ביום 26.10.39 נתפרסם חוק, שנדפס בעיתונות הגרמנית, ב"קוריער וורשבסקי" ובמודעות ברחובות, שהשחיטה היהודית נאסרה, באיום של עונש חמור.

שוחט מן העיירה פרושקוב שעל יד ווארשה, המתגורר בווארשה כגולה, יחד עם יהודים גולים מעיירה זו, מספר:

עצבות ירדה על העיירה כאשר הופיעו המודעות ובהן צוו על איסור השחיטה היהודית. מייד נפסק המסחר היהודי בבשר.
נחושה הייתה החלטתנו שלא לגווע ברעב. לפיכך התחלנו להתעסק בשחיטה בלתי לגאלית.
החלו לשחוט בלילות במרתפים לאור נרות של חלב. בני אדם עמדו בתור בבתי הקצבים, כדי לקבל נתח בשר כשר.
אם כי סכנה ואימת מוות כרוכות בה בשחיטה זו, אבל למראה הרעבון לבשר...
פעם אחת בעיצומה של שחיטה (במרתף), הודיעו לנו ששוטרים נמצאים בחצר. הצטמצמנו בזוויות המרתף, נתכסינו בתבן ובשחת, כך שאי אפשר היה להרגיש בנו. לאחר ששכבנו כך שעות אחדות במרתף נודע לנו שהסכנה חלפה.
הוקל ללבנו כאשר הצלחנו ליצור קשר עם המשטרה הפולנית. בעד משכורת שבועית שמנה, לא זו בלבד שלא הלשינו עלינו, אלא גם שומרים היו לנו.
מפקד המשטרה נעשה בן בית קבוע בביתו של השוחט. שם אכל, שתה וקיבל את משכורתו השבועית. הוא העביר את סכין השחיטה למקום השחיטה, והחזירו יחד עם מנת הבשר של השוחט - לביתו.
הדברים הגיעו עד כדי כך, שהמשטרה ביקשה להרבות בשחיטה, כדי שיעלה בחלקם שוחד גדול יותר.
הקשרים עם שוטרים גרמנים. שטעמו את המטבע היהודי נעשו יותר טובים מאשר עם המשטרה הפולנית. מובן, ששמירתם הייתה יעילה יותר... קרה, ששוטר גרמני ליווה את השוחט הביתה בשתים אחר חצות הלילה, ופגש בהם שומר לילה. השוטר הגרמני הצהיר שהוא עצר את היהודי הזה. כמובן, שהחזירו לביתו.
הדבר הביא לידי פילוג בין המשטרה הפולנית לבין השוטרים הגרמניים. ולבסוף, אלו ואלו באו על שכרם השבועי מכיסי היהודים. מפקד המשטרה הפולנית ושוטר גרמני היו נוהגים לבוא יחד, לקבל את משכורתם מידי השוחט.
מצב זה נמשך עד הגירוש מפרושקוב - פתאום הוגלינו לווארשה. כאן המשיכו הקצבים בפעולתם. הואיל ולהכניס בהמות חיות לווארשה היה דבר בלתי אפשרי, עמדו הקצבים על כך, שעלי להתחיל בשחיטה בכפר מאליק הסמוך לווארשה. יחד עם קבוצת פועלים עברתי על פני המשמר. שם הצטרפתי לקצבים ויחד פנינו אל הכפר. הסתדרנו בבקתת האיכר, שם אכלנו גם ישנו.
שחטנו ברפת, לילה לילה הגיעה מכונית, שהובילה את הבשר לתוך הגטו הוורשאי. מזמן לזמן נסעתי באותה המכונית לווארשה ומשם חזרתי שוב לכפר עם קבוצת עובדי הקהילה.
פעם בלילה, כאשר חזרתי לווארשה במשאית טעונה בשר והחלף אצלי, נעצרה המכונית על ידי שוטרים, שעלו עליה, כדי לערוך בה חיפוש.
כאשר ראינו אותם חדלו לבותינו מלפעום וכל אברינו נשתתקו מאימת מוות. ראינו כי אבדנו. נמצא בינינו אמיץ לב, שלא נפל לבו בקרבו, והציע לשוטרים מתת כסף. איני יכול לתאר לכם את השמחה והאושר, כאשר ראינו את חמש מאות הזהובים בידי השוטרים. תמורת סכום זה ניצלנו.
השוטרים הציעו לנו להבא את שירותם ושמירתם בעד מאתיים זהוב לכל נסיעה. ברצון רב קבלנו את הצעתם ומהיום והלאה נסענו בליווי שלהם.
השחיטה בכפר מאליק נפסקה. גם לקחנו בחשבון, שיותר זול יהיה להכניס בהמות חיות ולשחטן במקום. באנו לידי הסכמה עם השוטרים הפולנים, שקיבלו עליהם את ההשגחה על יד אותו השער, שם מתקיימת שחיטה גדולה יותר, עד סיום השחיטה.
כך מתנהל העניין עד היום הזה.