מהות הסכסוך:
הסכסוך עניינו בחוב עסקי בגין אספקת לוחות מתכת למפעל מתכת. ההתדיינות היא בין הספק ששלח חומרים למפעל, ובין בעל המפעל שלא היה מרוצה מן המשלוח.
טענות הצדדים:
התובע [הסַפּק]: הסחורה סופקה פעמיים. פעם שניה עקב פגמים בפח במשלוח הראשון. סופק משלוח חלופי, לבקשת הלקוח [הנתבע - בעל המפעל], ולא הוחזר המשלוח הראשון, למעט פריטים בודדים. מכאן שהנתבע השתמש כמעט בכל הסחורה שסופקה (שני המשלוחים).
התשלום שהתקבל עד היום, וזאת לאור התחשבות במצבו הכלכלי של הלקוח, היה רק מקדמה בגין המשלוח הראשון. תביעתי היא תשלום החוב בגין שני המשלוחים.
הנתבע [בעל המפעל]: מאַשֶר שהתקבלו שני משלוחים, משלוח ראשון פגום שהונח בסככה מחוץ למפעל ואשר הספק אמור היה לקחת חזרה, ולמיטב ידיעתי אכן עשה זאת. נגרם לנו נזק רב ופיגור באספקות. הספק חייב לשלם לי בגלל הנזקים שנגרמו למפעל, ומשכורות ששילמתי לעובדים שלא עבדו עד שהגיע המשלוח החלופי.
בשיחה אישית שהתקיימה עם כל אחד מהצדדים התבררו הדברים הבאים:
הסכמות: היו שני משלוחים, עקב פגמים במשלוח הראשון לא שולם מלוא הסכום בגין המשלוח הראשון.
חילוקי דעות: כמות החלקים שהוחזרו ע"י הנתבע (בעל המפעל) לתובע (הספק). מה גובה החוב לספק.
היה שיתוף פעולה פורה בין השנים. היחסים העסקיים והאישיים ביניהם היו ברמה אישית טובה והאמון ביניהם היה גבוה. ברצונם לסיים הסכסוך ברוח טובה ובעתיד לחדש את היחסים העסקיים.
על אף הרוח הטובה בה התנהל הגישור לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה על גובה החוב לחיסול הסכסוך. אי לכך הגברנו מעורבותנו בהליך הגישור הצבענו על רצונם להמשיך בקשר העסקי ביניהם.
הצענו פתרון שהתקבל ע"י הצדדים, הנתבע ישלם לתובע חלק עיקרי של החוב, והתובע התחייב שבאם יחזור המפעל לפעילות, ייהנה הנתבע ממחירים מוזלים.
הצדדים חתמו על ההסכם ואשרו אותו בתקיעת כף.
הגישור נערך ע"י סילפר (ישראל) בע"מ.
