אל המוות הישרנו מבט, והוא השפיל את עיניו
בקרב תנופה אכזרי ומר, מלא הוד וגבורה. בזעם, בדם ובאש, הבקענו מערכיו המבוצרים של האויב והשמדנו שריוניו - בחאן יונס, מערכי רפיח, שייך זוויד, הג´ירדי ואל עריש, ביר לחפן, ביר חמה ונתיב הדם והאש, בואכה איסמעיליה.
אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל את עיניו. לא הסבנו ראשנו אל יקירנו, שעם רכב-ברזלם עלו באש. לא עמדנו על הדם. ובחמת זעם הבאנו, ברעם שריוננו, את המוות לתוך ליבו של האויב. עד שהכרענוהו כליל ושחררנו עמנו, מסיוט ההשמדה המיידית, שאיים עליו אויב אכזר.
עמנו, למוד המלחמה, על קיומו שוב נלחם. על חייו. והפעם פגע הברזל בברזל וצבאות האויב הוכו מכה ניצחת. בכל מקום שעברנו, השארנו מאחורינו שלדי טנקים. כי כיהודים נלחמנו. על חיינו נלחמנו; ובזעם נלחמנו.
ידעו הנופלים וידענו כולנו - מה המחיר. לקראת מה אנו הולכים לקרב. והלכנו כולנו, בנכונות, בהכרת השליחות ומתוך תקווה כי כולנו בונים עולם יפה יותר, לבנינו-אחרינו.
נכונים למחר, מתוך ידיעה שאת זעם השיריון, הפעם, האויב לא ישכח! במלחמה הזו הניצחון כולו שלכם.
חזקו ואימצו ותחזקנה ידיכם, אחי גיבורי התהילה!
נאום מפי גורודיש [2 דקות]
השיר אחי גבורי התהילה [נכתב על המכבים].
סרט קצר 3.30 דקות, ובו נראים גולדה מאיר וגורודיש בסיני לעת המלחמה. [רשות]
