לפניך תיאור של מקרה גישור [אמיתי] שנעשה בחברת סילפר ישראל ופורסם באינטרנט.
ציפינו להליך קל וקצר: סכום התביעה היה נמוך יחסית, וסבורים היינו שכאן יתכן ומדובר בכבוד אבוד של אחד הצדדים, יותר מאשר נזק ממשי.
אכן הצדדים הגיעו בזמן, ארחנו אותם לשתיה חמה והייתה שיחת נימוסין נעימה.
הצגנו, כרגיל, את נושא הגישור, התהליך ומשמעויותיו.
הנתבע הנו בעל חברת שיפוצים אשר ביצעה שיפוץ בגג הבניין בו גר התובע.
התובע הנו דייר בקומה א'.
יומיים לאחר השיפוץ הוצפה דירת התובע במי ביוב, עקב סתימה. נגרם נזק רב לשטיח היקר ולריהוט בבית.
בעיות שהקשו להגיע להכרעה:
1. ההצפה קרתה מספר ימים לאחר השיפוץ וקשה לקשור אותה לשיפוץ בגג.
2. הפריטים שסתמו את ביוב יכלו להגיע רק דרך פתחי הביוב הגדולים הנמצאים בגג.
כאן התלהטו הרוחות והחלו חילופי האשמות, עלבונות וכינויי גנאי.
עו"ד של הנתבע קם וטען שאין שום הוכחות לתביעה, וכיוון שכך אין מקום לפשרה ו/או החלטה כנגד הלקוח שלו (הנתבע). עו"ד מטעם התובע השיב, כי הנסיבות והאירועים הם ההוכחה, ואף בידיו הוכחות ממשיות, אשר תוסברנה בהמשך.
כאן חזרנו על נוהלי "הליכת ונימוסים" בהליך הגישור, החתמנו הצדדים על הסכם גישור ופתחנו בישיבת הגישור.
הפסקנו את הישיבה וביקשנו פסק זמן להתייעצות, החלטנו לקיים שיחות ארוכות עם הצדדים בתקווה שההתשה תביא אותם להסכמה. קיימנו שיחות אישיות ארוכות עם כל אחד מהצדדים, שיחות בהן הוציאו "קיטור". אח"כ שוחחנו עם עורכי הדין ושוב חזרנו לצדדים כדי לקבל מהם רעיונות לפתרון הסכסוך.
לקחנו פסק זמן להתייעצות, החלטנו כי הארכנו די בגישור, וגיבשנו הצעת מגשרים.
שוב שוחחנו עם כל אחד מהצדדים לקבל הסכמתם, ורק אח"כ כינסנו את הצדדים בשיתוף עורכי הדין. הצגנו את הצעתנו, קיבלנו את הסכמתם, וחתמנו על הסכם גישור. הצדדים אף לחצו ידיים, אך נראה היה שלא בשמחה יתרה.
הנה כי כן, הזמן מרפא, הארכת זמן הגישור היא שאפשרה לצדדים ל"התקרר" ולהבין שעדיף להגיע להסכם כאן ועכשיו.
משך הגישור אינו חופף בהכרח את גובה התביעה !!!
