מבוא
הרכב האוטונומי צפוי להפוך בשנים הקרובות לחלק משגרת חיינו. ככל הנראה, כלי הרכב האוטונומיים יופעלו על ידי חברות גדולות שישכירו את שירותם. כבר עכשיו, בשלב התכנון והאסדרה, יש הכרח להכריע בשאלות משפטיות ואתיות שונות הנוגעות להפעלת הרכב האוטונומי. אחת השאלות המרכזיות היא זו המכונה "בעיית הקרונית".

בעיית הקרונית הוצגה לראשונה על ידי הפילוסופית Philippa Foot¹. תמצית השאלה היא כיצד אמור נהג קרונית לבחור בין המשך נסיעה על נתיב שבו ייהרגו חמישה אנשים לבין הסטת הקרונית לנתיב שבו ייהרג אדם אחד בלבד.

כפי שנראה בהמשך, שאלה מעין זו נדונה על ידי פוסקי ההלכה בטרם הועלתה על ידי Foot, אולם הפיתוח המתקדם של הרכב האוטונומי הפך את השאלה מתיאורטית למעשית בנוגע לתכנות הרכב האוטונומי. המתכנת נדרש להחליט מלכתחילה מה יהיה סדר העדיפויות של הרכב בשורה של מקרים, שהקשים שבהם הם:
1. חיי הנוסע מול חיי אדם אחר.
2. חיי מספר אנשים אחרים מול חיי אדם אחר.
3. חיי אדם שהתפרץ לכביש מול חיי אדם שנהג כראוי.

לכאורה, לפי המשפט העברי, יש לתכנת רכב אוטונומי בהתאם לכללי ההלכה החלים על נהג אנושי. אולם בעיון מעמיק יותר, נראה שיש להבחין ביניהם, שכן לא ברור כלל שהתנהגות הרכב האוטונומי נחשבת על פי ההלכה כ"מעשה" שעשה אחד מבני האדם המעורבים בשרשרת ההפעלה של הרכב (המתכנת, החברה המפעילה או הנוסע), וממילא לא מוטלת עליהם אחריות הלכתית-משפטית במקרה של נזק², אלא עולה רק שאלת ההכרעה המוסרית במקרים הנדונים.

אקדים ואומר שלדעתי, אין לראות את בני האדם המעורבים בשרשרת ההפעלה של הרכב האוטונומי כאחראים לנזק שיארע על ידי הרכב, שכן אם הרכב תוכנת להימנע מגרימת נזק, אזי שום שלב בשרשרת ההפעלה אינו יכול להיחשב כ"מעשה" הגורם לנזק וממילא אין להטיל בגינו אחריות הלכתית-משפטית לתוצאה כ"אדם המזיק", אלא לכל היותר יש לבחון את האחריות בגין נזק שגרם רכוש – "ממון המזיק"³.

ובכל זאת, כדי להכריע בדילמות שהעלינו, נבחן להלן תחילה את עמדת ההלכה בנוגע לנהג אנושי, ולאחר מכן ניישם את הדברים בנוגע לרכב אוטונומי מתוך מודעות להבדל ביניהם.

מעשה ומחדל ברכב אוטונומי
בטרם ניגש לניתוח הדילמות השונות הקשורות לבעיית הקרונית שסקרנו לעיל, נקדים, כפי שניווכח להלן, שאחד העקרונות המרכזיים בהלכה בנוגע לחלק מדילמות אלה הוא העדפת המחדל על פני המעשה - "שב ואל תעשה - עדיף".

אלא שיישום עקרון העדפת המחדל ברכב אוטונומי אינו מובן מאליו. בנהג אנושי, יישום עקרון זה פשוט: המחדל פירושו הימנעות ממעשה, כגון הימנעות משינוי כיוון הנסיעה והותרת הרכב במסלולו הנוכחי, ואילו המעשה הוא שינוי מסלולו של הרכב (הטיית ההגה). במצב זה עדיפות המחדל ברורה שכן במחדל לא נעשה כל מעשה והתוצאה מתרחשת ממילא.

אולם, ברכב אוטונומי ההכרעה כיצד יגיב הרכב בקרות אירוע מסוים - שיצור סכנה אם ימשיך הרכב במסלולו - נעשית בשלב התכנות, ובשלב זה ניתן לטעון מחד גיסא, שכל הכרעה דינה כמחדל ולא כמעשה, מפני שכל החלטה שתתקבל תהיה המשך של המצב הפיזי העתידי של הרכב על פי ההגדרות שיתוכנתו בו כעת. ומאידך גיסא ניתן לטעון, שכל הכרעה בזמן התכנות של הרכב דינה דווקא כמעשה ולא כמחדל, שכן התכנות עצמו - שנועד לתת מענה לכל מצב - כמוהו כמעשה.

גישות אלו הפוכות זו מזו וממחישות את המורכבות שבהגדרת "מעשה" ו"מחדל" בשלב התכנות⁴. ואולם, מאחר שכאמור לעיל, לדעתי אין לראות בתכנות הרכב ובהפעלתו מעשה אדם ביחס למצב העתידי, ממילא לא ניתן להגדיר אפשרות אחת כ"מעשה" ואפשרות אחרת כ"מחדל", מאחר ששתיהן אינן בכלל מעשה אדם אלא לכל היותר בכלל אחריות האדם לממונו.

לאור תובנות אלה, שנחזור עליהן לאורך דיוננו, נתייחס להלן למקרים שהצגנו לעיל ונציע דרך להכריע בכל אחד מהם.

חיי הנוסע ברכב מול חיי אדם שמחוץ לרכב
כיצד להכריע כאשר הברירה היא בין חיי הנוסע ברכב לבין חיי אדם שמחוץ לרכב? נפתח בבירור שאלה זו ביחס לנהג אנושי, ולאחר מכן נבחן כיצד ליישם את מסקנותינו לגבי רכב אוטונומי.

1. חיי נהג אנושי מול חיי אדם שמחוץ לרכב

שפיכות דמים היא אחת משלוש העבירות החמורות שנאמר עליהן "ייהרג ואל יעבור". הגמרא⁵ מנמקת זאת בסברה: "מי יימר דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי" [=מי אומר שהדם שלך אדום יותר, אולי דמו של אותו אדם אדום יותר?] כלומר, אין עדיפות לחייך על פני חיי חברך?

התוספות והר"ן⁶ הגבילו את האיסור להרוג אדם אחר כדי להציל את עצמו, רק למקרה שהריגת האחר כרוכה במעשה, להבדיל ממחדל. כך לדוגמה, אם זוממים להשליך אדם על תינוק כדי לגרום למותו של התינוק, ואותו אדם יכול להימנע מכך רק בסיכון חייו, הרי הוא רשאי להעדיף את חייו ולתת שישליכו אותו על התינוק⁷. כלשון התוספות: "דאדרבה איכא למימר מאי חזית דדמיה דחבריה סומק טפי, דילמא דמא דידי סומק טפי", דהיינו, אין סיבה להעדיף את חיי התינוק על פני חיַי? וכך פוסק הרמ''א⁸:
ודוקא כשאומרים לו לעשות מעשה... אבל אם... רוצים להשליכו על התינוק להרגו... - אין צריך לֵיהרג.
על פי זה, אם הברירה היא בין חיי הנהג לבין חיי אדם אחר, עליו לבחור במחדל ולהימנע משינוי מצבו של הרכב בעת קרות הדילמה. כלומר, גם אם המחדל יגרום למותו שלו, אסור לנהג לעשות מעשה שיגרום למותו של אדם אחר (כגון להסיט את הרכב לעברו כדי להציל עצמו מתאונה שבה ימצא את מותו). וכן להפך, גם אם המחדל יגרום למות אדם אחר, אסור לנהג לעשות מעשה שיגרום למותו שלו (כגון להסיט את הרכב אל עבר התהום)⁹. אם כי ניתן להרהר אם לא ראוי לתת משקל לעובדה שמותו של האחר עתיד להיגרם על ידו אף שלא באשמתו¹⁰.

אמנם, בניגוד לתוספות, יש הסבורים שהריגת אדם אחר אסורה אף במחדל¹¹, אולם נראה שגם לשיטתם, כשהנהג מוכרח לבחור בין חייו לבין חיי אדם שמחוץ לרכב, עליו להעדיף את המחדל, שכן ההקרבה העצמית של מי שמשליכים אותו על אחר - גם היא נעשית במחדל, ולכן אינה נחשבת כהתאבדות במעשה אקטיבי. לעומת זאת, נהג המטה את רכבו לתהום כדי שלא יפגע באדם אחר - מבצע פעולת התאבדות במעשה, והיא אסורה גם כשהברירה היא גרימת מותו של אחר במחדל, בדיוק כפי שאסור לרצוח אדם אחר גם כשהברירה היא מוות עצמי¹².

נמצא, שבדילמה בין חיי הנהג לבין חיי אדם שמחוץ לרכב, על נהג אנושי לבחור במחדל ולהימנע ממעשה, בין אם התוצאה תהיה העדפת חיי הנהג ובין אם התוצאה תהיה העדפת חיי האדם האחר.

2. חיי הנוסע מול חיי אדם אחר ברכב אוטונומי
האם, בשונה ממה שהסקנו ביחס לנהג אנושי, ניתן לתכנת את מערכת הרכב האוטונומי כך שתיתן עדיפות לחיי הנוסע גם באמצעות שינוי מסלול הנסיעה? כדי להשיב על שאלה זו נשוב לעיקרון שנתבאר בראשית דברינו, שתכנות רכב אוטונומי והשימוש בו אינם מקימים על המתכנת או על הנוסע אחריות אישית לנזק שאירע על ידם, שכן אין לראות זאת כ"מעשה".

נמצא לפי זה, שמבחינה הלכתית מותר לתכנת את הרכב כך שיעדיף את חיי הנוסע על פני חיי אדם אחר הנמצא מחוץ לרכב, שכן כאשר אין מדובר במעשה מול מחדל, אדם רשאי להעדיף את חייו על פני חיי אדם אחר. מאותה סיבה, מותר לתכנת את הרכב כך שיעדיף חיי אחר על פני חיי עצמו, שכן בניגוד לנהג אנושי, שאסור לו להעדיף במעשה חיי אדם אחר על פני חיי עצמו¹³, כאשר מדובר בתכנות רכב אוטונומי - שתי האפשרויות שקולות¹⁴.

ואף על פי כן, נראה שיש קושי מוסרי בהעדפת חיי הנוסע על פני חיי אדם אחר. אמנם, יש כיום כלי רכב שמגנים מאוד על הנוסעים בהם באופן שמגביר את הסכנה למי שנמצא מחוץ לרכב, כגון משאיות כבדות ורכבי שטח מסיביים, ואין מי שטוען שאסור לנהוג בכלֵי רכב כאלה. אולם, נראה שיש הבדל מוסרי בין תכנון כללי של הרכב כך שיגן על היושבים בו, גם במחיר סיכון לאחרים, לבין העדפת חיי הנוסע במקרה מסוים, שמשמעה החלטה על מות אדם אחר. החלטה כזו אינה ראויה מוסרית, ולכן לא ראוי להטמיע אותה במערכת הרכב האוטונומי¹⁵.

אשר על כן, למרות שמבחינה הלכתית נראה שמותר להעדיף את חיי הנוסע על פני חיי אדם אחר הנמצא מחוץ לרכב, ראוי שלא להטמיע החלטה כזו במערכת אוטונומית.

חיי רבים מול חיי יחיד
1. חיי רבים מול יחיד בהחלטה אנושית

מה הדין כאשר צריך לבחור בין הריגת אדם אחד לבין הריגת כמה אנשים? המקורות דנים בדילמה זו בעניין נכרים הדורשים שיסגירו להם אדם מסוים כדי שיהרגוהו ומאיימים שאם לא יסגירוהו - יהרגו את כולם. הרמ"א פוסק¹⁶:
עובדי כוכבים שאמרו לישראל: תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, לא יתנו להם אחד מהם אלא אם כן יחדוהו ואמרו: תנו לנו פלוני. ויש אומרים דאפילו בכהאי גוונא אין למסרו, אלא אם כן חייב מיתה כשבע בן בכרי.
לפי הדעה הראשונה מותר להסגיר לנכרים יהודי מסוים שהם דורשים, אבל אם הם אומרים שהיהודים יבחרו את מי להסגיר - אסור לעשות זאת אף אם ייהרגו כולם. לפי הדעה השנייה מותר להסגיר את היהודי שייחדוהו רק אם הוא חייב מיתה¹⁷. למעשה, האחרונים נטו להחמיר ואסרו להסגיר אדם מסוים אם אינו חייב מיתה¹⁸. על כל פנים, ברור ומוסכם שאין להסגיר אדם - אף לא אדם מסוים - אם אינו חלק מן הקבוצה ואינו בכלל הסכנה¹⁹.

חרף זאת, חידש החזון איש²⁰ שיש נסיבות שבהן אולי יהיה מותר להקריב את היחיד להצלת הרבים:
ויש לעיין באחד רואה חץ הולך להרוג אנשים רבים ויכול להטותו לצד אחר ויֵהרג רק אחד שבצד אחר, ואֵלו שבצד זה יִצוֹלו, ואם לא יעשה כלום יֵהרגו הרבים והאחד ישאר בחיים. ואפשר דלא דמי למוסרים אחד להריגה, דהתם המסירה היא פעולה האכזרי' של הריגת נפש, ובפעולת זה ליכא הצלת אחרים בטבע של הפעולה אלא המקרה גרם עכשו הצלה לאחרים, גם הצלת האחרים קשור במה שמוסרין להריגה נפש מישראל. אבל הטיית החץ מצד זה לצד אחר היא בעיקרה פעולת הצלה, ואינה קשורה כלל בהריגת היחיד שבצד אחר, רק עכשו במקרה נמצא בצד אחר נפש מישראל, ואחרי שבצד זה יהרגו נפשות רבות ובזה אחד, אפשר דיש לנו להשתדל למעט אבדת ישראל בכל מאי דאפשר... ומיהו צריך עיון בתוספות.
הדוגמה שהביא החזון איש היא של חץ הנורה לעבר קבוצת אנשים, וניתן להסיטו כך שיפגע באדם אחר שלא היה בסכנה. הצעת החזון איש היא, שמאחר שבמהותה מדובר בפעולת הצלה, הדבר ספק וצריך עיון. כמה אחרונים חלקו על דברי החזון איש ופסקו שהדבר אסור, שכן, לדעתם, בכל מקרה "אין דוחים נפש מפני נפש", אף לא מפני נפשם של רבים²¹.

לאור זאת, כאשר רכב עומד לפגוע בכמה אנשים וניתן להסיטו כך שיפגע באדם אחר - לדעת החזון איש אפשר שהדבר מותר, ולדעת פוסקים אחרים הדבר אסור.

2. חיי רבים מול חיי יחיד בתכנות רכב אוטונומי
על בסיס שיטת החזון איש ניתן לטעון שעצם קיומו של רכב אוטונומי נועד לצמצם את מספר התאונות וההרוגים, ועל כן התכנות שלו באופן שיצמצם את מספר הנפגעים נחשב כפעולת הצלה והוא מותר²². הדבר דומה לשימוש בחיסונים שמצילים רבים ממחלות ומסכנים מעטים מאוד שנפגעים מהם.

ניתן להציע סברה נוספת²³, שעשויה להתקבל גם על החולקים על חידושו של החזון איש. כל ההלכות הקובעות כיצד על נהג אנושי לנהוג בבעיית הקרונית עוסקות במצב שבו הדילמה היא כיצד לבחור בין אנשים המעורבים בפועל באירוע. במקרה זה אין עדיפות לאחד על פני משנהו ואף לא לרבים על פני היחיד, ולכן ככלל הימנעות ממעשה - עדיפה. לעומת זאת, בשלב התכנות, טרם התרחשות אירוע התאונה, כל האוכלוסייה נתפסת כמקשה אחת, והשאלה היא כיצד לתכנת את הרכב כך שיצמצם את הפגיעה בכלל משתמשי הדרכים, אף שבפועל יהיו מעטים שייפגעו. במצב זה אין הבחירה בין אדם אחד למשנהו, אלא הבחירה היא בכמות האנשים הבלתי מוגדרים באותה עת שייפגעו, וברור שיש לצמצם את הפגיעה כמה שניתן.

נימוקים אלו תקפים גם אילו היינו רואים את המעורבים בשרשרת ההפעלה של הרכב האוטונומי כמי שעשו "מעשה" ונושאים באחריות לתוצאתו. אולם בפתח דברינו הצענו לראות את האחריות על רכב אוטונומי כאחריות על כלי שיש לו תכונות מסוימות, ולא כמעשה אדם. הבנה זו מובילה ביתר שאת להעדפת הרבים על היחיד, שכן לפיה העיקרון המנחה איננו המחדל מול המעשה, אלא השאלה אלו תכונות ראוי להקנות לכלי, וברור שהתכונה המוסרית ביותר שניתן להקנות לכלי היא צמצום מספר הנפגעים הפוטנציאלים.

חיי אדם שהתפרץ לכביש מול חיי אדם שנהג כראוי
עד כה עסקנו במקרים שבהם כל האנשים שעלולים להיפגע נהגו כראוי. כעת נעסוק באדם שהתפרץ לכביש תוך הסתכנות עצמית. האם יש לתת עדיפות לחיי אדם אחר, שנהג כראוי ובאופן בטוח, על פני חייו של אדם זה?

אם המתפרץ לכביש הוא אדם יחיד, לא עולה על הדעת להעדיף את חייו על פני יחיד אחר שהתנהג כראוי, הלא בכל מקרה אין עדיפות ליחיד על פני יחיד ("אין דוחים נפש מפני נפש"). אולם כאשר רבים התפרצו לכביש, יש לברר אם נשמרת להם העדיפות של רבים (אותה העלה החזון איש), או שהם מאבדים אותה בגלל התנהגותם האסורה.

מסתבר שגם לדעת החזון איש - הסבור שיש להסיט את הרכב כדי להציל רבים במחיר חייו של יחיד - אין לעשות זאת אם הרבים הם שהתפרצו לכביש, שכן הם הורגים את עצמם בהתפרצותם²⁴.

מסקנה זו נכונה שבעתיים ברכב אוטונומי, שכן יש לראות את המתפרץ לכביש כמפעיל את המערכת לתגובה בדרך שתוכנתה לה מראש, וכמוהו כאדם הלוחץ על מתג ומפעיל בכך מכשיר חשמלי. לנוכח כך, אם הרכב האוטונומי יתוכנת להעדיף את חיי המתפרצים לכביש, ויוסט לפגוע באדם יחיד ההולך לתומו על המדרכה – ייחשבו הם כמי שגרמו למותו במעשיהם. מתפרצים אלה, דינם כ"רודף" וחל עליהם אפוא הכלל שיש להציל את הנרדף גם בנפשם. אשר על כן, ברור שאין לתכנת את הרכב כך שיעדיף אף לא חייהם של מתפרצים רבים²⁵.

סיכום
א. ברכב רגיל - כאשר יש לבחור בין פגיעה באדם אחד לבין פגיעה באדם אחר, השיקול המנחה הוא העדפת המחדל על פני המעשה. כאשר מעשה פירושו שינוי כיוון או מהירות התנועה של הרכב, ומחדל פירושו הימנעות משינוי. ברכב אוטונומי כלל זה אינו תקף, משתי סיבות:
(1) הפעלת רכב אוטונומי אינה בגדר מעשה אדם, ולכן אינה מקימה על המעורבים בהפעלתו אחריות לנזקים שהרכב גורם.
(2) תכנות הרכב נעשה לפני שהדילמה מתעוררת, ולכן אין להגדיר את אפשרויות התגובה השונות של הרכב כמעשה או כמחדל.

ב. במקרה של בחירה בין חיי הנוסע ברכב אוטונומי לבין חיי אדם אחר, אין איסור הלכתי לתכנת את הרכב כך שיסטה ממסלולו על מנת שייתן עדיפות לחיי הנוסע, שכן, כאמור, מבחינה הלכתית אין הבדל בין מעשה לבין מחדל ברכב אוטונומי²⁶. אך למעשה, מסיבות מוסריות יש לשלול את העדפת הנוסע על פני אדם אחר, ויש להימנע מהסטת הרכב ממסלולו. הכרעה זו תקפה ביתר שאת לגבי העדפת הנוסע על פני רבים.

ג. אם כאשר ימשיך הרכב בדרכו ייהרגו רבים, ואילו אם יוסט מדרכו ייהרג יחיד (בעיית הקרונית) - יש להעדיף את האפשרות האחרונה.

ד. אדם המתפרץ לכביש נחשב כמי שמסכן את חייו שלו, ועל כן יש לתכנת את הרכב האוטונומי כך שלא יוסט אל עבר אדם אחר לשם הימנעות מפגיעה במתפרץ, והוא הדין גם במתפרצים רבים.

הערות:

* רב, חוקר במכון "משפטי ארץ".
גיליון זה הוא עיבוד מקוצר של מאמר שפרסם המחבר בתחומין מג (תשפ''ג), עמ' 439-427. ראשיתו של המאמר בחיבור שזכה בפרס מנכ"ל משרד המשפטים ליצירות בנושא "שילוב המשפט העברי במשפטה של מדינת ישראל", תשפ"ג.

1 Philippa Foot, The Problem of Abortion and the Doctrine of the Double Effect, Oxford Review 5 (1967), p. 8.
2 בהנחה כמובן שבטיחות הרכב נבחנה על ידי הגורמים הממשלתיים המוסמכים, והעלאתו על הכביש אושרה על ידם.
3 ראה מאמרי, "מי אחראי לנזק שגרם רכב אוטונומי", אמונת עתיך 147 (תשפ"ה), עמ' 117-109, אותיות א-ד. אשר לאחריות מדין "ממון המזיק", גם היא לא נקייה מספקות (כפי שהעליתי שם, אות ה). לגישה דומה ראה הרב יוסף שפרונג והרב ישראל מאיר מלכה, "אחריותו של הנהג ברכב אוטונומי על נזקים", תחומין לח (תשנ"ח), עמ' 386-373. וראה המלצתי, שם אות ו, להסדיר את העניין בהטלת ביטוח חובה לנזקי צד ג', בדומה לחובת ביטוח על נזקי גוף הקבועה בחוק כיום.
4 ראה Mois Navon, The Trolley Problem Just Got Digital Ethical Dilemmas in Programming Autonomous Vehicles, pp. 18-23, in his site divreinavon, https://tinyurl.com/2xkkrnbz.
5 פסחים כה ע"ב; סנהדרין עד ע"א.
6 ראה: תוספות, פסחים כה ע"ב, ד"ה אף נערה; שם, סנהדרין עד ע"ב, ד"ה והא אסתר; חידושי הר"ן, פסחים כה ע"ב, ד"ה והביאו ראיה; שם, סנהדרין עד ע"ב, ד"ה והא אסתר (וברמז, ר"ן, יומא ד ע"א (בדפי הרי"ף), ד"ה מה רוצח).
7 מלשונם: "אינו חייב למסור עצמו כדי להציל", משמע שאין חובה, אבל אדם רשאי להקריב את עצמו במחדל להציל את זולתו. האחרונים נחלקו אם רשאי אף לעשות מעשה שיגרום בעקיפין למותו. הרב קוק בספרו משפט כהן (סימן קמג, ד"ה והנה (עמ' שי)) התיר הקרבה עצמית כשאין בה מעשה ישיר, ולכן לדוגמה פסק שבמקרה של שניים שהלכו במדבר - בעל המים רשאי לתתם לחברו אף שהוא אינו חייב לעשות זאת. מנגד, ר' משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ב, סימן קעד, ענף ד, ד''ה וא''כ כשהוא) אוסר לוותר על המים. וראה להלן, הערה 9, שהקרבה עצמית במעשה ישיר אסורה לכולי עלמא.
8 רמ"א, יורה דעה, סימן קנז, סעיף א.
9 אמנם ראינו לעיל, הערה 7, שיש המתירים הקרבה עצמית להצלת הזולת, אבל זאת רק במחדל או לכל היותר במעשה עקיף, ואילו הטיית ההגה היא מעשה ישיר. לשון אחרת, כשם שאסור לאדם להציל את עצמו במחיר רצח זולתו, כך אסור לו לרצוח את עצמו כדי להציל את זולתו (איסור ההתאבדות נדרש מהכתוב: "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (בראשית ט, ה) - ראה בבא קמא צא ע"ב - ואם כן חומרתו זהה לרצח של אחר). אפילו הקרבת איבר להצלת הזולת אסורה אם היא כרוכה בסיכון של ממש, ראה שו"ת הרדב"ז, חלק ג, סימן אלף נב (תרכז).
10 וכך הוא בוודאי אם הוא אשם בתאונה הקטלנית המתרגשת ובאה , שהרי אז דינו כרודף.
11 מהר"ם חביב (שמות בארץ, תוספת יום הכיפורים, יומא פב ע"א, ד"ה כתבו עוד ותדע), הסיק מסתימת הרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה, הלכה ב, שדעתו אינה כדעת התוספות אלא חובה למסור את הנפש גם כשהריגת האחר היא במחדל. כך נוקט גם חידושי ר' חיים הלוי, הלכות יסודי התורה, פרק ה, הלכה א. אמנם יש החולקים על הבנה זו בדעת הרמב"ם, ואין כאן מקום להאריך.
12 ראה לעיל, הערה 9.
13 ראה לעיל, הערה 7, שהקרבה עצמית להצלת הזולת מותרת רק במחדל, אם בכלל.
14 דין זה נכון גם לדעת הסוברים (לעיל, הערה 7) שהדין 'חייך קודמים' מחייב להקדים את הצלת עצמו ואוסר על אדם לוותר על הצלתו לטובת אחר. זאת, משום שאין לראות את תכנות הרכב כהצלת נפשות. נסיעה ברכב אוטונומי אינה "סכנה" שהוא נדרש להציל עצמו ממנה תחילה, כיוון שרמת הסיכון היא נמוכה ביותר. דוגמה פשוטה לכך - אדם הנכנס לרכבו ביחד עם אנשים אחרים אינו חייב לשבת במקומות הישיבה היותר בטוחים במקרה של תאונה, שכן הסכנה בנסיעה ברכב היא מינורית, וההימנעות מתוספת הסכנה אינה מחויבת וודאי שאינה נכללת בחיוב הצלת נפשות.
15 דומה שהעדפת חיי האדם עצמו על פני חיי זולתו, כגון שניים שהלכו במדבר (בבא מציעא סב ע"א), אמורה רק במצב קיצון שהאדם נקלע אליו, ואינה ראויה כמדיניות לכתחילה, שהרי כפי שאמרה הגמרא (פסחים כה ע''א) במישור העקרוני 'מאי חזית דדמא דידך סומק מדמא דידיה', עיקרון זה מנוסח בדרך המרחיבה יותר מההוראה ההלכתית שגזרה ממנו הגמרא: איסור רציחה עבור הצלה, וממילא משמש כמצפן עקרוני לכך שההעדפה העצמית 'חייך קודמים' היא תולדה של הכרח ולא של שיקול מערכתי קבוע.
16 רמ"א, יורה דעה, סימן קנז, סעיף א. מקור הדין בתוספתא (תרומות ז, כ) הקובעת שאם נכרים אמרו 'תנו לנו אחד מכם ונהרגהו', ולא ייחדו אדם מסוים - ייהרגו כולם ואל ימסרו נפש אחת מישראל. אם הנכרים ייחדו אדם מסוים - נחלקו התנאים: לדעת תנא קמא מותר למסרו, לדעת ר' שמעון אסור למסרו כשאינו חייב מיתה, ולדעת ר' יהודה אסור למסרו רק אם מידת הסיכון שבה מצוי זה שייחדוהו פחותה ממידת הסיכון של השאר. האמוראים בתלמוד הירושלמי נחלקו כיצד לפסוק, רבי יוחנן פסק שמותר למסור כתנא קמא וריש לקיש פסק שאסור למסור כרבי שמעון. הראשונים נחלקו אף הם: הרמב"ם (הלכות יסודי התורה, פרק ה, הלכה ה) פסק שאסור למסור גם אדם שייחדוהו (אלא אם כן חייב מיתה), ובפשטות הוא פסק כריש לקיש (ראה: רמ"ך שם; מאירי, סנהדרין עב ע"ב; כסף משנה, שם; רמ"א, שם). ואילו רש"י, המאירי ויד רמ"ה (סנהדרין עב ע"ב), וכן הרמ"ך עצמו בהגהותיו על הרמב"ם, פסקו כר' יוחנן שמותר למסור מי שייחדוהו.
17 הט"ז, שם, ס"ק ח, חידש שהוא הדין אפילו אם הוא חייב מיתה בדיני הגויים.
18 בשו"ת הב"ח, סימן מג, ובט"ז, שם, ס"ק ז, החמירו כרמב"ם, שלא למסור את מי שייחדוהו. לסקירת דעות הפוסקים, ראה שו"ת יביע אומר, חלק י, חו"מ, סימן ו, אות ב.
19 ראה רש"י, סנהדרין עב ע"ב, ד"ה יצא. וראה חזון יחזקאל על התוספתא, תרומות ז, כג.
20 חזון איש, יורה דעה, סימן סט, ס"ק א; סנהדרין, סימן כה. קצר המצע מלדון לגופו בחידושו של החזון איש ובנימוקי הדוחים את חידושו (להלן, הערה 21). בעניין זה ראה נחום רקובר, מסירות נפש - הקרבת היחיד למען הרבים, ירושלים תש"ס, פרק חמישי. מה עוד שכפי שנראה להלן, דיון זה אינו נדרש לענייננו כאן.
21 ראה: הרב וולדינברג (שו"ת ציץ אליעזר, חלק טו, סימן ע); הרב אשר וייס (מנחת אשר, פסחים, סימן כט, אות ט).
22 ראה הרב איתן קופיאצקי, "הלכות מכוניות אוטונומיות", המעיין 223 (תשע"ח), עמ' 42-40.
23 ראה נבון (לעיל, הערה 4), עמ' 23.
24 לפי הב"ח (יורה דעה, סימן קנז; שו"ת סימן מג) אם גוים מאיימים על יהודים אם לא ימסרו להם אדם מסוים שפשע נגדם - מותר למוסרו. ויש להניח שהוא הדין רבים שפשעו.
25 מסיבה דומה, גם אם הרכב האוטונומי יתוכנת להקרבה עצמית של הנהג כדי להימנע מהריגת אחר, אין מקום להתיר זאת במקרה של אדם המתפרץ לכביש, שדינו כרודף וחיי הנרדף עדיפים על חייו.
26 מאותו נימוק מותרת גם העדפת אחר על פני הנוסע ("הקרבה עצמית"), אך נראה שלא נכון לקבוע הכרעה אלטרואיסטית זו כברירת מחדל בתכנות הרכב, אלא ראוי להשאירה כאופציה לבחירת המשתמשים. ראה נבון (לעיל, הערה 4), הערה 76.

---

---