פרשה ז: משה ואהרן


א [אל משה ואל אהרן]
וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל הדא, הוא דכתיב (משלי יד, כג): בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור.
בכל הדברים שאדם נושא ונותן בהם דברי תורה, הוא נוטל עליהן שכר.
יכול אף בדברי בטלה כן?

תלמוד לומר: ודבר שפתים אך למחסור.
אתה מוצא לא היה יוסף ראוי לינתן בבית האסורין, אלא עשר שנים, מפני שהוציא דבה על עשרת אחיו, ועל ידי שאמר לשר המשקים (בראשית מ, יד): כי אם זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה, ניתוסף לו עוד שתי שנים, שנאמר (שם מא, א): ויהי מקץ שנתים ימים.

וכן אתה מוצא במשה, בתחלה היה ראוי הדיבור להתיחד עליו בפני עצמו, ועל ידי שאמר (שמות ד, יג): שלח נא ביד תשלח, נאמר לו ( שם שם, יד): הלא אהרן אחיך הלוי.
ואף כאן (שם ו, יב): הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו' והיה ראוי ליעשות כל הנסים על ידו, ובשביל זה, נתייחד הדיבור עליו ועל אהרן, שנאמר: וידבר ה' אל משה ואל אהרן:

ב [נתייחד הדיבור על אהרן עמו]
הדא הוא דכתיב (איוב לג, כט): הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר.
שלש פעמים ממתין לאדם, שאם עשה תשובה מוטב, ואם לאו הוא מגלגל עליו את הראשונות.
וכן אתה מוצא, כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה:
(שמות ג, י): לכה ואשלחך אל פרעה, אמר תחלה (שם ד, א): והן לא יאמינו לי.
ואחר כך אמר (שם שם, י): לא איש דברים אנכי.
ואחר כך אמר (שם שם, יג): שלח נא ביד תשלח.
הרי שלש פעמים, וכיון שלא חזר בדבריו ואמר (שם ו, יב): הן בני ישראל לא שמעו אלי, נתייחד הדיבור על אהרן עמו, הדא הוא דכתיב: וידבר ה' אל משה ואל אהרן:

ג [בני סרבנים הן, רגזנין הן, טרחנין הן]
ויצום אל בני ישראל וגו'
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בני סרבנים הן, רגזנין הן, טרחנין הן, על מנת כן תהיו מקבלין עליכם, שיהיו מקללין אתכם, שיהיו מסקלין אתכם באבנים.

ואל פרעה מלך מצרים, להוציא את בני ישראל מארץ מצרים

אמר להן הקדוש ברוך הוא: היו נוהגין בו כבוד וחלקו כבוד למלכות, אף על פי שאני צריך לעשות בו את הדין. וכן עשה משה, שנאמר (שמות יא, ח): וירדו כל עבדיך אלה אלי, לא אמר עליו אלא על עבדיו, אף על פי שהיה לו לומר: אתם ומלככם, הוא בעצמו, שנאמר (שם יב, ל): ויקם פרעה לילה, ולכך לא פרסם אותו, כדי לחלוק כבוד למלכות.

רבי יעקב אומר:
מהו ויצום?

אמר להם הקדוש ברוך הוא: שתפו הראשים שביניהן עמכם, שכך אתה מוצא כתוב אחריו: אלה ראשי בית אבותם:

ד [קילוסו של הקב"ה מגן עדן ומגיהנם]
דבר אחר:
אל פרעה מלך מצרים

אמר רבי לוי:
משל למלך, שהיה לו פרדס ונטע בו אילני סרק ואילני מאכל.
אמרו לו עבדיו: מה הנאה יש לך באילני סרק הללו?
אמר להם: כשם שאני צריך לאילני מאכל, כך אני צריך לאילני סרק, שאלולי אילני סרק מהיכן הייתי עושה לי מרחצאות וכבשונות!
לכך נאמר אל בני ישראל ואל פרעה, כשם שקילוסו של הקדוש ברוך הוא עולה לו מגן עדן, מפי הצדיקים, כך עולה מגיהנם, מפי הרשעים, שנאמר (תהלים פד, ז): עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו.
מהו מעין ישיתוהו?

שמורידין דמעות כמעיינות, עד שמצננין את גיהנם בדמעותיהן, ומשם הקילוס עולה, שנאמר ( שם שם, שם): גם ברכות יעטה מורה.
מה הם אומרים אמר?

רבי יוחנן, יפה אמרת, יפה דנת, יפה טהרת, יפה טמאת, יפה חייבת, יפה למדת, יפה הורית, ועתידה גן עדן להיות צועקת ואומרת: תן לי צדיקים אין לי עסק ברשעים, שנאמר (שם לא, ז): שנאתי השומרים הבלי שוא.
ולמי אני מבקשת?

לאותן, שהיו בטוחים על שמך, שנאמר (שם שם, שם): ואני אל ה' בטחתי.
ועתידה גיהנם להיות צועקת ואומרת: אין לי עסק בצדיקים.
ולמי אני מבקשת?

לרשעים, להבלי שוא, לאותן פועלי השוא.
והקדוש ברוך הוא אומר: תנו לזה צדיקים ולזה רשעים, שנאמר (משלי ל, טו): לעלוקה שתי בנות:

ה [הנושא אשה צריך שיבדק באחיה]
אלה ראשי בית אבותם (מפורש בשיר השירים רבה.):

ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב, ממשמע שנאמר בת עמינדב, איני יודע שהיא אחות נחשון?!
אלא ללמדך, שכל הנושא אשה צריך שיבדק באחיה.
ותנינן, כן רוב בנים דומין לאחי האם.

ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל וגו' בת פוטיאל לא נאמר, אלא מבנות פוטיאל, שהיתה אשתו משתי משפחות, משבט יוסף שפטפט ביצרו, ובא מצד אחר מיתרו, שפיטם עגלים לעבודת כוכבים. הוא ואהרן ומשה הם המדברים: