גיא וגילה נישאו לפני כשבע שנים – לאחר כשמונה שנים חשו כי זוגיותם באה לקיצה ובהחלטה משותפת החליטו להתגרש. מזה ארבעה חודשים "מבלים" השניים על ספסלי ביהמ"ש לענייני משפחה. הכיצד? הרי החלטתם להתגרש הייתה משותפת. יתר על כן, נקבעו הסדרי ראייה לגיא האב עם בנו בן ה- 5, סוכם נושא המזונות וחלוקת הרכוש.
סוגיה אחת בלבד, בלתי פתירה, נותרה בפני כבוד שופטת בית המשפט: גורלו של סוס הרכיבה מגזע ערבי משובח, שבני הזוג רכשו בדולרים רבים לאחר הנישואין (עניין של רמת וסגנון חיים).
הצעות הפשרה של עו"ד, חברים והמשפחה המורחבת נדחו ע"י בני הזוג. כל אחד מבני הזוג התעקש להשאיר הסוס ברשותו הבלעדית לאחר הגירושין. ההסכם כולו עמד, לא על כרעי תרנגולת, אלא על רגלי סוס אחד.
השופטת התלבטה ממושכות ובטרם פסקה פסיקתה החליטה להעביר התדיינות בני הזוג לגישור.
בני הזוג כבני שלושים, נוהגים זה בזו בכבוד, נבוכים במקצת לנוכח המעמד בחדר הגישור.הסברתי לשניים את דינאמיקת הגישור, היות התהליך וולנטארי, תפקידי כמגשר ומחויבותי למקצועיות ולסודיות.
בני הזוג הציגו את המוסכם ביניהם ואת הנתון במחלוקת ובניגוד למקובל אצל בני זוג במעמד שכזה הייתה הלימה, כמעט, מוחלטת באשר להסכמות ובאשר למחלוקת - הסוס.
בתהליך הגישור בודק המגשר עם כל אחד מהצדדים בנפרד מניעים ומטרות לרצונותיו ומאווייו כדי לסייע בידי בני הזוג להגיע להסכם, לשביעות רצונם.
נפגשתי עם השניים בנפרד. לגיא חשוב הסוס מאחר ובאמצעותו מצליח להתחבר, לתקשר עם בנו בן החמש. השניים מטפלים יחדיו בסוס, ורוכבים עליו. גיא חושש שהעברת הסוס לבעלותה של גילה תקשה על תקשורתו השוטפת עם הילד.
גילה הביע חשש כי העברת הסוס לבעלותו של גיא תחריף את מצבו של הילד ההולך ומסתגר מאז נודע לו על גירושי הוריו.
וכשהובהרו מניעיהם האמיתיים של גיא וגילה הדרך להשלמת הליכי הגישור והגירושין התקצרו - ראשית, לנוכח מצבו הרגיש של הילד הסכימו השניים כי חובה, על שניהם, לקבל יעוץ מקצועי הכיצד להקל על הילד.
הסוס יישאר בחצר בית המשפחה, בביקוריו יוכל גיא עם בנו לטפל ולנהוג בסוס כבעבר.
והסוס – הסוס ירשם בבעלות הילד. לשביעות רצון כולם.
