אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף כ

סופו להאכילך טבלים – [כי השכל מבחין ומבדיל בין הדברים. לא כן עם הארץ] - אגדות ב' 3

"כל" הצופה בנשים סוף בא לידי עבירה – [צ"ע מהו לשון "סוף בא"? הרי כבר בצפייתו עבר עבירה של "ולא תתורו אחרי וכו' עיניכם"? אלא איננו מביט באשה ממש, אלא בציור או תמונה ממנה על הנייר. ומלת "כל" בא לרבות אפילו צופה בה בליבו, גם הוא סופו לבוא לידי עבירה] - בן יהוידע

בנים שאינם מהוגנים - אגדות ב' 3

בושה, יראת חטא – [דייק לשון "על פניכם"] - אגדות ב' 3

בושה, יראת חטא - בינה לעתים, עת תשובת השנה, תחילה וסוף של דרוש ג' לשבת תשובה (עו)

בושה, יראת חטא - פרי צדיק (חלק חמישי 83 ראה, ט"ו), רסיסי לילה, לד

בושה, יראת חטא - עינים למשפט

לבלתי תחטאו - נתיב ב' 199 (בושה, א)

מי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני – עיין "אגרת תימן" ("אגרות הרמב"ם", מהד' הגר"י קאפח, עמ' כז, הערה 88) מפרש שאין לו בשת פנים מהקב"ה
מי שאין לו בושת פנים – [ומותר לקרוא לו "רשע" (תענית ז ע"ב) ועז פנים לחברו גם אין לו בשת פנים מהקב"ה] – אגדות ב' 3

ר"א מגלה טפח ומכסה טפחיים - מורה נבוכים, ח"ג פ"ח

שלא אתן את עיני באשה אחרת ונמצאו בניו באים לידי ממזרות – [לא ממזרות ממש אלא שכל מעשה הולך אחר המחשבה, ויהיו בניו בלתי מהוגנים כמו מדת הממזרים] – מהרש"א (וכן מפורש ברמב"ם, הל' איסורי ביאה פכ"א הי"ב והי"ג "הם המורדים והפושעים" וכן הוא בביאור הגר"א לתקוני זהר, סוף תיקון נ"ג, ד"ה ורע מסטרא דדם נדות

כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה – [ישנם בני אדם שנולדו עם נטיה טבעית בלתי ראויה, וקשה להם ביותר לעקור נטיה לא בריאה זו. התורה חמלה "על המקולקלים בראשית יצירתם" והתירה דברים אלו (הערת המלקט: ומובן מאליו שזה רק בהסכמת אשתו, ולא בכפיה כי אז דינה כאנוסה, בני ט' מדות) ובכל אופן לפעמים יוצא מזה נזק] – הראי"ה קוק, אורות הקודש, ח"ג עמ' רצז

מאן "מלאכי השרת"? רבנן ואמאי קרו להו מלאכי השרת? דמצייני כמלאכי השרת – [שהם לובשים בגד עם ציצית, והיא מצילה מהרהורים אסורים (מנחות מד ע"א)] – מהרש"א (תוספת המלקט: וזה כמעט מפורש "כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אילעאי ערב שבת וכו' ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות" (שבת כה ע"ב) ועיין רש"י על קידושין עב ע"א ד"ה דומים למלאכי השרת)

ולא תתורו אחרי לבבכם - תורה תמימה, במדבר טו, לט (ס"ק קל)

"וברותי מכם המורדים והפושעים" (יחזקאל כ, לח) אלו בני תשע מדות – [בירורים מי נכללת בזה, ועל אותיות הסימן אסנ"ת משגע"ח] – מהרש"א

בני תשע מדות – ["הם המורדים והפושעים"] - רמב"ם, הל' איסורי ביאה פכ"א הי"ב והי"ג. וכן הוא בביאור הגר"א לתקוני זהר, סוף תיקון נ"ג, ד"ה ורע מסטרא דדם נדות

כל אדם שאשתו תובעתו – [אשה מתדבקת אז בבעלה שיש לו מעלת הצורה, ולה מדת החומר, ואז הבנים נמשכים אחר הצורה והם רחוקים מן החומר] - אגדות ב' 48 (סוטה יא, פסקא "דרש רבי עקיבא"); נתיב א' 176 (צדקה, ד'); גבורות השם, 162 מג

כל אדם שאשתו תובעתו – מהרש"א

אשה התובעת את בעלה - תורה תמימה, בראשית ל, טז (סוף ס"ק ד')

אפילו בדורו של משה, לא נמצאו נבונים - גר"א (אדרת אליהו, דברים א, טו)

יששכר חמור גרם – [כשחזר יעקב מהשדה נהק החמור ושמעה לאה ויצאה לקראתו וקראתו] – מהרש"א בשם הערוך, ערך חמרא

דף כב

דפתחין פנקסך – [צ"ע הרי באבות (סוף פ"ג) אמרו "הפנקס פתוח" כלומר בלאו הכי רושמים בו תמיד כל מעשי האדם, ומה החידוש כאן? אלא שם הוא כדי שיהא זכרון תמיד ולא לשם ענישה. אבל כאן כוונתם שמפני נדריו פותחים הפנקס כדי לבדוק מה הם מעשיו ולהענישו על מה שכבר עבר] – מהרש"א

דפתחין פנקסך – [צ"ע הרי באבות (סוף פ"ג) אמרו "הפנקס פתוח" כלומר בלאו הכי רושמים בו תמיד כל מעשי האדם, ומה החידוש כאן? אלא שם כותבים מצוות ועבירות של האדם, ולא דברי רשות שלו. וכאן שאסר על עצמו בנדר דברי הרשות, גם באלו יבדקו אחריו] – לשמוע בלימודים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

דפתחין פנקסך – [צ"ע כאן משמע שיפתחו הפנקס, אבל באבות (סוף פ"ג) אמרו "הפנקס פתוח" משמע שתמיד פתוח? והיישוב לזה] - בן יהוידע

כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב - רש"י, (סוף) פרדס הגדול

כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב – [כי הוסיף על מה שגזרה תורה. והתורה דרכיה דרכי נועם, אבל מה שהוא הוסיף וגזר על עצמו הוא כמו בחרב] - אגדות ב' 4

כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב – [שרש "ביטוי" מופיע במקרא רק לענין נדרים ושבועות, והוא חיצוני ובשפתים בלבד, כי היום אומר כך, ולמחר מתחרט ממה שנדר. ולכן ראוי לדוקרו בחרב כי דיבר בלי כונה] – מהרש"א

כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב - פתח עינים

כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב - ר' צדוק ,קומץ המנחה, צ"ה

כאילו בנה במה - שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך, קכ"ב

כאילו בנה במה – [הדימוי להקמת במה הוא כי הוא חשב שאין בזה עון, וכוונתו לשמים. אבל באמת זהו חטא. ועוד שהתורה התירה במה במקדש, ובא זה ומוסיף על זה באיסור. כך "לא דייך במה שאסרה תורה, אלא תוסיף על כך דברים אחרים?"] – ר"ן

כאילו בנה במה – [אינו עומד על הקרקע כמו שאר הברואים אלא עומד על מקום שהוא נבדל מהם. בזה שהוא פרש מהכלל, להיות שונה מהם, הוא חוטא] – מהר"ל, אגדות ב' 4

כאילו בנה במה – [כי הדימוי לבמה, כי מעשה הקמת הבמה אינו אסור, אלא הקרבת קרבן עליו. כן כאן אמירת הנדר יביא את האומר למעשה איסור. ועוד חקירות בענין ההבדל מה בין נדר לשבועה] – מהרש"א על יבמות קט ע"א ד"ה לעולם ידבק אדם בג'

אע"פ שמקיימו נקרא רשע – [כי יצא מהיושר] - אגדות ב' 4

אע"פ שמקיימו נקרא רשע, "שם רשעים חדלו רוגז" (איוב ג, יז) – [כי האוסר דבר בנדר על חברו, גם חברו מתרגז עליו ואוסר דברים שלו על הראשון. והרי שניהם רשעים] – מהרש"א

כל מיני גיהנם שולטים בו – [לפי שהכעס מביאו לכפור בעיקר, כדאמרינן במסכת שבת (קה ע"ב) כאילו עובד ע"ז] – ר"ן על הסוגיא (אמר המלקט: יש בזה שני ביאורים. הראשון ע"פ רש"ז מלאדי, תניא עמ' 276 הכותב: "כל הכועס כאילו עובד ע"ז. והטעם מובן לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה. כי אילו היה מאמין שמאת ה' היתה זאת לו, לא היה בכעס כלל. ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו, ונתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו, אע"פ כן על הניזק כבר נגזר מן השמים, והרבה שלוחים למקום" עכ"ל. ולי המלקט נראה טעם נוסף: כי הכועס סבור שהוא עיקר בעולם, ולכן חורה אפו על שלא שמעו בקולו. וזו היא מחשבת ע"ז כי האדם הוא באמת רק עפר ואפר)

כל מיני גיהנם שולטים בו – [מתוך כעסו מגיע לעבור כל מיני עבירות, וממילא יענש בכל מיני גיהנם] – ר"ן

הכועס, כל מיני גיהנם שולטים בו, שכינה אינה חשובה כנגדו, משכח תלמודו, מוסיף טפשות – [כי גיהנם הוא היציאה מן הסדר] - נתיב ב' 238 (כעס, ב); [ואין לך חסרון בעצמו יותר מזה שאמר "משכח תלמודו ומוסיף טפשות"] - דרך חיים 97 (פ"ב, אל תהי נוח לכעוס); אגדות ב' 4

הכועס, כל מיני גיהנם - פרי צדיק (חלק חמישי 70 ראה, א')

הכועס, כל מיני גיהנם שולטים בו – [מה הם "כל מיני גיהנם"? אלא אמרו חז"ל: ג' אינם רואים פני גיהנם, הסובלים דקדוקי עניות, חולי מעיים, וסובלים מהרשות [השלטון] ומי שאשתו מושלת עליו (עירובין מא ע"ב). והכועס ייענש בכל מיני גיהנם הללו] – בן יהוידע

ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטות בו שנאמר וכו' וכליון עינים ודאבון נפש

קא תמה ר' יוחנן "לב רגז" בבבל כתיב? – [כי יצר הרע שולט יותר בחו"ל מאשר בא"י. והכעס הוא ממדות יצר הרע. ולכן נענשים יותר בא"י מאשר בחו"ל, שהרי אין יצר הרע מתגרה בו כל כך כמו בחו"ל ובכל זאת חוטא] – מהרש"א

קא תמה ר' יוחנן "לב רגז" בבבל כתיב? - עינים למשפט

הכועס, שכינה אינה חשובה כנגדו - שו"ת רשב"א ח"א תקעא

הכועס, שכינה אינה חשובה כנגדו - נתיב ב' 238-239 (כעס, ב); דרך חיים 97 (פ"ב, אל תהי נוח לכעוס); [כי בעל ישוב הדעת, נקרא שהוא עם הש"י, ומעשיו הם לפי הסדר] - אגדות ב' 4

מוסיף טפשות – [סודו] - דרך חיים 285 (פ"ו, והוי צנוע ואורך רוח, ד"ה ואמר והוי צנוע "מורה על זה שהוא שכל גמור")

כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר "רשע כגובה אפו בל ידרוש, אין אלהים כל מזימותיו" (תהלים י, ד) – [מפני שהוא כועס "בל ידרוש", אינו חוקר בענין ככל הצורך והוא טועה בהחלטותיו. ואם היה מקיים "שויתי ה' לנגדי תמיד" היה ניצול מהכעס] – מהרש"א

כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר "רשע כגובה אפו בל ידרוש, אין אלהים כל מזימותיו" (תהלים י, ד) – [מדוע אמרו דוקא "שכינה"? אלא היא שוכנת בקרבנו ועל האדם ללמוד מסבלנותו של ה', הרואה כל הסוררים ואינו נוקם מהם בחמת זעם. אם האדם היה לומד מזה, לא היה כועס על אחרים המפירים את רצונו] – ילקוט יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר "רשע כגובה אפו בל ידרוש, אין אלהים כל מזימותיו" (תהלים י, ד) – [מדוע אמרו דוקא "שכינה"? אלא היא שוכנת בקרבנו ומנהגת את העולם בהשגחה פרטית. לכן אדם המתבונן בזה מבין כי גם הצרות הנעשות לנו הן בהשגחה מאת ה', או כעונש או כנסיון, יתאפק ולא יכעס על אחרים. כי הצרות כבר נגזרו מלמעלה] – לשמוע בלימודים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

משכח תלמודו ומוסיף טפשות – עיין פסחים סו ע"א וע"ב

"כי כעס בחיק כסילים ינוח" (קהלת ז, ט) – [כי ת"ח אמיתי הכועס הוא נוח לרצות ומתפייס. אבל הכסיל נשאר כועס ואינו מתפייס, הרי נח אצלו הכעס. לכן הוא כועס על חבריו ותלמידיו ואינו מתחבר אליהם אלא לומד לבד, ולכן מוסיף טפשות (ע"פ ברכות סג ע"ב, "ונואלו")

עונותיו מרובים, "ובעל חמה רב פשע" (משלי כט, כב) – ["שפשעיו מרובים"] – רש"י

עונותיו מרובים – דרך חיים 251 (פ"ה, ד' מדות, נוח לכעוס)

חמשה חומשי תורה וספר יהושע – [כי הם סדר העולם, וסדר הראוי להיות בא"י] - אגדות ב' 5

חמשה חומשי תורה וספר יהושע – [ואם כן היה תורה שבכתב ששה ספרים, מול ששה סדרי משנה] - בן יהוידע ד"ה לא ניתן להם

חמשה חומשי תורה וספר יהושע - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 77 מבוא; פרי צדיק (ח"א שבת סוף ו' 35-36; ח"א 142 חנוכה, ב'; ח"א 145 חנוכה, ד'; ח"א 181 חנוכה, סוף כ"ה); מחשבות חרוץ 118

דף כה
קניא "דרבא" – [למה נקרא על שמו] - בן יהוידע ד"ה אזל ואייתי

שקולה מצות ציצית ככל התורה – נתיבות עולם, עבודה, תחילת פרק טו); [ביאור באריכות] –
אגדות ד' 78-80 ד"ה ולפיכך שקולה וכו' וכן ד"ה תניא וראיתם אותו

שקולה מצות ציצית ככל התורה – [הענין שהשכר שלה מרובה, וכן העונש] – מהרש"א, על מנחות מג ע"ב

שקולה מצות ציצית ככל התורה – [עיין מקורות רבים לענין זה] – אור הישר, על מנחות מג ע"ב

שקולה מצות ציצית ככל המצוות שבתורה – [כי מלת ציצית גימטריא ת"ר, ח' חוטים וחמשה קשרים, הרי תרי"ג] – עיון יעקב, על מנחות מג ע"ב (וכן כתב בעל הטורים, במדבר טו, לח)

דף לא
הנודר מן הערלים, מותר בערלי ישראל - נצח 41 (ו)

מאוסה היא הערלה – [כי היא החומריות] - אגדות ב' 5

מאוסה היא הערלה וכו' גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות – [צירוף ב' מאמרים אלו יחד, כי יש דברים שאם יחסרו לו לאדם הוא בעל חסרון גדול, אבל אינו בעל מעלה אם נמצאו בו, למשל מחוסר יד או רגל הוא חסרון, ואינו "מעלה" גדולה למי שיש לו. ויש דברים שאינם חסרון גדול למי שאין לו אבל הם מעלה גדולה למי שיש לו, למשל הידיעה כיצד לנגן בכלי נגינה. וכאן במילה יש שני הצדדים, חסרון המילה הוא מגונה ומאוס, ולאידך גיסא הנימול הוא בעל מעלה גדולה] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

נכרתו עליה י"ג בריתות – [כי הברית היא רק בין יחיד ויחיד, ולא עם רבים. ומספר י"ג מסמל יחידיותם של ישראל] - אגדות ב' 5

דוחה את השבת – [כי מספר שמונה (ימים של מילה) הוא למעלה מהטבע (שבת בשביעי)] - אגדות ב' 5

גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה – [צ"ע מפני מה הוסיפו מלת "החמורה"? אלא ודאי הכוונה לשבת שחל ביום הכפורים, שהיא חמורה] – פתח עינים

גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה אפילו מלא שעה -

גדולה מילה שדוחה את נגעים – [כי מילה היא פנימית, והנגעים כח חיצוני] - אגדות ב' 6

גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל – [כי תיקון הברית היא שלימות הצורה] - אגדות ב' 6

גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את עולמו, "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג, כה) – [כי שמים וארץ נבראו רק לשם האדם. ושלימותו הוא בברית. וע"י זה יוצא מהכח אל הפועל] – אגדות ב' 6

גדולה מילה שאלמא היא לא ברא ה' את עולמו – [כי מילה היא הברית בין ה' והאדם, ואין לעולם חיבור עם ה' אם לא הברית] – מהר"ל, אגדות ח"ב 6 (הערת הרב הרטמן: התרגום לבראשית ט, יב: "אות ברית", "את קיים")

גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את עולמו, "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג, כה) – כלי יקר (בראשית כד, ב)


גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את עולמו, "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג, כה) – עוד עיין ביאורים בדף לב ע"א

אמר משה, אמול ואצא? סכנה – [תשובה לקושיית מהרש"א] - בן יהוידע

דף לב

מפני שנתעסק במלון תחילה –

לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, מי קרוי חתן, זה התינוק – [כי משה הוא בעלה של צפורה ולא חתן] – מהרש"א

באו אף וחימה ובלעוהו – [ב' מלאכי חבלה נגד הנפש והגוף] - אגדות ב' 7

ולא שיירו ממנו אלא רגליו – [טעם לזה] – אגדות ב' 7

ותקח צפורה צור וכו' ותגע לרגליו – [מניין ידעה ציפורה שהמלאך בא מפני עסקי המילה] – מהרש"א

בקש משה להורגן – [כי משה חשב כי כיון ששהה מחמת סכנה, אין בו עון ולא באו בשליחותו של ה'] – מהרש"א

משה הרג לחימה – [כלומר מנע פעילותו על הבריות] - אגדות ב' 7

משה הרג לחימה - משך חכמה (דברים ל, יא)

תרי חימה הוו – [ע"פ זה יבואר כיצד מוזכרת חימה בהרבה פסוקים גם אחרי מעשיו של משה] – מהרש"א

גונדא דחימה לא הרג - תורה תמימה, דברים ט, יט (ס"ק י)

גדולה מילה, ולא נקרא [אברהם] תמים אלא על שם המילה - מורה נבוכים, ח"ג מט

גדולה מילה, ולא נקרא [אברהם] תמים אלא על שם המילה - [כי אין זה חסרון בגוף היצירה, אלא חסרון בשלימות המדות] - מהרש"א

גדולה מילה, ולא נקרא [אברהם] תמים אלא על שם המילה - עקידה שער יח

גדולה מילה, ולא נקרא [אברהם] תמים אלא על שם המילה - תורה תמימה, בראשית יז, א (ס"ק ג)

גדולה מילה ששקולה נגד כל המצוות שבתורה – אגדות ב' 6

גדולה מילה ששקולה נגד כל המצוות שבתורה – [כי אם אינו נימול, אסור לו ללמוד תורה ולשמור שבת (סנהדרין נט ע"א)] – מהרש"א

שאלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ – עיין ביאור בדף לא ע"ב

אלמלי תורה לא נתקיימו שמים וארץ – [מה שאמרו (אבות סוף פרק א) על ג' דברים קיים העולם, אמת דין ושלום, מדובר על קיום בין אדם לחברו. אבל כאן מדובר על קיום כל היקום כולו] – מהרש"א

גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ – נפש החיים (ר' חיים ולוז'ין), שער ב (פרק יז); שער ד' (פרק יא)

גדולה תורה - תפארת ישראל, 187 (סב)

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו התהלך לפני והיה תמים אחזתו רעדה – [כראוי למי שאינו נימול] - אגדות ב' 7

אברהם, שמא דבר מגונה יש - דברי שאול (4 פסקאות)

נתקררה דעתו - תורה תמימה, בראשית יז, א (ס"ק ה)

אמר לפניו רבש"ע הסתכלתי במזל שלי (ואין לי אלא בן אחד) [ואיני ראוי להוליד בן] – [כן הנוסח הנדפס, ולצדו הנוסח המוצע כאן בסוגר מרובע שהוא הנכתב ע"י ר' ישעיה פיק במסורת הש"ס, כי בשבת קנו ע"א כתוב "איני ראוי להוליד בן". ומהרש"א כאן תירץ כיצד ב' הנוסחאות נכונות. והשינוי בא ע"י שינוי שם מאברם לאברהם] – מהרש"א

צא מאיצטגנינות שלך, אין מזל לישראל - אגדות ב' 8

אין מזל לישראל - רב האי גאון (תשובת הגאונים, הרכבי, סי' ש"ץ; הובא שוב באוצר הגאונים, שבת, חלק התשובות סי' תע"ז)

אין מזל לישראל - רמב"ם (אגרת לקהל מרשיליא, תשובות מהד' לפסיא ח"ב דף כ"ו; ושוב ב"אגרות ותשובות" מהד' לוין אפשטיין, דף כ"ז, "אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת שכבר נתאמתו בראיות... ויתלה בדברי יחיד מן החכמים... ששמא אמר לפי שעה" ע"כ כלומר לפי הסוגיא דברי ריב"ל הוא במיעוט מול חמשה אמוראים האומרים "אין מזל לישראל") ע"ע דבריו בפירוש המשניות לע"ז פרק ד משנה ז

אין מזל לישראל - מאירי, חיבור התשובה, שבר גאון ב, ו 637, הקדמה למסכת ברכות, דף יד, ובביאורו למו"ק כח.

אין מזל לישראל - ר' שלמה בן היתום (איטלקי, בפי' למסכת משקין, ברלין, תר"ע דף 131, כי האמינו בכח מזל (רק לרוב בני האדם, אבל ודאי צדקת הצדיק תצילנו")

אין מזל לישראל - רבנו בחיי, בראשית טו, ה (לכלל ישראל אין, אבל לכל יחיד שבו יש) ובביאורו לדברים לא, טז

אין מזל לישראל - שו"ת רשב"א ח"א סי' קמ"ח, ת"ט תי"ג וח"ה סי' מ"ח

אין מזל לישראל - עיקרים ד, ד

אין מזל לישראל - ריטב"א (למועד קטן דף כח. כתב שזה משתנה לפי רמת כל אדם וצדקותו. ובפי' לתענית כט. כתב אע"פ שאין מזל, אבל בחדשים אדר ואב יש מזל)

אין מזל לישראל - ר"י אברבנאל על דברים פרק ד

אין מזל לישראל - ר"מ אלשיך (דברים ז, יג וכן כג, כא (כוונת חז"ל לומר שבארץ ישראל אין שליטת מזלות)

אין מזל לישראל – [לימוד תורה אינה תחת המזל, אלא תלוי ביגיעתו של האדם. ותירוץ כיצד אמרו חז"ל "מזל מחכים" (שבת קנו ע"א)] - מהר"ל, דרך חיים 190 (פ"ד, גולה למקום תורה)

אין מזל לישראל – [זה נאמר רק כשיש לכלל ישראל זכויות] – מהר"ל, אגדות א' 89

אין מזל לישראל – [לכלל ישראל אין מזל, אבל לכל יחיד שבו יש] – אגדות ב' 8

אין מזל לישראל – [מי שכחו בגשמי, יש לו מזל. אבל ישראל הדבקים בה' אין כוחם גשמי ואין להם מזל] – מהר"ל, גור אריה, במדבר כא, לה (מהד' מכון ירושלים, עמ' שנב)

אין מזל לישראל - י' מאמרות, אם כל חי, א, ו

אין מזל לישראל - יערות דבש (ח"א עמ' קסו, דרש ח')

אין מזל לישראל - גר"א על שיר השירים א, ו

אין מזל לישראל – שו"ת חתם סופר, או"ח סוף סי' קס (לענין "משנכנס אדר מרבין בשמחה")

אין מזל לישראל - משך חכמה (בראשית טו, ה)

אין מזל לישראל - הרב בנימין זאב בנדיקט, "מרכז התורה בפרובאנס" (מוסד הרב קוק, עמ' 243-267). בתחילת מאמרו הוא כותב כי כיון שפוסקים בסוגיא כמאן דאמר בתרא, ממה שעורכי התלמוד הביאו דעתם בסוף הסוגיא, מכאן שאין הלכה כריב"ל. בדף 257 מסביר כי רבא במו"ק כח. תלה הדבר במזל לבל יתפקרו אחרים בראותם סבלם של הצדיקים, אלא ידעו כי לפעמים צריכים זכות גדולה לשנות את המזל

כל המתמים עצמו, הקב"ה מתמים עמו – [איננו מתחכם לדרוש במה שאינו ראוי לו] - נתיב ב' 206-207 (תמימות, א); תפארת ישראל, 4 (הקדמה); [אינו מתחכם בדעתו מעצמו על דרכי ה', רק מקבל עליו הנהגת הש"י] - אגדות ב' 8, 9 (אמר המלקט: אין כוונת מהר"ל לא לאחוז באמצעיים טבעיים לתועלת האדם, אלא העיסוק בלחשים ו"סגולות", והחקירה במזלות)

כל המתמים עצמו, הקב"ה מתמים עמו – [אברהם לא סמך על מזלו אלא הטיל בטחונו על הקב"ה. לכן הקב"ה שינה את מזלו] – מהרש"א

כל המתמים עצמו, שעה עומדת לו-

כל המנחש לו נחש שנאמר "כי לא נחש ביעקב" (במדבר כג, כג) – [צ"ע כיצד דרשו מלת "לא" שבכתב כאילו כתוב מלת "לו" עם אות וא"ו? וזאת היא שאלת הגמרא "והא בלמ"ד אל"ף כתיב"? וענו "אלא מדה כנגד מדה". ודאי שהדרשן לא טעה מה כתיב המלה, ואם כן לא היו מביאים דבריו בגמרא טעות המוכחת כזו! אלא כך עומק כוונתו: כי מי שהוא שייך לעדת יעקב איננו מאמין בניחוש, כי "לא נחש ביעקב" והנחשים אינם פועלים עליו. ואם הוא מאמין בהם, יהיה לו עונשו מדה כנגד מדה "לו נחש". ולכך התכוון גם בהוה אמינא] – ר' יעקב המגיד מדובנא, אהל יעקב (פרשת בלק)

כל המנחש, לו נחש - אגדות ב' 8, 9; נצח 214 (נט)

כל המנחש, לו נחש – [כי בלעם חשב שיש בישראל המאמינים בנחשים ולכן אפשר לקללם בנחשים. אבל ה' הודיע לו שאינו כן, כי "לא נחש ביעקב"] – מהרש"א

כל המנחש, לו נחש – [איך מלת "לא" במובן של "לו"] - דברי שאול, וע"ע דבריו על סוטה דף ל"א

כל המנחש, לו נחש - תורה תמימה, במדבר כג, כג (ס"ק יב-יד); תוספת ברכה, במדבר כג, כב

כל אדם שאינו מנחש מכניסים אותו במחיצה שאילו מלאכי השרת אין יכולים ליכנס בו – ר"ן

נענש אברהם – [כי חסרה לו באמונה (ג' אופנים)] - גבורות השם, 53 (ט); אגדות ב' 9-11

נענש אברהם – [כי כיון שמלך סדום בקש ממנו "תן לי הנפש", ברור שידע שאינם תחת שליטתו. ולמה הסכים לו אברהם?] - בן יהוידע ד"ה מפני שהפריש בני אדם

נענש אברהם – [הוא בלבד נענש ולא צאצאיו] - פרי צדיק (לך לך ד' 37)

הפריז על מדותיו – [פירושו: הרהר] – הר"ן

הפריז על מדותיו - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 135 י"א

במה אדע – [הוא שאל אות על ענין שיתנו לנו הארץ, אלא שאל אות כיצד ידע שיתקיים זרעו בארץ, וזהו הוא חטא יותר קל] - גור אריה, בראשית טו, ו (מהד' מכון ירושלים, פסקא ח)

במה אדע - ר' צדוק, אור זרוע לצדיק 15

הוריקן בזהב – [לא רצה שיעסקו באסיפת שלל מהאויב, אלא יזדרדו להציל נפשות. לכן סיפק רצונם לאסוף הון ע"י שנתן להם דברי זהב] – מהרש"א

הוריקן בזהב - תורה תמימה, בראשית יד, יד (ס"ק ז)

אליעזר בחושבנא הכי הוי (שי"ח) – גור אריה, בראשית יד, יד; [אליעזר כולל כולם, והוא העיקר] - אגדות ב' 11

זה הוא אליעזר – [צ"ע הרי היו שם ג"כ ענר אשכול וממרא? אלא שהם ישבו לשמור על הכלים בלבד] – מהרש"א

אליעזר בחושבנא הכי הוי (שי"ח) – [הוא מודה שלקח בפועל שי"ח איש, אלא אליעזר הוא העיקר] - בן יהוידע

בן ג' שנה הכיר אברהם את בוראו – [רמב"ם (הל' ע"ז פ"א ה"ג) כתב "בן מ' שנה" והקשה עליו שם ראב"ד. וענה "כסף משנה" כי התחיל לחשוב ולשוטט במחשבתו בן ג' שנים, ובשנת ארבעים השלים להכיר את הבורא]

בן ג' שנה הכיר אברהם את בוראו – [צ"ע כי במדרש אמרו בן מ"ח שנה ולפי גירסת רמב"ם (הל' ע"ז פ"א ה"ג) "בן מ' שנה"? אלא כל עוד לא עברו על האדם כמה עשרות שנים לא נדע אם הוא קבוע בדרכו ולא יסור ממנה. ולכן בגיל ג' התחיל, אבל זה היה מבוסס ויציב גם בעיני אחרים, בגיל מ'] – דברי שאול

בן ג' שנה הכיר אברהם את בוראו – [כי היה מיוחד לזה, ולא כמו יצחק ויעקב] - תפארת ישראל, 61 (תחילת כ); [ואין ראוי להכרה פחות מגיל ג'] - גבורות השם, 75 (טז); [נגד שנים של ערלה] - אגדות ב' 11

בן ג' שנה הכיר אברהם את בוראו – [צ"ע הרי במקום אחר אמרו כי שני אלפים תורה התחילו כשהיה אברהם בן נ"ב שנה? וצ"ל מדובר שם שלימד תורה לאחרים] – מהרש"א

המליכו על רמ"ח אברים – [כי היה נבדל מהגוף] - אגדות ב' 11 (ד"ה המליכו, וד"ה אלו ב' ידים); דרך חיים 82, 220 (פ"ב, מרבה בשר; פ"ה, י' דורות עד אברהם)

דף לב ע"ב

השטן בחושבניא תלת מאה ושיתין וארבע הוו – [מתי דורשים "השטן" עם אות ה' ומתי לא] – מהרש"א

השטן בחושבניא תלת מאה ושיתין וארבע הוו – [מתי דורשים "השטן" עם אות ה' ומתי לא. יצר הרע הוא כח "שטן" (בלי ה"א) המסית לאדם ומצייר את העבירה כאילו היא מצוה. אבל "השטן" שהוא המקטרג, הוא עם ה"א הידיעה] – לקוטי בתר לקוטי, על יומא כ ע"א, תשובה ע"פ דרוש בשם מהר"י ענגיל

בתחילה המליכו הקב"ה על מאתים וארבעים ושלשה אברים, ולבסוף המליכו על מאתים וארבעים ושמונה אברים, אלו הן שתי עינים ושתי אזנים וראש הגויה – [כי ע"י המילה מצטמצמת תאות האיש (לפי פירושו של רמב"ם במורה נבוכים ח"ג פרק מט) וכעת לא יתגרו בו כל כך מה שהוא רואה בעיניו ושומע באוזניו, ויהיה שליט עליהם] – מצודת דוד, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

עיר קטנה, זה הגוף - נתיב ב' 68, 132 (לשון, ב : כח היצר, ד); באר הגולה 94 (ה)

עיר קטנה, זה הגוף - בינה לעתים, דרוש נח, עת קץ, דרוש ג' לאלול, פ' תצא (עמ' שפ)

עיר קטנה, זה הגוף - תורה תמימה, קהלת ט, יד (ס"ק מט –נב)

ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זה יצר הרע – ["שיתפלל האדם אל הש"י תמיד שיסיר יצה"ר ממנו, אבל מעצמו קשה הוא. וכו' כי האדם נחשב שהוא שבוי ואסור ביד מלך זקן וכסיל, ואין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים, וצריך לאחר להתירו, הוא הש"י"] – נתיבות עולם ב' 129 כח היצר, תחילת פרק ד

"החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים" (קהלת ז, ט) וכו' שתי עינים שתי אזנים ושתי ידים ושתי רגלים וראש הגויה ופה –

שם בן נח, כהן לאל עליון - גור אריה, בראשית יד, יח

ברכת העבד לפני ברכת רבו – [כי ראוי לכהן שכל מחשבתו תהיה על ה'] - אגדות ב' 12

כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום – [שם בן נח הכיר את ה' מתוך פעולותיו, אבל אברהם היה מכיר את ה' מצד עצמו ולא מצד פעולותיו (נ"ל המעתיק שאין דבריו כפשוטם, כי הרי אי אפשר להכיר את ה' מצד עצמו, כדברי מורה נבוכים (ח"א פרק נד) והמלבי"ם על שמות לג "וראית את אחורי". אלא עדיף להכיר אתה' מתוך הטבע הרגיל וקבוע, מאשר הכרה מפני נסים ונפלאות לפרקים)] – אגדות ב' 12