פילוג באצ"ל

ב-17 במאי 1939, פרסמה הממשלה הבריטית "מסמך פרלמנטרי 6019", חוברת בת 12 עמודים שכותרתה Palestine - Statement of Policy, שנכנסה לתולדות הציונות בשם "הספר הלבן". במסמך זה הוגדרו היעדים המדיניים של בריטניה לגבי ארץ-ישראל לפיו
שאיפת ממשלת הוד מלכותו היא הקמת מדינה פלשתינית עצמאית תוך עשר שנים, שתעמוד בקשרי אמנה עם הממלכה המאוחדת, שיהא בהם כדי לספק באופן המניח את הדעת את הצרכים המסחריים והאסטרטגיים של שתי הארצות בעתיד.

כדי להבטיח את אופיה הערבי של המדינה הפלשתינית, הגביל "הספר הלבן" את העלייה באופן שמספר היהודים בארץ-ישראל נועד שלא לעלות על שליש מכלל האוכלוסייה. בהתאם לכך דובר בו על התרת עלייתם של 75,000 יהודים, תוך חמש שנים, "אם ירשה זאת כושר הקליטה הכלכלי". עם תום תקופה זו, הוסיף וקבע המסמך, "לא תורשה כל עלייה נוספת, אלא אם כן יהיו ערביי ארץ-ישראל נכונים להשלים עמה". להגבלות אלו נוספו גם גזרות באשר לזכותם של יהודים לרכוש קרקעות ברוב חלקי הארץ. "אין עתה באזורים מסוימים מקום להעברות נוספות של קרקע ערבית, ואילו באזורים אחרים יש הכרח להגביל העברות קרקע כאלה, כדי שעובדי-האדמה הערבים יוכלו לקיים בידיהם את רמת חייהם הנוכחית וכדי שלא תיווצר אוכלוסייה ערבית גדולה של מחוסרי-קרקע".
הערבים דחו את "הספר הלבן" בטענה שאינו עונה על דרישותיהם, ופתחו במסע נרחב של אלימות נגד היישוב היהודי בארץ. בעקבות מעשי הערבים, התכנסה מפקדת האצ"ל והחליטה על שורה של פעולות צבאיות. רזיאל.
ב-19 במאי 1939 יצא דוד רזיאל מתל-אביב לחיפה, כדי להיפגש עם פנחס רוטנברג (לפי בקשתו של האחרון). באותו יום הציבו הבריטים מחסומים בדרכים ולכן בחר רזיאל להגיע לחיפה במטוס. רזיאל עלה למטוס בשדה התעופה הקטן שליד תל-אביב (היום שדה דב) בלוויית אפרים אילין, לטיפב ישירה לחיפה. אולם המטוס סטה מדרכו ונסע לשדה התעופה לוד לחניית ביניים. כל הנוסעים ירדו מן המטוס והוכנסו לאולם ההמתנה, שם נתבקשו, כרגיל, להציג תעודה מזהה. כעבור כמה דקות, הופיעו שוטרים ועצרו את רזיאל.
את מקומו של רזיאל כמפקד האצ"ל תפס חנוך קלעי, ובישיבת המפקדה בראשותו הוחלט, לראשונה, לפעול בשתי חזיתות; האחת - המשך פעולות התגובה על מעשי הטרור הערביים, והשנייה - פגיעה במוסדות של ממשלת המנדט הבריטי בארץ-ישראל. החלטת זו היוותה מפנה במדיניות האצ"ל, ומצאה ביטויה בפעולות כמו פיצוץ צמתים של קווי טלפון והריסת טרנספורמטורים של חברת החשמל הבריטית בירושלים (4.6.1939) פגיעה בבניין הדואר הראשי בירושלים ופיצוץ תאי-טלפון בתל-אביב (21.6.1939), וכן פגיעה באולפן של תחנת השידור הממשלתית בירושלים (2.8.1939) וכן הוצאתו להורג של מפקח המשטרה הקצין ראלף קרנס, שהואשם בעינוי לוחמי האצ"ל.
פעולות האצ"ל נגד השלטון הבריטי בארץ לא ארכו זמן רב. ביום 31 באוגוסט 1939, ארבעה ימים לאחר הוצאתו להורג של קרנס, התכנסה מפקדת האצ"ל לישיבה מיוחדת בתל-אביב. בעיצומה של הישיבה נשמעו דפיקות בדלת ולתוך החדר פרצו בלשים ושוטרים. כל חברי המפקדה נעצרו (חנוך קלעי, אברהם שטרן, אהרון חייכמן וחיים לובינסקי. בין העצורים נכלל גם יעקב אליאב, שהגיע למקום כדי לדווח על ההתנקשות בקצין קרנס). העצורים הועברו תחילה לתחנת המשטרה ביפו, ולאחר מכן - לבית הסוהר המרכזי בירושלים, ומשם למחנה המעצר בצריפין, שם פגשו את דוד רזיאל. בימים הראשונים הם היו מנותקים מן העולם החיצון ולא ידעו כי למחרת מאסרם פרצה מלחמת העולם השנייה, עם פלישת צבאות גרמניה לפולין.
דוד רזיאל, מפקד האצ"ל, שראה בגרמנים את האויב מספר אחד של עם ישראל והכריז על הפוגה במאבק נגד שלטון המנדט הבריטי בארץ. יתר-על-כן, טען רזיאל כי מן הראוי לשתף פעולה עם הבריטים במלחמתם באויב הנאצי המשותף. ב-11 בספטמבר 1939 פרסם האצ"ל כרוז וזה לשונו: 1
[...] כדי לא להפריע למהלך המלחמה נגד גרמניה וכדי להקדיש מקסימום של כוחות לעזרת אנגליה ובעלי בריתה, מחליט הארגון הצבאי הלאומי על הפסקת פעולותיו התוקפניות בארץ-ישראל, העלולות לפגוע בממשלה האנגלית ולסייע במידה כלשהי בידי אויבו הגדול ביותר של העם העברי בעולם - הנאציזם הגרמני [...]

החלטתו של רזיאל להפסיק את המאבק המזוין בבריטים, גרמה לסערה בקרב חבריו, ובראשם אברהם שטרן, שתבע להמשיך ולהכות בבריטים, למרות מלחמתם בגרמנים. בנוסף שטרן גם טען כי על האצ"ל להיות עצמאי בקביעת דרכו ומעשיו ולהשתחרר מתלותו במפלגה הרוויזיוניסטית. חילוקי-הדעות בין רזיאל ושטרן הלכו והחריפו, ולאחר שז'בוטינסקי הביע את תמיכתו ברזיאל, הגיעו הדברים לידי פילוג. שטרן הקים עתה גוף חדש בשם "ארגון צבאי לאומי בישראל" - כדי להדגיש שהוא ממשיכו של האצ"ל - ולימים הוסב השם ל"לוחמי חרות ישראל" (לח"י). הארגון בראשותו של רזיאל דבק בשם המקורי "ארגון צבאי לאומי בארץ-ישראל". רוב המפקדה הארצית נטתה אחרי שטרן, ואילו אנשי השורה, ובייחוד חברי בית"ר, מילאו את מצוות ראש בית"ר והלכו אחרי רזיאל.
הפילוג השחית כל חלקה טובה באצ"ל, ונכרך בהאשמות ובהשמצות הדדיות, וכמובן גם מלחמת חורמה על מחסני הנשק. באורח בלתי-נמנע היה בו כדי להחליש את שני הארגונים באופן משמעותי. רבים מן המפקדים הפסיקו את פעילותם לחלוטין. 2
בזמן הפילוג שהה ז'בוטינסקי בארצות-הברית, שם ניסה לארגן גדודים עבריים שייחמו בגרמנים במסגרת הצבא הבריטי. ז'בוטינסקי, שסבל שנים ממחלת לב, לא חסך מאמצים כדי להציל את יהדות אירופה מהקטסטרופה הממשמשת ובאה.
כיבוש פולין בידי הגרמנים והרס הקהילה היהודית באירופה, שברו את ליבו וב-4 באוגוסט 1949 נפטר ז'בוטינסקע מהתקף לב בזמן שהותו במחנה בית"ר ליד ניו-יורק.
אֵבל כבד ירד על המחנה הלאומי, שהתייתם ממנהיגו.
בינתיים נענו הבריטים להצעתו של רזיאל לשיתוף פעולה, ובמאי 1941 התבקשה מפקדת האצ"ל לשלוח יחידה קטנה לעיראק כדי לעזור לצבא הבריטי לדכא את המרד הפרו-נאצי של ראשיד עלי אל-כילאני. יחידה זו היתה אמורה למנות ארבעה לוחמים ולבצע פעולות מודיעיניות וכן פעולות חבלה נגד המורדים. בראשה עמד דוד רזיאל בעצמו. הם הגיעו לעיראק במטוס של חיל האוויר הבריטי, ובשעה שיצאו לפעולה המודיעינית הראשונה, הופיעו מעליהם מטוסים גרמניים שפתחו בהפצצה. דוד רזיאל ומלווהו הבריטי נהרגו בו במקום.
מותו של רזיאל היכה בהלם את חברי האצ"ל והותירם במבוכה רבה. הוויכוחים הפנימיים בדבר דרכו של הארגון הלכו והחריפו, ופעילותו שותקה כמעט לשנה תמימה. רק בחורף 1942, החל האצ"ל להתאושש מן המכות שספג. באותם ימים התחוללה תפנית בשדות הקרב של מלחמת-העולם ונצחונן של בעלות-הברית על גרמניה החל להסתמן בבירור. לכך נצטרפו הידיעות על השואה שירדה על יהדות אירופה ודבקותה של ממשלת בריטניה במדיניות הספר הלבן, שרק הגבירו את הלחץ לחדש את המלחמה בשלטון הבריטי בארץ-ישראל. ואכן, מפקדת הארגון, שבראשה עמד עתה יעקב מרידור, הגיעה למסקנה, שיש לשקול מחדש את שיתוף-הפעולה עם הצבא הבריטי.

הערות:


1. י. אלפסי, האצ"ל אוסף מקורות ומסמכים, א', עמוד 355.
2. פרטים על הפילוג ראה בספרו של המחבר "לידתה של מחתרת".