פרשת הכותל המערבי
קריאה ראשונה אל העם העברי בציון!

כרוז - 5.9.44, י"ז אלול תש"ד



תקציר: נגד האיסור לתקוע בשופר ביום הכיפורים ליד הכותל.

מילות מפתח: תקיעת שופר בכותל

ביום הכיפורים, יום חשבון הנפש ליחיד ולאומה, עולים מדי שנה בשנה המוני העם לכותל המערבי ומתייחדים בתפלתם עם נשמות הגיבורים שנפלו חלל, בהגינם על עצמאות המדינה ועל חרות האומה.

השתא זכור נזכור, על יד האבנים, המקודשות בדם ובדמעות, גם את אסון הימים האלה; את אמהותינו ואבותינו, אחיותינו ואחינו שנחנקו, נשרפו ונטבחו - באין מציל, באין מושיע.

השוטרים הבריטיים מתפרצים לכותל
עומק הכאב ועומק הזעם, קדושת המקום וקדושת היום דורשים ומחייבים, כי לא נופרע במזיד ע"י נוגשים זרים בתפילתנו ובאבלנו. אולם שלטון הדיכוי בארץ מולדתנו הנהיג, במשך השנים האחרונות, מנהג ברברי, העומד בניגוד לכל חוק תרבותי ואנושי. שלטון הדיכוי שולח ביום הכיפורים את שוטריו ומצווה עליהם להתפרץ, לפני תום תפילת "נעילה", אל רחבת הכותל המערבי. עשרות שוטרים אלה נדחקים בברוטאליות לתוך קהל המתפללים, מתעללים בכבודם, מפריעים את התפילה ומחללים את רגשותיו הקדושים של הקהל ושל העם כולו.

מטרת הוראה זו
הוראה זדונית זו, הניתנת ונשנית מדי שנה בשנה, אינה מקרית. היא באה להוכיח לנו, כי עבדים אנחנו גם על אדמת מולדתנו; כי השליט המדכא יכול לרמוס כל קדוש בחיינו מתוך הנחה, שלא יימצא מגיב ולא תהא תגובה; כי אף על הר-הבית, המזכיר לנו את זוהר עצמאותנו ואת אסון אובדנה, עלינו להרכין ראש, בשעת תפילה נשגבה, בפני רצון שליט זר ושליחיו, המזכירים לנו את אסוננו דהיום ואת האשמים בו.

והננו שואלים את בני המולדת: היעשה מעשה-זוועה זה גם השנה? הניתן את כבודנו להשפלה, את קדשי-הקדשים של האומה לרמיסה? התפרצו שוב, ללא תגובה, שוטרים בריטיים לתוך קהל המתפללים על יד הכותל המערבי?

אין זה "סכסוך בין עדות דתיות". שום אורח ושום עובר-אורח - בין מושלמי ובין נוצרי - לא הופרע ולא יופרע בבואו או בעברו את רחבת הכותל המערבי, יודעים אנו לכבד את רגשות זולתנו, כי עברים אנחנו; אך הננו רשאים וחייבים לדרוש, כי יכובדו גם רגשותינו.

לא נבוא, בשום מקום ובשום תנאים, לכנסיה נוצרית, כדי להפריע למתפללים בה; וכן אסור לה, לממשלה הקוראת לעצמה תרבותית, לשלוח את שוטריה כדי להפריע בתפילה שלנו, ביום קדוש לנו, במקום קדוש לנו.

ואם ממשלת סטרומה, הנושאת באשמת אסוננו בגולה ובעוון קלוננו במולדת, תעיז לקיים גם השתא את פקודתה הברברית, חייב הישוב העברי, על עדותיו ומחנותיו, לקום כאיש אחד נגד התעללות זו, שאין לה דוגמא, אלא בארץ הנאצים.

למען כבוד האומה וחרותה. אל תרשו לשלטון הדיכוי להתקלס בקודשיה!

הארגון הצבאי הלאומי
בארץ ישראל