פרקים לדוגמא
 
חזרה לתוכן
 
 


נאומי מלחמה בישראל – ששת הימים

מבוא: אתנחתא פילוסופית


הסיפור הזה מוכר לכם, אבל הוא יעזור לנו להסביר את נושא הפרק.

היה פעם כפר הודי, שכל תושביו עיוורים. יום אחד הלכו לטייל שישה אנשים מהכפר, ובדרך פגשו איש רוכב על פיל. האנשים שמעולם לא התקרבו לפיל, ביקשו מהרוכב לגעת בחיה האדירה, כדי לספר לבני הכפר איך נראה פיל.

הרוכב הסכים, וכל אחד מישש את הפיל. העיוורים נגעו בחיה וליטפו אותה, וחזרו לכפר כדי לספר על חוויותיהם.

הראשון, שמישש את חזה הפיל, אמר: "הפיל הוא כמו קיר גדול ועבה!"

 

"שטויות," אמר השני, שנגע בחטים של הפיל, "הפיל קצר ומעוגל, חלק מאוד וחד. דומה לחנית!"

השלישי, שנגע באוזנו של הפיל, אמר: "הפיל דומה לעלה ענק עשוי משטיח צמר עבה. הוא זז כשנוגעים בו."

"לא נכון!" אמר הרביעי, שליטף את החדק, "הפיל דומה לנחש ענקי!"

החמישי שנגע ברגל הפיל סיכם: "הפיל עגול ועבה כמו עץ."

השישי, שרכב על הפיל, מחה: "אף אחד מכם אינו יכול לתאר נכונה את הפיל. הוא כמו הר ענק מתנודד מצד לצד!"

 

אריסטו מחלק את החושים לחמישה: והם מקבלים גירויים מן הסביבה: הראיה והשמיעה, הריח, הטעם והמישוש. וכך הם פועלים: אדם אכל משהו עגול, רך, חריף, בצבע חום. החושים שולחים את המידע שגילו למוח, ושם מופעל חוש נוסף שאנו מכירים אותו בכינוי "החוש המשותף" (common sense) – זהו החוש האוסף את האינפורמציה מכל החושים, ומסיק ממנה מסקנה. החוש המשותף קובע: המאכל הזה הוא נקניק. 

אגב, אנו משתמשים בביטוי "קומון סנס" לציין אדם בעל תבונה. מקור הביטוי הוא אצל אריסטו, המדבר על החוש המשתף את האינפורמציה של כל החושים, ומסיק מהם מסקנות.

רבי יהודה הלוי, בספר הכוזרי ד,ג, מסביר זאת בדרך הבאה: [הדברים מובאים כאן בתרגום לבעיות אקטואליות, אבל הרעיון הבסיסי נשמר]. מצאת משהו עגול, ואתה רוצה לדעת אם הוא מסוכן. אי אפשר להשיב על השאלה, בלי שתדע פרטים על החפץ. מי נותן את האינפורמציה? החושים. החושים מזרימים לתודעה את האינפורמציה שקבלו מהחפץ: הוא עגלגל, מוארך, יש לו סנפירים בקצה, והוא נפל מן השמים. החוש המשותף מעבד את האינפורמציה, ומחליט שמדובר בטיל, והוא עלול להתפוצץ. החוש המשותף מעביר את האזהרה לזיכרון, והוא מזהיר את האדם להתרחק מחפץ זה.


מה הקשר בין זה לבין גריאטריה?


הטענה שאנו רוצים להעלות כאן היא, שכאשר נערכות בדיקות רפואיות מדוקדקות, והרופא מקבל את תמונת הדם, את מצב הסוכר, את רמת הכולסטרול, את צפיפות העצם, את המצב הנפשי, עדיין אין הוא רואה את החולה. כדי לראות את החולה ובעיותיו, צריך לחבר את כל הממצאים לדבר אחד, ואותו לחקור.

למכנה המשותף קוראים "תפקוד". התפקוד הוא מה שקורה לאדם שיש לו כמה מחלות, ויש לו גם גישה לחיים, ויש לו פחדים ותשוקות ושמחות, ואהבות ושנאות, וכאבים ותקוות ויכולות. כאשר האיש הזה מטופל במחלקה גריאטרית, צריך לחבר את כל הנתונים שנאספו, ליצור מהם את תמונת התפקוד שלו, ואז אפשר לעזור לו ולהציע לו דרכי התנהגות, תרופות ותרגילים שיקדמו אותו.

עכשיו אנו מוכנים להיכנס לנושא התפקוד.




קדימה אחורה