הסזון באירופה

ההתנגשויות בין ההגנה ואצ"ל בארץ השפיעו במישרין על היחסים בין שני הארגונים באירופה.
כזכור, לפני מלחמת-העולם השנייה היה האצ"ל פעיל מאוד במזרח אירופה ובמיוחד בפולניה. רבים הצטרפו לשורותיו ובמחסניו נאגר נשק רב. עם פרוץ המלחמה ופלישת גרמניה לפולניה ואחר-כך גם לשאר ארצות מזרח אירופה, לא נותר לכך, כמובן, שום זכר. אבל בראשית 1946 הוחל בארגון מחדש של תאי האצ"ל באירופה, והבסיס העיקרי נקבע באיטליה. לאחר התארגנות ראשונית, הוחל בתכנון פיגועים במטרות בריטיות, וב-31.10.46 פוצצו לוחמי האצ"ל את השגרירות הבריטית ברומא.
לצד הפעילות נגד מטרות בריטיות, פנה האצ"ל גם לארגון עלייה בלתי-ליגלית לארץ. "בחודשי הבריחה הראשונים", אומר ספר תולדות ההגנה, "נמצא מחנה גנַדנוַל שעל-יד אינסברוק ]אוסטריה[ ברשות אנשי בית"ר. משום חשיבותו של המקום, כנקודת מעבר מאוסטריה לאיטליה, נחתם הסכם עם הבית"רים, לפיו שותפו בעבודת ה"בריחה" בכל אוסטריה. הסכם זה נעשה כדי להוציא מיידי בית"ר את השליטה האבסולוטית שהיתה להם על אינסברוק והגבול האיטלקי". 96 למרות ההסכם, קיפחו אנשי ההגנה את חברי בית"ר, ובתגובה לכך החלו האצ"ל ובית"ר בארגון עצמאי של העברת פליטים מאוסטריה לאיטליה. בינתיים החריף "הסזון הקטן" בארץ, והאחראי על הבריחה באירופה הצטווה למנוע מהחשודים בהשתייכות לאצ"ל מלהגיע לריכוזי העלייה.
במכתב שכתב בגין למטה האצ"ל באירופה ב-26.9.47, נאמר בין השאר: 1



...לפי שעה, כפי ששמעת, הוחמר מאד המצב הפנימי. הדיקטטור [הכוונה לבן-גוריון] בא מציריך עם ייפוי כוח בכיס להתחיל בהסתערות. ההסתערות הגדולה אמנם עדיין לא התחילה, אך כבר היו מעשי גישוש הדדיים, מהם עלולה לפרוץ מערכה יותר רצינית, בייחוד אם 'ננגן' [הכוונה להתקפות נגד הבריטים] ויש בדעתנו לנגן. אחרת ילך וישתרש הרושם בכל החוגים כי הכול בארץ מצפים לחלוקה ...
אין אנו נשארים בעלי חוב לש"ד [כינוי להגנה]. אבל אם יגיע לידי התלקחות כללית, יהיה הכרח להרחיבה גם לחוץ-לארץ. אני מבין את ההיסוסים של אסף [כינויו של אליהו לנקין שהיה מפקד האצ"ל באירופה] בעניין זה ועל-כן איננו לוחץ על ההחשה, אם כי בינתיים כבר קרו מקרים חמורים ביותר מצד הש"ד [ההגנה] ועינויי תופת של בחורינו בתוכם. אבל ברור לי, שלא נוכל להימנע זמן רב מפתיחת חזית שנייה, כי היא תעזור לקצר את המערכה הטמאה כאן ...

מכתבו של בגין הגיע בתקופה שאנשי בית"ר ואצ"ל הגבירו את העברת הפליטים מאוסטריה לאיטליה ונתקלו במה שתואר בספר תולדות ההגנה בזו הלשון: "סמי לוי, מפקד ה'בריחה' באזור, ניסה, לפי הוראות שקיבל, למנוע 'בריחה' 'פרטיזנית' זאת, ומפעם לפעם עצר חבורות 'פרטיות' כאלה ... האנשים שנעצרו על-ידי אנשי 'הבריחה' נחקרו ואף הוכו, כדי שלא יחזרו על מעשיהם". 2 לפרסום מיוחד זכה מעצרם של ארבעת אנשי אצ"ל אשר עונו בידי חוקריהם ורק שלושה מהם חזרו לבסיסם. במהרה נפוצה שמועה כי הרביעי, מילו פרידליך, מת כתוצאה מן העינויים וארגון בית"ר באוסטריה פרסם מודעות אבל לזכרו. לאמיתו של דבר הצליח פרידליך לברוח מן המעצר ולא סיפר לאיש על מקום הימצאו, מחשש שייתפס מחדש. הוא הגיע בכוחות עצמו לאיטליה, וכעבור זמן-מה עלה ארצה באחת מהאוניות של ההגנה.
בתקרית אחרת נחטפו שלושה אנשי אצ"ל (אלחנן טלרנט, יחיאל קדישאי ומנחם שפיגלר) בשעה שעברו את הגבול מאיטליה לאוסטריה. לאחר שהוחזקו במעצר מספר ימים, הוסגרו לידי המשטרה האיטלקית ובילו מספר שבועות בכלא באיטליה.
בתגובה לחטיפות ולהפרעות למעבר של חברי בית"ר ואצ"ל מאוסטריה לאיטליה, חדרה קבוצה גדולה של בית"רים, חלקם מזוינים, למחנה ויזנהוף שליד אינסברוק. הבית"רים נתקלו בהתנגדות מצד כמה שליחים ארצישראליים ו"תוך כדי קטטה נורתה ירייה ונהרג איתן אבידוב, בן נהלל, אשר הגיע זה עתה מן הארץ". 3 שלושה שליחים נוספים נפצעו. בינתיים הוזעקה המשטרה הצבאית הצרפתית למקום, עצרה 71 איש והחרימה שני תת-מקלעים וכמה אקדחים. 18 מבין העצורים הועמדו למשפט ונידונו למאסר, מחצי שנה ועד שבע שנים.
ועדת חקירה שהקימה הסוכנות היהודית קבעה כי "לדעתנו לא התכוונו הפולשים לקפח את חייו של איתן ז"ל ועל כן אין לדבר על רצח בכוונה תחילה, אלא על הריגת אדם".
בעקבות התקרית הזאת התרחשו מספר התנגשויות בין הצדדים, ואנשי בית"ר הוכו במחנות-הפליטים צלסהיים ורשל שליד פרנקפורט. הבית"רים לא טמנו ידם בצלחת, וב-13 בספטמבר 1947, פרצו למשרדי המוסד לעלייה ב' של ההגנה במילאנו והיכו את יששכר חיימוביץ, מפקד ה"בריחה" באיטליה (שנראה להם כאחראי לסגירת שערי הארץ בפני חברי בית"ר והאצ"ל).
ראשי ההגנה עשו להרגעת הרוחות; יאני אבידוב, אביו של איתן, שנמנה בעצמו עם פעילי ההעפלה, כלל בהספד לבנו קריאה לאיפוק ולהמשך העבודה. בעקבותיו הלך גם משה סנה, שהסביר בכינוס של פעילי ה"בריחה", שנערך בברטיסלבה בנובמבר 1947 "יש לשים סכר להתנגשויות עם האצ"ל, כי התפקיד הוא לא לנצח את האצ"ל, אלא למלא את התפקיד שלנו; לא להכניס שיטת נקמת-דם, כי אז יפסיקו השלטונות את כל פעולתנו". 4
בינתיים נשתררה בארץ הפוגה במאבק הפנימי, ומטה האצ"ל בארץ קרא לאנשיו באירופה להפסיק את ההתנגשויות עם ההגנה.

הערות:


1. מ"ז, כ1/1/2/2/8.
2. סת"ה, ג', עמוד 1555.
3. יהודה באואר, הבריחה, עמוד 300.
4. סת"ה, ג', עמוד 1554.