אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף כד

קובר מתים הייתי, נפתח מערה מתחתי – [לא דברו במוחש כי אם במהות השכלי] - נתיב ב' 229 (עושר, ב); אגדות ד' 155-157

קובר מתים הייתי, נפתח מערה מתחתי – [כל זה משל על בריחה מהטומאה, וביאור הנמשל של קולית, עוד ושלש פרסאות, וגלגל העין] – מהרש"א

של עוג מלך הבשן היתה – גור אריה, במדבר כא, לה (מהד' מכון ירושלים, פסקא לג, עמ' שנ)

ארוך בדור היה - ר' צדוק, אור זרוע לצדיק 34

דף כה

תחילת ברייתו של ולד מראשו, וב' עיניו וכו' – [ביאור מדוע נקטו סדר זה] – בניהו

"הלא כחלב תתיכני, וכגבינה תקפיאני. עור ובשר תלבישני, ובעצמות וגידים תשוככני" (איוב י, י-יא) –[ביאור סדר הדברים שבפסוק] - מהרש"א

דף כז

אמר להו רב פפא וכו' אחיכו עליה, מאי שנא? פשיטא אמר רב פפא אפילו כי הא מילתא לימא לימא איניש ולא נשתוק קמיה רביה – [עומק כוונתו של רב פפא] - בן יהוידע; בניה

דף ל

ולד במעי אמו - אגדות ד' 158-163; מהר"ל, דרשה על תשובה 69

פנקס מקופל – [כך תנוחת האדם כאשר חושב מחשבות עמוקות] - מהר"ל, נתיב הצדק 144 (פרק ג); [כי הוא דומה אז לנקודה אחת מרוכזת] - אגדות ד' 158; [בפנקס רושם האדם מה הן חובותיו. כך נכתבים באדם כל מעשיו שעשה] - דרשות מהר"ל 70 תחילת דרוש לשבת תשובה

נר דלוק – עקידת יצחק, שער כח

נר דלוק - מהר"ל, נתיב הצדק 145 (ג)

נר דלוק – [הוא כח הנשמה] – מהרש"א ד"ה בהלו נרו עלי ראשי

נר דלוק – [היא נשמת האדם ככתוב "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ, כז). "ורואה מסוף העולם ועד סופו" הכוונה שהאדם עצמו נקרא "עולם קטן", מראים לו כל מה שיארע לו עד סוף ימות חייו] – ר' יעקב עמדין, סידור, מעמדות יום ראשון, על מסכת נדה, מהד' אשכול, ח"ב עמ' תרנא; גליון ר"י עמדין על הגמרא כאן

נר דלוק – [רואה כבודו של ה' מהעיון בבריאה] - פרי צדיק (נח 25 ה')

ומביט מסוף העולם ועד סופו – [האדם נקרא "עולם קטן", והעובר רואה עד סוף עולמו הוא, כלומר סוף ימיו, ולכן אינו רוצה לצאת] – ר"י עמדין, סידור, מעמדות ליום א', מהד' אשכול, ח"ב עמ' תרנא

מלמדים אותו כל התורה – [מה תועלת בזה אם אח"כ משכיחים ממנו את תורתו? אלא אחרי שלמד פעם אחת, קל לו לאדם לחזור להשיג שוב את חלקו בתורה. ואם לא היה שוכח כלל עלול להיות שחלק מהישראל לא יעסקו בלימוד תורה] – ע"פ ר"מ אלשיך, מובא ב"עץ יוסף"

מלמדים אותו כל התורה - גר"א על משלי טז, כו

מלמדים אותו כל התורה - פתח עינים

בא מלאך וסטרו על פיו – [כי פה האדם בו נעשה חי מדבר וגשמי, הוא שמשכח ממנו את התורה. וענין"הכאה" הוא גמר צורתו, כמו המושג מכה בפטיש (שבת עג ע"א ורש"י שם)] - גבורות השם, 112 פרק כח

שנאמר "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד, ז) – [הוא יצר הרע] – מהרש"א
תהיה בעינך כרשע – [כיון שיש אפשרת שיהיה רשע, יהא כך בעיני עצמו. ועוד ג' נימוקים ופירושים] – אגדות ד' 158

בא מלאך וסטרו על פיו – [מתחברת נשמתו לגופו ובכך הנמכת מעלתה ונהיית חומרית] - אגדות ד' 159; נתיב ב' 144 (צדק, ג'); גבורות השם, 112 (כח)

בא מלאך וסטרו על פיו – גר"א, אדרת אליהו (בראשית ד, ז)

בא מלאך וסטרו על פיו – מכתב מאליהו (דסלר) ד' 163

לך תכרע, יום מיתה – [כי כאשר האדם עומד למות, ניכר שהוא רק עלול] – אגדות ד' 158; נתיב א' 108 (עבודה, י)

תכרע כל ברך, זה יום המיתה – [צ"ע היה לו להקדים את יום הלידה? אלא אם לא היו חוששים הבריות מיום המיתה, לא היו מולידים, שהרי הם רוצים זכר קיים] - בן יהוידע

"לפניו יכרעו כל יורדי עפר" (תהלים כב, ל) – [שכינה מתגלית על האדם לעת מיתתו והאדם כורע לפניו (רש"י שם, ע"פ ספרי בהעלותך, קג)] – מהרש"א (אמר המלקט: כי כיון שהגוף מתבטל, אין מחסום לפני חזון הרוח. ועל "לא יראני האדם וחי" (שמות לג, כ) אמרו שבשעת מיתתו כן רואה, מדרש במדבר רבה יד, כא).

"תשבע כל לשון" – [אבל שבועה זו חלה רק בגיל י"ג שנה] – מהרש"א

"תכרע כל ברך" זה יום המיתה, "תשבע כל לשון" זה יום הלידה – [הקדימו כאן יום המיתה לפני יום הלידה, בסוד גלגול נשמות] – מהרש"א

ואפילו כל העולם כולו אומרים לך "צדיק אתה" היה בעיניך כרשע – [כי מי יודע במה תכופר על עונותיך שעשית בגוף שבגלגול ראשון לפני שנולדת כעת] – מהרש"א

ואפילו כל העולם כולו אומרים לך "צדיק אתה" היה בעיניך כרשע – [אדם החושב על עצמו שהוא צדיק, אפשר שייכשל בעון גאוה. לכן טוב שיזכיר לעצמו את עונותיו ויהיה בעיני עצמו כרשע. ולכן כתוב כאן "אפילו כל העולם אומרים לך "צדיק אתה". ואין זה סותר את הנאמר באבות פרק ב' "ואל תהי רשע בפני עצמך", כלומר שלא יהיה מיואש מהתשדובה] – ר' יעקב עמדין, פירוש על אבות, פרק ב' סוף משנה יג

היה בעיניך כרשע – [כי אפילו אדם שנראה שהוא צדיק, לפעמים נכשל בכעס (שהוא כעובד ע"ז) או נכשל בגאוה (שהוא כעובד ע"ז) או הלבין פני אדם (שהוא כשופך דמים)] – בן יהוידע

היה בעיניך כרשע - גליון מהר"ץ חיות


דף לא

לאגוז מונח בספל של מים – [הצורה היא דבר מקוים, משוך ונבדל מן המים] – אגדות ד' 160

ג' חדשים ראשונים – [רמז לחיי האדם: ימי עליה, ימי עמידה, ימי ירידה] – אגדות ד' 160; נתיב ב' 144 (צדק, ג)

ג' חדשים ראשונים, ולד דר במדור התחתון וכו' –

חבלין של נקבה מרובין משל זכר –

זה בא כדרך תשמישו וזה בא כדרך תשמישו –

ג' שותפים יש באדם – [מול החומר, הצורה והנשמה העליונה] - אגדות ד' 161

ג' שותפים יש באדם - גר"א, אדרת אליהו (במדבר כב, ב, מהדורה תנינא); (דברים לב, יח)

ג' שותפים יש באדם - ערוך לנר

אשה מזרעת אודם שבו – מהר"ל, דרך חיים 91 (פ"ב, מדה טובה, ר' יהושע);

אשה מזרעת אודם שבו – [כל הדברים החומריים, שממנו יבוא הפחיתות] - גור אריה, בראשית לה, ח (מהד' מכון ירושלים, סוף פסקא ו, עמ' קעז)

עושה גדולות ונפלאות - ערוך לנר

(עובר בבטן) כל זמן שהוא מכביד, עולה למעלה – [האדם הוא שונה מכל שאר הנבראים, כי תמיד הוא עולה] – אגדות ד' 161 ד"ה עושה גדולות

הקב"ה צר העובר במעי האשה, כל א' עולה למינו – [הבדל בצורת יצירה של זרע האיש וזרע האשה] – אגדות ד' 161

צבע נותן סמנים ליורה, כולן עולים לצבע אחד –

"אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני" (ישעיה יב, א) וכו' "עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבוד מלכותו לעולם" (תהלים עב, יח-יט) – [בתחילה האדם מתרעם על מדותיו של הקב"ה, ולבסוף הוא מכיר ומודה על הטובות שה' עשה איתו באותם הדברים עצמם שנראו לו רעים, ואומר "וברוך שם כבוד מלכותו לעולם"] – מהרש"א

ב' בני אדם יצאו לסחורה - עיקרים ח"ד, ה

ב' בני אדם יצאו לסחורה - ערוך לנר (ד"ה ישוב אפך)

אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו – [כי עניני הנהגת האדם אינם בטבע כי אם ע"י נסים] - אגדות ד' 161-162

אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו – [כל רגע יש נס שה' מנע צרה, והאדם רק מכיר מתי שנכנס בצרה ויצא ממנה] - דברי שאול [אמר המעתיק: "כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה", יומא כב ע"ב]

אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו - הנצי"ב, העמק דבר, שמות טו, יא הרח"ד

שלא נוצר האדם מן כל הטיפה אלא מן הברור שבו –

מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל – נצח ישראל 212 סוף פרק נז

סופר את רביעיותיהם של ישראל – [כי יש לישראל כח פנימי] - אגדות ד' 162; נצח 211 (נז)
נסמית עינו של בלעם - אגדות ד' 162; דרשה לשבת הגדול 208; [נסמית עינו כי אין ראוי לו לראות באותה מעלה העליונה] – נצח ישראל 212 סוף פרק נז

נסמית עינו של בלעם – [מהיכן למדו זאת] – מהרש"א

נסמית עינו של בלעם - ערוך לנר

נסמית עינו של בלעם – [צ"ע היה צריך שתאלמנה שפתותיו מפני מה שאמר, ולמה עיניו?] - בן יהוידע

מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה – [מניין דרשו זאת חז"ל] – מהרש"א

מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה - ערוך לנר

אשה מזרעת תחילה - רבנו בחיי, ויקרא יב, ב

אשה מזרעת תחילה – [זה כדי להביא לאחדות העולם] - אגדות ד' 162

איש מזריע תחילה - אגדות ד' 162; נצח 43 (ז); [כי כל אחד מוציא אל הפועל את ההשלמה שלו (את צד שכנגדו) יותר מאשר הכפלת כח עצמו] - גור אריה, בראשית מו, טו (מהד' מכון ירושלים, פסקא ו); [מפני מה דרש חז"ל כך מהפסוק] - ועל ויקרא יב, ב (מהד' מכון ירושלים, פסקא ב)

"אשה כי תזריע וילדה זכר"; "אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב" – [מדוע צריכים לשני פסוקים כדי ללמד אותו דבר] – מהרש"א

"ואת דינה בתו" (בראשית מו, טו) – [צ"ע הרי אמרו כי לאה התפללה ונהפך העובר הזכר לנקבה (ברכות ס ע"ב) וכיצד נלמד מכאן שהאיש מזריע תחילה נולד בת? הרי היא דינה לא מפני יעקב? והיישוב לזה שעשה הקב"ה נס והחליף העוברים עצמם ממש] – מהרש"א (אמר המלקט: בזה מיושב כיצד שמעון לקח לו לאשה את דינה אחותו אחרי שנבעלה לשכם (בראשית רבה, סוף פרשה פ'). והרי היא אחותו מאמו וזה אסור אפילו לבני נח? אלא אם הוחלפו העוברים הרי היא באמת בת רחל. ואמנם לשניהם אותו אב, אבל כיון שהאימהות שתים הן, מותרת לבן נח (וכפי חקירת "פרשת דרכים" מה דין השבטים לפני מתן תורה).

תלה זכרים בנקבות - אור החיים (ויקרא יב, ב)

"גבורי חיל דורכי קשת ומרבים בנים ובני בנים" (דהי"א ח, מ) – [דרשו כך כי היה צ"ל רבו בנים ובני בנים". ועוד, כלום יש ביד אדם לגרום לתוספת ילדים? והרי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא כי אם אם במזל (מועד קטן כח.) אלא זה לענין מספר הילדים. א בל בידם להרבות שיהיו זכרים ולא נקבות] – מהרש"א

עד שבא ר' צדוק ופירשו (מהמקרא) – [מה באו חז"ל ללמד במלים "עד שבא"? (וכן חז"ל דרשו סגנון כזה בפסחים כב:) אלא הוא שהצליח בנסיון לברוח ממעשה זנות (קידושין מ.) ועכשיו בא משם, ולכן זכה בחידוש זה] - בן יהוידע

דף לא ע"ב

הרוצה לעשות בניו זכרים – [מדוע לשון "הרוצה"] - ערוך לנר

אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה – אגדות ד' 163

כיון שבא זכר בעולם, בא שלום בעולם – [כי האיש נוח לקבל פיוס, ולא כן האשה (נדה לא ע"ב)] – מהרש"א

בא זכר לעולם, בא ככרו בידו – [כי הוא דבר שלם, לכן נולד עם פרנסתו. אבל האשה היא בריה חסרה, ולכן היא משתוקקת אל ההשלמה] - אגדות ד' 163

נקבה, נקיה באה – [כי לא נולדה עם זיקת מזל כמה מזונות יהיו לה, אלא תלויה היא במזל אביה או במזל של בעלה ולפי מזונותיהם יהיו לה גם כן] – מהרש"א

נקבה, נקיה באה – [עוד יש לומר כי "נקבה" שעושה נקב בכיס ממון של אביה. כי צריך לתת סכום חשוב לנדוניה שלה, וגם לקשט אותה בימי נעוריה "ניתן לה מידי ולבשייה ונכסייה" (קידושין ל:). וגם אחרי נישואיה היא עדיין דורשת מבית חמיה] - בניהו

אמרה תורה יולדת מביאה קרבן – [למה דוקא יונים? כי אחרי שנשבעה לא לשוב לביתה, שבה לתשוקתה. "ולפי שרפרפה בלבה, תביא קרבנה מרפרף"] - משנת רבי אליעזר, סוף פרשה י"ב

בשעה שכורעת ללדת, קופצת ונשבעת – אגדות ד' 164

מפני מה זכר לשבעה ונקבה לארבעה עשר –

מפני מה מילה לשמונה –

מפני מה נדה לשבעה, מפני שרגיל בה -

מפני מה איש מחזר על אשה, ואין אשה מחזרת על איש - אגדות ד' 163

איש פניו למטה, זה ממקום שנברא – אגדות ד' 163-164

מפני מה אשה קולה ערב –