן, אזלינן בתר רובא. וכן אומה הסרוכה בסרכא אחת לדופן שיש בו מכה, והסרכה במכה וחוצה לה, אם רובה במכה, כשרה; ואם לאו, טריפה. וכן אם נסרכה האומה בסרכא אחת לטרפש ולמכה שבדופן, אם רובה במכה שבדופן, כשרה; ואם לאו, טריפה.
הגה: ריאה שנמצא עליה כמו חלב כיסוי, והוא בשר בלוי, קולפין אותו מעליה ואם הריאה תחתיו שלם ויפה, כשר; מיהו צריך לבדוק הריאה בנפיחה. (ב"י ס"ס ל"ח בשם רוקח).