תעניות (סעיפים 314-320)
מתוך: דיני צבא ומלחמה
תוכן המאמר:
ימי הצומות
בין המצרים וט' באב
ימי הצומות
314. החייבים בתענית
הנביאים תקנו לישראל ארבעה צומות: י"ז בתמוז, ט' באב, ג' בתשרי וי' בטבת. עליהם נוסף צום שמעיקרו היה רשות ולא חובה – תענית אסתר, בי"ג באדר (או בי"א בו, כשפורים ביום א). הכל חייבים בצומות אלו. חולה שקשה לו לצום פטור מהתענית ואסור לו להחמיר על עצמו. חייל ששכח את התענית ואכל, ימשיך להתענות ברגע שייוודע לו הצום. ויכול לומר "עננו" בתפילתו גם אם אכל. (תקמט,א. מ"ב ג. תקנ,א. מ"ב ד. תקסח מ"ב ג).
חייל בריא הנמצא בבסיס, או בשדה באימונים, חייב לצום, ובהתאם לפקודות מטכ"ל הנו משוחרר מאימונים באותו יום. חייל הנמצא בפעילות ביטחונית והצום עלול לפגוע בכושרו המבצעי; או פרח טייס גם בזמן אימוניו (מחוץ לט' באב) – פטורים מלהתענות, ואסור להם להחמיר על עצמם. ברם, יאכלו רק כמה שנחוץ, לא ירבו באכילה של תענוג ושלא לצורך, וימנעו מכניסה לשק"ם וכדומה. (תקנ, מ"ב ה).
315. התענית וזמנה
בכל התעניות הללו (פרט לט' באב, כדלהלן סעיף 319) אין התענית אלא מאכילה ושתייה בלבד. אם לא ישן שנת קבע לפני עלות השחר, ואפילו התנמנם, (כגון שהיה במארב) – רשאי לאכול ולשתות לפני עלות השחר. ישן שנת קבע, אסור לאכול ולשתות לאחר השינה, ואפילו לפני עלות השחר, אלא אם כן התנה לפני לכתו לישון שיוכל לאכול ולשתות לאחר השינה. (תקסד,א. מ"ב ב. ו).
אם יש עשרה ולפחות שבעה מתענים בבית הכנסת – אומר שליח הציבור "עננו" בין "גואל ישראל" ל"רפאנו" וחותם: "העונה בעת צרה". (תקסו,א. ג. מב). שכח לאומרה במקומה – אם נזכר לפני שאמר "ה'" שבסוף ברכת "רפאנו", יאמר "עננו" ויחתום ויאמר שוב "רפאנו". ואם אמר כבר "ה'", יאמרה בברכת "שומע תפילה" ויחתום בה: "שומע תפילה" כיחיד, ולא "העונה בעת צרה". (קיט,ד. מ"ב). וכן, אם אין בביהכ"נ שבעה מתענים, יאמר הש"ץ "עננו" בברכת "שומע תפילה". ש"ץ שאינו מתענה מוטב שלא יעבור לפני התיבה בתענית, משום שאינו יכול לומר "עננו". אין ש"ץ אחר, יתפלל ויאמר בברכת "שומע תפילה", "ביום צום התענית הזה" (תקסו,ה מ"ב). אשכנזים נוהגים שיחיד המתענה אומר "עננו" רק במנחה ב"שומע תפילה", וספרדים נוהגים לומר גם בשחרית. ואינו חותם בברכה בפני עצמה, אלא חותם "שומע תפילה". (תקסה,ג). שכח לאומרה במקומה, והגיע לשם ה' שבברכת "שומע תפילה", אינו צריך לחזור (תקסה,ב מ"ב ו), ויאמרה ב"אלוקי נצור" לפני "יהיו לרצון".
אם יש לפחות שבעה מתענים, קוראים בפרשת "ויחל משה" (שמות לב יא) בשחרית ובמנחה. ואם חלה התענית ביום ב' או ה', קוראים בבקר "ויחל" גם אם יש רק ששה מתענים. ואם אין ששה מתענים, קוראים את הקריאה הרגילה. (תקסו מ"ב יד). לאחר הקריאה אומרים בשחרית חצי קדיש.
האשכנזים מפטירים במנחה "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה ו) ומסיימים בברכת "מגן דוד", והספרדים אינם מפטירים כלל. מי שאינו מתענה לא יקראו לו לתורה. ואם הוא כהן יחיד בבית הכנסת, יוצא מביהכ"נ. קראו לו לעלות, רשאי לעלות רק בימים ב' או ה' בשחרית. (תקסו,ו; מ"ב כא).
אשכנזים אומרים בשחרית סליחות של אותו יום (אפילו אין שבעה מתענים) ואומרים "אבינו מלכנו" בשחרית ובמנחה.
בחזרת הש"ץ שבמנחה אומר "או"א, ברכנו בברכה המשולשת" וכו'. אם מתפללים סמוך לשקיעת החמה – ועכ"פ לאחר פלג המנחה – ויש כוהנים בבית הכנסת, יעלו הכוהנים לדוכן. (קכט,א). כהן שאינו מתענה אינו עולה.
בין המצרים וט' באב
317. ימי בין המצרים
החל מי"ז בתמוז מתחילים לנהוג קצת מנהגי אבלות. אין עושים מסיבות של שמחה, אשכנזים נוהגים שאין מסתפרים ואין מתגלחים באותם ימים. (פקודות מטכ"ל מאפשרות קיום צווים אלה).
משנכנס ר"ח אב ממעטים בשמחה לגמרי, ונהגו ישראל להחמיר על עצמם בדברים שונים שיש בהם משום שמחה ותענוג; גם ספרדים המקלים בגילוח ותספורת מי"ז בתמוז, אוסרים מר"ח אב (או לפחות בשבוע שחל בו ט' באב). אולם מותר ליטול ציפורניים כשהן מפריעות קצת. טייסים הלובשים מסכות חמצן בעת טיסתם, והזקן עלול להפריע להם, מותרים בגילוח עד ר"ח אב. אם גם זקן של ט' הימים יפריע להם, מותרים הם בגילוח עד השבוע שבו חל ט' באב. טייסים היוצאים לטיסות מבצעיות, והזקן מפריע להם, מותרים להתגלח גם בשבוע שחל בו ט' באב.
אסור לכבס ולגהץ מר"ח אב, ואין ללבוש בגדים מכובסים ומגוהצים גם אם כובסו קודם ר"ח אב. ברם, מותר ללבוש בגדים מכובסים לכבוד שבת. חיילים שבפעילות מבצעית או באימונים, שזיעת בגדיהם רבה, או שבגדיהם הזדהמו מאוד, מותרים להחליף וללבוש נקיים, ואם אין להם בגדים להחלפה מותרים גם לכבס מר"ח עד השבת.
נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בימי חול. חיילים בתפקיד במחנות ובמוצבים, התירו להם כהוראת שעה לאכול בשר בתשעת הימים. אין לרחוץ בתשעת הימים רחיצה של תענוג, ואפילו במים קרים אסור. אולם חיילים הרוצים להתקלח בגלל הזיעה, רשאים להתקלח במים קרים. (תקנא).
318. ערב תשעה באב
בערב ט' באב נהגו להחמיר במנהגי אבילות יותר מבימים שקדמו לו, לכן, גם חיילים במוצבים, שאכלו בשר עד ח' באב, אסורים מלאכול בערב ט' באב. סועדים ארוחת צהרים רגילה לפני מנחה, ולאחריה, סמוך לשקיעת החמה, סועדים את ה"סעודה המפסקת", וצריכים לסיימה לפני השקיעה.
זמן שקיעת החמה ותחילת הצום בערב תשעה באב הוא זה:
ערב תשעה באב בתאריך 17.7 השקיעה בשעה 6.48
ערב תשעה באב בתאריך 24.7 השקיעה בשעה 6.45
ערב תשעה באב בתאריך 31.7 השקיעה בשעה 6.40
ערב תשעה באב בתאריך 7.8 השקיעה בשעה 6.34
ערב תשעה באב בתאריך 14.8 השקיעה בשעה 6.28
בסעודה מפסקת אין אוכלים שני מאכלים מבושלים. אבל מותר לאכול פירות חיים ממינים שונים. יש להיזהר שלא יאכלו שלושה חיילים יחד, כדי שלא יתחייבו בזימון. אולם גם אם אכלו יחד, אין מזמנים. חל הצום ביום א', מותר לאכול בשר בשבת, ואפילו בסעודה המפסקת, אולם צריך לזמן ולסיים הסעודה לפני שקיעה. לאחר הסעודה המפסקת – מותר לחזור ולאכול ולשתות, אם עדיין יום (דבר זה שכיח מאוד בבסיסים גדולים בהם אוכלים מוקדם), ורצוי להתנות בזמן הסעודה המפסקת שאין מקבלים עדיין תענית. (תקנב, תקנג,א ומ"ב).
כל ענויי תשעה באב נוהגים משקיעת החמה עד צאת הכוכבים שלמחרתו. אין עוסקים בתורה שבכתב ושבע"פ, פרט לספר איוב, מגילת איכה, פרקי החורבן שבירמיהו, מדרש איכה, פרק אלו מגלחין (ממסכת מועד קטן), אגדות החורבן שבפרק הניזק (בגיטין), ובפרק חלק (בסנהדרין). מותר לקרוא על אודות חורבן הבית, או ללמוד דיני תשעה באב. (תקנד,א-ב).
צום:
כל הבריאים חייבים להתענות בט' באב. חולה, גם כשאין בו סכנה פטור מלצום. חייל הנמצא בפעילות מבצעית, והצום פוגע בכושרו הגופני – מותר לאכול ולשתות כדי צרכו, אבל לא יאכל לשם תענוג. סיים תפקידו – לא יאכל עוד.
רחיצה
אסורה בט' באב, ואפילו במים קרים, ואפילו רחיצת פניו וידיו אסורה. ולכן יטול ידיו בנטילת ידים של שחרית עד קשרי האצבעות עם היד, ויכול להעביר את ידו הלחה על עיניו ופניו כדי להסיר לכלוך. אין האיסור אלא ברחיצה של תענוג, אבל חיילים שהתלכלכו בבוץ או בזיעה, מותרים לרחוץ המקומות המלוכלכים. חייל העוסק בהכנת מזון הטעון שטיפה, כגון תפוחי אדמה, רשאי לרחוץ את המזון למרות שרוחץ גם את ידיו. כמו כן מותר לחייל שחזר עייף מסיור רגלי לרחוץ את רגליו כדי לחזקן. (תקנד).
סיכה
בשומן לשם תענוג, אסורה בכל כמות שהיא. אולם מותר למרוח משחה על פצע, או להשתמש בשומנים ובסבון כדי להסיר לכלוך אם הדבר נחוץ. חיילים הנמצאים בשמש ועורם רגיש לכויות, רשאים למרוח קרם נגד כוויות שמש. (תקנד,טו. מ"ב בה"ל).
נעילת הסנדל
אסורה בט' באב. ואין נוהג איסור זה אלא בנעליים שגופן או סולייתן עשויים עור. לפיכך, כל חייל ידאג לנעלי גומי או סנדלי פלסטיק לט' באב (וליום הכיפורים). חייל שאין לו נעלי גומי, והוא בתפקיד, מותר לו לנעול נעלים, וברגע שיוכל יסירם. חיילים הנמצאים בדרך – גם כשאינם בתפקיד – ואין להם נעלי גומי, יכולים לנעול נעליהם. אך בזמן שהם נוסעים יחלצו אותן, אם הדבר אפשרי. (תקנד טז-יז ומ"ב).
העישון אסור בכל ימות השנה בגלל "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". נהגו שלא לעשן בתשעה באב. מעשן מובהק הזקוק לסיגריה, יכול להקל בעישון לאחר חצות היום. (תקנה, מ"ב ח. יביע אומר או"ח לג,יח).
320. הליכות היום
לפני תפילת ערבית מורידים את הפרוכת מארון הקודש, ומדליקים אור מועט שיספיק לקריאת איכה ואמירת הקינות בלבד. יושבים על הקרקע או על ספסלים הפוכים שאינם גבוהים מ- 24 ס"מ (3 טפחים). בשמונה עשרה אומרים ספרדים "עננו" בשומע תפילה. לאחר שמונה עשרה אומר הש"ץ קדיש תתקבל, וקוראים מגילת "איכה" מתוך ספר הקינות בלא ברכה. (יש מנין, ומגילה כשרה כתובה על קלף, יכול הקורא לברך "על מקרא מגילה", אבל רוב ישראל נהגו שלא לברך (תצ,ט)). לאחר "איכה" אומרים קינות "ואתה קדוש", קדיש שלם בלא תתקבל ו"עלינו". (תקנט,ב-ג).
אם אין מנין – יתפלל ביחידות, ויקרא מגילת איכה, ויאמר קינות.
חל ט' באב במוצאי שבת, אין מבדילים על הכוס, אלא מברכים על הנר בלבד כשרואה אור, ואומר "אתה חוננתנו" ב"חונן הדעת". יבדיל במוצאי הצום לפני שיאכל, וישמיט מן ההבדלה ברכת אור ובשמים. ואם הוא נאלץ לאכול ביום הצום יבדיל לפני שהוא אוכל.
בלילה ישנים עם טלית קטן כדי שלא להתחייב לברך עליו בבוקר. מתפללים שחרית בלא טלית ובלא תפילין. (תקנה,א מ"ב). ושליח הציבור אומר "עננו" בין ברכת "גואל" ל"רופא" כפי שנתבאר בסעיף 316. ספרדים נוהגים שגם יחיד אומר "עננו" בלא חתימה בשומע תפילה. כוהנים אינם עולים לדוכן, אין אומרים או"א, ואין אומרים תחנון. מוציאים ספר תורה, קוראים ומפטירים ומסיימים בברכת ההפטרה "מגן דוד" כבכל תענית. ספרדים מפטירים "שובה ישראל" (הושע יד,ב-י) ומוסיפים ממיכה, (ג, יח-יט). ואשכנזים מפטירים "אסוף אסיפם" (ירמיה ח,יג עד ט,כג). לאחר הכנסת הספר אומרים קינות. בתפילת "ובא לציון" מדלגים על הפסוק "ואני זאת בריתי", אומרים קדיש שלם בלא תתקבל. אין אומרים שיר של יום ולא "אין כאלוקינו". (תקנט,ד).
במנחה מתעטפים בטלית ומניחים תפילין (תקנה,א), ומשלימים את שהחסירו בתפילת הבוקר: שיר של יום, אין כאלוקינו. קוראים בתורה כבכל תענית ציבור. בשמונה עשרה אומר "נחם" ב"בונה ירושלים" וחותם "מנחם ציון ובונה ירושלים", אם שכח, אומרה בברכת עבודה לפני "ותחזינה", אך חותם "המחזיר שכינתו לציון". נזכר לאחר ברכת עבודה – אינו חוזר. כמו כן אומר עננו ב"שומע תפילה" כפי שנתבאר בהלכות תעניות (סעיף 316). שליח הציבור אומר "עננו" בין "גואל" ל"רופא"; ו"נחם" ב"בונה ירושלים".
אם מתפללים מנחה סמוך לשקיעת החמה, ועל כל פנים לאחר פלג המנחה – יעלו הכוהנים לדוכן.
חיילים בפעילות מבצעית, שמותר להם לאכול בתענית, יכולים לומר "נחם" בברכת המזון ב"בונה ירושלים" בכל ארוחותיהם. לא אמרוה אינם צריכים לחזור. (תקנז,א מ"ב ב. ה. וביאור הלכה).