ועדת היגוי:
ד"ר עזרא קהלני [מכללת יעקב הרצוג] - יו"ר הרב יששכר גואלמן, רות טובול, הרב חיים יחיאל, הרב יצחק עמרני, שולה פרץ וד"ר יהושע רוזנברג כותבים: ד"ר מלכה שנוולד, פרופ' יהודה איזנברג התוכן: מבוא למדריך למורה הוראת ספר ויקרא - עקרונות כלליים ארגון ההוראה מבוא כללי להוראת פרשת הקרבנות אופיו של ספר ויקרא על הוראת תורת הקרבנות האם נושא הקרבנות רחוק מן המציאות? האם הוראת נושא הקרבנות אמנם קשה? יצירת מוכנות לנושא הקרבנות הקשר בין המשכן לספר ויקרא הוראת ספר ויקרא על פי ספר הלימוד השימוש בספר הלימוד כיצד נשלב את חלקי השיעור השונים? מבנה כללי של ספר ויקרא פרקי הקרבנות - חובת העם. פרקים א-ה פרקי הקרבנות - חובת הכהנים. פרקים ו-ז חזרה לחנוכת המשכן - פרקים ח-י טהרת ישראל - פרקים יא-טז חיי קדושה - פרקים יח-כג קדושת הארץ, ברכות וקללות, הקדשת רכוש - פרקים כה-כז מבנה כללי ודרכי הוראה של פרשיות ויקרא-צו 1. מבוא 2. הוראת קרבן עולה 3. הוראת שלמים 4. הוראת המנחה (פרק ב) 5. הוראת קרבנות החובה, החטאת והאשם 6. הוראת האשם 7. הוראת סדרת צו הוראת פרקי הספר לפי סדרם פרשת ויקרא הוראת פרק א - הצעה ראשונה מושגי יסוד בפרק א הוראת פרק א - הצעה שנייה הוראת פרק ב - הצעה ראשונה הוראת פרק ב - הצעה שנייה הוראת פרק ג - הצעה ראשונה מושגי יסוד בפרק ג הוראת פרק ג - הצעה שנייה הוראת פרק ד (וחלקו הראשון של פרק ה) - הצעה ראשונה מושגי יסוד בפרק ד רעיונות וערכים לדיון הוראת פרק ד - הצעה שנייה הוראת פרק ה (פסוקים יד-כו) - הצעה ראשונה מושגי יסוד בפרק ה הוראת פרק ה - הצעה שנייה קרבן אשם (פרק ה פסוקים יד-כו) פרשת צו הוראת פרקים ו-ז - מבוא מושגי יסוד בפרק ו מושגי יסוד בפרק ז רעיונות וערכים לדיון הוראת פרק ו העולה (פרק ו פסוקים ב-ו) המנחה (פרק ו פסוקים ז-יא) מנחת הכהן ביום עבודתו הראשון (פרק ו פסוקים יב-טז) קרבן חטאת (פרק ו פסוקים יז-כג) הוראת פרק ז קרבן אשם (פרק ז פסוקים א-ו) הכהנים מקבלים חלק בקרבנות (פסוקים ז-י) קרבן שלמים (פסוקים יב-כא, ופסוקים כח- לד) שני איסורים חשובים מאוד (פסוקים כב-כז) הוראת פרקים ח-י - מבוא הוראת פרק ח המילואים (פרק ח פסוקים א-יג) הקרבנות שהקריב משה בימי המילואים מושגי יסוד בפרק ח-י רעיונות וערכים לדיון פרשת שמיני הוראת פרק ט היום השמיני למילואים - הקרבת הקרבנות (פרק ט) הוראת פרק י מות שני הבנים (פרק י פסוקים א-ז) איסור אבלות (פסוקים ד-ז) איסור שתית יין במשכן (פסוקים ח-יא) סיום הפרק הוראת פרק יא מושגי יסוד בפרק יא רעיונות וערכים לדיון פרשת תזריע הוראת פרק יב מושגי יסוד בפרק יב הוראת פרק יג מושגי יסוד בפרק יג פרשת מצורע הוראת פרק יד מושגי יסוד בפרק יד רעיונות וערכים לדיון הוראת פרק טו מושגי יסוד בפרק טו פרשת אחרי מות הוראת פרק טז הכפרה במשכן לאחר מות בני אהרן (פסוקים א-ב). הקרבנות (פסוקים ג-יא) הוראת סדר העבודה ביום הכיפורים מושגי יסוד בפרק טז רעיונות וערכים לדיון הוראת פרק יז מושגי יסוד בפרק יז הוראת פרק יח מושגי יסוד בפרק יח רעיונות וערכים לדיון פרשת קדושים הוראת פרק יט מבוא הפתיחה חוק הנותר והפיגול מצווות בין אדם לחברו איסור כלאיים ושפחה חרופה חוקים ומעט מצוות שבין אדם לחברו סיכום התביעה לקדושה - הציווי על החוקים והמשפטים "דבר אל כל עדת בני ישראל, קדושים תהיו" "כי קדוש אני ה' אלוהיכם" "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני ה' אלהיכם" איסור עבודה זרה (פסוק ד) זבח שלמים (פסוקים ה-ח) מתנות עניים (פסוקים ט-י) יושר והגינות בין בני אדם (פסוקים יא-יח) איסור כלאיים ושפחה חרופה (יט-כב) ערלה ונטע רבעי (פסוקים כג-כה) איסור חיקוי עובדי עבודה זרה (פסוקים כו-כח) "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה'" (י"ט, ל"ב) הגנה על החלשים בחברה - זקן, גר (פסוקים לב-לד) מושגי יסוד בפרק יט רעיונות וערכים לדיון הוראת פרק כ מושגי יסוד בפרק כ רעיונות וערכים לדיון פרשת אמור הוראת פרקים כא-כב - מבוא מושגי יסוד בפרק כא-כב הוראת פרק כא קדושת כהן הדיוט - כהן רגיל, שאינו כהן גדול (כא, א-ח) איסור לקרוח קרחה (פסוק ה) קדושת הכהן בנישואין (פסוק ו-ט) קדושת הכהן הגדול (פסוקים י-טו) מצוות הקדושה של המזבח והמקדש (כא, יז-כג) הוראת פרק כב מצוות ההיטהרות לכהנים (כב, א-ט) לזרים אסור לאכול מן הקודש (י-טז) אין להקריב בהמות בעלות מום (פסוקים יז-כה) דינים נוספים בענייני הקרבנות (כו-לג) הוראת פרק כג מבוא סדר ההוראה השבת החודש הראשון - פסח וחג המצות (כג, ה-ח) העומר - קציר העומר, ספירת העומר והקרבתו (כג, ט-כב) מושגי יסוד בפרק כג רעיונות וערכים לדיון הוראת פרק כד מושגי יסוד בפרק כד פרשת בהר הוראת פרק כה שנת השמיטה (פסוקים א-ז) שנת היובל (פסוקים ח-יג) איסור אונאה (פסוקים יד-יח) הביטחון בה' בשנות השמיטה והיובל (פסוקים יט-כה) גאולת שדה (פסוקים כג-כח) מכירת בית וגאולתו (פסוקים כט-לד) איסור ריבית (פסוקים לה-לח); עבד עברי (פסוקים לט-נה) מושגי יסוד בפרק כה רעיונות וערכים לדיון הוראת פרק כו מושגי יסוד בפרק כו רעיונות וערכים לדיון הוראת פרק כז מושגי יסוד בפרק כז שאלות מתוך המבחנים הארציים בחומש ויקרא |
הנושא | הפרקים | מס' השיעורים |
---|---|---|
פרשת הקרבנות | פרקים א'-ז' | 10-12 |
ימי המילואים, שבעת הימים | פרק ח' | 2 |
היום השמיני | פרק ט' | 1 |
חטא נדב ואביהוא | פרק י' א-ז | 1 |
פרשת שתויי יין | פרק י' ח-יא | |
סיום ימי המילואים | פרק י' יב-כ | 1 |
בעלי חיים מותרים ואסורים | פרק י"א | 2 |
היולדת | פרק י"ב | 1 |
צרעת הגוף | פרק י"ג א-מו | |
צרעת הבגד | פרק י"ג מז-נט | 1 |
טהרת המצורע | פרק י"ד א-לב | 1 |
צרעת הבית | פרק י"ד לג-נז | 1 |
טומאה היוצאת מן הגוף | פרק ט"ו | 1 |
יום הכיפורים | פרק ט"ז | 3 |
שחוטי חוץ | פרק י"ז | 2 |
עריות | פרק י"ח | לחבר לפרק כ |
קדושים תהיו | פרק י"ט | 12 |
עריות | פרק כ' | 1 לחבר לפרק יח |
מצוות הכהנים | פרק כ"א א-כב טז | 2 |
קרבן בעל מום | פרק כ"ב יז-כה | 1 |
גיל מינימלי לקרבן | פרק כ"ב כו-לג | 1 כא-כב 4 |
המועדים | פרק כ"ג | 2 2 |
שמן למנורה, לחם הפנים | פרק כ"ד א-ט | 1 |
המקלל | פרק כ"ד י-כג | 1 2 |
שמיטה, יובל | פרק כ"ה א-כד | 3 |
מוכר מאחוזתו | פרק כ"ה כה-כח | 1 |
מוכר ביתו | פרק כ"ה כט-לד | 1 |
תרבית | פרק כ"ה לה-לח | 1 |
עבד | פרק כ"ה לט-נה | 1 7 |
איסור עבודה זרה | פרק כ"ו א-ב | 1 |
ברכות וקללות | פרק כ"ו ג-מו | 1 2 |
ערכין | פרק כ"ז | 2 2 |
60 |
"ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהם ולא יאמר 'הרי הן דברים שאין צורך להן בזמן הזה' כפי שאומרים רוב בני האדם".כלומר, הרמב"ם ראה צורך לעורר מוטיבציה ללימוד נושא חשוב זה כדי לדחות את הטענה שהדברים אינם אקטואליים, "שאין צורך להן בזמן הזה". אם הרמב"ם, בגלות, ראה צורך לעורר מוטיבציה כזאת, על אחת כמה וכמה אנו, היושבים על אדמתנו, ומקום המקדש - מהרה ייבנה - בידינו.
"... החובה עלינו להכין את עצמנו בלימוד דיני הקודש והמקדש וענייני הקרבנות, כדי שנוכל להתראות לפני משיח צדקנו, כי כבר אנו מוכנים לביאתו, ואז בוודאי ישלח לנו את אליהו הנביא ומשיח צדקנו במהרה בימינו אמן".עצם העיסוק בתורת-הקרבנות יחזק אצל התלמידים את האמונה והתקווה לבניין בית המקדש והשבת העבודה על מכונה, והוא חשוב לנו מבחינה חינוכית. יש לתת לתלמיד את ההרגשה ש"הנה אנו מכינים את עצמנו לביאת-המשיח". אם יבוא משיח במהרה, ואנו לא נלמד ולא נהיה מוכנים, כיצד נעמוד בפניו ולא נבוש?
"על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה (ר"ע מברטנורה: עבודת הקרבנות) ועל גמילות חסדים" (אבות, פרק א, משנה ב)העבודה היא אפוא אחד מעמודי התווך שעליהם עומד עולמנו.
"... ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך, בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו, מפני היד שנשתלחה במקדשך...".כל יהודי מצווה לחנך את עצמו להרגיש בלבו אבל על חורבן בית-המקדש וכמיהה לבניינו. לכמיהה זו יש ביטויים רבים בסידור התפילה, ומן הראוי שנברר לעצמנו את משמעם.
"הציווי שנצטווינו לעשות בית לעבודה שבו תהיה ההקרבה והבערת האש תמיד... וכבר ביארנו שהכללות הזאת (המקדש) כוללת פרטים, ושהמנורה והשולחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש, והכול נקרא מקדש, גם אם נתייחד ציווי לכל חלק וחלק...".היוצא מדבריו, שתכלית בניית בית הבחירה היא העבודה, ושבית המקדש ללא המזבח אינו בית המקדש. זוהי משמעותו של בית המקדש לגבי היהודי שומר המצוות. זוהי מצוות "עשה" הנוהגת לדורות, והיא חייבת להיות אקטואלית לגבינו כמצוות שבת וכמצוות רבות אחרות.
"מצוות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלוש פעמים בשנה, שנאמר: 'ועשו לי מקדש'..." (הלכות בית הבחירה א' א').
"... ואשר הביאני לכך (לדבר במיני הקרבנות, חלקי הקרבנות וכיו"ב), עם היות חילוקיהן דבר מבורר, וכולן מפסוקי התורה, ואי-אפשר לחדש בהם ולא לדקדק, היות העניין הזה, רצוני לומר עניין הקרבנות, כבר אבד בעוונותינו הרבים, ואין משגיחים בו אלא מעט מבני-אדם, ואין זכרו מורגל אצל שום אדם ואפילו נשא ונתן בו, לפי שאין שם מעשה לקיים ההרגל. ואין שואל, ואין דורש, ואין מבקש על שום דבר מהן כל עיקר, עד שנשתוו בו החכם הגדול עם הסכל מן ההמון, ורוב התלמידים אינן יודעים מן הקרבנות אפילו מה שנאמר בהם פסוקים רבים".הרמב"ם מביא אפוא את תמצית ענייני הקרבנות, אף-על-פי שהם כתובים בתורה, מתוך הנחה שהדברים אינם זכורים אף למי שלמדם כבר, שכן "אין שם מעשה לקיום ההרגל"; כלומר, כיוון שאין אנו מבצעים את הדברים גם הלכה למעשה, אין לנו אפשרות לזכרם לפרטיהם. מתוך דבריו עלינו להסיק כי אין טעם לדרוש מן התלמידים זכירה אקטיבית של הנושאים, שהרי ממילא ישכחו את הדברים לאחר זמן, כיוון שלא יבצעו אותם כרגע הלכה למעשה. עלינו לדרוש רק זכירה פסיבית של הדברים - שיוכלו לזהות שמות, מונחים, מעשים וכיו"ב בעת שיפגשו בהם במהלך לימודיהם.
"קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק... והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך... כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני" (שם י"ב).בהבאת קרבן העולה מביע המביא את יראת ה' שבלבו, את כניעתו הגמורה ואת הישמעותו השלמה לדרישת הקב"ה. התלמיד צריך להבין את הסמליות שבעולה. כשם שבעל-החיים נשחט ונשרף כולו על-ידי המקריב, כך המקריב עומד לפני ה' ומבטל את עצמו ואת רצונותיו. כך גם ניתן להבין את סיומה של הפרשה (שם יג): "...ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו". אמנם זוהי רק אחת השיטות להבנת העולה, אך דומה שהיא מספקת לתלמידים בכיתה ה'. הרחבת העניין תבוא במחזור השני, בכיתה ט'.
במה דומות שתי הסוגיות הראשונות (פסוקים א-ט ופסוקים י-יג)?השוואת שתי הפרשיות מיועדת לזיהוי התבחינים המשותפים. חלקו של המורה בפעילות לימודית זו גדול - על אף שלכאורה הוא מנחה בלבד, הוא המגדיר את התבחינים, ובסופו של דבר הוא מציין את המבנה הקבוע של היחידות. הניסיון מלמד שכיתה הלומדת על פי סדר תבחינים קבוע תתמודד ביעילות ובקלות יחסית עם תורת הקרבנות.
או: מה המשותף בין קרבן עולה (פרק א) לקרבן שלמים (פרק ג)?
הרעיון | המקור |
---|---|
מסירות הנפש שנדרשת מהמקריב, דוגמת העני שמקריב את נפשו |
ויקרא ב, א: 'ונפש כי תקריב' -
לא נאמר נפש בכל קורבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה? עני. אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו |
ויקרא ג, א-ה | ויקרא ג, ו-יא | |
שם הקרבן | ||
מה מביאים? | ||
מה עושה בעל הקרבן? | ||
מה עושים בדם הקרבן? | ||
מה יועלה על המזבח? |
הרעיון | המקור |
---|---|
אחריות המנהיג לבני דורו, דוגמת הכהן הגדול. |
פירוש רש"י לפרק ד פסוק ג, ד"ה
'אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם':
מדרשו, אינו חייב אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה, כמו שנאמר "לאשמת העם ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו" (פסוק יג). ופשוטו לפי אגדה, כשכהן גדול חוטא, אשמת העם הוא זה, שהן תלויין בו לכפר עליהם ולהתפלל בעדם, ונעשה מקולקל. |
מדרשו, אינו חייב אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה, כמו שנאמר "לאשמת העם ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו" (פסוק יג). ופשוטו לפי אגדה, כשכהן גדול חוטא, אשמת העם הוא זה, שהן תלויין בו לכפר עליהם ולהתפלל בעדם, ונעשה מקולקל.2. כעת נפנה לקריאת שאלה ב (על שני סעיפיה) ביחידת הלימוד בחוברת לתלמיד. נקרא קריאה קולית של פסוקים א ואילך, ונקדים את הקריאה בשאלה מנחה: עד היכן יש לקרוא? התלמידים יידרשו לנמק את תשובתם. כוונתנו כמובן להפסקת הפרשה. כך נכין את התלמידים למיומנות ההבחנה במבנה הפרק בעזרת הפרשות הפתוחות והסתומות, ונפנה מיד אחר כך לשאלה א.
זה היה לפני כמה שנים. גרתי בדירה מטופחת בלב העיר, וכמו כל חברותי הזמנתי אישה שתעבוד בניקיון ביתי. שוש היה שמה. היא גרה בשכונה רחוקה בקצה העיר, ואף פעם לא סיפרה על עצמה. למען האמת - גם לא התעניינתי בה. מדי חודש - ביום שישי - הקישה שוש על דלת ביתי ובאה לקבל תשלום. כך היה עד שיום אחד נמאס לי, והחלטתי לפטר אותה. כאשר באה ביום שישי לקבל את הכסף שהייתי חייבת לה, פשוט לא פתחתי את הדלת. שוש הקישה שוב, ואני התעלמתי. שוש קראה לי בקולה הצרוד, אבל אני - המשכתי לשבת בשקט מאחורי הדלת הסגורה. חיכיתי שתתייאש, סוף סוף התרחקה וזמן רב לא ראיתי אותה.לסיום יחידת לימוד נסערת ורלוונטית כמו זו שלמדנו, נבחן את הסיטואציות בהיבט שונה - זווית הראייה של החוטא וחוויית התשובה שלו. בשאלה ו הבאנו את המדרש המנתח את תהליך ההיטהרות שעבר החוטא עם הקרבת הקרבן. כדאי להיפרד מסוגיית הגזילות בהשלמת מעגל המקרה והדין דווקא כך.
לרוע מזלי, עברתי תאונת דרכים. בבת אחת הפכתי להיות חסרת אונים ומאושפזת בבית חולים. כואבת שכבתי במיטה, ורק מדי פעם פקחתי עיניים כדי לראות מה סביבי. יום אחד נכנסה לחדר פועלת ניקיון כפופה שלא הרימה עין מהרצפה. זיהיתי אותה מייד. זו היתה שוש. בבת אחת הכרתי חזרה אלי. התרוממתי ושאלתי את עצמי איך אכפר על הרעה שעשיתי לה?
הרעיון | המקור |
---|---|
שמירה על שלמות חפצים וקדושתם, דוגמת הכהן הגדול המקפיד על קדושת בגדיו. | ויקרא ו ד, ד"ה 'ופשט את בגדיו'
אין זו חובה, אלא דרך ארץ, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד. בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו, לכך ולבש בגדים אחרים, פחותין מהן. |
סדר הקורבנות בסדרת ויקרא | סדר הקורבנות בסדרת צו | ||
---|---|---|---|
קורבנות נדבה | עולה | קדשי-קודשים | עולה (ו ב) |
מנחה | מנחה (ו ז) | ||
שלמים | חטאת (ו יח) | ||
אשם (ז א) | |||
קורבנות חובה | חטאת | ||
אשם | קודשים קלים | (מילואים) | |
זבח שלמים (ז יא) |
הרעיון | המקור |
---|---|
ישרות של המנהיג ושקיפותו ביחס למונהגיו, דוגמת משה שסילק חשד כלשהו מעליו | רש"י לפרק ח פסוק ה, ד"ה 'זה הדבר ':
דברים שתראו שאני עושה לפניכם ציוני הקב"ה לעשות, ואל תאמרו לכבודי ולכבוד אחי אני עושה |
המשמעת המוחלטת של הכהנים לצוה' על פי משה |
רש"י לפרק ח פסוק לו, ד"ה 'ויעש אהרן ובניו ' - להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל
|
"קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתךהתלמידים יסכמו את עבודות הקרבנות, ישוו אותה למה שזכור להם מלימודיהם הקודמים, ולאחר מכן נעמיק בעניין הברכות.
וכפר בעדך ובעד העם
ועשה את קרבן העם
וכפר בעדם כאשר צוה ה"' (פסוק ז)
"ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים, וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם" (כד).
'זאת תורת הבהמהפסוק זה כולל בתוכו תת קבוצות מבעלי החיים - בהמות וחיות על הארץ, חיות במים ושרץ המים, עופות, שרץ העוף (ושרץ הארץ). מטרת הפרק צוינה בפסוק הבא: 'להבדיל בין הטמא ובין הטהור, בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תיאכל' (שם מז). כותרת זו מלמדת על שתי מטרות הפרק: איסורי אכילה ואיסורי טומאה. בראש הפסוק מוזכר עניין הטומאה, ומרכזיות איסור הטומאה מתבררת היטב בהקשר להקמת המשכן שנלמדת לאורך החומש כולו, אך התורה מקדימה דווקא את מה שמופיע בסיפא של הפסוק: איסורי האכילה. מבנה זה מלמד שמושגי הטומאה תלויים בידיעת מושגי האכילה תחילה.
והעוף
וכל נפש החיה הרומשת במים
ולכל נפש השורצת על הארץ' (פרק יא פסוק מו)
הרעיון | המקור |
---|---|
דרכי מסירת תורה שבעל פה - מצוות ה' נלמדו על פי סדר קבוע: משה קיבל את דבר ה' ולימד את אהרן, שניהם לימדו את אלעזר ואיתמר, ואחר כך הורו לשאר ישראל.
|
פרק יא פסוק א, פירוש רש"י לד"ה 'אל משה ואל אהרן' -
למשה אמר שיאמר לאהרן. לאמר אליהם - אמר שיאמר לאלעזר ולאיתמר. או אינו אלא לאמר לישראל? כשהוא אומר דברו אל בני ישראל, הרי דבור אמור לישראל. הא מה אני מקיים לאמר אליהם? לבניו, לאלעזר ולאיתמר. |
דיני טומאה וטהרה הם זכות לישראל, בהיותם מקשרים את ישראל למקור החיות. | פרק יא פסוק ב, פירוש רש"י לד"ה 'זאת החיה'
לשון חיים,לפי שישראל דבוקים במקום וראויין להיות חיים, לפיכך הבדילם מן הטומאה וגזר עליהם מצוות, ולאומות העולם לא אסר כלום. משל לרופא שנכנס לבקר את החולה וכו', כדאיתא במדרש רבי תנחומא. |
כותרת | זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה | |
המקרה | אישה כי תזריע וילדה זכר | ואם נקבה תלד |
ימי ההיטהרות | ושלושים יום ושלושת ימים תשב בדמי טהרה | ושישים יום וששת ימים תשב על דמי-טהרה |
הקרבן בתום ימי ההיטהרות | תביא כבש בן-שנתו לעולה ובן-יונה או-תור לחטאת אל-פתח אוהל מועד | |
קרבן יולדת ענייה | ולקחה שתי-תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת |
והצרוע אשר-בו הנגענגע הצרעת עלול להיות במקום שאין בו שיער (פסוקים א-יז), במקום בו גדל שיער הראש או הזקן (פסוקים כט-לז) או במקום שהיה בו שיער שנשר (פסוקים מ-מד). הצרעת עלולה להיראות גם על סימני פצעים שכמעט נרפאו (פסוקים יח-כח). המבנה החוזר של הפסוקים מדגיש שצרעת ודאית מטמאת, וכשסימני הצרעת אינם ברורים דיים, יש להסגיר שבעה ימים. אנו מציעים לעמוד על מבנה חוזר זה, כפי שמפורט בטבלה להלן.
בגדיו יהיו פרומים
וראשו יהיה פרוע
ועל שפם-יעטה
ו'טמא טמא' יקרא.
כל-ימי אשר הנגע בו יטמא - טמא הוא.
בדד ישב
מחוץ למחנה מושבו. (פסוקים מה-מו)
סימני צרעת במקום שאין בו שיער (א-יז) |
סימני צרעת במקום שהיה פצע (יח-כח) |
סימני צרעת במקום שגדל שיער (כט-לז) |
סימני צרעת במקום שהיה בו שיער ונשר (מ-מד) | |
---|---|---|---|---|
הכהן מזהה את הצרעת בוודאות
ומטמא | פסוקים ב-ג
פסוקים י-יא |
פסוקים יח-כ
פסוק כד-כה |
פסוקים כט-ל | פסוקים מב-מד |
אין זיהוי ודאי, הכהן יסגיר שבעה ימים ויבדוק שוב | פסוק ד | פסוק כא
פסוקים כו-כז |
פסוקים לא-לב |
____________ |
עדיין אין זיהוי ודאי, הכהן יסגיר שבעה ימים ויבדוק סופית | פסוקים ה-ו |
____________ |
פסוקים לג-לד |
____________ |
הרעיון | המקור |
---|---|
לשון הרע היא עבירה חמורה מאוד | פרק יג פסוק מו, פירוש רש"י ד"ה 'בדד ישב': לא יהיו טמאים אחרים יושבין עמו. ואמרו רבותינו (ערכין טז ב): מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד? הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, אף הוא יבָּדל. |
הצרעת היא עונש למוציא שם רע, ורפואתה בהשפלת הרוח | פרק יד פסוק ד, פירוש רש"י ד"ה 'טהרות': לפי שהנגעים באין על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים, שמפטפטין תמיד בצפצוף קול (ראה ערכין טז ב). ועץ ארז - לפי שהנגעים באין על גסות הרוח (ראה תנחומא מצורע) |
כותרת | זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו |
המקרה | אדם כי-יהיה בעור בשרו... לנגע צרעת |
ימי ההיטהרות - שלב א | ולקח למטהר שתי ציפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב... והזה על המטהר... ושילח את הציפור... וכבס המטהר ...וגילח... ורחץ... ואחר יבוא אל המחנה וישב מחוץ לאוהלו שבעה ימים |
ימי ההיטהרות - שלב ב | והיה ביום השביעי יגלח את-כל-שערו... וכבס... ורחץ... וטהר |
הקרבן בתום ימי ההיטהרות | וביום השמיני יקח שני-כבשים תמימים וכבשה אחת בת-שנתה תמימה ושלושה עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן ולוג אחד שמן... ועשה הכהן את-החטאת וכיפר על המיטהר מטומאתו ואחר ישחט את העולה |
קרבן הדל | ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועישרון סולת אחד בלול בשמן למנחה ולוג שמן, ושתי תורים או שני בני יונה אשר תשיג ידו, והיה אחד חטאת והאחד עולה |
הרעיון | המקור |
---|---|
מחלות ונגעים מסייעים לאדם לגלות דברים שלא ידע על קיומם. למשל: בזכות צרעת הבתים התגלו מטמונים שהחביאו האמוריים. | פרק יד פסוק לד, פירוש רש"י ד"ה 'ונתתי נגע צרעת' - בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם (ראה תו"כ מצורע פרשתא ה ד); לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן (ראה ויק"ר יז ו). |
לשון הרע היא עוון חמור, והעונש על הוצאת שם רע הוא צרעת. | פירוש ר' אברהם אבן עזרא לחומש דברים פרק כד פסוק ט:
למרים - הנה ראיה על דרש אל תקרי מצורע אלא מוציא שם. |
שמירת הלשון מאריכה ימי אדם |
ויקרא רבה, פרשה טז ב:
זאת תהיה תורת המצורע, הדא הוא דכתיב (תהלים לד). מי האיש החפץ חיים. מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר: מאן בעי למזבן סם חיים! אודקין עליה. ר' ינאי הוה יתיב ופשט בתורקליניה, שמעיה דמכריז 'מאן בעי סם חיים?'. א"ל: תא סק להכא זבון לי. א"ל: לאו אנת צריך ליה ולא דכוותך אטרח עליה, סליק לגביה, הוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק, מי האיש החפץ חיים. מה כתיב בתריה? נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב. אמר רבי ינאי: אף שלמה מכריז ואומר (משלי כא): שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. אמר רבי ינאי. כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעו מי האיש החפץ חיים. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: זאת תהיה תורת המצורע, תורת המוציא שם רע. |
רמב"ם, הלכות טומאת צרעת, פרק טז:
טו ועל עניין זה הוא מזהיר בתורה ואומר: "הישמר בנגע הצרעת... זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים בדרך" (דברים כד ח-ט). הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה, שדיברה באחיה שהיא גדולה ממנו בשנים, וגידלה אותו על ברכיה, וסיכנה בעצמה להצילו מן הים; והיא לא דיברה בגנותו, אלא טעתה שהשוותו לשאר נביאים. והוא לא היה מקפיד על כל אלו הדברים, שנאמר "והאיש משה עניו מאוד" (במדבר יב ג). ואף על פי כן, מיד נענשה בצרעת.
טז קל וחומר לבני אדם הרשעים הטיפשים, שמרבים לדבר גדולות ונפלאות; לפיכך ראוי למי שרצה לכוון אורחיו, להתרחק מישיבתן ומלדבר עימהן, כדי שלא ייתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם.
יז וזה הוא דרך ישיבת הלצים הרשעים: בתחילה מרבין בדברי הבאי, כעניין שנאמר "וקול כסיל ברוב דברים" (קהלת ה ב); ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים, כעניין שנאמר: "תיאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק" (תהילים לא יט); ומתוך כך יהיה להן הרגל לדבר בנביאים וליתן דופי בדבריהם, כעניין שנאמר: "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוהים, ובוזים דבריו, ומיתעתעים בנביאיו" (דברי הימים ב לו טז); ומתוך כך באין לדבר באלוהים וכופרין בעיקר, כעניין שנאמר "ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלוהיהם" (מלכים ב יז ט).
יח והרי הוא אומר "שתו בשמיים פיהם, ולשונם תיהלך בארץ" (תהילים עג ט). מי גרם להם לשית בשמיים פיהם: לשונם שהלכה תחילה בארץ. זו היא שיחת הרשעים שגורמת להן ישיבת קרנות, וישיבת כנסיות של עמי הארץ, וישיבת בתי משתאות עם שותי שיכר.
יט אבל שיחת כשרי ישראל וצדיקיהם אינה אלא בדברי תורה ודברי חכמה; ולפיכך הקדוש ברוך הוא עוזר על ידן, ומזכה אותן בה, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה', וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו" (מלאכי ג טז).
הרעיון | המקור |
---|---|
השכינה שורה בעם ישראל גם כשהם טמאים. | פרק טז פסוק טז, פירוש רש"י לד"ה 'השכן אתם בתוך טמאתם': אף על פי שהם טמאים, שכינה ביניהם. |
אהרן הכהן שימש בתפקידו כדי לקיים צו ה' | פרק טז פסוק לד, פירוש רש"י לד"ה 'ויעש כאשר צוה ה'' וגו': כשהגיע יום הכפורים עשה כסדר הזה; ולהגיד שבחו של אהרן, שלא היה לובשן לגדולתו, אלא כמקיים גזירת המלך (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ה פרק ח י). |
א-ז: איסור בשר תאווה | ח-ט: איסור שחוטי חוץ | י-יב: איסור אכילת הדם | יג-יד: מצוות כיסוי הדם | |
המקרה | איש איש... אשר ישחט... ואל פתח אוהל מועד לא הביאו | איש איש... ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו | ואיש איש... אשר יאכל כל-דם | ואיש איש ... אשר יצוד ציד חיה... ושפך את דמו |
הדין | דם ייחשב לאיש | -------------- | ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם | וכיסהו בעפר |
העונש | ונכרת האיש | ונכרת האיש ההוא מעמיו | והכרתי אותה מקרב עמה... | כל אוכליו ייכרת |
טעם האיסור | למען אשר יביאו... את-זבחיהם אשר הם זובחים... אל הכהן... |
--------------- |
כי נפש הבשר בדם היא... | ואומר לבני ישראל דם כל-בשר לא תאכלו... |
הרעיון | המקור |
---|---|
היחס אל תרבות העמים הזרים - יש לסייג את טיב הערכים שנאמרים בפי הגויים, ואין לקבל את הביקורת שלהם על מידת השכלתנות שבמצוות | פרק יח פסוק ב-ד, בפירושי רש"י שם: אני ה' אלהיכם - אני הוא שאמרתי בסיני "אנכי ה' אלהיך" (שמ' כ ב), וקיבלתם עליכם מלכותי, מעתה קבלו גזרותי (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ט פרק יג ג). ... אני ה' אלהיכם, דעו מי גוזר עליכם, דיין להיפרע ונאמן לשלם שכר. (ג) ... ובחקתיהם לא תלכו - מה הניח הכתוב שלא אמר? אלא אלו נמוסות שלהן, דברים החקוקין להם, כגון טרטיאות ואצטדיאות. רבי מאיר אומר (שם ט): אלו דרכי האמורי שמנו חכמים. (ד) ... ואת חוקותי תשמרו - דברים שהם גזירת המלך, שיצר הרע משיב עליהם למה לנו לשומרן, ואומות העולם משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וטהרת מי חטאת, לכך נאמר: אני ה' גזרתי עליכם, אי אתם רשאים להיפטר (ראה שם י). ללכת בהם - אל תיפטר מתוכם, שלא תאמר: למדתי חכמת ישראל, אלך ואלמד חכמת האומות (ראה שם יא). |
ארץ ישראל אינה ככל הארצות | פרק יח פסוק כח, פירוש רש"י לד"ה 'ולא תקיא הארץ אתכם' - משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס, שאין עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק יב יד). ותרגומו: "ולא תרוקין", לשון 'ריקון', מריקה עצמה מהם. |
ויקרא רבה כד, ה: 'עשרת הדברות כתובים בה'בעקבות המדרש, גם הפרשנים הקלאסיים עסקו בהקבלת הפרק לעשרת הדברות בשינויים קלים (ראו פירוש ר' אברהם אבן עזרא בפרקנו על פסוק ב, פירוש רמב"ן לפסוק ד, ופירוש חזקוני לפסוק ב).
תני ר' חייא: פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה.
ר' לוי אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה.
אנכי ה' אלהיך -
וכתיב הכא: אני ה' אלהיכם.
לא יהיה לך -
וכתיב הכא:. ואלהי מסכה לא תעשו לכם.
לא תשא -
וכתיב הכא: ולא תשבעו בשמי.
זכור את יום השבת -
וכתיב הכא: את שבתתי תשמורו.
כבד את אביך ואת אמך -
וכתיב הכא: איש אמו ואביו תיראו.
לא תרצח -
וכתיב הכא: לא תעמוד על דם רעך.
לא תנאף -
וכתיב הכא: מות יומת הנואף והנואפת.
לא תגנוב -
וכתיב הכא: לא תגנובו.
לא תענה -
וכתיב הכא: לא תלך רכיל.
לא תחמוד -
וכתיב הכא: ואהבת לרעך כמוך.
"אבא שאול אומר: פמליא למלך, מה עליה להיות? מחקה למלך".הקב"ה נתן לנו מצוות כדי שנתקרב אליו. "כי קדוש אני" - לעולם לא נוכל להגיע לדרגת קדושתו של הקב"ה, לכן אין זו מצווה, אלא שאיפה. מי שמקיים את כל המצוות נקרא בפי הקב"ה כשייך לגוי קדוש.
"איזהו מורא? לא עומד במקומו, לא יושב במקומו ולא סותר את דבריו" (פרשתא א, א י).המורה יחלק את לימוד הפסוק לשלושה חלקים:
ה' | ||
אביו | אמו | |
איש |
הרעיון | המקור |
---|---|
אדם ישר לב הוא ירא שמים | פרק יט פסוק יד, ד"ה 'ויראת מאלהיך' - לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להישמט ולומר 'לטובה נתכוונתי', לפיכך נאמר בו. פירוש דומה מפרש רש"י בפרק זה בפסוקים יז, לב, לו. |
שחיתות ועוול לזולת גורמים לרעות רבות ובסופו של דבר גולים ישראל מארצם. | פירוש רש"י לפרק יט פסוק לה, ד"ה 'לא תעשו עול במשפט' - אם לדין, הרי כבר נאמר "לא תעשו עול במשפט" (לעיל טו), ומהו משפט השנוי כאן? הוא המדה והמשקל והמשורה. מלמד שהמודד נקרא 'דיין', שאם שיקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי 'עול', 'שנאוי', ו'משוקץ', 'חרם' ו'תועבה' (ראה פירושו לעיל, טו), וגורם לחמישה דברים האמורים בדיין: מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותם מארצם (ראה תו"כ קדושים פרשתא ח פרק ח, ה). דוגמה נוספת לעוול היא משפט שקר, ולכך ראה רש"י בפרק זה על פסוק טו, בד"ה 'לא תעשו עול במשפט' - מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי 'עול', 'שנאוי' ו'משוקץ', 'חרם' ו'תועבה'; שהעול קרוי 'תועבה', שנאמר "כי תועבת ה' וגו' כל עושה עול" (דב' כה טז), והתועבה קרויה 'שקץ' ו'חרם', שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו, שקץ תשקצנו" וגו' (דב' ז כו; ראה תו"כ קדושים פרשתא ב פרק ד, א). |
הפרק | פרק יח | פרק יט | פרק כ |
---|---|---|---|
הפתיחה | אזהרה מפני מעשי מצרים.
תביעה לשמור את מצוות ה' |
תביעה לקדושה | |
הסיום | אזהרה מפני הארץ שמקיאה עוברי עבירה.
אזהרה מפני טומאות |
הצו לשמור את החוקים והמשפטים | עם ישראל נבדל מהגויים, ובכך תלויה הישיבה בארץ.
התביעה לקדושה |
'אחר שביאר הכוונה האלוהית לקדש את ישראל למען ידמו אליו כפי האפשר, והורה אותם את הדרך אשר בה תושג התכלית המכוונת מאת האל יתעלה, והזהיר מהפכה, דיבר בעונש המיטמאים באחד משלוש מיני טומאות המנוגדות לקדושה הנזכרת' (פרק כ פסוק ב).חז"ל העריכו את שלושת הפרקים כחטיבה אחת הכוללת הלכות רבות שעניינן אחד - קדושת ישראל. כך לשונם:
ויקרא רבה כד, ה: 'עשרת הדברות כתובים בה'
ר' יודן בשם ר' שמעון בן יוחאי אמר:
ג' פרשיות הכתיב לנו משה רבנו בתורה
וכל אחת ואחת מהן יש בה משישים שישים מצות, ואלו הן:
פרשת פסחים (שמות יב, א-נא),
ופרשת נזיקין (שמות כא-כב),
ופרשת קדושים (ויקרא יח-כ).
הרעיון | המקור |
---|---|
תכלית הבריאה היא לצורך ישראל | פרק כ פסוק ב, ד"ה 'עם הארץ': עם הארץ מסייעין אותן (ראה תו"כ קדושים פרשתא י ד). |
פרק כא פסוקים א-ח | מצוות הקדושה לכהן הדיוט | 'אני ה' מקדשכם' |
פרק כא פסוקים י-טו | מצוות הקדושה לכהן גדול | 'אני ה' מקדשו' |
פרק כא פסוקים יז-כג | מצוות הקדושה של המזבח והמקדש | 'אני ה' מקדשם' |
פרק כב פסוקים א-ט | מצוות ההיטהרות לכהנים | 'אני ה' מקדשם' |
פרק כב פסוקים י-טז | אכילת התרומות לכהנים בלבד | 'אני ה' מקדשם' |
פרק כב פסוקים יז-כה | מצוות הקרבת קרבנות שלמים | |
פרק כב פסוקים כו-לג | מצוות נוספות הקשורות בהקרבת קרבנות | 'אני ה' מקדשכם' |
הקדושה היא הפרישות כאשר פירשתי בסדר של מעלה. יאמר, שאפילו במותר לישראל יהיו הכהנים פרושים'.הציוויים היְתֵרים לכהנים מבטאים קדושה זו.
ושמרתם מצותי ועשיתם אותם - אני ה'.
ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני ה' מקדישכם.
המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לא-להים - אני ה'.
'בשלושה מקומות מזכירים פרשת המועדות: בתורת כהנים - מפני סדרן; בחומש הפקודים - מפני קרבן, במשנה תורה - מפני העיבור' (ספרי דברים פסקא קכז).מבנה הפרק מצביע על הדגשים חשובים. בפתיחת הפרק ובסיומו צווה משה ללמד את המועדים, ועל כך לימד הרמב"ן:
'מלמד שהיה משה אומר להם לישראל הלכות פסח בפסח, והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג. בלשון שהוא שומע בו בלשון ההוא אומר להם כל הפרשיות' (רמב"ן, ויקרא כג מד, ד"ה 'וידבר משה').מבנה הפרק ורצף העניינים בו עשוי להילמד בכיתה ה' בשטף. עם זאת, יש מקום להטעים מושגים חדשים העולים ממבנה הפרק. השבת, הפסח, ראש השנה, יום הכיפורים, חג הסוכות ושמיני עצרת יילמדו במסגרת 'שלוש רגלים' ובמסגרת 'חגי תשרי'. השאלות בחוברת לתלמיד מדגישות את המספר שבע שחוזר שוב ושוב במועדים. יש להדגיש את הביטויים 'מועדי ה'', 'מקראי קודש', 'איסור מלאכה', 'אשה לה'', ויש אף להצביע על הקשר לפרקי הקרבנות בחומש במדבר. לעומת זאת, בספירת העומר, קרבן שתי הלחם בחג השבועות, וארבעת המינים בחג הסוכות - יש להטעים את הצדדים החקלאיים שבמצוות.
הרעיון | המקור |
---|---|
כבוד החג מתבטא במלבוש, במאכל ובתפילה חגיגית | פרק כג פסוק כז, פירוש רש"י ד"ה 'מקרא קדש': קדשהו בכסות נקייה ובתפילה; ובשאר ימים טובים - במאכל ובמשתה ובכסות נקייה ובתפלה (ראה תו"כ אמור פרשתא יב, ד). |
ג. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ | וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמר כַּרְמֶךָ |
וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ: | |
ד. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת
שַׁבַּת שַׁבָּתון יִהְיֶה לָאָרֶץ, שַׁבָּת לה'. | |
שָׂדְךָ לא תִזְרָע | וְכַרְמְךָ לא תִזְמר: |
ה. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לא תִקְצור | וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לא תִבְצר |
שְׁנַת שַׁבָּתון יִהְיֶה לָאָרֶץ: |
---|
וּקְרָאתֶם דְּרור בָּאָרֶץ לְכָל-ישְׁבֶיהָבשנת היובל משחררים את העבדים, ומסתיימות כל עסקאות המכירה של האחוזות. הבעלים המקוריים חוזרים לאדמתם.
יובֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם
וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתו וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּו תָּשֻׁבוּ:
נה כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל עֲבָדִיםהערה למורה: פרק כה מהווה פרשה עצמאית, ויש לכלול עמו את שני הפסוקים הראשונים מפרק כו. חלוקה זו של הפרקים, המוסיפה לפרק כה שני פסוקים נוספים, מדגימה היטב את מגמתיות החלוקה לפרקים שנעשתה על ידי הנוצרים במאה ה-15. נשים לב למסגרת הסגנונית והלשונית של היחידה: תחילתה פרשה סתומה, ובסופה מצויה פרשה סתומה חדשה. התביעה לעבודת ה' חוזרת חמש פעמים במהלך היחידה - 'אני ה' (אלוהיכם)'. גם פסוקי פרק כו נושאים אופי קבוע (אם... ואם-לא...). למרות זאת נעקרו שני הפסוקים האחרונים של פרק כה ממסגרתם הטבעית, והועברו לפרק כו. הדעת נותנת שמגמת חלוקת הפרקים נוגעת למושג הקדושה. מסגרת הפסוקים בפרשת בהר מאחדת את קדושת הזמנים (השמיטה והיובל שבפרק כה) עם קדושת המקום (איסור ע"ז וקדושת המקדש). לעומת זאת חתרו הנוצרים לערער על אחדות מושג הקדושה, ועל כן הציבו את קדושת המקום כמבוא לשכר ולעונש הצפויים לעם ישראל בעתיד.
עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר-הוצֵאתִי אותָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם
הרעיון | המקור |
---|---|
בשנת השמיטה בעל הבית ינהג ביבול שלו כמי שאינו בעל הרכוש | פרק כה, פסוק ו, פירוש רש"י ד"ה 'והיתה שבת הארץ' וגו' - אף על פי שאסרתים עליך, לא באכילה ולא בהנאה אסרתים, אלא שלא תנהוג בהם כבעל הבית, אלא הכל יהיו שווים בה. |
יש להתרחק מאונאה במסחר ולגבות מחירים הוגנים. למשל - כשמוכרים חלקת קרקע יש להתחשב בערך הריאלי, וביבול שעשוי הקונה להרוויח מקנייה זו | פרק כה, פסוק טו, פירוש רש"י ד"ה 'במספר שנים אחר היובל תקנה' - זהו פשוטו, ליישב המקרא על אופניו. על האונאה בא להזהיר: כשתמכור או תקנה קרקע, דע כמה שנים יש עד היובל, ולפי השנים ותבואות השדה שהיא ראויה לעשות ימכור המוכר ויקנה הקונה, שהרי סופו להחזירה לו בשנת היובל. ואם יש שנים מועטות וזה מוכרה בדמים יקרים, הרי נתאנה לוקח, ואם יש שנים מרובות ואכל ממנה תבואות הרבה, ולקחה בדמים מועטים, הרי נתאנה מוכר; לפיכך צריך לקנותה לפי הזמן. וזהו שנאמר: 'במספר שני תבואות ימכר לך' - לפי מנין שני התבואות שתהא עומדת ביד הלוקח תמכור לו. |
שמירת השמיטה מחייבת מאמץ, ובזכותה ישראל יישארו בארצם | פרק כה פסוק יח, פירוש רש"י ד"ה 'וישבתם על הארץ לבטח' - שבעוון שמיטה ישראל גולים, שנאמר "אז תרצה הארץ את שבתותיה... והרצת את שבתותיה" (ויקרא כו, לד); ושבעים שנה של גלות בבל, כנגד שבעים שמיטות שבטלו היו (ראה דה"ב לו, כא; תו"כ בחוקותי פרשתא ב פרק ז, ב). כמו כן ראה פרק כו פסוק א בפירוש רש"י לד"ה 'לא תעשו לכם אלילים' - ואף הפרשיות הללו נאמרו על הסדר: בתחלה הזהיר על השביעית, ואם חמד ממון ונחשד על השביעית סופו למכור מטלטליו, לכך סמך לה "וכי תמכרו ממכר", מה כתיב ביה "או קנה מיד עמיתך" - דבר הנקנה מיד ליד; לא חזר בו, סוף מוכר אחוזתו; לא חזר בו, סוף מוכר את ביתו; לא חזר בו, סוף לווה בריבית; כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות; לא חזר בו, סוף מוכר את עצמו; לא חזר בו, לא דיו לישראל אלא אפילו לגוי (ראה קידושין כ, א). |
י [ז] שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו. מעלה גדולה שאין למעלה ממנה - זה המחזיק בידי ישראל שמך, ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עימו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות ולא ישאול; ועל זה נאמר "והחזקת בו, גר ותושב וחי עימך" (ויקרא כה, לה), כלומר החזק בו שלא ייפול ויצטרך.
יא [ח] פחות מזה - הנותן צדקה לעניים, ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצווה לשמה. כגון לשכת חשיים שהיתה במקדש, שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי. וקרוב לזה - הנותן לתוך קופה של צדקה; ולא ייתן אדם לתוך קופה של צדקה, אלא אם כן יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע לנהוג בה כשורה כחנניה בן תרדיון.
יב [ט] פחות מזה - שידע הנותן למי ייתן, ולא ידע העני ממי לקח. כגון גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר, ומשליכין המעות בפתחי העניים. וכזה ראוי לעשות, ומעלה טובה היא, אם אין הממונין בצדקה נוהגין כשורה.
יג [י] פחות מזה - שידע העני ממי נטל, ולא ידע הנותן. כגון גדולי החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהן ומפשילין לאחוריהן, ובאין העניים ונוטלין, כדי שלא יהיה להן בושה.
יד [יא] פחות מזה - שייתן לעני בידו, קודם שישאול. [יב] פחות מזה - שייתן לו כראוי ליתן לו, אחר שישאול. [יג] פחות מזה - שייתן לו פחות מן הראוי, בסבר פנים יפות. [יד] פחות מזה - שייתן לו בעצב. [טו] גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפילה, ואחר כך מתפללין, שנאמר "אני בצדק אחזה פניך" (תהילים יז, טו).
הרעיון | המקור |
---|---|
הקב"ה לא יפקיר את ישראל בעת הגלות, אלא ידאג להביאם שוב אל הארץ | פרק כו פסוק מא, פירוש רש"י ד"ה 'והבאתי אותם' - אני בעצמי אביאם. זו מדה טובה לישראל, שלא יהיו אומרים 'הואיל וגלינו בין האומות, נעשה כמעשיהם'. אני איני מניחם, אלא מעמיד אני את נביאי ומחזירן לתחת כנפי, שנאמר "והעולה על רוחכם היו לא תהיה... חי אני אם לא ביד חזקה" וגו' (יחזקאל כ, לב-לג; ראה תו"כ בחוקותי פרשתא ב פרק ח,ה).
|
הפרק | מבחן משנה | שאלה מספר |
---|---|---|
א | תשס"ג | 2
11 א. |
תשס"ב | 1
11א | |
ב | ||
ג | ||
ד | ||
ה | תשס"ג | 11ב |
תשס"ב | 8
11ה | |
ו | ||
ז | ||
ח | ||
ט | ||
י | תשס"ג | 6
11ג |
יא | תשס"ג | 3
11ד |
תשס"ב | 2 | |
יב | ||
יג | ||
יד | ||
טו | ||
טז | תשס"ג | 4 |
תשס"ב | 3
11ג | |
יז | ||
יח | תשס"ג | 5
11ו |
יט | תשס"ג | 1,
10 |
תשס"ב | 4
9א 11ה | |
כ | ||
כא | תשס"ג | 8 |
תשס"ב | 11ד | |
כב | ||
כג | תשס"ג | 9
11ד |
תשס"ב | 5
9ב-ג | |
כד | תשס"ג | 7 |
תשס"ב | 6
11ו | |
כה | תשס"ב | 10
11ז |
כו | תשס"ב | 7 |
כז |