|
תזכורת!
ההגאים נחלקים לשני סוגים:
עיצור - הגה, שבמהלך הפקתו נעצר האוויר באיברי הדיבור.
תנועה - הגה, שבמהלך הפקתו האוויר נע. |
העיצורים נבדלים זה מזה משתי בחינות:
* מקום החיתוך - המקום בפה שבו נחסם האוויר.
* אופן החיתוך - כיצד נחסם האוויר באופן מלא או חלקי.
בשפות השונות נעשה שימוש של בין 20 ל-40 הגאים. בעברית מדוברת משתמשים בכ-25 הגאים.
לתינוק יש פוטנציאל בלתי מוגבל לביטוי הגאים. התינוק בורר את ההגאים המתאימים לשפה שאליה נולד. הוא צריך להבחין בין צלילים דומים מחד ולהכליל צלילים דומים המייצגים הגה אחד מאידך.
בדיחה:
בשפה הערבית לא קיימת הפונמה פ' דגושה. הערבי שומע את המילה "פחית" כמו "בכית". מורה לאנגלית בחן את תלמידיו, ושאל איך כותבים את המילה PENCIL.
תלמיד: ב- ב'.
מורה: ב' כמו מה?
תלמיד: כמו בומבי.
מורה: טעית.
תלמיד: אני לא מתכוון לבומבי בהודו, אלא לבומבי באיטליה. [פומפי...].
כדי להגיע לפונולוגיה תקינה נדרשות שתי יכולות:
* יכולת לפרק את רצף הצלילים הנשמע בדיבור למרכיביו
* יכולת מוטורית להשתמש באברי הפה והגרון לצורך הפקה נכונה של הפונמות.
|
טעויות פונולוגיות צפויות אצל ילדים עד גיל 11 שנים.
פונולוגיה של שפה שנייה נתפסת אצל ילדים צעירים בצורה נכונה יותר מאשר אצל מבוגרים. |
לכל שפה כללי צירוף פונמות משלה, המושפעים מתכונותיהם של ההגאים. בעברית הדבר בולט בבניין התפעל: כאשר פ' הפועל שורק, חל שיכול בינו ובין ת' הבניין, כמו:
'השתמש' [במקום 'התשמש'],
'הסתרק' [במקום 'התסרק'].
יש מקרים, שבהם גם חלה המרה של העיצור ת' ב-ד' או ב-ט' כמו
'הזדקן' [במקום 'התזקן'],
'הצטער' במקום 'התצער'].
הטעם המושם במילה משנה את משמעותה. למרות שנעשה שימוש באותם צלילים. קובע הטעם את משמעות המלה.
דוגמאות: נעל – נעל; אורך – אורך; אותו – אוטו; רחובות - רחובות
מודעות פונולוגית טובה בגיל הגן מנבאת רכישה טובה של הקריאה בגיל ביה"ס. לכן חשוב להתייחס לתחום זה בגיל הרך ע"י משחקי מילים שונים (מה מתחרז עם... באיזה צליל מתחילה המילה... באיזה צליל מסתיימת מילה...)
