מנהל שפוטר מחברה גדולה דרש שישלמו לו 100 אלף שקלים בעבור תקופת הסתגלות. זה אמנם לא הופיעו בחוזה, אך היה מקובל בארגון שבו עבד. מנהלי החברה ראו בזה סחיטה וסירבו לבקשתו. הוא מאידך חש שרוצים רק לפגוע בו ולקפח אותו - הגיש תביעה לבית הדין לעבודה והופנה לגישור.
במהלך הגישור הבינו הצדדים זה את צרכי זה, ומה שהם סירבו לתת או לקבל - כלומר הכסף - לא ממש סיפק פתרון לסכסוך.
המפוטר בעצם רצה הכרה, התייחסות וביטחון כלכלי, בעוד שמנהלי החברה נפגעו מהאופן בו עזב את העבודה. המנהלים רצו לשמור על המוניטין שלהם, ובמיוחד להגן על סודותיהם המקצועיים.
הגישור איפשר לכולם להבין שמאחורי האמירות "כן כסף" "לא כסף" יש שורה של צרכים שהם לא היו מודעים להם. [מרכז הגישור בלהבים]
