התובעת: עינת הררי
הנתבעת: מכללת קרית ספר
הצדדים תופסים את מקומותיהם סביב השולחן שבחדר הישיבות. מצד אחד, מי שניתנת לזיהוי כנציגת המכללה, ומצדו האחר, התובעת מלווה באדם מבוגר יותר.
עם פתיחת ישיבת הגישור, מציג עצמו המגשר: שמי יצחק אהרון, עתה אני כאן בשבילכם אך ורק כמגשר ומקווה שניסיוני המקצועי וניסיון החיים שלי יסייעו לי ולכם, בעלי הדין, בהשגת פתרון לסכסוך שבגללו הגעתם לכאן.
מכאן פונה המגשר, יצחק, לעינת, ומבקש ממנה שתציג עצמה. עינת עונה ששמה עינת הררי וכי היא התובעת בתיק.
יצחק חוזר ופונה לעינת בבקשה שתרחיב מעט בהצגתה שלה, שכן הוא ובודאי גם נציגת האוניברסיטה מעוניינים לדעת עליה מעט יותר.
עינת מוסיפה, שהיא גרפיקאית ומאיירת במקצועה, אם לשלושה ילדים, נשואה ובעלה מהנדס עצמאי.
מכאן פונה יצחק ליושב לצידה של עינת. לשאלתו, אומר האיש, כי שמו משה הררי, והוא אביה של עינת, והוא נמצא במקום ככזה.
המגשר לא מבקש ממנו להציג עצמו מעבר לכך.
יצחק מודה לה ופונה לרבקה, שלאחר עידוד קל מצדו מציינת ששמה רבקה חפץ, וכי היא מנהלת ביה"ס של הכשרות מקצועיות שפועל במסגרת מכללת קריית ספר.
לאחר שהמגשר חוזר ומודה לרבקה, הוא מוודא שבידה הסמכות מטעם המכללה לחתום על כל הסדר גישור, אם כזה יושג. הוא פותח בשיחת חולין קצרה עם עינת, על עבודות האיור שהיא עושה. עינת, שנראית מתוחה למדי ומאוד מאופקת, נעתרת לספר שהיא בעיקר מאיירת כרטיסי ברכה עבור בתי דפוס, שמכירים ומוקירים את עבודתה.
המגשר מנהל שיחת חולין קצרה עם רבקה, נציגת המכללה, ושואל פרטים על מספר הסטודנטים בביה"ס שאותו היא מנהלת, ואילו קורסים מוצעים להם.
המגשר, שאפילו לא מנסה לשאול את הצדדים אם מוכר להם הליך הגישור, פותח באומרו: אני רוצה להציג בפניכם את ההליך שלשמו אנחנו כאן. בהמשך פותח יצחק בהרצאת מוטיבציה, שכללה את כל כללי היסוד של הגישור, ששומה על המגשר לומר לצדדים בחלק זה של ההליך, וגם הבהרה של ההליך, שהם שותפים לו מעתה:
כפי שאתם יודעים, אינני שופט ואינני בא להכריע בסכסוך שביניכם, וגם אינני מוסמך לכך. תפקידי כאן, כאדם ניטרלי לחלוטין, לעזור לכם לקיים הידברות ביניכם, שאני מקווה שתביא לכך שכל אחד יבין טוב יותר את רעהו ואת האינטרסים שלו. בהמשך – נקווה כולנו - נגיע להסדר שייתן תשובה לאינטרסים של כל אחד מכם.
בכדי להשיג הסדר שכזה, אנו צריכים את שיתוף הפעולה שלכם. להיות פתוחים ונכונים לשמוע גם את הצד השני, ולעבוד יחד בכדי שנצליח למצוא מוצא מהסבך. הליך הגישור הוא הליך סודי, וכל מה שייאמר כאן חסוי מפני בית המשפט, ואיש מכם לא יוכל להשתמש בדבר שיאמר כאן בעת דיון בבית המשפט. להווה ידוע לכם, שהגישור הנו הליך וולונטרי לחלוטין, ובכל שלב כל אחד יכול להחליט, שההליך או המשכו אינו מתאים לו, להפסיקו ולהמשיך את ההליך בבית המשפט. בבית המשפט, כפי שהנכם בודאי יודעים, ההליך ארוך, מסורבל ויקר, על תוצאותיו אין לכם שליטה ואין לשערו מראש.
לעומת זאת במסגרת הגישור, אם נשכיל לשתף פעולה ולחפש יחד את הפתרון הטוב ביותר עבור שניכם, נוכל לעשות זאת מהר יותר, תוך שאנו מאזינים לצד השני בכבוד ומקשיבים באמת לדבריו. אם אמנם יושג ביניכם הסדר, אוכל אני – אם תסכימו לכך – לפנות לבית המשפט בכדי שייתן להסדר זה תוקף של פסק דין מחייב.
אנו נקיים עכשיו ישיבת גישור ראשונה, אח"כ אקיים פגישות נפרדות עם כל אחד מכם, ולבסוף פגישה משותפת, שבמסגרתה - אני מקווה - נוכל להגיע להסדר שיסיים את הסכסוך שביניכם. אני אנהל רשימות, שנועדות לעזור לי בלבד, ואני אדאג להשמידן בתום ההליך, ללא קשר לתוצאותיו.
האם מה שאמרתי ברור ומובן לכולם? יש למישהו עוד שאלות?
אם הכל מובן ואין לכם עוד שאלות, עיינו בבקשה בנוסח הסכם הגישור, שאני מוסר לכם, וחתמו עליו. הסכם זה, למעשה, חוזר על מה שהסברתי לכם קודם לכן, ויש בו גם סעיפים לפיהם אתם מתחייבים לא להזמין אותי לעדות או להציג מסמכים, במידה והסכסוך יתגלגל לבית משפט, וגם לא להגיש נגדי תביעה בקשר עם הגישור. אתם רשאים להיוועץ בכל מי שתמצאו לנכון, ואני כמגשר מתחייב להיות אובייקטיבי וחסר כל העדפות.
ב . הצגת העובדות שבבסיס הסכסוך
עינת [התובעת]
לשאלת המגשר ברצונו של מי לפתוח בהצגת הדברים, מתקבלת מיד הצעתה של רבקה, שעינת תפתח בהצגת הסכסוך מנקודת מבטה.
עינת מספרת שבחודש מרץ 08 נרשמה בביה"ס להכשרה מקצועית מטעם מכללת קרית ספר. כוונתה הייתה להשתלם בעיצוב פנים, במטרה שתוכל לרכוש תחום ידע נוסף, אותו תוכל ליישם בעבודה מעשית שתתרום לפרנסת המשפחה.
הקורס נועד להימשך כשנתיים, בשעות הבוקר, ועם הרישום חוייב הנרשם לשלם את כל דמי הלימוד עבור הקורס, בסך 16,500 ₪. במטרה להקל על נטל התשלום, מסכימה המכללה לקבלו ב-12 תשלומים, בשקים שיימסרו לגזברות עם הרישום.
לאחר 5 חודשי לימוד, (ממרץ ועד יולי 08′), הורע מצבה הכלכלי של עינת באופן קיצוני, והיא נאלצה לפרוש מהקורס, שהתקיים בשעות הבוקר, כדי לעבוד עבודה נוספת שתסייע בכלכלת הבית.
בהיות אלה פני הדברים, פנתה למכללה בדרישה, שלא להמשיך ולהפקיד את השקים שמסרה לה ע"ח שכר הלימוד. לטענתה, מאחר ולא ניצלה יותר מאשר 30% מהיקף הקורס, תתכבד המכללה ותחזיר לה 70% מדמי הקורס.
משנדחתה דרישתה של עינת, הגישה ערר לוועדת החריגים, וחזרה והצביעה על מצבה הכלכלי הקשה (אם כי לא צרפה לכך ראייה כלשהי או סימוכין אחרים שיתמכו בכך), ואף הסכימה מראש לפשרה, לפיה היא תסתפק בהחזר של 50% מדמי הקורס ששילמה.
מאחר וגם פנייתה זו נדחתה, לא ראתה עינת מוצא לעצמה, אלא בהגשת תביעה נגד המכללה להשבת כספים אלה.
יצחק משקף [חוזר על הדברים בתמצית] את דבריה של עינת, כשהוא משתדל להשתמש במילותיה שלה, ואף לחזור על ההדגשים שהיו לה בהצגת הדברים. זאת הוא עושה לא רק כדי לקבל את אישורה של עינת, שדבריה הובנו על ידו כהלכה, אלא גם לשדר לה אמפתיה והבנה למצבה.
עינת מאשרת שדבריה הובנו על ידו כראוי.
מכאן פונה יצחק לרבקה ומבקש ממנה לשטוח את העובדות מנקודת השקפתה של המכללה.
רבקה איננה חולקת על העובדות שעינת הציגה. היא אומרת שעל עינת להבין, שהיא לא נרשמה לשתי שנות לימוד שונות - אלא לקורס כיחידה שלמה.
בתום ההרשמה לקורס, בוחנת המכללה את מספר הנרשמים, ומחליטה סופית על פתיחתו. במסגרת החלטה זו מתקצבת המכללה את הקורס, ומבססת על כך את משכורות המרצים.
מובן שכל שכר הלימוד ששילמה עינת, יועד למטרות מוגדרות מראש, ולמעשה הוא איננו בידי המכללה כדי להשיבו לה.
זאת ועוד. עם החתימה על טופסי ההרשמה לקורס, חתמה עינת גם על תנאי ההרשמה, שהם חוזה מחייב לכל דבר בין הסטודנט לבין המכללה. שם נקבע במפורש, שמשך הזמן הקצוב לביטול ההרשמה לקורס לא יעלה על שישה שבועות מיום הרישום. לאחר מכן אין החזר כספי בגין ביטול הרישום או נשירה מהקורס.
במקרה של עינת, בידיה היה להתחרט ולבטל את הרשמתה עד המפגש השישי, שלאחריו - היא ידעה היטב - אין החזר כספי במקרה של הפסקת ההשתתפות בקורס. עינת, לעומת זאת, ביטלה את הרישום אחרי 24 מפגשים.
וועדת החריגים פועלת לפי אמות מידה אחידות וקבועות, שלמיטב ידיעתה כוללים מקרה של מחלה חמורה, אבל לא הרעה במצב כלכלי. ולפיכך היא לא הייתה יכולה לספק לעינת את מבוקשה.
ולבסוף מעלה רבקה טענה עקרונית: המכללה תעשה כל שביכולתה שלא לאפשר חריגה מהסכמים חתומים. אחרת תמצא עצמה בשיטפון של התדיינויות עם סטודנטים, שבשלב כלשהו של לימודיהם החליטו לפרוש מהם.
לאחר שגמר המגשר לשקף את דבריה של רבקה, נציגת המכללה, הוא מבקש מהצדדים לצאת את חדר הישיבות, בכדי שיוכל להתכונן לקראת הפגישות בנפרד עם כל אחד מהצדדים.
לפני שהצדדים יוצאים, מתערב משה הררי, אביה של עינת, ואומר שלפני שהם יוצאים להפסקה, ברצונו להוסיף, בשמו הוא ובשם בתו, לדברים שנאמרו עד כה:
לפי הבנתו, אומר משה, נגרם לבתו עוול גדול ע"י המכללה. כל סטודנט שפונה ללימודי משפטים, למשל, איננו משלם מראש עבור כל ארבע שנות הלימוד, אלא עבור כל שנה בנפרד. מדוע שיהיו הדברים שונים במסגרת המכללה? היא למדה פחות משנה אחת, כך שבודאי מגיע לה שכר הלימוד עבור השנה השנייה של הקורס המתוכנן.
לפיכך הוא יעמוד על כך, וגם כך יציע לבתו, שלא לקבל כל הסדר גישור, שלא יבטיח לה את החזר כספה. מה גם, שבמצבה הכלכלי היא זקוקה לכסף.
ג . זיהוי האינטרסים של הצדדים
עינת [התובעת]
יצחק רשם על הלוח מספר נושאים שהם ביסוד הסכסוך. נושאים ששני הצדדים יכולים להסכים להם, והם יצטרכו למצוא את פתרונם בכל הסדר שיושג. אחר כך הוא מזמן את עינת, החוזרת לחדר הישיבות מלווה ע"י אביה.
לעינת אין מה להוסיף לדבריה מהישיבה הקודמת. לאחר שיצחק הבהיר שכל שנאמר בפגישתם הנוכחית, אם ירצו, יהיה סודיים לגמרי מפני הצד השני, חוזר המגשר - בכוונה ברורה שלא לעסוק בשלב זה בפתרונות אפשריים לסכסוך, אלא ברקע שלו - להתעניין במקצועה של עינת, באיזה תחום של גרפיקה היא התמחתה ומה הם תחומי עבודתה עכשיו.
בניסיון לחשוף את האינטרסים של עינת שבבסיס תביעתה, חוזר יצחק ומבקש מעינת להרחיב מעט יותר בקשר למצב הכלכלי שגרם לה לנשור מלימודיה במכללה. עינת, מאוד מאופקת ועצורה, חוששת וחושדת. היא מספרת שבעלה הוא מהנדס אזרחי, בעל חברה פרטית העוסקת בתחום המים, ועל החברה עוברת עתה תקופה כלכלית קשה. לפיכך היתה חייבת לוותר על לימודי הבוקר במכללה וליטול על עצמה עבודה נוספת, כדי לעזור בכלכלת הבית.
מכאן מבקש המגשר, שתספר לו על תהליכי ההרשמה שעברה לצורך הרישום כסטודנטית מן המניין במכללה. עינת מאשרת שקראה את טופסי הרישום, שכללו את תנאי ההרשמה וביטולה, וגם השתתפה ביום העיון בו נאמרו הדברים ע"י המרצה, ואינה מתכחשת לכך, שקיבלה את ידיעון המכללה הכולל גם הוא את תנאי ההרשמה.
אולם כאן חשה עינת שהיא מכשילה את עצמה, ומיד היא חוזרת לטיעוניה המקוריים, על כך שלמדה רק תקופה קצרה ולא הייתה לה ברירה אלא לנשור מלימודיה, ואין שום סיבה שהמכללה לא תחזיר לה לפחות 50% משכר הלימוד ששילמה.
בכדי לקרב את עינת למחוזות המציאות, יצחק בוחר בטקטיקה שבמסגרתה הוא פונה לספר על מקרה אחר, בתקווה שעינת תוכל להסיק מסקנה ביחס למקרה שלה. הוא מספר לה על גישור שניהל לפני זמן לא רב, ובאותו מקרה התובעת, שקנתה הליכון ספורטיבי לביתה, תבעה את הספק בדרישה לקבל את ההליכון חזרה אחרי שישה חודשי שימוש, שכן אין לה בו עוד חפץ. מובן, שתביעה כזו אחת דינה להידחות.
על כך עונה אביה של עינת, שאין הנסיבות באותו מקרה דומות כלל למקרה שלנו. שוב הוא חוזר על הטיעון, שקורס שנועד להימשך שנתיים, אם עינת לא המשיכה בו, מגיע לה החזר של לפחות מחצית מגובה שכר הלימוד. כשיצחק מזכיר לו את ההסבר של רבקה, שעינת לא התקשרה עם המכללה לשנות לימוד, אלא לקורס כיחידה אחת, אין הוא משתכנע וטוען נגד יצחק שהאופן בו הוא מציג את עמדת המכללה, מלמד, שהוא איננו אובייקטיבי, וממליץ לבתו להפסיק את הליך הגישור מיד.
יצחק שואל מה לדעת משה יקרה בבית המשפט. משה משיב, ששם לפחות יש אחוז אחד, שבתו תזכה בכספה חזרה.
יצחק לא מוותר ושואל מדוע לא יעשו יחד מאמץ להגדיל את הסיכוי לתוצאה חיובית מבחינתה של עינת במסגרת הגישור?
על כך עונה משה, שמבחינתם רק פתרון הכולל החזר כספי יכול לעניין. הוא מכיר את מצבה הכלכלי של בתו. היא זקוקה לכסף ולא לשום פתרון אחר.
יצחק ממשיך ואומר: נניח לרגע שפתרון זה לא יהיה מקובל על המכללה, ואתם מניחים שבבית המשפט הסיכוי של עינת לזכות בתביעתה, לדבריך, הנו אחוז אחד בלבד. הבה נעלה יחד אפשרויות נוספות לפתרונות שיניחו את דעתכם. כפי שאמרתי בתחילת הישיבה, אנו כאן בכדי לשתף פעולה במציאת פתרון לסכסוך.
כאן פונה המגשר לעינת, היושבת רב הזמן דמומה ונבוכה, ומזכיר לה, שבמסגרת שיחות התיאום, היא עצמה העלתה אפשרות שהמכללה תאפשר לה לבחור קורס אחר, שמתקיים בשעות אחה"צ, שאולי יעניין אף את בעלה.
עינת ממהרת להתנער מרעיון זה, באומרה שעתה הוא לא אקטואלי, ואולי הגיע הזמן שהמגשר ידבר עם נציגת המכללה, ואולי ישכנע אותה להחזיר לה את כספה.
יצחק מסביר, שאין זה מתפקידו לשכנע את המכללה, וכל אשר לאל ידו הוא להעלות בפני רבקה את דרישתה של עינת לפתרון לסכסוך. אבל – ממשיך יצחק ללחוץ – בכל מקרה בו פתרון זה לא יתקבל, הבה נחשוב על פתרונות אפשריים נוספים, שיוכלו להתקבל על דעתך.
שוב מתערב אביה של עינת, והוא חוזר ומתעקש, שבהתחשב במצבה הכלכלי של בתו, אין בדעתם לקבל פתרון אחר, לבד מהשבת שכר הלימוד ששולם, או כפשרה את מחציתו.
יצחק משיב: אתה חוזר לעמדתך הראשונית. אינך מתקדם ואינך תורם רעיונות לפתרונות אפשריים אחרים, אם, במקרה, אפשרות זו לא תתקבל ע"י המכללה.
כאן מתערבת עינת בדרישה שהמגשר יקיים ישיבה בנפרד עם נציגת המכללה, וילמד ממנה את מידת הסיכוי לקבלת החזר כספי.
עם כניסתה של רבקה לחדר הישיבות, חוזר יצחק על כך שהיא תקבע מה מתוך הדברים הנאמרים בישיבה יישארו סודיים ולא יגיע לידיעתה של עינת. יצחק שואל אם יש לה משהו להוסיף על דבריה בישיבה הקודמת.
רבקה מגלה שבדקה את תיק הסטודנט של עינת, ולמדה, שמדובר בסטודנטית מצטיינת, שבכל העבודות והבחינות שהגישה קיבלה ציונים גבוהים ביותר. המכללה, כעיקרון, הייתה מעוניינת שתלמידה ברמה שכזו, תמשיך ללמוד בה.
לאור זאת, היא, כנציגת המכללה, תעשה כל שביכולתה לפתור את הבעיה של עינת, דבר שוועדת החריגים אינה יכולה לעשות.
אשר על כן, היא מציעה, שהמכללה תקבל את עינת חזרה ללימודים ותעזור לה בהשלמת כל חומר שיחסר לה. לחילופין, המכללה תהיה מוכנה להמתין שנה נוספת לחזרתה של עינת ללימודים, ולאפשר לה להשתלב שוב בקורס עיצוב הפנים, על בסיס מקום פנוי, בהרשמה של אביב 09′ או סתיו 09′.
יתרה על זאת, המכללה גם תאשר לעינת, באותם תנאים, לעבור לקורס המתנהל בשעות אחה"צ, אלא שהיא מבקשת שהמגשר ישמור אופציה זו, בשלב זה, בסוד. ככלל על יצחק לדעת, שכל ההצעות הללו עומדות אך ורק במסגרת הגישור, ולצורך השגת הסדר גישור. רבקה מעידה על עצמה שהיא באה לגישור בכוונה טובה ורצינית לפתור את הסכסוך. אם תדחנה הצעותיה אלה, הן לא תוצענה בבית המשפט. שם, המכללה תעמוד על קיום כל תנאי הסכם, שנחתם בינה לבין הסטודנטית.
יצחק חוזר ומעלה את בקשתה של עינת להחזר כספי. רבקה דוחה זאת בתקיפות, באומרה, שהמכללה לא תרשה תקדים, שיפתח אין ספור דרישות מצד סטודנטים. יצחק עומד על כך, שיש מצבים קיצוניים, בהם יש מקום שגוף חינוכי כמו מכללה ילך לקראת הסטודנט.
רבקה משיבה, שהיא תהיה מוכנה, לפנים משורת הדין להחזר עד 1,500 ₪, ובלחץ נוסף של המגשר היא מסכימה להעמיד סכום זה על 10% משכה"ל שעינת שילמה.
משנאמרו דברים אלה, מבקש יצחק מרבקה, לאפשר לו פגישה נוספת בנפרד עם עינת.
עינת [התובעת]
שוב תופסים עינת ואביה את מקומותיהם בחדר הישיבות. יצחק פותח במילות חיזוק לעינת, כשהוא מפרט כיצד למד מפיה של רבקה, איזו סטודנטית מצטיינת הייתה, שעבודותיה ובחינותיה היו מהטובות בכיתתה, ועד כמה המכללה מיצרה לאבד סטודנטית ברמתה, ותעשה הכל על מנת לשמור אותה במסגרתה.
עתה מגלה המגשר לעינת את הצעותיה של רבקה בשם המכללה, שהותר לו לגלותן, כפי שהועלו על ידה במטרה ליישב את הסוגיה, כולל גם את ההצעה להחזר הכספי. הוא מזמין את עינת לחשוב, אם אין הצעה זו עדיפה על הסיכון הכרוך בניהול התיק בבית המשפט. שם, לבד מאובדן נוסף של זמן, קיימת סכנה שבית המשפט לא רק ידחה את תביעתה, שהרי לכולנו ישנן מצוקות כספיות, אלא גם תחויב בתשלום הוצאות המשפט למכללה.
משחש יצחק בריכוך מה בעמדתה של עינת, נוכח המחמאות שהורעפו לכישרונותיה, הוא מנצל את הרגע ומציע להכניס את רבקה לחדר, כדי שהצעות המכללה יבואו מפיה. הצעתו מתקבלת.
עם כניסתה של רבקה לחדר הישיבות, הורגשה כוונתה לעשות מאמץ רציני להגיע להסדר ולהימנע ממשפט. ללא ספק אנו חווים כאן בשינוי מהותי וכן שחל אצל רבקה.
מיד כשיצחק מזמין אותה למסור את ההצעות מטעם המכללה לפתרון הסכסוך, רבקה פונה אל עינת ישירות. היא מפרטת בפני עינת את הישגיה בלימודים עד לשלב בו נשרה מהם. היא מחמיאה לכישורים שגלתה בתחום עיצוב הפנים, ומביעה את דעתה, שדווקא בשל מצבה הכלכלי ניתנת לה הזדמנות לרכוש מקצוע מבוקש, בזכותו תוכל להיקלט במהירות בכל חברה לעיצוב רהיטים או מטבחים. עינת תוכל לעשות כן, בסיועה המלא של המכללה, גם בעוד שנה, כאשר מצבה הכלכלי יוטב.
ברגע זה עושה רבקה מחווה לטובתה של עינת, שאף מפתיעה את יצחק. היא הולכת רחוק עוד יותר מאשר הייתה מוכנה לכך בשיחתה בנפרד עמו. היא מציעה לעינת, שבתום השנה תוכל להמיר את קורס עיצוב-פנים בכל קורס אחר, ששכר הלימוד בו הנו עד 7,000 ₪, ובלבד שתעמוד בדרישות האקדמאיות הנדרשות מהנרשמים לקורס זה.
עם זאת, מוסיפה רבקה, שעל עינת לדעת שכל ההצעות הללו, לא תהיינה בתוקף בבית המשפט. בעת משפט תדרוש המכללה לעמוד על קיום תנאי ההרשמה שנחתמו כהסכם מחייב בין עינת לבין המכללה.
עינת נראית לחוצה. היא אמנם דוחה את ההצעה הכספית מטעם המכללה, שהוזכרה לעיל, בהיותה ללא משמעות מבחינתה. עם זאת ברור לעין שהצעותיה האחרות של רבקה נראות לה מושכות מאוד.
נוכחותו, הבלתי מועילה, בלשון המעטה, של אביה ועמדתו הבלתי מתפשרת, אינן מאפשרות לה לקבלן, לפחות לא לאלתר. היא מבקשת שבוע לחשוב ולתת את תשובתה. נראה שהשינוי המיוחל בגישתה, עקב הליך הגישור, למעשה, לא חלחל בה.
יצחק מבין, שאין תוחלת בלחץ נוסף על עינת. לפיכך נוסח ונחתם הסדר גישור המפרט את הצעותיה השונות של המכללה, בכפוף להודעתה העתידית של עינת על הסכמתה לתנאיו.
בבוא העת הודיעה עינת למגשר, שאינה יכולה לקבל את ההסדר שהוצע לה. היא הוסיפה ואמרה שהייתה יכולה לשקול את הצעת המכללה פעם נוספת, לו הארכה שניתנה לה לחזרתה ללימודים, הייתה עומדת על שנתיים, במקום שנה אחת, שלא תאפשר לה משך זמן מספיק להתארגנות ללימודים.
יצחק בדק את נכונות המכללה לשנות לשנתיים את זמן החזרה ללימודים, אך דירקטוריון המכללה דחה את הבקשה מכל וכל.
הליך הגישור נכשל.
