סימן מז: דין אם נמצאו בני מעיים יתרים
סעיף א
בהמה שנמצאו בה שתי מעיים, טריפה; כגון שיש לה מעי יתר מתחלתו ועד סופו עד שנמצאו שני מעיים זה בצד זה מתחלה ועד סוף כמעי העוף, או שהיה המעי יוצא כענף מן הבד והרי הוא מובדל, בין בעוף בין בבהמה, אבל אם חזר ונתערב עם המעי ונעשה אחד משני ראשיו והרי שניהם מובדלים באמצע, הרי זה מותרת ואין כאן יתר. ויש אומרים שכשיוצא מהדקין מעי קטן כענף היוצא מן הבד, אם בראש הקיבה מקום שהדקין יוצאין משם יש שלם כרוחב אצבע קודם שיתחיל זה המעי ליפרד, וגם למטה לאחר שנתחבר עם שאר הדקין יש ברוחב אצבע שלם, כשרה; ואם לאו, שאין כאצבע שלם למעלה ולמטה, טריפה, (וכן עיקר) (ב"י בשם הרשב"א ור"ן).
סעיף ב
במה דברים אמורים, בבהמה, אבל בעוף כיוצא בה, כשר. (ואפילו כמה ענפים יוצאים ממנו כשר) (רבינו ירוחם).
סעיף ג
מעי היוצא מבית הכוסות (פירוש סוף הכרס עשוי ככובע וקרוי בית הכוסות, והמסס מחובר בו, והמאכל נכנס מבית הכוסות להמסס, והוא האצטומכא, ולפי שמעכל המאכל נקרא המסס, מענין כמסוס נוסס) (ישעיה י, יח) להמסס, (כשרה; והיוצא מבית הכוסות לכרס), טריפה.
סעיף ד
אי אית לה תרי סניא דיבי, טריפה, ואי שפכי להדדי, כשרה.
סעיף ה
הדרא דכנתא שיוצא מאמצעיתה יתרת שתלוי בדקין כמו מעי קטן כאורך אצבע, כשרה.
הגה: וכל זה דהיתרת סתום בראשו ואין הרעי יוצא ממנו, אבל אם הוא פתוח בראשו, טריפה, דהרעי נופל לגוף (כך משמע ממרדכי ס"פ אלו טריפות וכ"ה בראב"ן סימן כ"א ובהג"ה שבסוף או"ה כלל נ"ה דין ו' והוא פשוט) ועוד דהוא נקיבת הדקין.