|
בהרצאותיי אלה אני מתכוון לא רק לעיונים תיאורטיים, שכן כולכם מצויים ועומדים בתחומי החינוך, ולפיכך חשוב לכם יותר צרוף ההלכה והמעשה. אנו נשוחח על ילדים קשי חינוך, או שאתם תביאו לפנינו עובדות ומקרים כדי שנדון בהם יחד ונחליט כיצד נוכל לעזור לילדים אלה. יחד עם זאת לא נעלים עין מהעיקר, היינו לקשור את הילד אל בית הספר ולעניינו בו. אך חשוב יהיה גם לדעת את ערכו של בית הספר בתיי הילד ובחיי העם. בית הספר - ידה הארוכה של המשפחה בעיית המוסד הזה היא: מהי הדרך, בה יש לחנך אנשים, כדי שידעו במהלך חייהם להמשיך בעבודה בכוחות עצמם, ולא יראו בדרישות החיים עניינים זרים, אלא עניינים שחובה ליטול בהם חלק. האידיאל של העם מגיע עד תוך תוכה של המשפחה. יש צורך להביא תיקונים במשפחה ובבית הספר כדי לחנך אנשים, שבצאתם מבית הספר יהיו כשירים לחיי החברה. נוהגים אנו להסתכל בצירופים ובצירופי-צירופים. במושג הכרת הבריות אנו מבינים את דרך התנהגות האדם כלפי זולתו, כיצד מתהווה והולכת זיקתו לחבריו. תחילתה של התפתחות זו באישיותו של אדם: לא בבית הספר אלא במשפחה. רשמים ראשונים אלה יש בהם כדי ליצור צורה. - הדמות שבה מופיע הילד בבואו לבית הספר נתונה לו מבית אבא. עם כניסתו לבית הספר עומד הילד בפני מטרה חדשה, ואף המורה כך. הכנת הילד לבית הספר הכנה זו מה משמעה? שיהא הילד קונה את מקומו, שיהא נוטה לא רק להצטרף אל חבריו, אלא גם לחשוב עליהם, להתעניין בהם; לא רק לקבל את הנעים שבבית הספר כאילו בא להנעים את חייו בלבד, אלא גם לחוש ולראות את קשיי בית הספר כקשייו הוא, ולהתאמץ להתגבר עליהם. בית הספר אינו התפקיד החברתי הראשון הניצב לפני הילד; יחסו אל האם - הוא התפקיד הראשון בחייו. אנו יכולים להתבונן ולראות כיצד הכינה האם את ילדה ליחס הנכון. מהו יחס חברתי נכון אל אימא? - להתעניין בה ולראות בה חבר אמיתי. כאן מקורן של שגיאות וטעויות רבות, שבעטין שוב אין הילד עלול להיות בעתיד איש חברה. שתי שגיאות האורבות לאם בחינוך הילד ילדים שנואים הטיפוס הראשון יחפש בכל מקום אדם לסמוך עליו. הוא אינו מסוגל למלא בעצמו את תפקידיו. הטיפוס השני שרוי תמיד במחשבה שנרדף הוא. ילדים אלה הם לרוב חשדנים, וחוששים כל ימיהם ממפלה. זה וזה - בעיה נדחקת ומופיעה לפניהם, ומלווה היא את האדם כל ימיו: הכל חייבים לפנק אותי, עלי להתחמק ולהשתמט ולהיזהר ששום אדם לא תהיה לו שליטה עליו. ארבע-חמש השנים הראשונות לחיי הילד דיין לקבוע את דרך התנהגותו. שוב אין הילד מבחין בין עיקר וטפל ברשמיו. בבוא ילד מפונק לבית הספר, ובראותו כי אין מפנקים שם כמו בבית, או אם יימצא בסביבה חדשה, לא ירגיש את עצמו בטוב, אך לא יוותר על שאיפתו להתפנק, לעמוד במרכז. הוא יחפש תמיד מישהו שיעמוד לו בדחקו; רצונו שיהיו כל העיניים נשואות אליו. דבר זה ישיג באחת משתי דרכים: או שיתאמץ בכל כוחותיו, יהיה בן חיל במעשיו ועל ידי כך יפנה את שימת הלב אליו ויחזיר לעצמו את מצבו הנעים לקדמותו. ילדים אלה אינם מחבבים כלל את הקשיים. או שעצלות תוטל בו במידה מרובה, וילד רע מאוד יהיה, יתבלט מאוד, יהיה עקשן וסרבן כדי להטות אליו את עיני המחנך והחברים, שירבו לטפל בו. מעתה מתפתח בחיי הילד תהליך המלמד כי הכל עלול להיעשות אמצעי משנתכוונו פעם חיי הנפש לכוון מסוים. ילדים אלה לרוב לא הוכנו כראוי, חסרה להם היכולת להתרכז, להקשיב, אינם מוכשרים לקנות להם חברים, כי כל מעיינם נתון לעצמם, והם מביטים על תפקידים אלה כעל קשיים מיוחדים במינם. אין הם בוטחים בעצמם, והם מתנכרים יותר ויותר לבית הספר. יש לילדים אלה תחושה שהצדק תמיד איתם. הם יעדיפו את בית הוריהם על פני בית הספר. מלאי טינה יעמדו בפני חובות בית הספר ויתגוננו מפניהן. ברור שלפנינו בנין מלא פרצים שאין לתקנו בתוכחות ובנזיפות בלבד. אותו דבר אנו מוצאים בילדים המרגישים שהם שנואים על סביבתם, תמיד ידמו שמקופחים הם, ולפניהם קשיים על גבי קשיים. עלינו לחקור ולהבין ראשית כל את המתרחש בלב הילד. למורה חשוב מאוד לנסות את כל דרכי הנפש ובדיקתה. אם אתם מוצאים ליקויים, אל נא תשכחו כי אימא פינקה את הילד במשך ארבע-חמש שנים. הוא חושב: בבית, אצל אימא היה לי בכל זאת נעים יותר, ברצונו להרחיק את הכל מעליו, שכן אין הוא מוצא פיצוי לגן העדן האבוד. ילד זה אינו מוכן כלל וכלל לעבודת-שיתוף כל שהיא, לחברות או למשחק משותף, טרם ניסה את עצמו אם מוכשר הוא לעמוד במשימות. לאושרנו עבודת המורה המתנהלת בדרך זו היא מעניינת ונעימה מאוד ואף קרובה יותר למניעת הקשיים. רק דרך אחת יש להקל את עבודתו הקשה של המורה, אשר הוטל עליו ללמד 30-40 תלמיד: אם בקי הוא ורגיל להבין טיפוס כל ילד, כמעט שלא תתכן שגיאה בעבודתו, לאחר קלט את הטיפוס אשר לפניו. אין לדאבוננו אפשרות לקבוע כללים ולומר מהו הדבר העושה את ההוראה לתפקיד אומנותי. כל המסתייע בפסיכולוגיה האינדיבידואלית חזקה עליו שלא יתעה טעות קשה. אחת היא הדרך להפיק תועלת מהכרת הבריות: לא די בכך שנפתח לילד את הדרך הנכונה, יש גם להשפיע על הוריו שלא יפריעו לילד מלכת בדרך ישרה זו. הבית כמפנק ילדים אלה, וכן הטיפוס השני, הנם לקויי רגש חברתי. אין להם כל עניין באיש זולתם. אם מפונקים הם - תשומת לבם מכוונת אך ורק לשלומם; ואם שנואים הם, אינם יודעים כלל על מציאותם של אחרים, שכן מימיהם לא יצרו קשר עם אחרים. התעניינותם האגואיסטית גדלה והולכת. תכונה זו אינה טבועה בילד מלידה, יסודה בחוויות השנים הרכות. ליקוי מרכזי זה נוצר מפני שהילד לא חש את עצמו בן הסביבה ומתאים למקומו. כך לא תתפתח בו הרגשה שהוא חלק מהחברה השלמה, חלק מהכלל. הוא חסר אומץ, כל חובה שתוטל עליו תבלבל אותו. צורות שונות לגילויו של מצב זה, כל תפקיד חדש הוא בעיניו מבחן, ניסיון חדש. |
