אמרות רבי מנחם מנדל מקוצק

(מתוך ספרו של שמחה רז, העומד לצאת בקרוב)

מבוע מ', תשס"ד


קמצנות
• העולם הזה של הכילי הוא העולם הבא שלו, שהרי אינו נהנה מממונו אפילו כמלוא נימא, אם כן, היכן, איפוא, העולם הזה שלו?

חג ומועד
• "המצטער - פטור מן הסוכה" (סוכה כו, ע"א) - יהודי המסוגל להרגיש בסוכה את הגשם ולהצטער על כך, אינו ראוי לשבת בסוכה.

תלמוד תורה
• גדול המלמד דרדקי מרבו, שכן הרב לימדו דברים שהוא מפרשם כך, ובא אחר וסותר דבריו ומפרש אחרת, ואילו המלמד, תורתו תורת אמת, שכן הכל מודים שאל"ף היא אל"ף ובי"ת היא בי"ת.
• "לא בשמים היא" (דברים ל, יב) - התורה אינה אצל אותם יהודים, החושבים שהגיעו עד שמי השמים.

תפילה ותכונתה
• המתפלל היום מפני שהתפלל אתמול - רשע טוב הימנו.
• אם אין טלית, מתעטפים בארבע כנפות הארץ ומתפללים.

תשובה ומעלתה
• לו היו אומרים לי שלא אוכל לחזור בתשובה, הייתי טוחן רקיע ושמים - ושב.
• די לו לאדם שיפתח בלבו פתח זעיר של תשובה כ"חודו של מחט", בתנאי שירגיש כעין דקירה בלב, כצריבה בבשר חי ולא כמחט בבשר מת.

מידות
• "עתיד אני" - זו מידה זרה; "רצוני" - מידה ואינה מידה; "הריני" - זו מידה טובה.
• מסוכן ההרגל, ונדחק לו בחשאי כגנב.

מצווה ועבירה
• "וחי בהם" (ויקרא יח, ה) - שיעשה המצווה בחיות ובלהט.
• ישנם העושים מצוות בגלוי ועבירות בסתר, וישנם העושים עבירות בגלוי ומצוות בסתר.

סוד ובעלי סוד
• במקום שיש סוד - שם יש גניבה.
• אם חייבים אנו להסתיר דבר ולשמרו בסוד - נמצא שאין אנו נוהגים כשורה.

ענווה וגאווה
• כל המידות כולן צריכות כוונה, חוץ ממידת ענווה, שכן ענווה, שיש עמה כוונה, שוב אין שמה ענווה.
• עובד עצמו - חוטא בעבודה זרה.
• גאווה - מום היא. בעל גאווה - אף שמשפילים אותו מן השמים עד דכא - נשאר בגאוותו.

צדקה
• בשעה שאבותינו הלכו במדבר ואכלו מן, כל אחד קיבל מזונותיו במידה שווה: עומר לגולגולת. כיצד קיימו אותה שעה מצוות צדקה? - אבותינו עשו צדקה בדעת, מי שדעתו היתה רחבה, עשה צדקה עם מי שדעתו היתה פחותה.

דיבור ושתיקה
• כאשר יש לאדם על מה לצעוק, ורוצה לצעוק, אך איננו יכול לצעוק - זוהי הצעקה הגדולה ביותר.

חיים ומוות
• המוות - אינו ולא כלום, משל לאדם העובר מדירה לדירה. אלא שהפיקח בוחר לו דירה יותר נאה מן הראשונה.

חכמה וסכלות
• "יוסיף דעת - יוסיף מכאוב" (קהלת א, יח) - ומה בכך? כדאי לו לאדם להוסיף מכאוב, ובלבד שיוסיף דעת.
• "חסיד שוטה" - כיצד? - הוא שהכריזו עליו מן השמים להיות טיפש. והלה עושה הרבה לפנים משורת הדין לצאת ידי גזירת שמים בטפשותו, ומוסיף על טפשותו.

יצרים
• היצר הרע נטפל לפרקים לאדם, בכוחן של דמעות.

יראת חטא
• רצוני שלא תחטאו, לא מפני שאסור לחטוא, אלא מחמת חוסר פנאי לחטוא.
• במקום להוסיף חומרה להלכה, מוטב להוסיף יראה לעשייה.

יראת שמים
• כשהשנה מבורכת - היא מבורכת בכל דבר, אפילו ביראת שמים.

לב
• לב שבור - שלם, סולם עקום - ישר.
• "דברים היוצאים מן הלב - נכנסים אל הלב" (שירת ישראל לר' משה אבן עזרא עמ' קנו) - גם ללב ממנו יצאו הדברים.
• "לא תגנוב" (שמות כ, יג) - אין פירושו רק שלא לגנוב, אלא גם לא להיות גנב.

אמונה וביטחון
• המאמין במופתים - אינו אלא שוטה ומי שאינו מאמין שיוכלו להיעשות על ידי הצדיקים - אינו אלא אפיקורס.

אמת ושקר
• על האמת לנקר במוח, כמו היתוש לטיטוס.
• מעולם לא התחרטתי על אמת.
• כל הדברים שבעולם אפשר לחקותם, חוץ מן האמת, שכן אמת מעושה - שוב אינה אמת.

בין אדם לחברו
• יש המחזיקים את הדברים הטובים והנוחים שבתורה לעצמם, ואת החומרות - לאחרים.
• כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך.
• "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" (שמות כ, טו) - יכול אדם לראות, יכול הוא לנוע ולהזדעזע, ובכל זאת לעמוד מרחוק...

גוף ונשמה
• יש המבקשים ליסע לארץ-ישראל כדי שלא יצטרכו לשאת בסבל גלגולי מחילות. תמיהני, תמיהני, אוהבים הם את גופם מאוד מאוד, שאף לסבל שלאחר המוות הם חוששים.
• קל לו לגוף לסבול סיגופים ותעניות, מאשר לסבול עול מלכות שמים.

אבות ובנים
• כך זה תמיד: האב מצטער בצער בניו - ואין הבנים מצטערים בצער אביהם; הקדוש-ברוך הוא מצטער בצערנו - ואין אנו מצטערים בצער השכינה.

אדם וקונו
• היכן מצוי אלוקים? - במקום שנותנים לו להיכנס.
• כלל זה יהא נקוט בידך: מי שאינו רואה את המקום בכל מקום, אינו רואהו בשום מקום.
• "אלהי מסיכה לא תעשה לך" (שמות לד, יז) - אל תעשה מאלוקים - מסיכה.
• "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" (דברים ו, ו) - יהיו מונחים תדיר על הלב, כך שבבוא רגע של כושר וייפתח הלב - יוכלו לחדור מיד לתוכו.

אונאה וגניבת דעת
• הפולט אנחה קלה, שאינה יוצאת מעומק לבו, הריהו חוטא בגניבת הדעת.
• יש המהלכים ושבע תועבות בלבם, ומחליקים על כרסם בכמה דפי גמרא.