זמני השבת
אוסף מקורות



בבלי שבת לד ב

תנו רבנן:
בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה. ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה...
ואיזהו בין השמשות - משתשקע החמה, כל זמן שפני מזרח מאדימין.
הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות,
הכסיף העליון והשוה לתחתון - זהו לילה.
דברי רבי יהודה.
רבי נחמיה אומר: כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל.
רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא, ואי אפשר לעמוד עליו. ...


שולחן ערוך אורח חיים רסא, א [שיטת הגר"א]
ספק חשכה, והוא בין השמשות, (רמ"א: והיינו כדי שיעור הלוך ג' רבעי מיל אחר שקיעת החמה... ושיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק ל') אין מעשרים את הודאי, ואין מטבילין את הכלים, ואין מדליקין את הנרות, ואין מערבין עירובי תחומין, אבל מעשרין את הדמאי וטומנין את החמין ומערבין עירובי חצרות.


שולחן ערוך אורח חיים רסא, ב [שיטת רבנו תם]
יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש;
וזמן תוספת זה הוא מתחילת השקיעה, שאין השמש נראית על הארץ, עד זמן בין השמשות;
והזמן הזה, שהוא [מהלך] שלושה מילין ורבע, רצה לעשותו כולו תוספת, עושה. רצה לעשות ממנו מקצת, עושה; ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה וודאי יום, מחול על הקודש.
ושיעור זמן בין השמשות הוא שלושת רבעי מיל, שהם מהלך 1500 אמות, קודם הלילה.

"ביאור הלכה" לאורח חיים רסא, ב (בשינויי סגנון)
סתירה בין מסכת פסחים למסכת שבת
- במסכת פסחים [דף צ"ד] נאמר, שמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים שיעור ארבעה מילין;
- ובמסכת שבת [דף ל"ד-ל"ה] נאמר, שמשקיעת החמה מתחיל בין השמשות... ואמר שם שמשך בין השמשות שלושת רבעי מיל, ואח"כ הוא לילה. ונאמר שם ששלושה כוכבים בינוניים הם לילה.
אם כן, יש סתירה בין שני מקורות אלה.

תשובת רבנו תם
על כן תירץ רבנו תם וסיעתו, לחלק בין שקיעת החמה שבמסכת פסחים לשקיעת החמה שבמסכת שבת.
האמור במסכת פסחים הוא התחלת השקיעה, משקיעת גוף השמש כשנכסה מעינינו, ומאז עד צאת הכוכבים ארבעה מילין.
האמור במסכת שבת, הוא סוף השקיעה, שהוא כאשר שקע גם אור השמש מרוב הרקיע, לבד לצד המערבי, ומאז מתחיל בין השמשות, שהיא שלושת רבעי מיל קודם צאת הכוכבים. ומהתחלת השקיעה, שהוא שקיעת גוף השמש, עד סוף השקיעה מרוב הרקיע, הוא יום. והוא משך שלושה מילין ורביע, ואז הוא זמן תוספת שבת, וכמו שכתב כאן בשו"ע.
ובסך הכל הם ארבעה מילין: [3.25 מיל עד סוף האור + 0.75 מיל בין השמשות]. ועד ארבעה מילין מהתחלת השקיעה לא הוי לילה ודאי.
זהו שיטת רבנו תם וסיעתו.

תשובת הגר"א
אבל הגר"א ז"ל חולק על שיטה זו. לדעתו שקיעת החמה שבמסכת שבת, לעניין בין השמשות, הוא ג"כ התחלת השקיעה כמו שקיעת החמה שבמסכת פסחים. ומיד אחר שקיעת גוף השמש מתחיל בין השמשות... ומשך זמן בין השמשות הוא שלושת רבעי מיל.
ואת הסתירה בין מסכת פסחים למסכת שבת תירץ, לחלק בין צאת הכוכבים במסכת שבת לצאת הכוכבים במסכת פסחים:
צאת הכוכבים האמור במסכת שבת הוא זמן של לילה, שהוא שלושה כוכבים בינוניים.
וצאת הכוכבים האמור במסכת פסחים הוא צאת כל הכוכבים הנראים בלילה, שהוא זמן מאוחר הרבה, והוא ארבעה מילין אחר התחלת השקיעה. [זמן החשיכה אינו עניין לדיני שבת].
ואע"ג שנראה לעיניים שמשך בין השמשות שהוא עד צאת הכוכבים הוא הרבה יותר משלושת רבעי מיל, הוא כמו שכתב הגר"א בביאורו, ששיעור הגמרא נאמר רק על אופק בבל או א"י. ובמדינותינו שנוטה יותר לצפון, מתארך יותר.
ולכן, לעניין סוף בין השמשות, אין לנו משך זמן מסוים מן הגמרא לפי האופק שלנו, ורק תלוי לפי הראות מתי הוא 3 כוכבים בינוניים, אבל לא גדולים. ולפי שאין אנו בקיאים איזהו בינוניים, צריך להמתין עד קטנים...
ולשיטת הגר"א מיד אחר שקיעת גוף השמש מעל הארץ הוא בין השמשות גמור.

זמן כניסת השבת למעשה
...והנה למעשה בודאי צריך ליזהר כדעת הגר"א והרבה מן הראשונים והפוסקים הנ"ל, שמיד אחר התחלת השקיעה, היינו משעה שהחמה נתכסה מעינינו, הוא איסור גמור שלא לעשות מלאכה, וח"ו להקל בזה שהוא ספק איסור סקילה לדעת כל הפוסקים הנ"ל.

זמן יציאת השבת למעשה
... במוצ"ש יש ליזהר מאד אפילו לדעת הגאונים והגר"א שלא לעשות מלאכה עד שיראו 3 כוכבים בינונים שזהו הסימן המובהק ללילה... וקודם לכן לא הוי לילה ודאי. וסימן זה שייך בכל מקום ובכל זמן. אך מפני שאין אנו בקיאים בכוכבים בינוניים - צריך קטנים.
ולדעת רבנו תם צריך להמתין במוצ"ש מלעשות מלאכה עד זמן 4 מילין, שהוא עכ"פ שיעור שעה וחומש מעת התחלת השקיעה, שלדעתו אז זמן יציאת 3 כוכבים בינוניים. ונכון לכתחילה לצאת דעת רבנו תם וכל המחזיקים בשיטתו, שלא לעשות מלאכה במוצ"ש עד שיושלם שיעור 4 מילין.

שיטת "ספר יראים" לרבי אליעזר ממיץ
ודע שב"ספר יראים" לרבנו אליעזר ממיץ החמיר עוד יותר לעניין התחלת בין השמשות, ולדעתו בין השמשות מתחיל שלושת רבעי מיל קודם התחלת השקיעה... ועיין בספר "בית חדש" שהאריך בזה, ודעתו שיש ליזהר לכתחילה לנהוג כשיטת היראים... והביא שכן היה מנהג הקהילות מאז.
ועיין בדברי מגן אברהם שהביא ג"כ את דברי ה"בית חדש", ומשמע ממנו שלחומרה חשש לדברי ה"בית חדש"...
אכן הגר"א דחה שיטת רבנו אליעזר ממיץ... ומכל מקום לכתחילה בודאי טוב לחוש לדברי רבנו אליעזר ממיץ, ולהקדים מעט יותר בהדלקת הנרות כדי לצאת גם שיטתו...

סיכום השיטות והנוהג למעשה
הנהג למעשה בכניסת השבת וביציאתה:
א. מתחילים את השבת לפי שיטת "ספר יראים" לרבנו אליעזר ממיץ.
ב. את משך הזמן של "הילוך מיל" קובעים לפי השיטה המחמירה, המגדירה את הזמן הזה ב- 24 דקות, ולא 18 כפי שכתוב בשולחן ערוך רסא,ב.
ג. צאת השבת לפי ראיית 3 כוכבים קטנים.
ד. יש להוסיף לפני תחילת "בין השמשות" "תוספת שבת".

שו"ת אגרות משה חלק או"ח א' סימן צו
בדבר נסיעה במכונית לביהמ"ד, שתי דקות לכל היותר אחרי הדלקת הנרות, אם יש איזה חשש איסור.

מע"כ ידידי יר"ש ר' משה מעצגער נ"י.
נהניתי מאוד אשר מעלת כבודו נזדרז לקיים מצות תוכחה לפי דעתו, ותשואות חן חן למעלת כבודו, וח"ו לי להקפיד בזה, ואי"ה בלא נדר לא אסע עוד משעת הדלקת הנרות במכונית, אף שאין בזה שמץ איסור אף לא משום מראית העין.
כי ידע ידידי, אשר איסור מראית העין הוא רק בדבר שנעשה ברוב הפעמים באופן האסור, והוא עושה זה באופן המותר - בדה אסרו מפני מראית העין. כגון לעשות מלאכה על ידי נכרי בקבלנות, מלאכה כזו שהרבה עושים בשכירי יום, שהוא אופן האסור, לכן אסרו גם בקבלנות משום מראית העין. וכן באם נפלו בגדיו למים, אסרו משום מראית העין לשוטחן בחמה במקום שרואין בני אדם, שיחשדו שכיבסן בשבת.
אבל לעשות דבר היתר מפורסם, בשביל איזה אנשים שיטעו לחשוב שהוא דבר איסור - זאת לא אסרו. ועובדה זו, שידוע לכל שנשים מקבלות שבת בהדלקת הנרות, ואנשים מקבלים שבת בתוספת קטנה, כי זמן הדלקת הנרות קבעו עשרים דקות קודם השקיעה, כאן וברוב המקומות. ואם כן הוא דבר מפורסם לכל, אף לנשים שקבלו שבת בהדלקה, שהאנשים עדיין מותרים במלאכה קרוב ל- 18 דקות אף לכתחילה, אם לא יקבלו שבת.
והשקיעה הייתה בפרשת "ויצא" 4:32, והיו מהרגע שישבתי במכונית, בשעה 4:19, עוד 11 דקות מותרות לעשות מלאכה לכתחילה, ואפשר בזה הזמן לנסוע במכונית דרך רחוקה פי חמש מהדרך עד לישיבה, ועוד יישארו איזה דקות לתוספת שבת.
ואם יש נשים הטועות לחשוב שמזמן הדלקת הנרות אסור אף לאנשים לעשות מלאכה - לא שייך לאסור בזה משום מראית העין. לא איכפת לנו שידעו את האמת: שלאנשים מותר לעשות מלאכה, כיון שעדיין לא קבלו שבת.