משפחות ספיר ושחר גרות בבית דו משפחתי בשכונת קוטג'ים.
יחסי השכנות היו טובים. יחסים של ידידות. עזרו זה לזה כשצריך.
לאחר כמה שנות שכנות, אימצה משפחת ספיר כלב שקבלה מאגודת "צער בעלי חיים". הכלב נמצא רוב שעות היום בחצר מחוץ לבית. בשעות הלילה מכניסים אותו הביתה. הכלב נובח כמעט על כל מי שעובר ברחוב, והדבר מפריע לשכנים. כמו כן התחילו להגיע כלבים משוטטים ולהסתובב באזור הבית שלהם. מידי פעם הכלב בורח מהחצר של המשפחה, ומסתובב ברחוב כשהוא לא קשור. דבר זה מפחיד את ילדי הרחוב. השכנים אף טוענים כי הנביחות הרבות של הכלב נובעות מכך שהוא מוזנח ומשועמם.
משפחת שחר פנתה מספר פעמים למשפחת ספיר, בעלי הכלב, אך לא הורגש שינוי ממשי. בפעם האחרונה שפנו, עברה השיחה לפסים לא נעימים ולצעקות.
משפחת ספיר מצידה מרגישה כי השכנים מתנכלים להם ללא סיבה ממשית. לדבריהם, כאשר הם בבית, הכלב תמיד בפנים. מדובר רק בשעות בהן המשפחה בעבודה. הם מרגישים כי תלונות השכנים נובעות מכך שהם לא אוהבים בעלי חיים באופן כללי, ואפילו החתולים ברחוב מפריעים להם. הם מאוד אוהבים את הכלב וקשורים אליו, ולא יכולים להעלות בדעתם להיפרד ממנו, אחרי הסבל שעבר באגודת "צער בעלי חיים", שם חי בכלוב זמן רב.
