פרק 1: מהי אבדה?



הקדמה
בפרק זה אנו מתכוונים להקנות לילדים את הבנת המושג "אבדה". הסיפור "מושי", שהוא, אגב, סיפור אמת, מתאר אבדה ומציאה.

בשיחה שבעקבות הסיפור אפשר להגדיר הגדרה מדויקת יותר מהי אבדה. התרשים מדגים צורות שונות של חפצים, כאשר "חפץ שהונח במקום מסוים" אינו אבדה, ואילו שאר החפצים המתוארים בו, הן אבדות שונות.

הילדים יוכלו להדגים ולספר על אבדות שונות שהם איבדו ומצאו, ותוך כדי הבאת דוגמאות, אפשר יהיה להגדיר הגדרה ברורה את המושג "אבדה".

לסיכום הפרק ניתן להביא את הרעיון, שאדם מטבעו חס על שלו ואינו חס על של חברו, ואילו מצוות התורה "ואהבת לרעך כמוך" מביאה את האדם להתחשב גם בחברו. הגננת תמצא את הדרך לתרגם רעיון זה לשפתם של הילדים שלפניה.

מטרות
1. הילד יבין מהי "אבדה".
2. הילד יזדהה עם צערו של המאבד.

מ ו ש י

מאת: יוכבד סגל (מקוצר)



רוצים אתם לשמוע סיפור אמיתי? מעשה שקרה באמת?
ובכן, יש לי חברה, ולחברתי יש חתולה.
קוראים לה: מושי. אם תגידו את השם הזה לאט ותקשיבו לצליל האותיות, תוכלו כמעט לראות את מושי עצמה. נסו נא: מ...ו...ש...י...!

למה זה דומה? נכון שזה דומה למלה מֶשִׁי? כן, פרוותה רכה ומבריקה כמו משי. כשהיא מרוצה ומאושרת, היא עוצמת את עיניה ונוהמת מין נהימה חרישית, הנשמעת כמו מ-מ-מ- ארוך. אתם יודעים, מ... זו האות הראשונה של שמה.

חתולה יפה להפליא היא מושי. סביב לעיניה מסגרת שחורה של שער. זה סימן, שמושי חתולה סיאמית היא. אבות-אבותיה באו מארץ רחוקה מאוד, מסיאם. עיניה אינן ירוקות כמו אצל חתולים רגילים, אלא כחולות, ובלילה הן אדומות, כמו אורות אחוריים של מכונית.

אבל, עדיין לא ספרתי לכם, שמושי גם חתולה חכמה מאוד.
פעם, באתי אל חברתי והייתי עצובה מאוד. הביאה לי חברתי הטובה קפה מתוק, ולא יכולתי לשתות, כי הייתי עצובה. הביאה לי חברתי עוגה עם צימוקים. לא יכולתי לאכול, כי הייתי עצובה.

אמרה חברתי: "אל נא תהיי כל כך עצובה!" אבל זה לא עזר. מה לעשות? ישבתי ולבי כבד, כבד... פתאום קמה מושי מעל הספה שעליה רבצה בנחת, התמתחה, ירדה בקפיצה קלה על הרצפה, ניגשה אלי, קפצה על ברכי, הצטנפה כמו כדור, עצמה את עיניה והתחילה לנהום בקול חרישי: מ-מ-מ-מ נהמה לה מושי בהנאה, ופרוותה הרכה חיממה אותי.

אמרה לי מושי בלשון שלה: אני אוהבת אותך! את טובה לי. אל תיעצבי! ליטפתי את פרוותה הרכה, והרגשתי שהוטב לי וכבר לא הייתי עצובה.

יכולתי לשתות את הקפה המתוק, ולאכול מן העוגה, ולהקשיב לדברים הטובים של חברתי.

למושי היה טוב בבית חברתי, ובכל זאת, כשמצאה פעם את הדלת פתוחה, התחמקה ויצאה לרחוב. אולי הייתה סקרנית; אולי רצתה לראות חתולים אחרים, או סתם קצת לטייל - בקיצור, יצאה מושי ונעלמה! חפשה אותה חברתי במטבח, בחדר-האורחים, מתחת המיטות ומושי איננה! בוודאי תבינו, שקברתי הייתה מודאגת ועצובה. את כל השכנים שאלה: "אולי ראיתם את מושי?" לא. איש לא ראה אותה.

עבר יום, עברו יומיים - ומושי לא חזרה.

טלפנה חברתי למשטרה: "אבדה לנו חתולה סיאמית. שמה מושי, עיניים לה כחולות, מסכה שחורה על פניה, ופרוותה חומה-בהירה, מבריקה כמו משי. אנו גרים ברחוב הנרקיס מספר 2 וקוראים לנו משפחת לוי". אמרו במשטרה: טוב! רשמנו. אם מישהו ימצא אותה, נודיע לכם.

עברו שלושה ימים - ולא הביאו את מושי למשטרה.

פרסמה חברתי מודעה בעיתון.

אבדה חתולה סיאמית.
מי שיחזיר אותה, יקבל פרס.

עברו ארבעה ימים ומושי לא הוחזרה.

ביום החמישי אמרה חברתי: "מה אעשה עוד? אני כל כך אוהבת את מושי ומושי הלכה לאיבוד!" כך אמרה חברתי ונאנחה.

לקחה את התיק ויצאה בדרכה לעבודה. עוד לא הרחיקה ללכת והנה ראתה מונית נעצרת ליד אחד הבתים. חברתי לא שמה לב. הרבה מוניות נעצרות ברחוב במשך היום.

גברת זקנה עצרה את המונית, ולפני שנכנסה אליה קראה לעבר הבית שממנו יצאה: "המונית כבר הגיעה, הבא לי בבקשה את החתולה! ".

חתולה? חשבה חברתי, הנה גם גברת זו אוהבת חתולים. אראה איך נראית החתולה שלה. התבוננה וראתה: מן הבית יצא איש, ובידו התולה גדולה ויפה (פרוותה כמו משי ועל פניה מסגרת שחורה של שערות.

זה לא יכול להיות! חשבה חברתי. אולי אני חולמת. אך בכל זאת קראה בקול רם: "מושי". מיאו! ענתה החתולה, וניסתה להשתחרר מידי האיש.

"איך זה קרה, שחתולתי אצלכם?" שאלה חברתי, "ולמה לא החזרתם אותה? הלא פרסמתי מודעה בעיתון!".

"שלך היא? באמת?" שאל האיש. "כך היה המעשה: לפני כמה ימים ישבתי במרפסת ולפתע קפצה מן הגג חתולה. ישבה, יללה ולא רצתה ללכת. אולי נפצעה ברגלה, כי צלעה מעט. לאכול לא רצתה, רק מעט חלב שתתה. לא ידעתי מה לעשות בה. שמחתי כשבאה דודתי והציעה לקחת אותה אל ביתה. היא אוהבת חתולים, ואילו אני - אין לי פנאי לטפל בה".

עכשיו התערבה הגברת הזקנה: "במיוחד הזמנתי מונית,כדי לקחת אותה! אולי את טועה והחתולה רק דומה לשלך?"

אמרה חברתי: "מיד נראה! מושי, בואי אלי! " ומיד קפצה החתולה מזרועות האיש ושפשפה את ראשה ואת גבה ברגלי-חברתי.

אמר האיש: "כן רואים שהיא מכירה אותך. אני באמת מצטער. לו ידעתי שהיא שלך, הייתי כמובן מחזיר אותה מיד. אבל אינני קורא מודעות בעיתון".

הגברת נראתה מאוכזבת ועצובה על שלא קבלה את מושי, והיא עוד הזמינה במיוחד מונית!

אמרה חברתי: "אל לך להצטער. אם מושי תמליט גורים, תוכלי לקבל אחד מהם." ולאיש אמרה: "תודה רבה, טפלת יפה במושי".

החזירה חברתי אח מושי הביתה, האכילה והשקתה אותה, והזמינה רופא חיות לבדוק את רגלה.
חוששת אני, שחברתי אחרה לעבודה ביום ההוא, והכל בגלל מושי.
אבל היה כדאי, נכון?

לגננת - הגדרת המושגים
לא אבדה
חפץ שהונח במקום מסוים ובעליו יודעים היכן הוא חפץ שבעליו אינו יודע היכן-הוא

אבדה
דבר שנפל ולא ידוע היכן
בעל חיים שתעה
דבר שנשכח
חפץ שבעליו אינו יודע היכן הוא

נקודות לשיחה

1. האם גם לך קרה שאיבדת משהו יקר לך?
2. ספר איך קרה הדבר.
3. מה הרגשת כאשר אבד לך?
4. מה הרגשת כשמצאת אותו?

תוך כדי סיפורי הילדים, עזרי להם לשלב בדבריהם את המושג "אבדה".

לסיכום הדיון השתדלי להגיע עם הילדים למיון החפצים "אבדה" - "לא אבדה", לפי הדוגמאות שהעלו הילדים עצמם בשיחה.
כמובן, אינך צריכה להתייחס לכל הסוגים שבטבעה שלפניך.

דברי הלכה - הרב ש' מן ההר

"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט י"ח)

התורה מצווה על האדם את המצווה הגדולה "ואהבת לרעך כמוך" להשתדל בכל דבר ששייך לחברו בין בגופו ובין בממונו, לעזור לחברו באותה מידה של נכונות, כפי שהאדם נוהג לעסוק בענייניו הוא. לכבד את חברו כפי שהיה רוצה שיכבדו אותו. שיעניק לחברו כל הנאה כפי שהיה רוצה שיעניקו לו. שירחיק מחברו כל צער וכל נזק כפי שהיה רוצה שיעשו לו, ובזה יתמלאו כל הבריות אהבה זה אל זה.