(ג) אולי יקרה ה' לקראתי -
אינו רגיל לדבר עמי ביום:
וילך שפי -
כתרגומו:

יחידי.

לשון שופי ושקט, שאין עמו אלא שתיקה:

(ד) ויקר -
לשון עראי, לשון גנאי, לשון טומאת קרי, כלומר בקושי ובביזיון, ולא היה נגלה עליו ביום אלא בשביל להראות חבתן של ישראל:
את שבעת המזבחת -
שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן, אלא את שבעת המזבחות, אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות, ואני ערכתי כנגד כולן.
אברהם בנה ארבעה:
(בראשית יב, ז) ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו.
(שם יב, ח) ויעתק משם ההרה וגו'.
(שם יג, יח) ויאהל אברהם וגו'.
ואחד בהר המוריה.

ויצחק בנה אחד (שם כו, כה) ויבן שם מזבח וגו'.

ויעקב בנה שתים;
אחד בשכם
ואחד בבית אל:

ואעל פר ואיל במזבח -
ואברהם לא העלה אלא איל אחד:

(ז) ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל -
בשני שמותיהם אמר לו לקללם, שמא אחד מהם אינו מובהק:

(ח) מה אקב לא קבה אל -
כשהיו ראויים להתקלל לא נתקללו, כשהזכיר אביהם את עוונם, כי באפם הרגו איש. לא קלל אלא אפם, שנאמר (בראשית מט, ז) ארור אפם. כשנכנס אביהם במרמה אצל אביו היה ראוי להתקלל.
מה נאמר שם?
(שם כז, לג) גם ברוך יהיה.
במברכים נאמר (דברים כז, יב) אלה יעמדו לברך את העם.
במקללים לא נאמר ואלה יעמדו לקלל את העם, אלא על הקללה, לא רצה להזכיר עליהם שם קללה:

לא זעם ה' -
אני אין כחי אלא שאני יודע לכוון השעה שהקב"ה כועס בה, והוא לא כעס כל הימים הללו שבאתי אליך, וזהו שנאמר (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ וגו.
ומה ענה אותו בלעם וגו'?
למען דעת צדקות ה':

(ט) כי מראש צרים אראנו -
אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות:
הן עם לבדד ישכון -
הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד, כתרגומו:
ובגוים לא יתחשב -
כתרגומו: לא יהיו נעשין כלה עם שאר האומות, שנאמר (ירמיה ל, יא) כי אעשה כלה בכל הגויים וגו' אינן נמנין עם השאר.

דבר אחר:
כשהן שמחין אין אומה שמחה עימהם, שנאמר (דברים לב, יב) ה' בדד ינחנו. וכשהאומות בטובה, הם אוכלין עם כל אחד ואחד ואין עולה להם מן החשבון, וזהו, ובגויים לא יתחשב:

(י) מי מנה עפר יעקב וגו' -
כתרגומו:

דעדקיא דבית יעקב וכו' מארבע משרייתא, מארבע דגלים.

דבר אחר:
עפר יעקב אין חשבון במצוות שהם מקיימין בעפר:
(דברים כב, י) לא תחרוש בשור ובחמור.
(ויקרא יט, יט) לא תזרע כלאים.
אפר פרה, ועפר סוטה וכיוצא בהם:

ומספר את רבע ישראל -
רביעותיהן, זרע היוצא מן התשמיש שלהם:
תמת נפשי מות ישרים -
שבהם:

(יג) וקבנו לי -
לשון צווי, קללהו לי:

(יד) שדה צופים -
מקום גבוה היה ששם הצופה עומד לשמור אם יבא חיל על העיר:
ראש הפסגה -
בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להיפרץ בישראל משם ששם מת משה. כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו היא הפרצה שאני רואה:

(טו) אקרה כה -
מאת הקב"ה:
אקרה -
לשון אתפעל:

(טז) וישם דבר בפיו -
ומה היא השימה הזאת, ומה חסר המקרא באמרו שוב אל בלק וכה תדבר?
אלא כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל, אמר: מה אני חוזר אצל בלק לצערו.
ונתן לו הקב"ה רסן וחכה בפיו כאדם הפוקס בהמה בחכה להוליכה אל אשר ירצה.
אמר לו: על כורחך תשוב אל בלק:

(יז) ושרי מואב אתו -
ולמעלה הוא אומר וכל שרי מואב, כיון שראו שאין בו תקווה הלכו להם מקצתם, ולא נשארו אלא מקצתם:
מה דבר ה' -
לשון צחוק הוא זה, כלומר אינך ברשותך:

(יח) קום בלק -
כיון שראהו מצחק בו, נתכוון לצערו עמוד על רגליך, אינך רשאי לישב ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום:
בנו צפר -
לשון מקרא הוא זה, כמו:
(תהילים קד, כ) חיתו יער.
(בראשית א, כד) וחיתו ארץ.
(תהילים קיד, ח) למעינו מים:

(יט) לא איש אל וגו' -
כבר נשבע להם להביאם ולהורישם ארץ שבעה אומות, ואתה סבור להמיתם במדבר:
ההוא אמר וגו' -
בלשון תימה.
ותרגומו:

תייבין ומתמלכין.

חוזרים ונמלכין לחזור בהם:

(כ) הנה ברך לקחתי -
אתה שואלני מה דבר ה', קבלתי ממנו לברך אותם:
וברך ולא אשיבנה -
הוא ברך אותם ואני לא אשיב את ברכתו:
וברך -
כמו וברך וכן הוא גזרת רי"ש, כמו:
(תהילים עד יח) אויב חרף, כמו חרף.
וכן (שם י ג) ובוצע ברך.
המהלל ומברך את הגוזל ואומר, אל תירא כי לא תיענש, שלום יהיה לך, מרגיז הוא לקב"ה. ואין לומר ברך שם דבר, שאם כן היה נקוד בפתח קטן וטעמו למעלה.
אבל לפי שהוא לשון פעל הוא נקוד קמץ, וטעמו למטה:

(כא) לא הביט און ביעקב וגו' -
כתרגומו.

דבר אחר:
אחרי פשוטו הוא נדרש מדרש נאה.

לא הביט הקב"ה און שביעקב, כשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוניות שלהם ובעמלן שהן עוברין על דתו:

עמל -
לשון עבירה, כמו:
והרה עמל (תהילים ז טו).
כי אתה עמל וכעס תביט (שם י יד).
לפי שהעבירה היא עמל לפני המקום:

ה' אלוהיו עמו -
אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן:
ותרועת מלך בו -
לשון חבה ורעות כמו:
רעה דוד (שמואל ב' טו לז) אוהב דוד.
ויתנה למרעהו (שופטים טו, ו)

וכן תרגם אונקלוס:

ושכינת מלכהון ביניהון:

(כב) אל מוציאם ממצרים -
אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים, לא יצא מעצמו אלא האלוהים הוציאם:
כתועפות ראם לו -
כתוקף רום וגובה שלו, וכן וכסף תועפות (איוב כב כה), לשון מעוז המה.
ואומר אני שהוא לשון ועוף יעופף (בראשית א כ), המעופף ברום וגובה ותוקף רב הוא זה ותועפות ראם עפיפות גובה.

דבר אחר:
תועפות ראם תוקף ראמים.

ואמרו רבותינו:

אלו השדים:

(כג) כי לא נחש ביעקב -
כי ראויים הם לברכה שאין בהם מנחשים וקוסמים:
כעת יאמר ליעקב וגו' -
עוד עתיד להיות עת כעת הזאת אשר תגלה חבתן לעין כל שהן יושבין לפניו ולמדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת, והם ישאלו להם מה פעל אל, וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל כ).

דבר אחר:
יאמר ליעקב אינו לשון עתיד, אלא לשון הוה, אינן צריכין למנחש וקוסם כי בכל עת שצריך להיאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקב"ה ומה גזרותיו במרום, אינן מנחשים וקוסמים אלא נאמר להם על פי נביאיהם מה היא גזרת המקום, או אורים ותומים מגידים להם, ואונקלוס לא תרגם כן:

(כד) הן עם כלביא יקום וגו' -
כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין:
לא ישכב -
בלילה על מיטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו.
כיצד?
קורא את שמע על מיטתו ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם, הקב"ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים.

דבר אחר:
הן עם כלביא יקום וגו' -
כתרגומו:

ודם חללים ישתה -
נתנבא שאין משה מת עד שיפיל מלכי מדין חללים ויהרג הוא עימהם, שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם (יהושע יג כב):

(כה) גם קב לא תקבנו -
גם ראשון מוסיף על גם השני, וגם השני על גם ראשון, וכן גם לי גם לך לא יהיה (מלכים א' ג כו), וכן גם בחור גם בתולה (דברים לב כה):

(כז) וקבותו לי -
אין זה לשון צווי, כמו וקבנו, אלא לשון עתיד, אולי יישר בעיניו ותקבנו לי משם, מלדי"רש מי"י בלע"ז (תקלל אותו):

(כח) ראש הפעור -
קוסם היה בלק וראה שהן עתידין ללקות על ידי פעור ולא היה יודע במה, אמר שמא הקללה תחול עליהם משם, וכן כל החוזים בכוכבים רואים ואינם יודעים מה רואים.