קול ברמה נשמע ושאלת קבורת רחל

ד"ר יואל אליצור

שמעתין גיליון 59 - חשון תש"מ




לענייני לשון, יש לעתים, השפעה מכרעת על בעיות שונות המתעוררות בחקר מקורות. תפיסה דקדוקית או סגנונית חדשה, יש בכוחה לשנות מוסכמות בתחומי מחקר אחרים לגמרי. הצעה לקשר כזה, בין עיון סגנוני בנבואות ירמיהו לבין שאלה גיאוגרפית-היסטורית, ברצוני להביא במאמר זה.
"ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם: ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום". (בראשית ל"ה, יט-כ וכיוצא בו בבראשית מ"ח, ז)

"בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח..." (שמואל א' י', ב)
הסתירה שבין שני כתובים אלו היא שאלה עתיקה ומפורסמת. בתקופת האמוראים שימשה עניין למינים להקניט בו את חכמי ישראל:
"אתא ההוא מינא שאלינהו מאי דכתיב בלכתך היום מעמדי וגו' והלא צלצח בגבול בנימין וקבורת רחל בגבול יהודה דכתיב ותקבר בדרך אפרתה וכתיב בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה1 (מיכה ה')..." (בראשית רבה פ"ב י')
תשובות רבות לשאלה, ניתנו במשך הדורות ע"י פרשנים וחוקרים. קשה למצוא בעיות אחרות, שזכו לשלל פתרונות כה מגוון.
את הפתרונות השונים שניתנו לשאלה אפשר לחלק לשלש קבוצות עיקריות:

קבוצה אחת:
מזהה את קבר רחל ביהודה2 ואילו את הפסוק בשמואל היא מפרשת בדרך של "סרסהו ופרשהו". במקורות חז"ל מוצאים אנו שלש תשובתו שונות זו מזו (!) ההולכות בשיטה זו (ב"ר הנ"ל, ותוספתא סוטה פ' י"א) ומעניין להזכיר מהלך רביעי באותה שיטה שהועלה בימינו ("נמצאו האתונות עם קבורת רחל" - מ. נאור, ידיעות החברה לחקירת א"י, תשי"ח עמ' 49).

קבוצה שניה:
מאתרת את קבר רחל בגבול בנימין3 כפשוטו של הפסוק בשמואל. באשר לציון בבראשית - "בדרך אפרת היא בית לחם" - קיימות אפשרויות אחדות.
מנחם בן סרוק ("מחברת" ערך כבר 3, והובא ברש"י על בראשית ל"ה, יט) וכן רד"ק ("ספר השרשים" שרש, ברה' ו'כבר' עפ"י רס"ג. והובא ברמב"ן ל"ה, יט) סבורים ש'כברת ארץ' הוא מרחק גדול. מן החדשים הולך בדרך זו ע. שלזינגר4 ("קבורת רחל" כתבי החברה לחקר המקרא ספר נייגר, תשי"ט, עמ' 1976).
בין ההולכים בנתיבי בקורת המקרא רווחת הדעה ש"אפרת" היא בבנימין, ואילו "היא בית לחם" - "תוספת מאוחרת" (המקורות באנצמ"ק ע' "אפרת").

יפה ומרשימה במיוחד היא התיאוריה שהועלתה ע"י נוגה הראובני5 ("אור חדש על ספר ירמיהו", 1968, עמ' 150) ונרמזה כבר בחלקה ע"י מקאליסטר (Archeological Researches in Palestine, 1873-74) לפיה, 'אפרת' היא 'פרת' שליד ענתות בארץ בנימין (ירמיה י"ג). גם 'אפרת' שבבנימין כמוה כאפרת שביהודה נקראה, 'בית לחם' וכנראה יש קשר סמנטי בין השמות (רוב מזון ופריון). הראיה לכך היא מתוך השוואה בין רשימת ערי בנימין ביהושע י"ח לזו שבעזרא ב' ונחמיה ז'. במקום, 'הפרה' (=פרת, אפרת) ביהושע, מוצאים בעזרא, 'בית לחם'! עיקר חינה של התיאוריה הוא בהצעת איתור קונקרטית6 - מונומנטים עתיקים חסרי מובן המכונים בפי הערבים "קברי בני ישראל" והשוכנים על יד דרך ראשית קדומה סמוך לאפיק נחל פרת (פרה) ולמרגלות א-רם, היא הרמה אשר לבנימין.

קבוצה שלישית:
מדברת על קיומם של שני קברי רחל - אחד ביהודה ואחד בבנימין. גם כאן קיימת גישה בקורתית-למחצה, המדברת על "שתי מסורות שהיו רווחות בישראל"... (קסוטו, אנצמ"ק 'אפרת'). ויש המניחים שהקבר המקורי היה בדרך בית לחם יהודה, אלא שבני בנימין ואפרים בנו מצבת זיכרון לרחל אמם בנחלתם (ראה הברמן "קבורת רחל והשם 'נפש'" תרביץ כ"ה עמ' 364 - מ. נאור "המקרא והארץ" כרך ב' עמ' 173).

כל המחזיקים בדעה שקבר רחל הוא בבנימין, מביאים ראיה מנבואת הנחמה המפורסמת:
"כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה... ושבו בנים לגבולם:" (ירמיה ל"א, יד)
מירמיה מ', א למדנו שמחנה השבויים המוגלים בבלה עבר, או חנה, ברמה אשר לבנימין. רחל הקבורה בקרבת הרמה מבכה על בניה השבויים העוברים ליד מקום קבורתה. תפיסה זו נמצאת כבר במדרש:
"מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת. אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור דרך שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים. ההד קול ברמה נשמע... (בר שם יא)
מרבית המפרשים והמתרגמים הבינו כך את ברמה. יוצא מכלל זה, בין התרגומים העתיקים, יונתן בן עוזיאל המתרגם קלא ברום עלמא (וראה לקמן) וכן הוולגאטה: excelso in =בגובה. אמנם בהמשך, תוך הרחבה דרשנית, מזכירים שניהם את שילוחו של ירמיהו מן הרמה בידי נבוזראדן.

זו הייתה דעתו של הרמב"ן בתחילה, עד שעלה לארץ ושינה את דעתו על סמך המסורת. ואלה דבריו:
"...זה כתבתי תחלה. ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים, שבח לא-ל הטוב והמיטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית-לחם אפילו מיל... וכן ראיתי שאין קבורה ברמה ולא קרוב לה אבל הרמה אשר לבנימין רחוק ממנה כארבע פרסאות7 והרמה אשר בהר אפרים רחוק ממנה יותר משני ימים..."
ויתרה מזו, גם לאחר שהשתכנע הרמב"ן שקבורת רחל היא ביהודה, ע"י בית לחם, עדין נוטה הוא לפרש 'קול ברמה' בעיר רמה שבבנימין, "כי הייתה רחל צועקת בקול גדול ומספד מר עד שנשמע הקול למרחוק ברמה שהיא בראש ההר". (בפירושו לבראשית ל"ה טז).
בספרות המחקר החדשה, מקובלת פרשנות זו כמעט ללא עוררין. כך, למשל, מכניס מנדלקרן ללא היסוס, את פסוקנו לחלק "שמות אנשים ומקומות" שבסוף הקונקורדנציה ואינו טורח, אפילו להפנות לשם בערך 'רמה' שבגוף הקונקורדנציה.
על התפיסה הזאת, הסבורה שהכתוב לפי פשוטו מדבר על הרמה אשר בבנימין - באתי לערער במאמרי זה.
וקודם כל, דבר שמחברים אחדים8 הבחינו בו - כתיב ונקוד. לפי נוסח המסורה מנוקד הפסוק שלנו - "קול ברמה נשמע" (ברמה - בי"ת שוואית). הרמה, כשם מקום - ויש מקומות אחדים בשם זה בארץ ישראל - בא תמיד ביידוע: הרמה9 . רק במקום אחד במקרא (נחמיה י"א, לג) מצאנו רמה בלא ה"א היידוע, ורמה זו - ככל הנראה - אינה הרמה שבבנימין10. אף במקום שבו אנו מזהים את הרמה כיום, נשתמר בפי הערבים השם בצרוף הידוע "א-רם".

מה הוא, אם כן, פירוש "קול ברמה נשמע"?
יש רואים ב'רמה' שם תואר; "קול ברמה" - קול רם (פרוש ר' יוסף). יונתן בן עוזיאל, ובעקבותיו כמה מן המפרשים הקלאסיים, מתרגם: "קלא ברום עלמא אשתמע" רד"ק כותב: "בגבעה רמה להשמיע את הקול".

והנה, כשאנו מעיינים בנבואות הפורענות שבתחילת ספר ירמיהו (פרקים ג' וד') נמצא שקיימת הקבלה מפליאה בין אותן נבואות חורבן לבין נבואות הנחמה הגדולה שבפרקנו.

הקבלת הפכים זו שבין ברכה לקללה היא נוהג שכיח במקרא. על ידי שימוש באותם תכנים ובאותם מטבעות לשון לטוב ולרע, מדגיש המקרא את אחידות המאורעות. הטוב והרע הם שני פנים של השגחת ה', ושניהם תלויים במעשיהם של ישראל.

כך, למשל, הברכה והקללה בויקרא פרק כ"ו:
"אם בחקותי תלכו"
"ורדפתם את אויביכם"
"ונתנה הארץ יבולה"
"ואם בחוקותי תמאסו"
"ונגפתם לפני אויביכם"
"ולא תתן ארצכם את יבולה"
וכן בדברים פרק כ"ח:
"והיה אם שמוע תשמע"
"ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה"
"ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך"
"והיה אם לא תשמע"
"ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה"
"ארור אתה בבאך וארור אתה בצאתך".
מגילת אסתר כולה בנויה על ספור כפול, החוזר על עצמו בבטויים ושמושי לשון, ומעניין - אף בטעמי קריאה מיוחדים! פעם בגדולת המן ובגזרה הרעה, ופעם שניה בגדולת מרדכי ובטול הגזרה.
"ויקראו ספרי המלך בחדש הראשון

בשלושה עשר יום בו
ויכתב ככל אשר צוה המן
אל אחשדרפני המלך..." (ג', יב)

"הרצים יצאו דחופים בדבר המלך
והדת נתנה בשושן הבירה..
והעיר שושן נבוכה.
ומרדכי ידע כל אשר נעשה
ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר.
(ג, טו - ד', א)
"ויקראו ספרי המלך בעת ההיא בחדש
השלישי הוא חדש סיון
בשלושה ועשרים בו
ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים
ואל האחשדרפנים והפחות..." (ח', ט)

"הרצים יצאו מבהלים ודחופים בדבר המלך .
והדת נתנה בשושן הבירה...

ומרדכי יצא מלפני המלך
"...בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב...
והעיר שושן צהלה ושמחה". (ח', יד-טו)
הקשר וקרבת ההפכים שבין החורבן לבין הגאולה הולם יותר מכל את ירמיהו, זה הנביא שבעצם הימים שבהם מתגשמות כל נבואות התוכחה שלו, עומד הוא בחצר המטרה כשהסוללות כבר באות אל העיר לכבשה, ומבשר את ישועת העתיד. ואכן, יש קשר לשוני ועניני בין הנבואה שעיקרה פורענות אשר בפרקים ג' וד', לנבואת הנחמה שבפרק ל"א. בצד התכנים המקבילים והחוזרים בשתי הנבואות - גלות ושיבה; חורבן הארץ ויבולה לעומת פריון, איכרים ועדרים; תשובה וחרטה; אפרים והר אפרים ועוד - מאלפות במיוחד ההקבלות הסגנוניות והלשוניות.

א. הקבלה של משקל וקצב:
ירמיהו ד', ה'
"הגידו ביהודה ובירושלים...
קראו מלאו ואמרו
האספו ונבואה אל ערי המבצר".
ירמיהו ל"א, ו
"...רנו ליעקב שמחה וצהלה בראש הגויים
השמיעו הללו ואמרו
הושע ה' את עמך את שארית ישראל".
ב. 'המית המעיים' כביטוי של צער גדול, פחד או רחמים נמצא רק בשני מקומות בספר ירמיהו. האחד בפרק ד', יט:
"מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי..."
השני בפרק ל"א, יט:
"על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה'"
ג. המלה 'נוצרים' נזכרת בכל המקרא ארבע פעמים. בשני מקומות מתוך הארבעה אין למלה קיום עצמאי והיא באה בתוך הניב "ממגדל נוצרים עד עיר מבצר" (מל"ב י"ז ט ושם י"ח ח). שני המקומות האחרים הם בירמיהו, בשתי הנבואות שלנו:
"כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים: הזכירו לגוים
הנה השמיעו על ירושלם: נוצרים11 באים מארץ המרחק..." (ד', טו-טז)
"כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל ה' א-להינו (ל"א, ה)
בשני המקומות - נזכרו 'נוצרים', הר אפרים, ציון וירושלים.
זאת ועוד. נראה שאין משמעות, 'נוצרים' שווה בשני הפסוקים.
בפסוק הראשון 'נוצרים' הוא מלשון מצור, או צוררים (ראה מפרשים).
ובפסוק השני - הצופים, או שומרי פירות הביכורים. נראה, אם כן, שהמלה הנדירה נבחרה במיוחד לצורך ההקבלה שלנו.

ד. אחר כל הדברים האלה, מוצאים אנו בנבואת החורבן שבפרק ג', כא:
"קול על שפיים נשמע
בכי תחנוני בני ישראל
כי העוו את דרכם שכחו את ה' א-להיהם"
ההקבלה לנבואת הנחמה (ל"א, יד) מושלמת:
"קול ברמה נשמע
נהי בכי תמרורים
רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו"
'שפיים' הם המקומות הגבוהים12 (רד"ק כאן, וראה ישעיה י"ג, ב ובפרוש ראב"ע לבמדבר כ"ג ג).

לפי דרכנו למדנו כדברי הרד"ק:
"קול ברמה - בגבעה רמה להשמיע את הקול"!

הערות:




1. בנבואה זו של מיכה רמוזה, אולי, מסורת המכירה את קבר רחל בסמוך לבית לחם יהודה. מאחורי הנבואה עומד, לדעתי, ספור מותר וקבורתה של רחל, כמשל וכרקע ספרותי. אנו מוצאים כאן את מוטיב הלידה בשדה מחוץ לעיר (ד', י'). הנביא משתמש בשמות הגיאוגרפיים שבפרשת מות רחל ולידת בנימין (בראשית ל"ה) כביטויים סמליים - מגדל עדר (ד', ח') ובית לחם אפרתה (ה', א). אם בהקשר זה נאמר "בית לחם אפרתה אשר ליהודה" מסתבר שבימי מיכה היה הדבר ברור שקבר רחל קשור לבית לחם יהודה.
2. לזיהוי זה מסייעת מסורת עתיקת יומין של נוסעים ועולים החל מהנוסע מבורדו (ראשית המאה הרביעית) ועד ימינו. קרוב לודאי שגם מאחורי הקשיים של התוספתא וב"ר עומדת הכרה פיזית של המקום.
3. גם למסורת המכירה את קבר רחל בבנימין יש לכאורה רמזים במקורות חז"ל. "צפה יעקב אבינו שהגלויות עתידות לעבור דרך שם" (ב"ר פ"ב י"א). "ר' מאיר אומר בחלקו של בנה מתה" (ספרי וזאת הברכה שנ"ב) ועיין סדר אליהו רבה ויחי (בראשית מ"ח, ז מובא בתו"ש שם).
4. כל המפרשים ברוח זו חייבים לנמק מדוע תולה המקרא את המאורע בבית-לחם ולא בעיר אחרת קרובה יותר, בעיקר ירושלים שהייתה עיר מרכזית כבר בתקופת האבות כפי שעולה מתעודות חיצוניות (ר' מקורות באנציק' עברית ומקראית ע' "ירושלים"). אין לקבל את טענתו של שלזינגר (עמ' 12) "ירושלים לא נזכרה בשום מקום בתורה לא היה קשר בין אבותינו לבין מבצר היבוסי..." שלם של מלכיצדק והר המוריה הם בירושלים לפי עדויות ספרי הנביאים והכתובים (אדני צדק-מלכיצדק יהושע י', א; תהלים ע"ו, ג; דה"ב ג' א) ועוד - אף בית לחם "לא נזכרה בתורה ולא היה קשר בין אבותינו לבינה" אלא בהקשר זה בלבד!.
5. מן הראוי לציין שעיקרי רעיונותיו של הראובני הובאו - בלא הזכרת מקורם! - במאמרו של מנשה הראל בקובץ "והנה אין יוסף", ת"א תשל"ג, עמ' 061-351.
6. הצעות זיהוי אחדות לקבר רחל בבנימין מוזכרות בספרות המחקר ואינם מעניננו במאמר זה. אזכיר הצעה אחת שיש בה עניין מיוחד: שיק (1881, 4 VPDZעמ' 742) מדווח על "קובת רחיל" כשם נוסף לשיך עבד אל עזיז (נ"צ 7040552180 (MTUבין קלוניא ובית-אכסא. השם לא מוכר לערבים מאז ועד היום, ונראה שלפנינו אחד המקרים שבהם "העניקו" התושבים המקומיים למלומד האירופי את השם שחיפש.
7. 'הרמה' בתפיסתם של רוב בני הדורות ההם זוהתה בנבי סמואל ("ראש ההר לבנימין") הרמה השניה המדוברת כאן היא, כנראה, א-רמה שבשומרון, מערבית לסאנור. (ר' יהוסף שוורץ ב"תבואות הארץ" הוצ' לונץ תר"ס, עמ' קצ"ג).
8. עי' סגל ספרי שמואל עמ' ע"ד. ע. שלזינגר עמ' 6. במהדורת Hebraica Biblia של קיטל- קאהלי 'תוקן' הפסוק ללא בסוס ל"קול ברמה".
9. לממצא זה יש משנה תוקף באשר לרמה אשר לבנימין, שכן בנחלת בנימין רבים משמות המקומות הם ביידוע: הגבעה, המוצה, המצפה, האלף, העי ועוד.
10. הרמה של בנימין נקראת גם בספר עזרא (עזרה, ב'. נחמיה ז', ל) בידוע - הרמה. לפי תחומי הישוב המוזכרים בנחמיה י"א נראה שמדובר שם על רמה בהר אפרים, היא הרמתים צופים, עירם של אלקנה ושמואל.
11. יונתן בן עוזיאל, גרס כנראה, 'בוצרים' במקום 'נוצרים'. עיין בתרגום וברד"ק.
12. במקומות אחרים נראה כי 'שפיים' הם אזורים מדבריים צחיחים. יתכן שיש קשר בין שתי ההוראות, אולי על רקע נופה של ארץ ישראל.