מתוך: ידיעות יד ושם, 21/22 דצמבר 1959



בתוך קיפוליה של תקופת השואה עדיין גנוזות פרשיות בלתי נודעות של גבורת ישראל, המצפות לגואלן.
פרשה אחת סתומה ועלומה כגון זו קשורה בקיומה של "מחתרת חסידית" בגטאות פולין - מחתרת מיוחדת במינה, אשר היו לה אי אלה צורות מלחמתיות משלה:
(א) זו הייתה תנועת התנגדות נועזת ובלתי פשרנית כלפי משטר הכובשים הנאצי, אם כי פעולותיה התרכזו בשטח הרוחני-הדתי;
(ב) תנועה רוחנית-דתית זו נאבקה בשתי חזיתות כאחת, מכיוון שהיא התנגדה באופן פעיל לפקודותיו של המשטר הנאצי וגם לציווייהם של שלטונות ה"יודנראט" בגטאות;
(ג) בתנאי קונספיראציה מוחלטת התקיימו תאי התנגדות רוחנית-דתית בכמה גטאות, שהיו קשורים ביניהם ע"י שליחים סודיים מטעם "המטה המרכזי", ותאי התנגדות אלה החזיקו מעמד עד לשעה האחרונה של חיסול הגטאות.
תוך פעולת מחקר שיטתית במכלול הבעיות של גילויי התגוננות היהודים בשנות האימים גיליתי לאחרונה עקבותיה של המחתרת החסידית הזאת.

חידה על אחד מתצלומי גטו וורשה באוסף הגנרל הנאצי סטרופ
אודה ולא אבוש, כי עוד מלפני שנים הגיעו לאוזני שמועות מקוטעות על אודות "מחתרת חסידית" מוזרה, אלא שהתייחסתי אליהן, משום מה, כאל "אגדות".
ברם שוכנעתי ביחס לאופייה והיקפה של המחתרת החסידית ונתחוותה לי משמעותם של כמה מסמכים חשובים, אשר מאשרים את עובדת קיומה של המחתרת הזאת. המסמך האופייני ביותר בנידון זה צרור באוסף התצלומים המפורסם של הגנרל סטרופ, המפקד הנאצי בקרבות נגד מורדי הגטו הוורשאי.

כידוע, הוצג אוסף זה במשפט נירנברג. והנה באוסף זה, אשר שמו הכולל הוא "גטו וורשה אינו קיים עוד", כלולות שתי תמונות אשר סטרופ עצמו צירף אליהן את ההסבר: רבנים יהודיים. אבל מי שהכיר את קורות הגטו בוורשה וידע על האישים הרבניים שהתגוררו בתוכו, השתאה על התמונות הללו מפאת שתי סיבות:
א) קבוצת האנשים המופיעה בתצלום לא השתייכה כלל לחוג הרבני, והיא מייצגת לאמיתו של דבר טיפוסים חסידיים בלבוש המסורתי שמלפני המלחמה;
ב) האנשים האלו, שלפי נסיבות התצלום הוצאו ישר מתוך איזה "בונקר", הם כולם מגודלי זקן ובעלי פיאות ארוכות, כמתכונת "הימים ההם" של בטרם השואה - והלא היה זה בחודשי אפריל-מאי 1943, היינו שלוש שנים וחצי לאחר ההשתלטות הנאצית.
תצלומים אלה הפליאוני זה מכבר. ידעתי, כי כל גדולי הרבנים ואף חשובי האדמו"רים בפולין הורידו את זקניהם ופאותיהם לבל יצליחו הנאצים לזהותם בקלות. המרצחים הנאציים חיפשו תמיד אחרי המנהיגים הדתיים כדי להתעלל בהם בחמת טירוף מיוחדת. מניין התייצבו לפתע פתאום לנוכח המצלמה הנאצית טיפוסים חסידיים כאלה, בגושפנקה המקורית שלהם, לבושי קפוטות ארוכות ושחורות ועטורי זקן ופיאות?!

ועתה, משהיה בידי המפתח לזהותה של המחתרת החסידית בגטאות, פענחתי את התצלום הנאצי. קבוצה זו שבאוסף סטרופ הייתה אחת מחוליות המחתרת החסידית שהתרכזו בגטו וורשה. אנשים אלה לא הכירו במשטר הנאצי ולא התחשבו באיומיו וגזרותיו. הם ירדו למחתרת וחיו כל השנים במחבואים שונים. הודות לכך השכילו לשמור על סגנון חייהם ועל חזות פניהם. כי זו הייתה המטרה העיקרית שלהם: לא להיכנע! אותה קבוצה שנתגלתה ונתפסה חייתה את חייה המחתרתיים עד לעת דיכויו של מרד הגטו. באין למפקד הנאצי כל הסבר על אופייה של הקבוצה הזאת, שעוררה כנראה את השתוממותם של הנאצים, הודבק לה הציון: "יידישע ראבינער".
ואכן, הצלחתי לזהות בשמותיהם אחדים מבין אלה המופיעים בתמונה: השל רפופורט, אליהו ולייבל לווין (שניהם - אחיו של הרב יצחק מאיר לווין, מנהיג ה"אגודה") ועוד שניים, שזהותם לא ברורה כל צורכה.

הם כולם נמנו על נבחרי חסידי גור בוורשה. כי זאת לדעת, שארגון חסידי מחתרת זה מורכב היה בראש וראשונה מבין חוגי הנוער של חסידי גור, אלא שבכמה גטאות הצטרפו אליהם צעירים בודדים מיתר חוגי החסידים.