לאחר שדניאל הצליח להוכיח שהאליל בל אינו בעל כוח, ביקש המלך מדניאל להשתחוות לתנין. דניאל מסרב, מצליח להרוג את התנין. הכוהנים מאלצים את המלך למסור לידם את דניאל, הם משליכים אותו לגוב אריות, שם הוא מקבל אוכל מהנביא חבקוק. לאחר שבעה ימים משוחרר דניאל, והכוהנים מושלכים לגוב האריות.
ר' אליעזר מוורמייזא שחי במאה ה-13 מסביר שחבקוק קשור לאגדה כי "חבקוק" בגימטרייה "גור אריה", והוא הלך בליל פסח לדניאל שהוא משבט יהודה המכונה "גור אריה", אמר עמו הגדה של פסח בליל שימורים, ולא יכלו האריות להזיקם.
קיימים חילוקי דעות אם הספר נכתב עברית או ארמית. מכיוון שלאגדה זו יש מקור בבראשית רבה שהוא מקור קדום שנכתב בא"י יש להניח שגם "הבעל בבבל" נכתב במקורו בא"י. (ע"פ אברהם כהנא "הספרים החיצוניים").

לאגדה זו יש מקבילה במדרש רבא:
מדרש בראשית רבה סח, יג:
"והנה מלאכי אלהים", זה דניאל, "עולים ויורדים בו", שעלה והוציא את בלעו מתוך פיו.
הדא הוא דכתיב: (ירמיה נא) "ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו". שהיה לו תנין אחד לנבוכדנצר, והיה בולע כל מה שהיו משליכין לפניו.
א"ל נבוכדנצר לדניאל, כמה כחו גדול, שבולע כל מה שמשליכין לפניו.
אמר לו דניאל: תן לי רשות ואני מתישו.
נתן רשות. מה עשה? נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים, השליך לפניו, ונקבו מסמרים את בני מעיו.
הדא הוא דכתיב: "והוצאתי את בלעו מפיו".


(א) וגם תנין גדול היה בעיר בבל ויעבדו אותו אנשי בבל:
(ב) ויאמר המלך אל דניאל וגם על התנין תאמר כי מעשה חרש נחושת הוא: (ג) הנה הוא חי וגם הוא אוכל ושותה התכחש כי הוא אלוהים חיים לכה נא ועבוד אותו:

(ד) ויען דניאל ויאמר את ה' אלוהים אני עובד ואין אלוהים חיים זולתו: (ה) ועתה אם טוב בעיניך אדוני המלך והרגתי את התנין בלי חרב ובלי מקל:

(ו) ויאמר המלך הנה הוא בידך:
(ז) ויקח דניאל זפת וחלב ושער ויזד אותם נזיד ויעש ממנו רקיקים: (ח) וישליכם בפי התנין ותבקע בטנו ויאמר דניאל אלה אלוהיך אדוני המלך:

(ט) ויהי כשמוע אנשי בבל את הדבר ויחר להם מאוד ויקשרו קשר על המלך:
(י) ויאמרו המלך התייהד כי את הבעל נתץ ואת התנין הרג וגם את הכוהנים המית: (יא) וייקהלו על המלך ויקראו לו מסור את דניאל בידינו ואם אין הנה נכרית אותך ואת ביתך: (יב) וירא המלך כי הצק הציקו לו מאוד וייתן את דניאל בידם: (יג) וייקחוהו וישליכו אותו אל בור האריות ויהי שם ששת ימים: (יד) ויהיו שבעה אריות בבור ויתנו להם יום יום שני אנשים ושני כבשים לטרף: (טו) אך בעת ההיא לא נתנו להם מאומה בלתי אם דניאל לבדו:

(טז) ובימים ההם היה נביא בארץ יהודה ושמו חבקוק: (יז) ויהי היום ויזד חבקוק נזיד ויתן לחם בכלי להביא לקוצרים בשדה:
(יח) ויבא אליו מלאך ה' ויאמר: (יט) הבא נא את המאכל אשר בידך אל דניאל הנה הוא בבור האריות אשר בבבל:

(כ) ויען חבקוק ויאמר לא ראיתי בבל מימי וגם את בור האריות לא ידעתי:
(כא) ויאחזהו המלאך בציצית ראשו וישאהו ברוח סערה בבלה ויעמידהו אצל בור האריות:

(כב) ויקרא חבקוק ויאמר דניאל דניאל קח נא את המאכל אשר ה' אלוהים שולח לך:

(כג) ויען דניאל ויאמר ה' אלוהים אתה זכרתני וחסדך לא יעזוב את מאהביך: (כד) ויקם דניאל ויאכל והמלאך השיב את חבקוק למקומו:

(כה) ויהי ביום השביעי ויבוא המלך לספוד לדניאל ויהי כי קרב אל הבור לראות והנה הוא יושב בין האריות: (כו) ויקרא המלך בקול גדול ויאמר אל אלוהי דניאל גדול אתה ונורא ואין אלוה מבלעדיך: (כז) ויצוו ויריצוהו מן הבור וישליכו אל תוכו כל מבקשי נפש דניאל ואך ירדו הבורה ויטורפו לעיני המלך: