סיכום ספר יהושע


ספר יהושע מקשר בין התורה לבין ספרי הנביאים. חז"ל אמרו על ספר זה: "אלמלא חטאו ישראל, לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד" (נדרים כ"ב, ב). כל דברי התורה מכוונים לכניסת ישראל לארץ. ספר יהושע מבצע את הדבר הזה: הספר מתאר את כניסת ישראל לארץ, את הגשמת ההבטחה שניתנה בתורה.
הרעיון המרכזי שבתורה חוזר בספר יהושע: בשעה שישראל שומעים בקול ה' ועושים את רצונו, מצליחים הם, ואויביהם נכנעים. אם ישראל חוטאים, סופם כישלון ומפלה. הרעיון הבסיסי הזה מודגש בספר יהושע בתחילתו, בדבר ה' ליהושע, והוא מודגם כאשר עכן מועל בחרם וכל ישראל ניגפים במלחמה. ושוב חוזר הרעיון בסוף הספר, כאשר יהושע נפרד מישראל ומוכיח אותם ומזהיר אותם על עבודת ה'.


מבנה ספר יהושע:
ניתן לחלק את ספר יהושע לחמישה חלקים:
1. החלק הראשון כולל את פרקים א'-ד'. פרקים אלה מתארים את כניסת ישראל לארץ ישראל: דבר ה' ליהושע על תפקידו, משלוח המרגלים, מעבר הירדן והקמת אבני המצבה לזכר הכניסה לארץ.
2. החלק השני כולל את פרקים ה'-י"ב, והוא מתאר את כיבוש הארץ. תחילתו בהכרזה על כל מלכי האמורי: "וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל." לאחר תיאור ברית המילה וקרבן הפסח מתוארים כיבוש יריחו וחטאו של עכן, המלחמה על העיר עי, המזבח בהר עיבל, הגבעונים שרצו לכרות ברית שלום עם ישראל, כיבוש מרכז הארץ וכיבוש צפון הארץ. סופו של חלק זה ברשימה של שלושים ואחד המלכים שיהושע כבש את ארצם.
3. החלק השלישי מתאר את חלוקת הארץ לשבטים. חלק זה כולל את הפרקים י"ג-י"ט, ויש בו תיאורים גיאוגרפיים מרובים.
4. החלק הרביעי מתאר את פרשת ערי המקלט וערי הלוויים, את שובם של שניים וחצי השבטים לעבר הירדן ואת המזבח שבנו. חלק זה כולל את הפרקים כ'-כ"ב.
5. החלק החמישי כולל את דברי יהושע האחרונים ואת הברית שכרת יהושע עם העם בשכם. חלק זה כולל את הפרקים כ"ג-כ"ד.
הספר מסתיים במותו של יהושע.

כיבוש הארץ:
ספר יהושע משלב תיאורים של מעשי נסים עם תכסיסי מלחמה צבאיים. התנהגותם של עמי כנען עברה שני שלבים: בשלב הראשון "נמגו כל ישבי הארץ מפניכם", כדברי רחב למרגלים. שלב זה מתואר בפרקים ה'-ח'. בשלב השני מתארגנים עמי הארץ, כורתים בריתות זה עם זה, ומנסים להילחם עם ישראל.

שלב הראשון של המלחמה מראה כי יושבי כנען המומים ואינם יודעים כיצד להילחם בישראל. הסיבות לכך הן אלה:
1. יציאת מצרים וקריעת ים סוף
2. כיבוש עבר הירדן המזרחי וכניעתו של עוג מלך הבשן
3. כריתת הירדן לפני בני ישראל
4. הכיבוש של יריחו בדרך נס.
כאשר הגיע יהושע לארץ כנען ומאחריו כל העובדות המפחידות את יושבי הארץ, היה ביכולתו לתכנן את כיבוש הארץ ואת הכניסה לפנים הארץ. ביטחונו היה רב כל כך, עד שיכול היה למול את בני ישראל ולא לחשוש להתקפה מצד יושבי הארץ בימים שבהם היו בני ישראל חולים וחלשים בגלל הברית.
יהושע פגש ארץ מפוצלת לממלכות רבות מאוד וקטנות מאוד. רשימה אחת בספר יהושע כוללת שלושים ושניים מלכים שיהושע היכה. כל מלך שלט על עיר שהייתה מבוצרת ועצמאית בתכנון המלחמה שלה. העמים המבוהלים לא ניסו בתחילה לכרות בריתות נגד יהושע, ובכך הקלו על השלבים הראשונים של המלחמה.
לאחר הכישלון בכיבוש העי התחילו יושבי הארץ לכרות ברית זה עם זה: הגבעונים, שישבו במרכז הארץ, צפונית לירושלים, ניסו לכרות ברית עם ישראל, ואילו בעלי הברית הדרומית, בראשותו של מלך ירושלים, ואחר-כך בעלי הברית הצפונית, בראשותו של מלך חצור, ניסו להילחם בישראל ולמנוע את הכיבוש.
נבחן את דרך הכיבוש של יהושע ואת התקדמותו לתוך הארץ: יהושע עובר את הירדן ומקים את מחנהו בגלגל, מצפון לים המלח. לאחר מכן הוא כובש את יריחו, "מנעולה של ארץ ישראל", כפי שהגדירוה חז"ל. מיריחו עולה יהושע לגב ההר, ונלחם בעי, הסמוכה לבית אל. העי קרובה לגב ההר, לחלק הגבוה של ההרים העוברים במרכז הארץ. יבוש העי חוצה את ארץ ישראל לשניים: עתה יקשה על מלכי הצפון ועל מלכי הדרום לכרות ברית משותפת נגד יהושע. מן העי יכול יהושע לעלות צפונה, לשכם, ולבנות את המזבח בהר עיבל.
כניעתם של הגבעונים מרחיבה את שליטתו של יהושע לכיוון דרום. גבעון קרובה לירושלים, וכניעתה פותחת בפני יהושע דרך לכיבוש ירושלים.
מלך ירושלים מרגיש שהוא מוקף משלושה צדדים, מבחין בסכנה האורבת לו, והוא ממהר לכונן ברית של חמישה מלכים נגד גבעון, שהשלימה עם ישראל. יהושע עולה במסע לילי מן הגלגל אל גבעון, בעלייה קשה מאוד, לאורך 20 קילומטר, ולקראת בוקר הוא מתקיף את חמשת המלכים. הוא רודף אחריהם לכיוון מערב, עובר בבית חורון, שבו ה' משליך אבנים גדולות מן השמים על הצבא הנסוג, ממשיך לרדוף מערבה, ועובר את עמק איילון, עמק רחב ידיים שהיום עובר בו הכביש הראשי מירושלים לתל אביב, ושם מתרחש נס "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון". יהושע מנצל את יתרונו בקרב, וממשיך לרדוף מערבה, עד שהוא מגיע קרוב לחוף הים, ליד עזה. מן החוף חוזר יהושע מזרחה, עולה בהר, וכובש את חברון ואת דביר - כלומר את השטח שמדרום לירושלים (ירושלים עצמה, כידוע, לא נכבשה עד לימי דוד המלך).
הכיבוש היה בסדר צבאי הגיוני: לאחר שהגיע יהושע לאזור החוף, והצליח לנתק את ההר מערי החוף, הוא ניגש לכבוש את חברון ואת הערים סביבה. בערי החוף היה לכנענים "רכב ברזל", מעין טנקים של ימינו, והמלחמה נגדם הייתה קשה. לאחר שניתק יהושע את ההר מערי השפלה, יכול היה לגשת לכיבוש הרי חברון שמדרום לירושלים.
לאחר הכיבושים בדרום התארגנה קואליציה חדשה נגד יהושע: יבין מלך חצור אסף את המלכים "אשר מצפון בהר ובערבה נגב כנרות ובשפלה ובנפות דור מים. הכנעני ממזרח ומים והאמרי והחתי והפריזי והיבוסי בהר, והחוי תחת חרמון בארץ המצפה" (יהושע יא: ב-ג). בסך הכול העמיד יבין צבא "עם רב כחול אשר על שפת הים לרב, וסוס ורכב רב מאד" (שם ד). גם הפעם אחז יהושע באותו תכסיס מלחמה שהועיל לו במלחמתו נגד הקואליציה הדרומית:
"ויבא יהושע וכל עם המלחמה עמו עליהם על מי מרום פתאם - ויפלו בהם, ויתנם ה' ביד ישראל, ויכום וירדפום עד צידון רבה ועד משרפות מים ועד בקעת מצפה מזרחה, ויכם עד בלתי השאיר להם שריד." (י"א, ז-ח)
לאחר כיבוש הצפון עלה יהושע על העיר המרכזית, חצור:
"חצור לפנים היא ראש כל הממלכות האלה" (יהושע י"א, י).
ולאחר ששרף את חצור, הסתיימה המלחמה העיקרית.
על גודלה של חצור אפשר לעמוד היום: העיר זוהתה לפני 100 שנה על ידי פרוטר, ולפני 50 שנה חזר על הזיהוי גרסטנג. נמצאה עיר גדולה, שהגיעה לשיא פריחתה במאה ה- 14 לפני הספירה הנוצרית. בתחילת המאה ה- 13 לפני הספירה נחרבה העיר בשרפה, וזוהי השרפה המתוארת בספר יהושע.

גבולות הכיבוש והחלוקה:
ביהושע, כמו בתורה, אנו מוצאים שני סוגי גבולות:
הסוג הראשון הוא גבולות רחבים, מעין גבולות ההבטחה לעתיד לבוא:
"מהמדבר... ועד הנהר הגדול נהר פרת" (א', ד).
גבולות אלה דומים להבטחות של ספר בראשית:
"מנהר מצרים עד הנהר הגדל, נהר פרת" (בראשית ט"ו, יח)
או של ספר שמות:
"מים סוף עד ים פלשתים וממדבר עד הנהר" (שמות כ"ג, לא).
הסוג השני כולל גבולות מצומצמים יותר, שהוטל על בני ישראל לכבוש ולחלק. גבולות אלה הם: בדרום מערב: מנחל מצרים, סמוך לגבול הבין-לאומי של היום, בדרום קדש ברנע, כחמישים קילומטר דרומית לים המלח, וים המלח. בצפון: כחמישים קילומטר צפונה לים כינרת, צפונית למקורות הירדן ולאורך הר החרמון.
קשה לתאר במדויק את מהלך הגבולות ואת תחומי הכיבוש וההתנחלות של ישראל, מכיוון שמתוך כ- 475 מקומות שהוזכרו בספר יהושע זוהו רק כמחצית, ואף מאלה מועטים המקומות שזיהוים ודאי. מכאן שפרשנות מדויקת לגבי הגאוגרפיה של ההתנחלות אינה אפשרית.
גבולות אלה לא נכבשו כולם. ספר יהושע (בפרק ח) מתאר את "הארץ הנשארת" - תחומים רבים שבני ישראל לא הצליחו לכבוש: מדינות צור וצידון, שכללו גם חלק מהרי הגליל, לא נכבשו. הלבנון וגבל לא נכבשו. הישוב הישראלי היה קלוש באזורים האלה, ומפוזר על שטחים רחבים בין ישובי הנכרים. השבטים אשר ונפתלי שכנו בתוך הכנענים. בחלקים אחרים של הארץ נשארו אזורים לא כבושים, ובמיוחד באזור ערי המבצר הכנעניים. קו הביצורים החוצה את ארץ ישראל הכולל את מגידו, את תענך, את יבלעם ואת בית שאן, לא נכבש. בקו זה, השולט על דרך רוחב דרומית לחיפה של היום, שלטו הכנענים. קו רוחב נוסף שנשאר בשליטת הכנענים היה הקו של אילון, גזר וירושלים. בדורות הבאים, כאשר ישראל לא חששו עוד מהסוס והרכב של הכנענים, הם הצליחו לכבוש את שרידיהם של הכנענים, וכבשו חלקים נוספים מן הארץ.

יהושע- האיש ודמותו:
יהושע מוזכר בתורה כמשרתו של משה. במלחמת עמלק ברפידים היה יהושע מצביא המלחמה, וכאשר שלח משה מרגלים לתור את הארץ היה יהושע אחד מהם. רק יהושע וכלב בן יפונה יצאו נגד המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה אל בני ישראל.
יהושע נתמנה להיות ממלא מקומו של משה. בספר במדבר מתוארת הסמכתו של יהושע:
וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהושֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּו וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו. וְהַעֲמַדְתָּ אתו לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אתו לְעֵינֵיהֶם. (כ) וְנָתַתָּה מֵהודְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:." (במדבר כ"ז, יח-כ)
חז"ל מתארים את היחס שבין משה לבין יהושע באימרה "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה" (בבא בתרא עה: א). הבדל זה שבין שמש לירח מסמל את היחס שבין הרב לתלמיד: ליהושע אין משל עצמו ולא כלום, כמו שהירח אין לו אור משל עצמו. כל מה שיש בירח בא מן השמש, כל מה שיש ליהושע בא ממשה. יהושע הוא ראי של משה, והוא מקרין את מה שמשה מסר לו.
לאחר מות משה, בתחילת ספר יהושע, ה' חוזר ומקדיש את יהושע למנהיג:
וַיְהִי אַחֲרֵי מות משֶׁה עֶבֶד ה', וַיּאמֶר ה' אֶל יְהושֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת משֶׁה לֵאמר: "משֶׁה עַבְדִּי מֵת. וְעַתָּה קוּם עֲבר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנכִי נתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל... רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאד, לִשְׁמר לַעֲשׂות כְּכָל הַתּורָה, אֲשֶׁר צִוְּךָ משֶׁה עַבְדִּי. אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמאול: לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, בְּכל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. (יהושע א', א-ז)
יהושע זוכר דברים אלה כל חייו, וכאשר לפני מותו הוא אוסף את כל ישראל כדי לצוות להם את צוואתו, הוא חוזר על הדברים שאמר לו ה' ביום קבלו את ההנהגה:
וַיִּקְרָא יְהושֻׁעַ לְכָל-יִשְרָאֵל, לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו וּלְשׁפְטָיו וּלְשׁטְרָיו, וַיּאמֶר אֲלֵהֶם: אֲנִי זָקַנְתִּי בָּאתִי בַּיָּמִים... וַחֲזַקְתֶּם מְאד לִשְׁמר וְלַעֲשׁות אֵת כָּל-הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּורַת משֶׁה, לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְמאול." (יהושע כ"ג, ב-ו)
יש כאן הקבלה מעניינת:
ה' אומר:
" רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאד, לִשְׁמר לַעֲשׂות כְּכָל הַתּורָה, אֲשֶׁר צִוְּךָ משֶׁה עַבְדִּי. אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמאול."
ויהושע אומר:
" וַחֲזַקְתֶּם מְאד לִשְׁמר וְלַעֲשׁות אֵת כָּל-הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּורַת משֶׁה, לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְמאול."
יהושע מוצא את הביטוי הממצה ביותר שביכלתו לומר לעם ישראל - בדברי ה' אליו.
ושוב קורא יהושע לעם ישראל לפני מותו. המקום הוא שכם - עיר בעלת היסטוריה ארוכה בתולדות ישראל: אברהם אבינו הגיע לראשונה לשכם, שם בנה מזבח. יעקב חזר לארץ דרך שכם, וגם הוא בנה שם מזבח. בני יעקב נלחמו נגד אנשי שכם והרסו את העיר. יהושע עצמו הלך להר עיבל, ליד שכם, כדי לבנות שם מזבח. אל מול הר גריזים והר עיבל כרתו ישראל ברית וקראו את כל דברי התורה, הברכה והקללה, כמתואר ביהושע פרק ח'. ושוב קורא יהושע את העם לשכם, כדי לחזור ולכרות ברית בין העם ובין א-להיו.
יהושע סוקר בפני העם את כל תולדות ישראל. ולבסוף מציע לעם לבחור:
וְעַתָּה יְראוּ אֶת-ה' וְעִבְדוּ אתו בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת, וְהָסִירוּ אֶת-אֱלהִים אשר עָבְדוּ אֲבותֵיכֶם, בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת-ה'. וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבד אֶת-ה', בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּום אֶת-מִי תַעֲבדוּן, אִם אֶת-אֱלהִים אשר-עָבְדוּ אֲבותֵיכֶם אשר מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וְאִם אֶת-אֱלהֵי הָאֱמרִי אשר אַתֶּם ישְׁבִים בְּאַרְצָם. וְאָנכִי וּבֵיתִי נַעֲבד אֶת-ה'" (יהושע כד: יד-טו)
יהושע מציב בפני העם בררה. גישתו היא "גישה מחנכת": הוא נותן לעם את הבחירה המחודשת: לעבוד את ה' או לבחור באחד מאלוהי העמים אשר סביבותיהם. ויהושע אף מציע לעם את "מבחר" האלילים שהם יכולים לבחור: אלוהים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר או אלוהי האמורי. וכדי שלא יתפתה העם לחשוב כי ההצעה רצינית, מוסיף יהושע ומכריז:
" וְאָנכִי וּבֵיתִי נַעֲבד אֶת-ה'".
לי אין ספק מיהו הא-להים. לי אין ספק במה צריך לבחור. אתם - אתם תבחרו.
והעם בחר:
וַיַּעַן הָעָם וַיּאמֶר: חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזב אֶת-ה' לַעֲבד אֱלהִים אֲחֵרִים: יז כִּי ה' אֱלהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אתָנוּ וְאֶת-אֲבותֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שם טז-יז)
ושוב חוזר יהושע ומפחיד את העם:
" לא תוּכְלוּ לַעֲבד אֶת-ה', כִּי-אֱלהִים קְדשִׁים הוּא, אֵל-קַנּוא הוּא, לא-יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטּאותֵיכֶם..." (כ"ד, יט)
וכאשר העם מכריז:
" לא, כּי, אֶת-ה' נַעֲבד!"
יכול יהושע לומר:
" עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם, כִּי-אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת-ה' לַעֲבד אותו."
והעם משיב:
" עֵדִים." (כ"ד, כא-כב)

בכריתת הברית בין ישראל לא-להיו מסיים יהושע את תפקידו. אף ספר יהושע מסתיים בכך. יהושע מת. הברית שכרת העם עם א-להיו נשארת. ארץ ישראל שנכבשה בידי יהושע נשארת. יהושע השלים את שהתחיל משה: הוא הנחיל את ארץ ישראל לעם ישראל