אלימות והתעללות במשפחה


מהי אלימות?
אלימות היא תופעה אוניברסלית אשר אינה פוסחת על חברות ותרבויות. עוד בתחילת ההיסטוריה האנושית ארבעה אנשים מתקשים לחיות בשלום זה עם זה, ואח אחד (קין) קם ורוצח את אחיו.
 בפרק זה נתמקד באלימות במשפחה, בייחוד בביטוייה בהתעללות בילדים. 
 
סוגי התעללות בילדים
 מקובל לסווג את הפגיעות בילדים לארבע קטגוריות:
 1. פגיעה או התעללות פיזית (ילדים מוכים)
פגיעה חמורה או מתמשכת בילד באמצעות מכשירים או איברי גוף (בעיטות, נשיכות, מכות, טלטול וכדומה). הפגיעה יכולה להביא לתוצאות כגון שטפי דם, נפיחויות, פצעים פתוחים, פגיעות פנימיות, כוויות, שברים, נזק מוחי, אובדן הכרה ואף מוות. הפגיעות השכיחות מופיעות בראש, בגפיים העליונות והתחתונות, בגב או באיברי המין.
 
2. פגיעה או התעללות מינית
פגיעה בעלת אופי מיני בילד על ידי שימוש בכוח, כפייה, איום, פיתוי או ניצול סמכותו ומרותו של המבוגר. הפגיעה יכולה לכלול אונס, מעשה סדום, החדרת חפצים לאיבר המין, מעשים מגונים, אוננות, חיבוק, ליטוף ונישוק בעלי גוון מיני, אקסהיביציוניזם, מציצנות ושימוש בילדים לצורכי פורנוגרפיה או זנות.
 
3. הזנחה
מחדל או פעולה מתמשכת של הזנחה פסיבית או פעולה אקטיבית שנועדה למנוע מהילד הזנה, טיפול רפואי, טיפול מונע, תנאי אקלים סבירים, תנועה חופשית או גירויים סביבתיים. הזנחה יכולה להסתיים במוות או לגרום לילד תת-תזונה, נזקים גופניים, עיכוב בהתפתחות, פיגור ונזקים נפשיים מיידיים וארוכי טווח.
 
4. התעללות רגשית
הרס שיטתי של יכולת הילד לפתח מסוגלות רגשית או לפעול כשורה בהקשרים אישיים וחברתיים. תוצאה של התעללות כזאת יכולה להתבטא בחרדות, הסתגרות, יכולת מילולית ורגשית מוגבלת והתפתחות לקויה. זאת ההתעללות הקשה ביותר להגדרה. היא יכולה להיכלל גם בהגדרות של פציעה נפשית, חסך נפשי, תקיפה רגשית ועוד. לעתים קרובות מופיעה התעללות זו כתופעה נלווית לסוגים האחרים של פגיעות בילדים.
 
התעללות פיזית
התעללות פיזית בילדים פוגעת בהם בצד הפיזי, הרגשי והחברתי. התוצאה המיידית והבולטת היא הפגיעה הפיזית, אך הפגיעה הרגשית והחברתית הנלווית אליה עשויה להיות בעלת השלכות חמורות ממנה בהרבה.
 
הנזק הפיזי
התעללות פיזית כוללת פגיעה פיזית באחת מהשיטות האלה: הכאה, ניעור, חניקה, הצלפה, בעיטות, צביטות, כוויות, הרעלה, הטבעה במים. התעללות פיזית יכולה להוביל לחתכים, צלקות, כוויות, שברים, פציעות פנימיות, ובמקרים קיצוניים - מוות.
 
ההשפעה הראשונית על ילדים תהיה הכאב המיידי, הסבל והבעיות הרפואיות מהפציעה הפיזית. אולם הכאב יימשך עוד זמן רב אף לאחר שהפצעים והצלקות יחלימו. ככל שההתעללות הפיזית נמשכת זמן רב, כך תחמיר ההשפעה שלה. התעללות פיזית כרונית יכולה לגרום מוגבלויות פיזיות לזמן רב ואף לצמיתות, ובכלל זה נזק מוחי, אובדן שמיעה או נזק לראייה.
 
הנזק הרגשי
ילדים שעוברים התעללות נמצאים כבעלי קשיים אקדמיים, קשיים בשליטה עצמית, דימוי עצמי נמוך וקשיים במערכות יחסים, מה שאין כן אצל ילדים שלא עברו התעללות.
 
הנזק החברתי
ההשלכות החברתיות המיידיות יכולות להיות חוסר יכולת ליצור קשרי חברּות עם בני גילו של הילד, פיתוח מיומנויות חברתיות לקויות, כישורים קוגניטיביים ולשוניים דלים, חוסר אמון באחרים, צייתנות למודלים שליליים ונטייה לפתור בעיות בין-אישיות באלימות..
 
להלן כמה דוגמאות לאלימות פיזית במשפחה וביטויה בציור:
 
דוגמה א: אמא מרביצה
בעיתון ידיעות אחרונות (3.2.1999) מסופר על ילדה בכיתה ד' אשר במשך שנים שימשה שק חבטות לאמה ולגבר שעמו חיה. הפרשה נחשפה באקראי, כאשר מחנכת הכיתה נחרדה למראה ציור שציירה הילדה באחד השיעורים. בטוש שחור ועבה ציירה הילדה אישה גבוהה אוחזת בחפץ ארוך ומכוונת אותו לעבר ילדה. מעל ראשה של האישה רשומה המילה "אמא", מעל ראש הילדה רשום שמה הפרטי, ומעל החפץ השחור רשומה המילה "חגורה". בעקבות פניית המורה למשטרה נעצרו האם וחברּה לחיים. בעדותה במשטרה סיפרה הילדה:
ההורים שלי מכים אותי... אני יכולה להראות את זה... אתמול אמא הרביצה לי עוד כואב לי. אחרי שאמא הרביצה לי הלכתי לישון. בקושי הצלחתי לישון, כי לא יכולתי לשכב, לא לקום, שום דבר. כאב לי מאוד. בזמן המכות, אבא הסתכל איך אמא הרביצה לי. הוא לא אמר לאמא כלום.
החוקרת שאלה: "היו פעמים נוספות שאמא הרביצה לך?" ותשובת הילדה:
"המון פעמים. כשאני טועה באות אחת בשיעורי הבית, או כשאני לא עושה טוב שיעורי בית, אני מקבלת מכות עם חגורה. פעם אחת אמא נתנה לי מכות ברגל עם חגורה, כי לא הייתי עם אחי. פעם אחרת, בגלל שאיחרתי להגיע הביתה ולא הייתי עם אחי, אמרו לי לעמוד עם הברכיים על זכוכיות... היה לי פצע באצבעות של הרגל מהזכוכיות."
 
 אמא מרביצה
 
בבית המשפט הורשעה האם בהתעללות ובתקיפת קטין, והילדה הוצאה מבית האם והועברה לפנימייה בצפון הארץ.
 
דוגמה ב: האבא התוקפן
בדוגמה זו כולם מחובקים, אבל התוקפנות ניבטת מפרצופיהם (בעיקר האב).
 
ציור של דרור: אבא תוקפן
 
דרור בן ה-12 מנסה לשמר את המשפחה למרות התוקפנות הרבה של אביו כלפיו וכלפי אמו. הוא מנסה להציג פסאדה נעימה שבה אמו וגם אביו משלבים עמו ידיים. אבל התיאור של אביו, בעיקר השיער, השיניים והידיים הגדולות, מסגירים מיד את התוקפנות והאלימות שמפגין האב.
 
את הציור שלהלן ציירה בבחירה חופשית (מרקמן-סינמנס, 2001) נערה בת 17 המשתתפת בקבוצת טיפול באמנות לנערים ונערות המאושפזים באשפוז יום. בציור זה בולטים יחסי הגודל החריגים בין הדמויות, יש דגש יתר על שיני הליצן, גשם בגודל מוגזם שיורד על הדמות הקטנה (השנייה מימין), זרועות מוגזמות בגודלן אצל הדמות התחתונה. יש שלוש מטריות בציור, אך אפילו אחת מהן לא משמשת להגנה על הדמויות מפני הגשם הכבד. במשפחתה של הנערה אובחנה אלימות רבה הן מצד ההורים כלפיה והן מצדה כלפי ההורים.
 
 הגנה מאלימות
 
מרקמן-סינמנס (2001) מתארת כמה ציורים שצייר רומן, שהיה בן 14 בתחילת הטיפול. רומן עובר טיפול יחידני באמנות פעמיים בשבוע למשך 45 דקות. הוא ילד אמצעי במשפחה של שלושה ילדים. היחסים בין ההורים רעועים ומלווים באלימות ביניהם, וקיים חשש שהיה שימוש בכוח גם כלפיו. האב מאיים לנטוש את המשפחה, וההורים ישנים בחדרים נפרדים. הקשר של רומן עם אביו מצומצם מאוד. לדברי האם, האב לא מדבר עם אף אחד.
מלבד הרקע המשפחתי הבעייתי, לנער בעיות למידה חמורות. הוא לא מצליח לרכוש יכולת קריאה וכתיבה. בתחילת הטיפול עבד רומן בעיקר בעמידה וצייר בגואש. השתמש בכמויות עצומות של צבע ויצר שכבות סמיכות זו על זו. לעתים ביקש לחזור אל אותו ציור בפגישות שונות. באופן עבודתו ניכר הצורך לכסות ולהסתיר.
 
רומן, ציור ראשון
 
גם בכיתה הוא התאמץ להסתיר את קשייו יותר משניסה לנצל את כוחותיו הקיימים להתקדמות לימודית אפשרית. לאחר שהתופעה של כיסוי והסתרה חזרה על עצמה בציור וגם בצביעה חוזרת של עבודות ֵחמר, שאלה אותו המטפלת: "האם זה דומה למצבים אחרים בחייך?" והוא ענה: "לפעמים אני לא רוצה שידעו כמה רע אני מרגיש".
 
בהדרגה, כאשר החל להרגיש בטוח בקשר הטיפולי ובמחלקה, תופעת ההסתרה נעלמה בהדרגה, ובמקומה הופיע אפקט דיכאוני: הפסקה בביטוי של פנטזיות גרנדיוזיות ונטייה לישון במהלך היום. רומן החל להראות מה מסתתר מאחורי ההגנות המסיביות שהפעיל בתחילת הטיפול. בתקופה זו סירב לעתים להיכנס לפגישות, וכשנכנס עבד מעט ולפעמים אף נרדם במהלך הפגישות. אבל בהדרגה ובעידוד הצוות הטיפולי חזר לתפקד ולנצל את כוחותיו ביתר יעילות.
 
רומן, ציור שני
גילויי רגשות החלו להופיע בציורים בבירור. בציור זה מתואר לב חצוי שדם נוזל ממנו. הציור לווה בסיפור על אהבה נכזבת. הקשר בין רומן לאמו חם מאוד, אולי חם מדי. נראה שהוא משמש לאם דמות גברית קרובה. האם מתקשה לשים לו גבולות, ובבית הוא מרשה לעצמו לצעוק עליה ולהימנע מלהשתתף בעבודות הבית.
לאחר זמן פחתו בהדרגה ההתנהגויות האלימות. רומן החל לדבר על היכולת המתפתחת שלו להתאפק כאשר מציקים לו. הוא אף פנה לעזרה כאשר הרגיש קושי באיפוק.
 
בציור הבא בחר רומן לצייר בית בצבעי אקוורל, בישיבה, במכחול רך. השביל אינו מגיע לדלת הבית, שאפשר שמיקומו בקצה הדף מבטא התמודדות ישירה עם קשייו בעקבות המצב בביתו. עתה ניכרות עדינות ורכות באופן עבודתו: בחירה בדף קטן, שימוש במכחול רך ובצבעים בהירים ושקופים.
 
רומן, ציור שלישי
 
גם בכיתה חל שיפור ניכר בתפקודו ובניצול כוחותיו לצורכי למידה.
בתהליך הטיפולי עם רומן השימוש בחומרים הוא האמצעי העיקרי הן בהבעה והן ביצירת השינוי. גם כשבחר לא לדבר ישירות על קשייו הצליח לבטאם באופן חי בחומרי אמנות. בהדרגה מצא דרכים חדשות לבטא את רגשותיו באמצעות החומרים.
 
התעללות מינית
ילד שנהפך לקורבן להתעללות מינית גדל בתנאים שבהם אין לו פינה בטוחה בעולם, אין לו למי לפנות, והוא ניצב לבדו מול מי שאמור להגן עליו ולטפח אותו אך פוגע בו ומזניח אותו. הצלקות שמשאירה התעללות מינית הן עמוקות וקשות, אך קיימות דרכים רבות להתמודד עמן, ויש סיפורי הצלחה המעידים על אפשרות להחלמה.
 
דוגמאות להתעללות מינית ופיזית במשפחה וביטויה בציור.
 
דוגמה א: סבא סוטה מין
בעיתון ידיעות אחרונות (21.2.2001, עמ' 15) מסופר על שני אחים, בן 11 ובן 13, אשר עברו התעללות מינית קשה מצד סבם בן ה-70. השניים כתבו מכתבים שבהם תיארו את אשר עבר עליהם. בין השאר כותב אחד האחים: "יש לי חרדות ממנו. הוא עשה לי את זה חזק, אני רוצה שיכניסו אותו לכלא עד שימות ולא יֵצא משם. הוא עשה לי את זה הרבה פעמים ועשה לי את זה בכוח. הוא באמת סוטה מין גדול, ואני מבקש שיכניסו אותו לכלא".
 
קטע ממכתבו של הילד (כולל שגיאות הכתיב)
 
האח הצעיר מספר: "הייתי בשירותים בבית של סבא וסבתא, פתאום נפתחה הדלת, סבא נכנס והוריד את המכנסיים". האח הגדול מוסיף שעל הפעמים הראשונות שהמעשים קרו הוא לא סיפר לאיש מבני המשפחה, אולם לאחר זמן החליט לשתף את אמו בסוד. התברר שהסבא הזה תקף מינית גם את האם, וכשזו ספרה לבעלה (בנו של התוקף) הוא סירב להאמין שהדבר אפשרי והגן על אביו מפני בניו ואשתו.
בראש השנה האחרון, כאשר האב ביקש מבנו הצעיר להצטרף לסעודת החג בבית הוריו, הילד סירב בתקיפות באמרו: "אני לא הולך לשם כי הם פוגעים בי". האב הקשיב לראשונה לסיפורי בנו והגיש תלונה במשטרה נגד אביו. הסב הוגלה למעצר בית באילת. הילדים, שחששו שהסב אינו כלוא, תלו בחדרם את הציור שלהלן, שכותרתו: "היזהרו מהסוטה, עכשיו כל הילדים באילת צריכים להיזהר, הוא סוטה מין גדול". הילדים ציירו את הסבא קשור בשלשלאות של ברזל, ואיבר מינו בולט ממכנסיו, כדי להדגיש את סטיותיו המיניות.
 
ציור ה"סבא סוטה מין גדול"
 
דוגמה ב: הדוד האונס
את הציור הבא ציירה ילדה בת 7, שנאנסה על ידי דודּה (ידיעות אחרונות 16.9.1999).  לפני ראש השנה ביקשה הילדה לצייר לאחותה הגדולה כרטיס "שנה טובה", ובמקום ציור צבעוני ומלא אופטימיות רשמה בעיפרון תמונה מעוררת צמרמורת: תיאור המעשים המזעזעים שלדבריה ביצע בה הדוד כחודשיים קודם לכן.
 
 הדוד האונס
 
בראש הדף כתבה הילדה את המילה "אונס", ולידה פרצוף עצוב ובוכה. לצד המילה ציירה ילדה קטנה שעומדת ליד אדם חבוש במגבעת ומבקשת "די". "מה די?" משיב האיש. סמוך למילה "אונס" נכתבה המילה "כואב".
בעקבות הציור דובבה האם את הילדה, וזו סיפרה איך הדוד הכניס אותה לאחד החדרים, התפשט וביקש ממנה לעשות כל מיני דברים, אחר כך הכניס אותה לאמבטיה ונעל אותה. מלבד מידע זה התקשתה הילדה לספר מה קרה. האם החליטה לחשוף את הסיפור כדי לתת לאחרים אומץ לספר על מקרים שחוו, שלא יפחדו אלא יוציאו הכול. "אסור לשמור דברים כאלו בבטן", אומרת האם. 
 
דוגמה ג: רפואה שלמה
הציור שלהלן הוא ציורו של יוסי, ילד בן 8 אשר עבר מסכת של התעללות מינית ולא העז לספר על כך, אך הוא ניצל הזדמנות שבה מחנך הכיתה ביקש מכל תלמידי הכיתה לכתוב מכתבי רפואה שלמה לאהרן, חברם החולה. להפתעתו גילה המורה בין המכתבים שכתבו ילדי הכיתה לחברם החולה את הציור הזה של יוסי:
רפואה שלמה
בציור מתוארת דמות גברית חסרת ידיים שפיה פעור לרווחה, ואיבר המין שלה גלוי ואף מטפטף. הציור עורר את תשומת לבו של המחנך, ובעקבותיו בדק את הקורה במשפחה. הבירור העלה שהנער עובר התעללות מינית במשפחתו.
 
דוגמה ד: המשפחה המתירנית
מחנך כיתה ביקש לדעת מדוע ירון בן ה-15 הפסיק להכין שיעורי בית, ומדוע ניכרת ירידה ניכרת בהישגיו הלימודיים. ירון סירב לשתף פעולה, אך ניאות לבקשה לצייר ציור דמות וציור משפחה.
ציור המשפחה מראה כאילו הקשר בין חברי המשפחה הוא טוב מאוד. כפות הידיים של בני המשפחה אוחזות זו בזו כאילו קיימת הרמוניה. אבל כל המשפחה עירומים, ואיברי מינם (בייחוד של ההורים) גלויים. האישונים של כמה מחברי המשפחה אינם של בני אדם (נקודתיים או עגולים) אלא מצויירים בקו (כמו עיני חתול), ובפיהם שיניים דמויות סורגים.
 
 המשפחה העירומה
 
משמעות ממצאים אלו היא שירון חשוף להתעללות פיזית ואולי אף להתעללות מינית או רק לחשיפה מינית (יתכן שההורים מהלכים בבית ערומים).
 
ירון חסר אונים 
עיון בציור הדמות שצייר ירון מראה שירון חווה הן התעללות מינית (איברי מין גלויים) והן התעללות פיזית (ידיו מונחות בשיכול על צווארו להגן על עצמו).
 
התעללות רגשית ופסיכולוגית
וארמה (1994) טוען שהתעללות רגשית פירושה שבמשך תקופה ארוכה מבוגרים אינם מסוגלים להיות ערים לצורכיהם הרגשיים וההתפתחותיים של ילדים שהם אחראים לטיפול בהם ולספקם. נזק הנגרם לילד בתחום מסוים של אישיותו בזמן כלשהו עלול לחשוף את הילד לנזק נוסף לאחר זמן. ילד שעבר התעללות רגשית מסתיר את חוויותיו הן מעצמו והן מהעולם שמחוצה לו, וכתוצאה מכך עלולים להתגלות עיוותים בתפיסתו ובחשיבתו, וכן פגיעה ביכולתו ללמוד לקיים יחסי גומלין עם הזולת. 
הילדים החשופים להתעללות רגשית בוחרים להאמין שהמבוגרים המתעללים בהם אינם פועלים אלא לטובתם. בשל הפחד מתוצאות הגילוי - התעללות נוספת, כאב, בלבול ואובדן הקשר הרעוע עם המתעלל, שהוא גם נותן החסות העיקרי - קשה להם להתעמת עם חוויות ההתעללות הרגשית שחוו ולדבר עליהן. התגובות ההתנהגותיות השכיחות המתגלות אצל ילדים החשופים להתעללות רגשית הן תפקוד כללי ירוד, סימפטומים נפשיים או גופניים, קשיים התפתחותיים בתחומים שונים, תחושת נכות רגשית ונטייה להתעללות בילדיהם.
 
גרברינו (1989; אצל וארמה, 1994) מציגה חמישה סוגים בסיסיים של טיפול רגשי לקוי בילדים:
1. דחייה: ילדים זקוקים שיקבלו אותם, יכירו בערכם ויפנו אליהם תשומת לב. הדחייה שהם חווים מהוריהם מונעת מהם צרכים אלו.
2. בידוד: ילדים זקוקים ליחסים עם הוריהם ועם בני גילם כדי לרכוש מיומנויות חברתיות. הורים שאינם מאפשרים לילדיהם להתחבר עם בני גילם עלולים לפגוע קשות בהתפתחות ילדיהם.
3. הפחדה: יש הורים המאיימים פיזית כדי לשלוט בילדיהם. מצב זה יוצר עולם פנימי של חוסר אמון באחרים והופך את הילדים לפגיעים במיוחד.
4. התעלמות: הורים במצוקה המרוכזים בצרכים האישיים שלהם עלולים להתעלם מילדיהם ועל ידי זה להביא להזנחתם.
5. שחיתות: יש הורים המשתפים את ילדיהם בהתנהגויות סוטות: שחיתות מינית, שימוש בסמים.
 
דוגמה א: משפחתה חסרת הפנים של נורית
במשפחתה של נורית (בת 20) יש קשר הדוק מאוד המתבטא בקרבה ובחיבוק. חיבוקים אלו ללא ציור תווי הפנים של חברי המשפחה, מעידים שקיימת כאן לכידות רק לכאורה. כל חברי המשפחה נדרשים להסכים להחלטות ולנורמות המשפחתיות שמתקבלות במשפחה בלי יכולת להביע את דעתם.
 
משפחתה חסרת הפנים של נורית
 
בעזרת הציור הזה משדרת נורית שהייתה מעדיפה משפחה פחות מחובקת אבל עם זכות להבעת דעה עצמאית על פני משפחה מלוכדת נטולת זכות הבעת דעה.
 
דוגמה ב: מנחם ואמו
מנחם בן ה-13, הוא תלמיד טוב ומשתתף בשיעורים השתתפות פעילה למדי. ביום מן הימים הבחין הרב שמנחם חדל לשתף פעולה והוא מכונס בתוך עצמו. בהפסקה ניגש אליו הרב וניסה לברר מה עובר עליו, אך מנחם סירב לשתף פעולה. פנייתו של יועץ בית הספר למנחם לא הניבה מידע, אך ציור המשפחה אפשר להציץ אל הקשיים של מנחם.
 משפחתו של מנחם
עיון בציור המשפחה מעלה שני דברים בולטים: 1) מנחם לא צייר את עצמו אלא רק את אביו אמו ואחיותיו; 2) הוא צייר רק את חלקה העליון של אמו. היועץ הניח שמצוקתו של מנחם קשורה כנראה אליו ואל אמו. לכן ביקש ממנו לצייר הפעם רק אותו ואת אמו. מנחם צייר את הציור הזה:
 
 מנחם ואמו
גם כאן דמותו של מנחם שלמה, ודמותה של אמו מצוירת בחלקה. במהלך הציור אף החל לומר: "אני לא רוצה יותר לגור בבית הזה"; "אני אלך לפנימייה"; "אני כבר לא יכול יותר לסבול את זה". לאחר שנרגע סיפר ששבועיים קודם לכן עבר עם משפחתו לדירה חדשה באזור חרדי פחות מהאזור שבו גרו קודם לכן, ומאחר שאמו חוששת מהחברים שהוא עלול לפגוש היא מונעת ממנו לרדת לחצר וכולאת אותו בבית. מנחם חש מחנק ולכן הגיב כפי שהגיב.
 
היועץ הזמין את האם, הראה לה את הציורים והמחיש לה עד כמה מנחם מוטרד מהמצב. האם הודתה לו, וציינה שכנראה הגזימה ועליה לשחרר מעט את החבל. מנחם ביטא את כעסו כלפי אמו, כאשר צייר אותה צמודה מאוד אליו (חונקת אותו) ואינה נותנת לו חופש שהוא זקוק לו. הוא "מעניש" אותה על ידי כך שהוא מעלים חלקים ממנה בציור.
לאחר שבועיים, כאשר חלו שינויים בהתנהגותה של אמו כלפיו, ביקש היועץ ממנחם לצייר שוב אותו ואת אמו. מנחם צייר את הציור הזה:
 
.
 מנחם ואמו לאחר שבועיים
 
מנחם מציג בציורו השלישי כיצד הוא חש. הוא שמח שאמו "משחררת" אותו ומאפשרת לו  דברים שאסרה עליו בעבר. כעסו עליה פחת, והוא מסוגל לראותה ואף לציירה בשלמותה. בציור שניהם מחייכים.
 
דוגמה ג: רוח הרפאים
באירועי יום המשפחה ביקשה מחנכת כיתה ד' מכל ילדי הכיתה לצייר את משפחתם. רוב  ילדי הכיתה הגישו ציורים נורמטיביים (אבא, אמא ואחים בסדר כרונולוגי יורד). כאשר יעקב הגיש את הציור, חשבה המורה שלא הספיק לצייר את כל המשפחה (בייחוד את עצמו), ואמרה לו שיש לו עוד זמן והוא יכול לצייר גם בהפסקה. להפתעתה אמר לה מנחם: "זהו זה. אני לא מוסיף כלום". כאשר שאלה מדוע, השיב: "הם חושבים שאני ילד שלהם, אבל אני לא ילד שלהם".
בבירור שערכה המורה עם האם התברר שהאם גרושה וחיה עם חבר שרואה ביעקב מטרד, מתעלל בו רגשית ופוגע בו. יעקב אינו מקבל את החבר, ובעקבות זאת גם את האם, ומכאן המסר שלו שהוא לא שייך למשפחה הזאת.
 
 יעקב ו"משפחתו"
 
סיכום: אינדיקטורים לניתוח ציור המשפחה
בפרק זה הובאו כמה דוגמאות לאלימות או התעללות בתוך המשפחה; הראנו כיצד אירועים אלה מתבטאים בציורים. עתה ננסה לרכז את הנקודות בציור שאליהן יש לתת את הדעת בניתוח ציורי ילדים. חשוב להדגיש שעל מנת לזהות בוודאות אירועים כאלה מתוך הציור דרושים מיומנות רבה וניסיון רב.
 
א. ציור דמות
לב-ויזל (2005) מפרטת בהרחבה את האינדיקטורים לפגיעה מינית ופיזית בציורי דמות ומשפחה. לדבריה, בדרך כלל הדמות המצוירת משקפת את המצייר (גם אם צייר דמות מהמין השני). לכן היעדר איברים מסוימים, הקטנתם, הגדלתם או עיוותם חשובים לניתוח אופיו של המצייר.
1. ציור איברי מין חיצוניים (דרך בגד שקוף או ללא כסות כלל) מעיד על חשיפה למיניות, התעניינות מינית מוגברת או התעללות מינית. חשוב להדגיש שלעתים ילדים בגילאי 6-5 מציירים איברי מין חיצוניים גם כאשר אין התעללות מינית (לדברי פרויד, הם בשלב הפאלי ומגלים את מיניותם). לכן חשוב לבדוק ציורים נוספים מאותו ילד.
2. ידיים קטנות מאוד או היעדר ידיים משמעם: "אין לי כוח להיאבק"; ידיים בגודל מוגזם משמעם: "אני אחזיר לו". שני אלה מעידים על אלימות כלפי המצייר.
3. עיניים חלולות (עיני פסל ללא אישון) או עיניים שמוטות; פה עם שיניים; סנטר כפול; חגורה וידיים שמוטות או חתוכות; עיניים מוצללות - כל אלה נמצאו בשכיחות רבה בקרב מי שחוו התעללות מינית.
חשוב לזכור, כי אין הכרח שבכל מקרה שמופיע אחד או יותר מהסימנים שלעיל, המצייר חווה התעללות או ניצול מיני. ציורים כאלה הם רמז לאפשרות של התעללות, והם דורשים לבחון את הדבר בזהירות: בציורים נוספים מאותו ילד ובשיחה זהירה. תמיד כדאי לעדכן במידע אנשי מקצוע (מחנכת הכיתה, יועצת, פסיכולוגית בית הספר וכו').
 
ב. ציור משפחה
ציור המשפחה יכול לאשר, לדחות או לאמת את תחושתנו על ההתעללות שחווה המצייר.. בציור המשפחה ניתן לזהות חשדות להתעללות מינית על ידי אבחון הנקודות האלה:
1. ציור איברי מין חיצוניים (דרך בגד שקוף או ללא כסות כלל): ילד המצייר את בני המשפחה עירומים או לבושים בבגדים שקופים, חי כנראה במשפחה שבה הצניעות אינה ערך, אך לרוב אין בה התעללות מינית. אם ילד מצייר את איברי המין של אחד ההורים (בדרך כלל האב) כשהם גלויים, ואת של שאר חברי המשפחה מכוסים, קרוב לוודאי שהוא מנוצל מינית על ידי ההורה הזה.
2. תווי פנים: ילד המצייר את אחד ההורים (בדרך כלל האב) או את אחיו הגדול ללא תווי פנים, ואילו את שאר חברי המשפחה הוא מצייר בתווי פנים ברורים, מראה שהוא רוצה "למחוק" מזיכרונו את בן המשפחה הזה. יש אפשרות שהסיבה היא התעללות מינית או פיזית, וייתכן שמדובר בהתעללות רגשית 'בלבד'.
3. זרועות: ילד שמצייר את אחד מחברי המשפחה בזרועות רחבות מאוד או גדולות מאוד, או ללא זרועות כלל - נושא רגשות נקם ("להתנקם בו, שלא יוכל להרביץ לי").
4. ילד שמצייר את כל חברי משפחתו, ולא את עצמו, מציין התעללות כלשהי בו (בדרך כלל רגשית). הדרך שלו להתמודד עם מצב זה היא בריחה או ביטול עצמי.