בָּרוּךְ אֵל עֶלְיון אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה


המחבר: ר' ברוך ב"ר שמואל ממגנצא. שמו בראשי החרוזים: ברוך חזק.
פרטים על ברוך בן שמואל ממגנצא, באנציקלופדיה יהודית דעת

הקדמה
מגדולי הפוסקים וחשובי הפייטנים באשכנז.שימש במשך שנים רבות כדיין ואפשר גם כשליח ציבור במגנצא. שמו נזכר בין שמותיהם של חכמים בתקנות שתיקנו בדורו באשכנז. חיבר תוספות לכמה מסכתות ומייחסים לו התוספת למסכת סוטה.
"ספר החכמה" שלו, שהכיל פסקים ופירושים, לא הגיע אלינו. שלושים ושלושה מפיוטיו ידועים לנו ושלושים ושנים מהם נאספו ע"י א. מ. הברמן במאמרו פיוטי רבינו ברוך ב"ר שמואל ממגנצא (ידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך שישי ירושלים תש"ו).

רעיונות השיר:
נברך את ה' שנתן לנו את השבת שהיא יום מנוחת הגוף ומנוחת הנפש, והוא יגאל את ירושלים העיר הנדחה. הפזמון החוזר לאורך הפיוט הוא שהקב"ה מרוצה משמירת השבת של הבן ושל הבת כשם שהוא מרוצה מקרבן המנחה שמקריבים לפניו. הקב"ה ציוה את עמו לשבות ביום השבת ולהנעים אותה במיני מטעמים ובמלבושי כבוד, כפי שנוהגים בעת שמחה במשפחה.
במדרש דברים רבה ג, א. נאמר:
"ואת סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת לא נתתי לך, אלא לטובתך. כיצד?
א"ר חייא ברבי אבא: את מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר. מנין? (ישעיה נח) וקראת לשבת עונג וגו' מה כתיב אחריו (שם נ"ח) אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך..."
אשרי אדם המחכה שה' ישלם לו כפליים ממה שהוציא על תענוגות השבת.
בילקוט שמעוני תהילים רמז תתמג נאמר: "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות (צב):
ר' יצחק פתח: ראו כי ה' נתן לכם השבת, מהו ראו אמר ר' אמי מרגליתא דיהבית לכון, א"ר יצחק כל עסקה של שבת כפול עומרה כפול, שנאמר שני העומר לאחד, קרבנה כפול, שנא' וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים גו', ענשה כפול, שנאמר מחלליה מות יומת, מתן שכרה כפול, שנאמר וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, אזהרותיה כפולות, שנאמר זכור את יום השבת שמור את יום השבת, מזמורה כפול מזמור שיר ליום השבת":
כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מיצרים. אם קיים את מצות השבת נחשב לו כאילו הקריב מנחה לה', יום זה הוא חמדת הימים מכל ימות השבוע ושומריה זוכים שהשבת תהא ככתר על ראשם המביאה עמה ברכה. בכל מקום שהנכם נמצאים אסורה עליכם המלאכה ולא עליכם היא אסורה אלא על בניכם ובנותיכם עבד וגם שפחה.

נוסח השיר
בָּרוּךְ אֵל עֶלְיון אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה.
לְנַפְשֵׁנוּ פִדְיום מִשֵּׁאת וַאֲנָחָה.
וְהוּא יִדְרושׁ לְצִיּון עִיר הַנִּדָּחָה.
עַד אָנָה תּוּגְיון נֶפֶשׁ נֶאֱנָחָה:
הַשּׁומֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת
לָאֵל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת:
רוכֵב בָּעֲרָבות מֶלֶךְ עולָמִים.
אֶת עַמּו לִשְׁבּות אִזֵּן בַּנְּעִימִים.
בְּמַאֲכָלֵי עֲרֵבות בְּמִינֵי מַטְעַמִּים.
בְּמַלְבּוּשֵׁי כָּבוד זֶבַח מִשְׁפָּחָה:
הַשּׁומֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת
לָאֵל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת:
וְאַשְׁרֵי כָּל חוכֶה לְתַּשְׁלוּמֵי כֵּפֶל.
מֵאֵת כָּל סוכֶה שׁוכֵן בָּעֲרָפֶל.
נַחֲלָה לו יִזְכֶּה בָּהָר וּבַשָּׁפֶל.
נַחֲלָה וּמְנוּחָה כַּשֶּׁמֶשׁ לו זָרְחָה:
הַשּׁומֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת
לָאֵל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת:
כָּל שׁומֵר שַׁבָּת כַּדָּת מֵחַלְלו.
הֵן הֶכְשַׁר חִבַּת קדֶשׁ גּורָלו.
וְאִם יָצָא חובַת הַיּום אַשְׁרֵי לו.
אֶל אֵל אָדון מְחולְלו. מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה:
הַשּׁומֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת
לָאֵל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת:
חֶמְדַּת הַיָּמִים. קְרָאו אֵלִי צוּר.
וְאַשְׁרֵי לִתְמִימִים. אִם יִהְיֶה נָצוּר.
כֶּתֶר הִלּוּמִים. עַל ראשָׁם יָצוּר.
צּור הָעולָמִים רוּחו בָּם נָחָה:
הַשּׁומֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת
לָאֵל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת:
זָכור אֶת יום הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁו
קַרְנו כִּי גָבְהָה נֵזֶר עַל ראשׁו.
עַל כֵּן יִתֵּן הָאָדָם לְנַפשׁו
עונֶג וְגַם שִׁמְחָה בָּהֶם לְמָשְׁחָה:
הַשּׁומֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת
לָאֵל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת:
קודֶשׁ הִיא לָכֶם שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
אֶל תּוךְ בָּתֵּיכֶם לְהָנִיחַ בְּרָכָה.
בְּכָל מושְׁבותֵיכֶם לא תַעֲשוּ מְלָאכָה.
בְּנֵיכֶם וּבְנותֵיכֶם עֶבֶד וְגַם שִׁפְחָה:
הַשּׁומֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת
לָאֵל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת: