מקורות לפרק

דף ז
בית דין שהורג א' בשבוע – [בית דין שאינם מלמדים זכות, לא נקראו "טוב"] - באר הגולה 27 (באר ב); אגדות ד' 1

בית דין שהורג א' בשבוע – [כי היה להם להתפלל שלא יבוא לידם דבר כזה] - בן יהוידע

בית דין שהורג א' בשבוע – [כוונתם ב' במשך שבוע] - ערוך לנר

אף הם מרבים שופכי דמים - מהרי"ק סי' פ"ז

אף הם מרבים שופכי דמים – [מדוע הזכיר "שופכי דמים" ולא "מרבים מנאפים"] - בן יהוידע

דף ח

יצא האב המכה את בנו - גר"א (דברים יט, ה)

אכסנאי הוא שבא לעיר, על עסקי אכילה ושתיה שואלים אותו. כלום שואלים אותו 'אשתך היא זו? אחותך זו?'. מכאן שבן נח נהרג שהיה לו ללמוד ולא למד – [רוצה לומר ממך למד, שאתה גרמת לו להשיב לך 'אחותי היא' כמ"ש 'כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה' ששאלתם אותו תחילה על עסקי אשתו] – מהרש"א

דף ט

בעבר הירדן ג' ערי מקלט, ובא"י ג' – [מדוע שאל שאלה זו על הברייתא ולא על עצם המקרא] - בן יהוידע

דף י

(חבר כהנים) דרך ירצחו שכמה, בשכם שכיחי רוצחים – [מדוע נתחברו שם רוצחים רבים] - בן יהוידע

לא טירים קטנים ולא כרכים גדולים - תורה תמימה, דברים ד, מב (ס"ק עא)

תלמיד שגלה, מגלין רבו עמו וכו' מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון – [צ"ע מדוע לא אמרו ג"כ שלא ילמוד אדם אצל רב שאינון הגון? אלא כי שם מותר לאדם גדול ללמוד אצלו (חגיגה טו ע"ב, לענין "אם הרב דומה למלאך")] – מהרש"א ד"ה מכאן שלא ישנה (עיין בן יהוידע להלן)

תלמיד שגלה, מגלין רבו עמו שנאמר "ונס אל אחת מן הערים האל וחי" (דברים ד, מב) – "עשה לו שיחיה. וחיי בעלי החכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה, כמיתה חשובין"] – רמב"ם, הל' רוצח, פ"ז ה"א

תלמיד שגלה, מגלין רבו עמו שנאמר "ונס אל אחת מן הערים האל וחי" (דברים ד, מב) – "והוא פלא, מאין למדו זה שמדובר בחיות התורה? דילמא בפרנסה? אלא הוא מענין הפרשה" (הזאת)] – נצי"ב, העמק דבר, דברים ד, מב (כלומר בהמשך הפסוקים כתוב: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. אלה העדות והחוקים והמשפטים אשר דיבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים" (דברים ד, מד-מה)

תלמיד שגלה, מגלין רבו עמו - תורה תמימה, דברים ד, מב (ס"ק עב-עג)

הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו – [מדוע רק אמרו כאן שלא ילמד הרב לתלמיד שאינו הגון, ולא אמרו שלא ילמד התלמיד אצל רב שאינו הגון?] – בן יהוידע (ד"ה הרב שגלה וכן בד"ה ועוד נ"ל) עיין מהרש"א לעיל

מניין לדברי תורה שהן קולטים - אגדות ד' 1

מניין לדברי תורה שהן קולטים – [דרשו זאת מן ו' החיבור למלת "וזאת התורה" הבאה לחבר אותה לנכתב לעיל "את בצר"] – מהרש"א

כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב ולא הוה יכיל שלוחא דמלאכא דמותא למיקרב לגביה – זה מוזכר גם כן במועד קטן כח ע"א; שבת ל ע"ב; בבא מציעא פו ע"א (רבה בר נחמני)

כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס – [מדוע לא הביאו ראיה ממעשה דוד שלמד ולא יכול מלאך המות להתקרב אליו?] - בן יהוידע (ובזה תשובה לשאלת מהרש"א)

מפני מה זכה ראובן להמנות בהצלה תחילה – [כלומר שהזכרת שמות ערי המקלט. וצ"ע הרי בלאו הכי ראוי למנות ראובן ראשון כי הוא הבכור? והישוב לזה] – מהרש"א

מפני שהוא (ראובן) פתח בהצלה תחילה – [כי כל בכור הוא ראשית המציאות] - אגדות ד' 1

"מזרחה שמש" (דברים ד, מא) – [חז"ל דרשו מזה כי בפרשה הקודמת (במדבר לה, יד) של מניין ערי מקלט של ראובן לא הוסיפו המלים "מזרחה שמש"] – מהרש"א

"אוהב כסף לא ישבע כסף" (קהלת ח, ט) – [רמז למצוות, כי בכל מקום המשילו התורה לזהב, והמצוות לכסף, לפי יחסי החשיבות ביניהן] – מהרש"א

"ומי אוהב בהמון, לו תבואה" (קהלת ח, ט) - פתח עינים (ד"ה יהב עינייהו ברבה בריה)

"ומי אוהב בהמון לא [קרי: "לו"] תבואה, גם זה הבל" (קהלת ח, ט) – [צ"ע כי כל הסוגיא כותבת מלת "לו" כאשר במקרא אין שום קרי וכתיב וכתוב רק "לא". אלא פירשו חז"ל לפי כוונת המקרא. מי שמלמד ברבים ואינו בקי במקרא, במשנה, בהלכות ובהגדות (כן פירש רש"י כאן) זה הבל שהוא דורש ברבים. ומכיון שחששו חז"ל לטעות בהבנת דבריהם הפכו הענין לחיובי, מי שיש לו כל הלימודים האלו הוא היכול ללמד בהמון (והשמיטו בכוונה הסיפא דקרא "גם זה הבל"] – מהרש"א ד"ה מאי דכתיב אוהב כסף (עיין להלן: רבה בר מרי)

למי נאה ללמוד [כלומר ללמד] בהמון? למי שכל תבואה שלו – [הלומד תורה לשמה הוא שזוכה לדברים הרבה (אבות, ו') ויהיו דבריו נשמעים: בתורה, מוסר ויראה. כי אז נקראת התורה "תורתו", והתבואה שלו. אבל הלומד לא לשמה, זו עדיין תורת ה', ואינה שלו] - בן יהוידע

למי נאה ללמוד בהמון, למי שכל תבואה שלו – [מי שלוקח פרס מהציבור, אין דבריו נשמעים כל כך, שבני הציבור לבם גס בו. אבל מי שאינו זקוק לתמיכתם, לו נאה לדרוש ברבים] – בן יהוידע ד"ה או יובן בס"ד [אמר המלקט: רעיון זה נמצא בחז"ל לענין דיין שאינו זקוק לקבל תרומות מהציבור (כתובות קה ע"ב, רש"י ד"ה שאינו צריך כלום: שהוא עשיר ואין צריך להחניף עכ"ל]

רבה בר מרי אמר "מי אוהב בהמון, לא (קרי: לו) תבואה" כל האוהב ללמד בהמון, לו תבואה – [כל שמראה בעצמו שהוא אוהב בהמון שהם תלמידי חכמים, ולא תבואה שאין לו תורה, גם זה הבל, ואהבתו היא הבל ואינה אלא לפנים" [הצגה חיצונית] – מהרש"א, סוף ד"ה מאי דכתיב אוהב כסף (עיין לעיל: "ומי אוהב בהמון לא [קרי: לו] תבואה)

כל האוהב [ללמד] בהמון, לו תבואה - תורה תמימה, קהלת ה, ט (ס"ק נג, נה)

לו תבואה (לו, לא) - מהר"ץ חיות, נדרים לב,א ד"ה דהא בלמד אלף

רב אשי אמר כל האוהב ללמוד בהמון, לו תבואה – [ע"פ ביאורים דלעיל שהכתב הוא "לא" גם כאן כוונת חז"ל שהאוהב ללמוד ויושב בין חברים רבים, אבל אין לו עצמו ידיעות מספיקות בתורה, גם זה הבל] – מהרש"א ד"ה כל האוהב ללמוד בהמון

חרב על הבדים – [שמדרך למוד תורתנו מתוך עומק ענינים לא יבא האדם על בוריה של תורה ועל אמתתה רק ע"י פלפול וחדוד עם חבירים. משא"כ דתי העכו"ם שכל אחד עושה לו דת לעצמו כפי רצונו ודעתו ואין צריך לחבירים, הנה הוא עוסק בה כעכו"ם העוסק בה שלמודו ביחידות. ואמרי' במסכת סנהדרין (נט.) עכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה [בידי שמים] ואמרינן שם דכל מיתתו בסייף שהוא מיתת חרב וע"כ זה העוסק בתורה כמדת העובד כוכבים ביחידות ראוי לעונש מיתת חרב וסייף. ואמר ולא עוד אלא שמטפשין כו'. כי הטעות מצוי בלמוד יחידי, משא"כ בלמוד של רבים שאם יטעה א' מהם יש שני להודיעו לו טעותו. ואמר ולא עוד אלא שחוטאין כו' כי הטעות מצוי ביחיד להתיר האיסור ולטהר הטמא, והיינו שחוטאין] – מהרש"א

חרב על הבדים – [כי הסייף והספר ירדו מכורכים מן שמים (מדרש ויק"ר לה), ואם אינו עוסק בתורה כראוי, נידון בחרב] – עיון יעקב (על ברכות סג ע"ב)

חרב על הבדים – עיין מפרשים על ברכות סג ע"ב

"עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים" – [על ג' דברים העולם עומד: תורה, עבודה וגמילות חסדים (אבות, א). הבריות אומרים כי רגל עמידה שהוא עדיף לעולם הוא בית המקדש ("בשעריך ירושלים"). אבל ה' ענה לדוד "טוב יום בחצריך מאלף" עסק התורה עדיף לי מהקרבת הקרבנות. זהו עמוד התורה] – מהרש"א

עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים – [צ"ע מדוע הגמרא מביאה שתי דרשות אלו, שהן מפסוק אחד, בצורה מהופכת, קודם מהסיפא ואח"כ מהרישא? והישוב לזה] - בן יהוידע

מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה –

"טוב לי יום בחצריך" – [אמנם דוד כבר קנה מארונה את מקום המקדש, אבל טרם הקים הבנין עד שיבוא שלמה. ולכן עכשיו זו היא "חצריך" בלבד שהיה המקום פנוי. וטוב לי תורת פיך ומקום המקדש נשאר "חצריך" יותר מאלף קרבנות שיקריב שלמה] – מהרש"א

דף י ע"ב

"מקלט" היה כתוב על פרשת דרכים, כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם –

"טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" (תהלים כה) אם לחטאים מורה, קל וחומר לצדיקים – [אע"פ שהוא רוצח בשוגג, קורא לו "חטאים" כי אם שקדם לו חטא לא היה נכשל. ומפרש פירושא דקרא] – מהרש"א

כאשר יאמר משל הקדמוני, מרשעים יצא רשע -

ה' מזמינם לפונדק אחד – באר הגולה 25 (באר ב)

בדרך שאדם רוצה לילך - עקדת יצחק, שערים לו, נה

בדרך שאדם רוצה לילך - אגדות ד' 1

בדרך שאדם רוצה לילך בו מוליכים אותו – [לא הקב"ה מוליך, כי מאתו לא תצא רע, אלא המלאכים שנוצרו ממעשיו הם המוליכים אותו] – מהרש"א

בדרך שאדם רוצה לילך - גר"א (משלי כא, א)

בדרך שאדם רוצה לילך – מדוע הביא ג' פסוקים? ללמדנו שבין אם רצה אדם זה במחשבה, או ע"י דיבורו, או מעשיו מוכיחים עליו, כך יוליכו אותו מן שמים] - בן יהוידע

בדרך שאדם רוצה לילך – [אפילו לא דיבר בפיו, רק רצונו במחשבה בלבד] - בניהו

בדרך שאדם רוצה לילך – [למה הוזקקו להביא מנביאים כתובים, אם כבר כתוב בתורה] - דברי שאול

מן התורה, מן הנביאים, ומן הכתובים, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו – [הצטרכו להביא פסוק נוסף על הנאמר בתורה, כי בפסוק "קום לך אתם" (במדבר כב, כ) הוא רק שפותח לו פתח, ולא שעוזר לו בכך. מה שאין כן בנביאים "אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך" (ישעיה מח, יז) שהקב"ה ממש מסייע. ובפסוק השלישי מהכתובים מרחיב יותר שהקב"ה מוליך את האדם בין לטוב ובין לרע, כפי שהאדם בוחר "אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן" (משלי ג, לד) - אור הישר, ד"ה מן התורה דכתיב

דף יא

מפני מה נאמרה פרשת רוצחים [שבספר יהושע] בלשון עזה ("וידבר")? מפני שהן של תורה – [צ"ע כי הרבה פרשיות בתורה נצטוינו בהן בלשון "ויאמר" והישוב לזה] – מהרש"א

כל "דיבור", ענינו קשה – מהרש"א

כל "דיבור", ענינו קשה - גר"א (יהושע כ, א)

כל "דיבור", ענינו קשה - תורה תמימה, בראשית מב, ל (ס"ק ז)

לפיכך אימותיהן של כהנים [גדולים] מספקות להן [לרוצחים בשוגג שבעיר מקלט] מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו –

הא מצלי מייתי? והכתיב "כציפור לנוד וכו' כן קללת חינם לא תבוא" (משלי כו, ב) -
שהיה להם לבקש רחמים – [גדול שבדור הוא להם כמו הלב, ועליו להתפלל עבורם] - אגדות ד' 1

אמותיהם של כהנים גדולים היו מספקות – [ולמה אין כהנים גדולים עצמם מספיקים להם מזון?] - בן יהוידע (וכן ד"ה כדי שיתפללו)

ולא אשתעי אליהו בהדיה – [צ"ע הרי ד' מיתות בית דין לא בטלו (כתובות ל:). ואם זה נתחייב הריגה מפני עוונו, מה יש להתלונן על הצדיק שלא הגינה זכותו? אלא מי שנתחייב סקילה, חיה דורסתו, אבל לאו דוקא אוכלת אותו שזהו ניוול גדול. וכאן אכל אותו האריה, ולכן יש טענה נגד הצדיק] - בן יהוידע; [כדי לעורר אותו שעליו להתפלל על בני עירו שלא יהיה להם רע] - בניהו

ההוא גברא דאכליה אריה בריחוק ג' פרסי מיניה דר' יהושע בן לוי, ולא אישתעי אליהו בהדיה ד' יומי –

בשעה שכרה דוד שיתין, קפא תהומא בעא למישטפא לעלמא, אמר מהו לכתוב שם אחספא ומישדי בתהומא? – עיין סוכה נג ע"א

כל היודע לומר ואינו אומר יחנק בגרונו – [טעם שבחר לו מיתה זו כי כשישטפו המים ימותו אנשים בטביעה, כלומר חנק. ולכן במדה כנגד מדה ייענש אף הוא] – מהרש"א

כל היודע לומר ואינו אומר יחנק בגרונו – [טעם שבחר לו מיתה זו כי הנמנע מלדבר דבר הראוי לדבר, חוטא בגרונו. ולכן ייענש בגרונו] – נ"ל המלקט

קללת חכם, על חנם היא באה – [כי ת"ח יש בו כח השכל, והוא גוזר ומקיים. ולכן אפילו על חינם היא באה] - אגדות ד' 2; נתיב א' 52; [כי השכל הוא במעלה גדולה מעניני החומר, ויכול לגזור עליו] - אגדות ג' 177 על סנהדרין צ ע"ב; וכן כתב בנתיבות עולם ח"א, 52 תורה פרק יב
קללת חכם, על חנם היא באה – [דוד לאחיתופל] - פתח עינים

דף יא ע"ב

מאי דכתיב "יחי ראובן ואל ימות" וכו' [דרשו פסוק זה, כי לפי סדר ברכת שבטי ישראל היו צריכים לסדר לוי אחרי ראובן ולא יהודה. אלא כדי להקיש ביניהם ולכן נאמר "וזאת", כמו "יחי ראובן" כן "יחי יהודה" ויתוקנו עצמותיו. וביאור שאר עניני ברכה זו ליהודה] – מהרש"א
עצמותיו של יהודה - בן יהוידע (על סוטה ז' ע"ב)

כל ארבעים שנה עצמותיו מתגלגלות - רבנו בחיי (בראשית מה, כד, וכן דברים לג, ו "לפרק קושיתא אליבא דהלכתא")

כל ארבעים שנה עצמותיו מתגלגלות - אגדות ב' 36

עצמותיו של יהודה מתגלגלים בארון - ע"ע סוטה ז:

הרוצח חוזר [למקומו] במיתת כהן גדול – [הרוצח קיצץ הנפש מהגוף. אבל הסתלקותו של כהן גדול למדריגה עליונה, שם לא נמצא כח ההורג. ולכן מיתתו מכפרת] – אגדות ד' 2

דף יב

ב' טעויות טעה יואב -

ג' טעויות טעה שרו של אדום – [שר של רומי] ר' יצחק אברבנאל, משמיע ישועה, המבשר השלישי (ישעיה), נבואה י"ג, עמ' תפד; מהרש"א

ג' טעויות טעה שרו של אדום – [ביאור איך יטעה המלאך?] - אגדות ד' 2-4