פרק כ"ב: המזבח במזרח הירדן





שבטי ישראל בעבר הירדן המזרחי

נושאי הפרק:
יהושע נפרד משבטי ראובן גד וחצי המנשה
א-ח
שבטי אלה שבים אל נחלתם בעבר הירדן המזרחי ובונים מזבח ט-יב
משלחת מבני ישראל מגיעה אל עבר הירדן המזרחי יג-כ
שבטי עבר הירדן המזרחי מסבירים מדוע בנו מזבח כא-כט
פנחס הכהן ונשיאי העדה מסכימים למעשה ל-לא
בני ישראל מקבלים את תשובת השבטים מתוך הסכמה לב-לד

מטרות:
התלמידים:
יידעו היכן מקומם של שבטי ראובן, גד וחצי המנשה.
יבינו מדוע כעסו בני ישראל ורצו לצאת למלחמה בשבטים האלה.
יעריכו את הדרך שבה הגיעו הצדדים להבנה ולהסכמה בלי שפיכות דמים.


קשיים:
תוכן הפרק אינו קשה אך הוא ארוך. תלמידים בעלי כושר ריכוז נמוך יתקשו לעקוב אחרי הפרק.

שלבי ההוראה:
לימוד תוכן הפרק.
התבוננות במפה.
שיחה ודיון.
דרמה יוצרת.
הבעה בתנועה.



עיון בפרק
פרק כ"ב בספר יהושע הוא החלק האחרון של פרשה שתחילתה בספר במדבר. כמו מאורעות רבים אחרים בספר יהושע, שניתן להבינם רק על רקע התורה, כך גם סיפור המזבח שבנו בני גד ובני ראובן במזרח הירדן.
הפרשה מתחילה לאחר שמשה כובש את עבר הירדן המזרחי. בני ראובן ובני גד הם בעלי מקנה רב, וכאשר הם רואים את שטחי המרעה הרחבים של הגלעד הם פונים למשה בבקשה. הם פותחים בהזכרת שמות ערים בעבר הירדן.
עֲטָרות וְדִיבן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּון וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבו וּבְען. הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה. וַיּאמְרו:ּ "אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" (במדבר ל"ב, א-ה)
משה עונה להם:
הַאַחֵיכֶם יָבאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פה? וְלָמָּה תְנִואוּן תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה': כּה עָשׂוּ אֲבתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאות אֶת הָאָרֶץ... " (שם ל"ב, ו-ח)
לאחר משא ומתן מגיעים משה והשבטים להסכם: השבטים בונים ערים למשפחות וגדרות צאן למקנה, והם מבטיחים לצאת לפני בני ישראל במלחמתם לכבוש את הארץ.
"לא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתו. כִּי לא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַּחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה" (במדבר ל"ב, יח-יט)
שניים וחצי השבטים מילאו את הבטחתם, ובספר יהושע מתוארת פרדת יהושע מהם:

אָז יִקְרָא יְהושֻׁעַ לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה, וַיּאמֶר אֲלֵיהֶם: אַתֶּם שְׁמַרְתֶּם אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם משֶׁה עֶבֶד ה', וַתִּשְׁמְעוּ בְקולִי לְכל אֲשֶׁר-צִוִּיתִי אֶתְכֶם. לא-עֲזַבְתֶּם אֶת-אֲחֵיכֶם זֶה יָמִים רַבִּים, עַד הַיּום הַזֶּה. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִצְוַת ה' אֱלהֵיכֶם. וְעַתָּה הֵנִיחַ ה' אֱלהֵיכֶם לַאֲחֵיכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם. וְעַתָּה פְּנוּ וּלְכוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם, אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם משֶׁה עֶבֶד ה' בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַק שִׁמְרוּ מְאד לַעֲשׁות אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַתּורָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם משֶׁה עֶבֶד-ה', לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלהֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וְלִשְׁמר מִצְותָיו וּלְדָבְקָה-בו, וּלְעָבְדו בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. (כ"ב, א-ה)

בניתוח דברי יהושע לשבטים אנו מוצאים מבנה ברור: אתם קיימתם את ציוויו של משה, וה' קיים את הבטחתו לאחיכם. עכשיו חזרו לעבר הירדן לרשת את ארץ אחוזתכם, אבל שמרו מאוד לקיים שם את המצוות.

יהושע כולל בדבריו גם רמזים מדברי משה הנוספים על הדברים המפורשים שאמר בדבר קיום ההתחייבות לשבטים. בדברי התוכחה שיהושע אומר לשבטים הוא כולל את הביטוי "לאהבה את ה' א-להיכם וללכת בכל דרכיו ולשמר מצותיו ולדבקה בו". פסוק זה מזכיר את דברי משה בפרשת שמע:
"לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלהֵיכֶם וּלְעָבְדו בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: " (דברים י"א, יג).
ועוד פסוק מדברי משה בספר דברים:
"כִּי אִם שָׁמר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזּאת אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בו: " (דברים י"א, כב).


דברי יהושע ברורים: אתם מקבלים את עבר הירדן כפי שהבטיח משה, אבל חשוב שתזכרו כי משה אמר דברים נוספים. הוא ציווה לאהוב את ה' ולדבוק בדרכיו. הוא ציווה לעבוד אותו בכל כוח ובכל לב. אינכם יכולים לקבל את מחצית דבריו: לנחול את עבר הירדן העשיר במרעה, אבל לשכוח את החובה לשמור מצוות.

בניית המזבח:

שניים וחצי השבטים יוצאים לעבר הירדן. התיאור המקראי מהיר מאוד:
וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה מֵאֵת בְּנֵי יִשְרָאֵל מִשִּׁלה אֲשֶׁר-בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, לָלֶכֶת אֶל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם, אֲשֶׁר נאחֲזוּ-בָהּ עַל-פִּי ה' בְּיַד-משֶׁה. וַיָּבאוּ אֶל-גְּלִילות הַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַיִּבְנוּ בְנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם, מִזְבֵּחַ עַל-הַיַּרְדֵּן, מִזְבֵּחַ גָּדול לְמַרְאֶה. (כ"ב, ט-י)

מתיאור הפסוקים עולה כי הדבר הראשון שעשו שניים וחצי השבטים הוא בניית "מזבח גדול למראה". כמעט לא נפגשו עם משפחותיהם, אחרי פרדה של 14 שנים, וכבר התגייסו לבנות מזבח. עוד לא הספיקו לשכוח את דברי יהושע, "לעשות את המצוה ואת התורה אשר צוה אתכם משה עבד ה'", וכבר בנו מזבח, מעשה שאפשר להבין אותו כמרד במשה.

איזו עברה הם עברו? מה רע במזבח? כדי להבין מה קרה צריך לשפוך אור על פרק אחד בדיני הקרבנות שישראל הקריבו בהיותם במדבר ולאחר כניסתם לארץ.
עבודת הא-להים בימי קדם הייתה באמצעות קרבן לה'. אדם הקריב קרבן, ובדרך זו הראה את התמסרותו לעבודת הא-להים. בעבודה זו היו בשני שלבים: בתחילה יכול היה כל אדם לבנות מזבח ליד ביתו, וכאשר הרגיש צורך נפשי, היה מקריב על המזבח קרבן. כאשר נבנה המשכן בשילה, ולאחר מכן כאשר נבנה בית המקדש, נאסרה עבודת הקרבנות בכל מקום, והועברה למקום מרכזי: למשכן שילה, ואחר כך לבית המקדש.
זה היה המצב כאשר שלח יהושע את שניים וחצי השבטים חזרה למזרח הירדן: משכן שילה נבנה, ומאותו רגע אסור היה לעבוד את עבודת הקרבנות מחוץ למשכן. כל הקרבת קרבן מחוץ למשכן שילה הייתה קרבן לאלהי העמים היושבים בארץ. עמים אלה המשיכו להקריב קרבנות בכל מקום.


עכשיו ניכנס לעורם של השבטים שנחלו את ארץ ישראל. הם רואים כי שניים וחצי השבטים חזרו לעבר הירדן המזרחי, ומיד לאחר הגיעם לארצם הם בונים מזבח גדול, הנשקף למרחוק. האם פירוש הדבר כי שניים וחצי השבטים מצהירים כי הם עוזבים את עם ישראל ומשתלבים בפולחן האלילי של עמי הארץ? בני ישראל נחרדים:
" וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל, וַיִּקָּהֲלוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְרָאֵל שִׁלה, לַעֲלות עֲלֵיהֶם לַצָּבָא" (יהושע כ"ב, יב)
לפני ימים אחדים נפרדו השבטים זה מזה כאחים ששמרו את בריתם זה לזה. במשך 14 שנים היו שניים וחצי השבטים מחוץ לנחלתם ורחוקים ממשפחתם כדי לעזור לישראל לכבוש את ארץ כנען, ותוך ימים אחדים בני ישראל מוכנים לצאת למלחמה עם שניים וחצי השבטים. אך לפני שיצאו לקרב יוצאת משלחת של רצון טוב לברר מה בדיוק כוונת השבטים בבניית המזבח. הנה הפסוקים:

וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-יִשְרָאֵל אֶל-בְּנֵי-רְאוּבֵן וְאֶל-בְּנֵי-גָד וְאֶל-חֲצִי שֵׁבֶט-מְנַשֶּׁה, אֶל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶת-פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכּהֵן, וַעֲשָרָה נְשִאִים עִמּו, נָשִיא אֶחָד נָשִיא אֶחָד לְבֵית אָב לְכל מַטּות יִשְרָאֵל, וְאִישׁ ראשׁ בֵּית-אֲבותָם הֵמָּה לְאַלְפֵי יִשְרָאֵל. וַיָּבאוּ אֶל-בְּנֵי-רְאוּבֵן, וְאֶל-בְּנֵי-גָד וְאֶל-חֲצִי שֵׁבֶט-מְנַשֶּׁה, אֶל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד, וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמר: כּה אָמְרוּ כּל עֲדַת ה': מָה-הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלהֵי יִשְרָאֵל, לָשׁוּב הַיּום מֵאַחֲרֵי ה', בִּבְנותְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּום בַּה'? הַמְעַט-לָנוּ אֶת-עֲון פְּעור, אֲשֶׁר לא-הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּום הַזֶּה, וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת ה'?! וְאַתֶּם תָּשֻׁבוּ הַיּום מֵאַחֲרֵי ה'? וְהָיָה אַתֶּם תִּמְרְדוּ הַיּום בַּה', וּמָחָר אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְרָאֵל יִקְצף. וְאַךְ אִם-טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, עִבְרוּ לָכֶם אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזַּת ה', אֲשֶׁר שָׁכַן-שָׁם מִשְׁכַּן ה' וְהֵאָחֲזוּ בְּתוכֵנוּ. וּבַה' אַל-תִּמְרדוּ, וְאתָנוּ אֶל-תִּמְרדוּ, בִּבְנתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח ה' אֱלהֵינוּ..." (כ"ב, יג-יט)

העומד בראש המשלחת מוכר לנו: פינחס בן אלעזר הכוהן. הוא בעל ניסיון במלחמה עם עובדי אלילים. 14 שנים לפני כן, כאשר החל העם לזנות עם בנות מואב, והשתחוו לאלהי מואב, היה זה פינחס בן אלעזר שקם מתוך העדה עם רומח בידו והכה את איש ישראל שבא עם מדיינית לעיני ישראל (במדבר כה: א-ט). והנה, איש זה, שהפסוק מגדיר אותו כ"קנאי", הוא היוצא בראש משלחת לשניים וחצי השבטים. האם למלחמה פניו או להבנה ולשלום?


בדברי המשלחת בראשותו של פינחס אנו רואים גדלות נפש מאין כמוה: מיד לאחר שבני ישראל נחלו איש נחלתו, מוכנים הם לוותר על חמישית מנחלתם כדי שאחיהם לא ימרדו בה'! פינחס, הלוחם הנמרץ בעבודת האלילים, מציע בראש משלחתו הצעה נדיבה מאין כמוה: בואו אלינו, ונחלק מחדש את הארץ, ואתם תקבלו את נחלתכם ממערב לירדן.
תשובת השבטים פותרת את הסבך:

וַיַּעֲנוּ בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה וַיְדַבְּרוּ אֶת-רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְרָאֵל: אֵל אֱלהִים ה', אֵל אֱלהִים ה' הוּא ידֵעַ, וְיִשְרָאֵל הוּא יֵדָע, אִם-בְּמֶרֶד וְאִם-בְּמַעַל בַּה', אַל-תּושִׁיעֵנוּ הַיּום הַזֶּה, לִבְנות לָנוּ מִזְבֵּחַ לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי ה' וְאִם-לְהַעֲלות עָלָיו עולָה וּמִנְחָה, וְאִם-לַעֲשׁות עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים - ה' הוּא יְבַקֵּש. וְאִם-לא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִינוּ אֶת-זאת לֵאמר: מָחָר יאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמר , מַה-לָּכֶם וְלַה' אֱלהֵי יִשְרָאֵל. וּגְבוּל נָתַן-ה' בֵּנֵינוּ וּבֵנֵיכֶם, בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד, אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֵין-לָכֶם חֵלֶק בַּה'. וְהִשְׁבִּיתוּ בְנֵיכֶם אֶת-בָּנֵינוּ לְבִלְתִּי יְרא אֶת-ה'. וַנּאמֶר נַעֲשֶה-נָּא לָנוּ לִבְנות אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, לא לְעולָה וְלא לְזָבַח, כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין דּורותֵינוּ אַחֲרֵינוּ, לַעֲבד אֶת-עֲבדַת ה' לְפָנָיו בְּעלותֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ. וְלא-יאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ, אֵין-לָכֶם חֵלֶק בַּה' (כ"ב, כא-כז)

עיון בדברי שניים וחצי השבטים מראה על התרגשות גדולה בדבריהם. הלשון מגומגמת, ויש בפסוקים כפילויות: "א-ל אלוהים ה', א-ל אלוהים ה' הוא ידע, וישראל הוא ידע." השבטים כאילו מקללים את עצמם: "אם במרד ואם במעל בה' - אל תושיענו היום הזה."


ולבסוף עיקר תשובתם: אנו בנינו את המזבח כדי שתהיה עדות לדורות כי אנו חלק מעם ישראל. נזכור כי בניית מזבח לעדות היא מעשה שעשו גם האבות: אברהם ויעקב בנו מזבחות בשכם ובבית אל, אברהם בנה מזבח בחברון, ויצחק בנה מזבח בבאר שבע. אברהם בבית אל ויצחק בבאר שבע קוראים ליד המזבח שבנו "בשם ה' א-ל עולם". מזבחות אלה אין מטרתם העיקרית, כפי הנראה, להקריב קרבנות, אלא להעיד על אמונת בוניהם. גם יהושע בנה מצבה בגלגל לזיכרון לבני ישראל כי בדרך נס נכנסו לארץ, וגם משה ציווה את ישראל לבנות מזבח בהר עיבל בכניסתם לארץ ולכתוב עליו את התורה.
ממה חוששים שניים וחצי השבטים? הם חוששים כי ברבות השנים יהיה הירדן גבול לא רק בין שני חלקי הארץ אלא גם בין שני חלקי העם. הם חוששים כי בעתיד יאמרו בניהם של שאר השבטים "וגבול נתן ה' ביננו וביניכם... אין לכם חלק בה' ". כדי להראות כי עם אחד הם, בונים השבטים מזבח, "לא לעולה ולא לזבח, כי עד הוא בינינו וביניכם, ובין דורותינו אחרינו, לעבד את עבדת ה' לפניו בעלותינו ובזבחינו ובשלמינו". המזבח יעיד כי שניים וחצי השבטים הם חלק מעם ישראל וגם להם חלק במזבח אשר בארץ. את עבודת ה' עובדים במערב הירדן, בשילה, ואחרי כן בירושלים, בבית המקדש, והמזבח שייך לכל ישראל - לאלה שבעבר הירדן המערבי וגם לאלה שבמזרח הירדן. יושבי מזרח הירדן הקימו מזבח אחר, לעדות כי המזבח שבבית המקדש שייך גם הוא להם.


סיומו של הסיפור מהיר ומשמח: פינחס בן אלעזר הכוהן, הלוחם הקנאי, אומר לבני השבטים:
" הַיּום יָדַעְנוּ כִּי-בְתוכֵנוּ ה', אֲשֶׁר לא-מְעַלְתֶּם בַּה' הַמַּעַל הַזֶּה, אָז הִצַּלְתֶּם אֶת-בְּנֵי יִשְרָאֵל מִיַּד ה'" (כ"ב, לא)

לפני שעות אחדות רצו ישראל לצאת למלחמה בשניים וחצי השבטים. מששמעו את תשובתם, הכריזו: ידענו כי בתוכנו ה'.

היבטים דידקטיים: שבטי ישראל בעבר הירדן המזרחי

כדאי לחזור עם התלמידים לסיפור בני גד ובני ראובן (במדבר ל"ב, א-מב). זו חזרה טובה וגם הכנת הרקע להבנת המסופר בפרק.

לימוד תוכן הפרק:
td align=right>אפשר לחלק את הוראת הפרק לשני חלקים: א-יב; יג-לד. בשל אורכו אפשר לספר את תוכן הפרק ולוותר על קריאתו בפני התלמידים או להסתפק בקריאת פסוקים אחדים בלבד.
בחלק הראשון יסופר שיהושע קיים את ההבטחה שנתן משה לשבטי ראובן גד וחצי המנשה, ועל בניית המזבח בעבר הירדן המזרחי. לאחר שהסתיים כיבוש הארץ והחלוקה לנחלות הגיע זמנם של שבטי ראובן גד וחצי המנשה לשוב לביתם אשר בעבר הירדן. יהושע קורא להם ואומר להם, שלאחר שעזרו בכיבוש הארץ הם יכולים לשוב לנחלותיהם. עליהם להיזהר במיוחד ולהקפיד לדבוק בה' ולשמור את מצוותיו. לבסוף הוא מברך אותם. בשובם לעבר הירדן המזרחי הם בונים מזבח. כוונתם הייתה טובה, אך במעשה זה הם כמעט גרמו למלחמת אחים.
בחלק השני יסופר לתלמידים על המשלחת שנשלחה לעבר הירדן המזרחי כנציגת בני ישראל, על השיחה שהתנהלה ועל ההסבר בדבר ייעודו של המזבח כעדות לעתיד. הסבר זה הניח את דעתם של פנחס ושל הנשיאים.
< td>

הצעות לפעילויות

התבוננות במפה:
התלמידים יסמנו במפה אילמת את נחלותיהם של שבטי ראובן, גד וחצי המנשה בעבר הירדן המזרחי.

נקודות לשיחה:
שאלות "מדוע?" להבנת המניעים להתנהגות השבטים, פנחס ובני ישראל.
מדוע בנו שבטי ראובן גד וחצי המנשה מזבח גדול בגלילות הירדן?
אפשר לחזור לפרק ד' ולשוחח על הצורך במצבות זיכרון להנצחת דברים, וכאן למניעת הינתקות של השבטים מן העם.
מה הרגישו העם כשראו את בני גד וראובן בונים מזבח?
מדוע רצו בני ישראל לעלות עליהם למלחמה?
מדוע הציע פנחס לשבטי ראובן גד וחצי המנשה לחזור לארץ כנען?
מדוע הזכיר פנחס בדבריו את עכן?
מה, לדעתכם, הרגישו ומה חשבו שבטי ראובן גד וחצי המנשה בשמעם את דברי פנחס?
התלמידים יספרו את מספר הפעמים שהשבטים משתמשים בשם ה' בכל מיני צורות ויבררו מהי משמעות הדבר.

פתיחה: סיפור נחלתם של בני גד ובני ראובן בעבר הירדן. מה היה תפקידם בימי הכיבוש וההתנחלות. נחזור לפרק א' פסוקים יב-יח.

דיון:
לעתים אנו מבינים שלא כהלכה התנהגות של זולתנו, כמו במעשה של שבטי ראובן גד וחצי המנשה.
השלימו: הם התכוונו לעשות מעשה... ואילו בני ישראל לא הבינו את כוונתם, חשבו... ורצו...
איך נמנעה המלחמה?
למה עלולה לגרום אי הבנה? למה עלול לגרום פירוש מוטעה של מעשי הזולת? התלמידים יביאו דוגמאות מניסיונם ויסבירו את מקור אי-ההבנה.

אפשר לדון עם התלמידים בשאלת כוונות ומעשים; שפיטה של הזולת על פי מעשיו, על פי מאמר חז"ל, "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".

דרמה יוצרת:
התלמידים יחברו שיחה בין שבטי ראובן גד וחצי המנשה, שבסיומה הם מחליטים להקים מזבח. אחר כך ימחיזו את השיחה.
פנחס בן אלעזר בא לפני עדת ישראל שנקהלו בשילה ומציע להם לשלוח משלחת כדי לברר מדוע הקימו מזבח.
פנחס שב מעבר הירדן ומדווח לבני ישראל על תוצאות שליחותו. מה הוא מספר?
אב מסביר לבנו מדוע הוקם המזבח בעבר הירדן המזרחי.

הבעה בתנועה:
אפשר להראות בתנועה ובהבעות פנים את השמחה שחשו שבטי ראובן גד וחצי המנשה בראותם את פנחס הכוהן והנשיאים, ואת קבלת הפנים הנלהבת שערכו לכבודם.
עוד אפשר להראות את הפרידה הידידותית בין שתי הקבוצות.

דפי העבודה לתלמידים:
השאלות נועדו לבירור התוכן, להבהרת המושג "מזבח" ולהבנת טיב המחלוקת שנוצרה בין בני ישראל לשבטי עבר הירדן המזרחי. השאלות יסייעו לתלמידים להבין את תוכן הפרק. ניתן להיעזר בשאלות אלה לתכנון השיעור ולניהול השיחה.