מקורות לפרק

דף קה

אנא בהא מילתא חלא בר חמרא לגבי אבא – [אביו היה ממתין מעת לעת אחרי אכילת בשר טרם אכל מאכל חלבי, ואילו הבן ממתין רק בין סעודה לסעודה. ולמה לא נהג חסידות כאביו? אך משום שהיו אמיתיים לא נהגו שקר בעצמם למען התדמות למי שקדם להם. ואם אביו היה זהיר במצוה זו עד כי תעבה נפשו במאכלי חלב עד למחר, ובנו ותלמידו לא הרגיש בנפשו כך, לא השווה את עצמו בזה לאביו] – מקור חסד, להרב ראובן מרגלית, על ספר חסידים, מהד' מוסד הרב קוק, פסקא תתקנב (אמר המלקט: יש לצרף לזה דברי "נועם אלימלך" (פרשת קדושים) על פסוק "אל תפנו אל האלילים". התלמיד העושה חיקוי חיצוני לתנועותיו של רבו, למרות שאינו מרגיש התעוררות פנימית לזה, עושה בכך מעשה אלילי)

אמרה מאי אעביד לכו? דלא מקנח לכו בחספא, ולא קטיל לכו כינה אמנייכו, ולא אכיל לכו ירקא מכישא – [צ"ע כי בסנהדרין סז ע"ב (וכן בחולין ז ע"ב) אמרו כי מכשפה אחת רצתה להזיק ע"י כשפים, ולא הצליחה נגדו כי האמין ר' חנינא בכל לבו "אין עוד מלבדו", ולא תלו הדבר בזהירות בג' דברים אלו? והישוב לזה] – בן יהוידע

דסייר נכסיה – [דרך ארץ קדמה לתורה. המשגיח ושומר על ממונו, ה' שומר עליו] - אגדות ד' 114

דסייר נכסיה – [יש כאן רמזים לענינים רוחניים] - בן יהוידע

בר שידא – [מדובר על בן אדם שהיה רגיל בעיסקי שדים] - אגדות ד' 114

דף קו
סמכו חכמים נטילת ידים מן התורה – באר הגולה 14 (באר א)

דף קז
לא מסתייה דלא גמיר, אלא ממחא נמי מחי – [צ"ע למה לא אמר כך עוד בטרם שאל את בנו מה הדין] - בן יהוידע; בניהו

דף קט

כל דאסר רחמנא שרא לן כוותיה – [כי בשביל שיש היתר, נברא לעומתו האיסור] - אגדות ד' 114

כל דאסר רחמנא שרא לן כוותיה – [כיון שהמצוות הן גזירות המלך, ולא תלויות בטעם המאכל ההוא, לכן דבר אחר שיש לו אותו הטעם של החפץ הנאסר, מותר לנו] – מהרש"א

כל דאסר רחמנא שרא לן כוותיה - של"ה דף מט: (מאמרים ג-ד)

כל דאסר רחמנא שרא לן כוותיה, אמר רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי – [מדוע היה צריך להכין לה בפועל, ולא די בהזכרת הענין בפיו] - בן יהוידע

דף קיא

לרבך יהיבו ליה ואכיל – [קשה משום מה שמואל יטעה את התלמיד לאכול, וגם משנה מן האמת? אלא מלפני זה מובא המעשה של רב, וטעו אמוראים לחשוב שרב אוסר נ"ט בר נ"ט, ולא היא, אלא נפיש מררה טפי. ושמואל ידע שאין מי שאוסר, ואסור להחמיר במה שהתירה התורה (תוס' ע"ז לו.). וכאשר שאלו את רב אח"כ הודה שגם כאשר שמואל האכיל לו, הוא מסכים שזה מאכל של היתר גמור, ודלא כמו שטעו מקצת מן תלמידיו] - ניצוצי אור