קיצורו של דבר, יש כאן שני מישורים, האחד ממלכתי-קיומי, והשני משפטי-הילכתי ושימת הדגש על הבחינה המשפטית-הילכתית מחלישה את הטיעונים של האסכולה ה,,ניצית" בעיני רבים, דתיים ולא-דתיים כאחד, שאינם רואים את השאלה המדינית הגדולה שלנו היום כעניין השייך לתחום של היתר ואיסור רגיל אשר לגביו אפשר לשאול שאלת חכם ולפעול על פי ההלכה הפסוקה של השולחן ערוך.

האם במצב שכזה דוקא קול האמונה היהודית הבסיסית יהיה משותק? כלום במצב שכזה חייבים גדולי התורה לעצום את עיניהם ולהעביר את ההכרעה ל"מומחים" המדומים, דהיינו לאנשי המפלגות החילוניות - שיקבעו בסופו של דבר על פי השיקולים האידיאולוגיים שלהם? האם ייפקד רק מקומה של היהדות הנאמנה כאשר תוכרענה השאלות הגדולות האלה? אתמהה!

אפשר היה לצפות שגדולי התורה בדורנו לא יחזרו על אותה טעות טראגית של ראשית ימי הציונות. אם למדנו לשמוע את קול אלוקי ישראל מדבר אלינו מתוך אש ההיסטוריה, אל לנו היום לאטום את אוזנינו ולהתנהג כאילו אין משמעות דתית למאורעות הגדולים והנפלאים של ימינו: למלחמת ששת הימים, לישועה הגדולה של מלחמת יום הכיפורים ולאיחודה של ירושלים. לא חלום תעתועים הוא שהתרחש לעינינו, כי אם מהפכה בחיי עמנו. עינינו רואות את הקולות, ועינינו רואות את עמוד האש המאיר לנו את הלילה. אם הציבור הדתי לא יגיב בקול ענות גבורה, והיה כאילו הסכים עם שונאי ישראל הטוענים שהתורה ולומדיה שייכים אך ורק לעבר, וכי אין ליהודי הדתי חלק בעתיד האומה. ולגירסה כזאת רוב מנינו ובנינו של הציבור הדתי לא יתן את ידו.