(א) והנחש היה ערום -
מה עניין זה לכאן היה לו לסמוך (פסוק כא) ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם?
אלא למדך מאיזו עילה קפץ הנחש עליהם, ראה אותם ערומים ועוסקים בתשמיש לעין כל ונתאווה לה:

ערום מכל -
לפי ערמתו וגדולתו הייתה מפלתו, ערום מכל, ארור מכל:

אף כי אמר וגו' -
שמא אמר לכם:
לא תאכלו מכל וגו' -
ואף על פי שראה אותם אוכלים משאר פירות, הרבה עליה דברים כדי שתשיבנו ויבא לדבר באותו העץ:

(ג) ולא תגעו בו -
הוסיפה על הציווי, לפיכך באה לידי גירעון, הוא שנאמר (משלי ל ו) אל תוסף על דבריו:

(ד) לא מות תמתון -
דחפה עד שנגעה בו, אמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה:

(ה) כי יודע -
כל אומן שונא את בני אומנתו, מן העץ אכל וברא את העולם:
והייתם כאלוהים -
יוצרי עולמות:

(ו) ותרא האשה -
ראתה דבריו של נחש והנאו לה והאמינתו:
כי טוב העץ -
להיות כאלוהים:
וכי תאווה הוא לעיניים -
כמו שאמר לה ונפקחו עיניכם:
ונחמד להשכיל -
כמו שאמר לה יודעי טוב ורע:
ותתן גם לאשה עמה -
שלא תמות היא ויחיה הוא, וישא אשה אחרת:
גם -
לרבות כל בהמה וחיה:

(ז) ותפקחנה עיני שניהם -
לעניין החכמה דבר הכתוב ולא לעניין ראיה ממש, וסוף המקרא מוכיח:
וידעו כי ערומים הם -
אף הסומא יודע כשהוא ערום, אלא מהו וידעו כי עירומים הם, מצווה אחת הייתה בידם ונתערטלו הימנה:
עלה תאנה -

הוא העץ שאכלו ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו, אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ, שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוהו ויאמרו זהו שלקה העולם על ידו. מדרש רבי תנחומא (וירא יד):

(ח) וישמעו -
יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה (יט ו) ובשאר מדרשות ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו.

ומשמעו: שמעו את קול הקב"ה שהיה מתהלך בגן:

לרוח היום -
לאותו רוח שהשמש באה משם וזו היא מערבית, שלפנות ערב חמה במערב, והם סרחו בעשירית:

(ט) איכה -
יודע היה היכן הוא, אלא ליכנס עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום.
וכן בקין (בראשית ד ט) אמר לו אי הבל אחיך.
וכן בבלעם (במדבר כב ט) מי האנשים האלה עמך, ליכנס עימהם בדברים.
וכן בחזקיה בשלוחי (אויל) מרודך בלאדן (ישעיה לט א):

(יא) מי הגיד לך -
מאין לך לדעת מה בשת יש בעומד ערום!
המן העץ -
בתמיה:

(יב) אשר נתת עמדי -
כאן כפר בטובה:

(יג) השיאני -
הטעני כמו (דה"י ב' לב טו) אל ישיא אתכם חזקיהו:

(יד) כי עשית זאת -
מכאן שאין מהפכים בזכותו של מסית.
שאילו שאלו למה עשית זאת, היה לו להשיב דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין:

מכל הבהמה ומכל חית השדה -

אם מבהמה נתקלל מחיה לא כל שכן, העמידו רבותינו מדרש זה במסכת בכורות (דף ח א) ללמד שימי עיבורו של נחש שבע שנים:

על גחונך תלך -
רגלים היו לו ונקצצו:

(טו) ואיבה אשית -
אתה לא נתכוונת אלא שימות אדם כשיאכל הוא תחלה ותישא את חוה, ולא באת לדבר אל חוה תחלה אלא לפי שהנשים קלות להתפתות ויודעות לפתות את בעליהן, לפיכך ואיבה אשית:

ישופך -
יכתתך, כמו (דברים ט כא) ואכות אותו,

ותרגומו:

ושפית יתיה:

ואתה תשופנו עקב -
לא יהא לך קומה ותשכנו בעקבו, ואף משם תמיתנו. ולשון תשופנו כמו (ישעיה מ כד) נשף בהם, כשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין שריקה, ולפי שהלשון נופל על הלשון כתב לשון נשיפה בשניהם:

(טז) עצבונך -
זה צער גידול בנים:
והרנך -
זה צער העבור:
בעצב תלדי בנים -
זה צער הלידה:
ואל אשך תשוקתך -
לתשמיש ואף על פי כן אין לך מצח לתובעו בפה אלא הוא ימשול בך, הכל ממנו ולא ממך:
תשוקתך -
תאותך, כמו (ישעיה כט ח) ונפשו שוקקה:

(יז) ארורה האדמה בעבורך -
מעלה לך דברים ארורים כגון זבובים ופרעושים ונמלים, משל ליוצא לתרבות רעה והבריות מקללות שדים שינק מהם:

(יח) וקוץ ודרדר תצמיח לך -
הארץ כשתזרענה מיני זרעים תצמיח קוץ ודרדר קונדס ועכביות, והן נאכלים על ידי תיקון:

ואכלת את עשב השדה -
ומה קללה היא זו, והלא בברכה נאמר לו (לעיל א כט) הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו'?
אלא מה אמור כאן בראש העניין (פסוק יז) ארורה האדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה, ואחר העיצבון וקוץ ודרדר תצמיח לך, כשתזרענה קטניות או ירקות גנה היא תצמיח לך קוצים ודרדרים ושאר עשבי שדה, ועל כורחך תאכלם:

(יט) בזעת אפיך -
לאחר שתטרח בו הרבה:

(כ) ויקרא האדם -
חזר הכתוב לעניינו הראשון ויקרא האדם שמות, ולא הפסיק אלא ללמדך שעל ידי קריאת שמות נזדווגה לו חוה, כמו שכתוב (לעיל ב כ) ולאדם לא מצא עזר כנגדו, לפיכך ויפל תרדמה, ועל ידי שכתב (שם פסוק כה) ויהיו שניהם ערומים, סמך לו פרשת הנחש, להודיעך שמתוך שראה ערוותה וראה אותם עסוקים בתשמיש נתאווה לה ובא עליהם במחשבה ובמרמה:

חוה -
נופל על לשון חיה, שמחיה את ולדותיה, כאשר תאמר (קהלת ב כב) מה הווה לאדם, בלשון היה:

(כא) כתנות עור -
יש דברי אגדה אומרים:

חלקים כצפורן היו מדובקים על עורן.

ויש אומרים:

דבר הבא מן העור, כגון צמר הארנבים שהוא רך וחם ועשה להם כתנות ממנו:

(כב) היה כאחד ממנו -
הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים, ומה היא יחידתו, לדעת טוב ורע ומה שאין כן בבהמה ובחיה:

ועתה פן ישלח ידו -
ומשיחיה לעולם הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלוה.
ויש מדרשי אגדה, אבל אין מיושבין על פשוטו:

(כד) מקדם לגן עדן -
במזרחו של גן עדן, חוץ לגן:

את הכרובים -
מלאכי חבלה:

החרב המתהפכת -
ולה להט לאיים עליו מליכנס עוד לגן. תרגום של להט שנן, והוא כמו שלף שננא, ובלשון לע"ז למ"א [להב].
ומדרש אגדה יש, ואני איני בא אלא לפשוטו.