אדריכלות מהר סיני

שמות כה, ח-ט; שמות כח, טז;

יאיר בן אורי

"שנה בשנה" תשמ"ג
הוצאת "היכל שלמה" ירושלים


תוכן המאמר:
לשון בניה בתורה - אפיגרפיה טופולוגית
לשון "ועשית" ולשון "ויעש"
יחידות המידה וקנה המידה
לימוד מעשיית חושן המשפט
וכן תעשו - לדורות

תקציר:
ביאור מבנה הפרשות המתארות את בניית המשכן. זיהוי הארכיטקטורה של מבנה הפסוקים והמילים.

מילות מפתח:
משכן, מקדש.

"ויהי עם לבב דויד אבי לבנות בית לשם ה' א-לקי ישראל" (דבה"י ב' ו' 7)
לביאור שיטת לב"ב - לשון בניה בתורה - של אבי מורי אדריכל מאיר בן אורי ז"ל.

האדריכלות היא אמנות הבניה - בניית בית. "אדריכלות סאקראלית" הוא המונח המקצועי לאדריכלות קודש. שני מקורות ראשוניים בתנ"ך לאדריכלות קודש. האחד - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם..."(שמות כ"ה 8-9), והשני - "והנני אמר לבנות בית לשם ה' א-לקי..." (מלכים א',ה' 19). שני המקרים שונים מבחינת מעשה הבניה; המשכן - אהל מועד - "משכן זמנא" (לפי אונקלוס) שהוא בנין ארעי, נייד, - ומקדש שלמה שמעשה בנייתו מעשה בנין קבע, כדכתיב "ויצו המלך ויסעו אבנים גדלות, אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית" (מלכים א' ה' 31). המשותף לשני המקרים היא מהות הבניה, הנובעת מיעוד הבניה - בניית מקום לעבודת ה' לפי מצוותיו. המהות האדריכלית של מקדש אינה מוגדרת על ידי חומרי הבנייה או טכניקת הבנייה, אלא על ידי מטרת הבנייה ויעוד המבנה, והתאמת הבנייה למטרות אלו.

למרות ששלמה המלך בנה המקדש על פי נביא, גדולה מעלת הקדושה בבנין המשכן בכך שנבנה "על פי ה' ביד משה" כמצווה מסיני. אי אפשר לקרוא פסוקי התורה ובהם מצוות בניית המשכן וכליו כפשוטם בלבד, אלא נדרש דיוק ודקדוק בכל אות ותיבה, מדוע ולמה נכתבו כפי שנכתבו, ומה למדו משה רבנו ובצלאל בן אורי מכל פסוק, תיבה ואות כדי לדעת לבנות את המשכן וכליו בדיוק. נאמר במסכת ברכות (נ"ה.): "...אמר לו (משה) : שמא בצל א-ל היית וידעת." וכן: "אמר ר ב יהודה אמר רב, יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ" - דברים אלו הם מפתחות להבנת פשט אמיתי בדברי התורה. (1)

לשון בניה בתורה - אפיגרפיה טופולוגית
ה"אני מאמין" של שיטת "לשון בניה בתורה" כפי שהוגדרה על ידי אבי האדריכל מאיר בן אורי הוא, שבצו העשייה בתורה, מספר התיבות, מספר האותיות, הפיסוק לפי המסורת המבוטא על ידי טעמי המקרא, יחד עם תוכן הכתוב, יוצרים שלימות המהווה תכנית אדריכלית - הנדסית מפורטת ומדויקת לבניית המשכן וכל כליו. פענוח הצופן, גילוי הסוד מהי התכנית לבניית כלי זה או אחר לפי שיטה זו, אינה מביאה בהכרח לפתרון אחד בלבד. לאחר שהגענו לפתרון אחד, המשכנו וניסינו והגענו לפתרון שני, נשווה הפתרונות ונשקול מהו הנכון יותר, איזו דרך מוסיפה פתרונות לבעיות נוספות שלא הבחנו בהן בפתרון הראשון. תורה היא ולימוד היא צריכה.

לשון "ועשית" ולשון "ויעש"
בתרבויות קדומות, מצויים תיאורים של מצוות מלך - שליט, לבניית מבנה או כלים, ובה נכללת המידה הבסיסית על פיה תבוצע הבנייה, לכאורה בדומה למצוי בתורה לגבי המשכן וכליו. אולם לא מצוי בשום מקום בעולם פרט לתורה, שבמקביל ללשון צו העשייה יופיע תיאור המבנה או הכלי שהושלמה עשייתו. לפי שיטת "לשון בניה בתורה" פרשיות התורה בלשון "ויעש" הן חטיבה אחת עם לשון "ועשית", אולי בבחינת "שמור וזכור - בדיבור אחד". רק לימוד משולב של שתי הלשונות עשוי לתת לנו פתרון שלם, וראייה גדולה לדבר ממשה רבנו, שעל אף שקיבל מסיני את צוו העשייה - "ועשית", הראו לו מן השמים הכלים בשלמותם, כדאיתא במנחות כ"ט. :"תניא, ר' יוסי ב"ר יהודה אומר, ארון של אש ושולחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותן...". ניתן לשער שכשם שהראו למשה רבנו כלים אלו הראו לו כל יתר הכלים, המשכן וחצר המשכן, אף על פי שאין ראיה לדבר.

יחידות המידה וקנה המידה
יחידות המידה הנזכרות בתורה בפירוש, שלוש שהן שתיים. האמה, חצי אמה וזרת. חצי אמה וזרת זהות הן לדעת רוב המפרשים. הטפח לא נזכר בתורה (פרט לדעת המפרשים ש"טופח" של מסגרת השולחן משמעו טפח ולא פירושו טפח). אולי גם בשל כך נחלקו רבותינו באמת הכלים אם של חמשה טפחים היתה או של ששה טפחים היתה. לבניית המשכן ובעיקר לבניית הכלים נדרש בהכרח עידון המידות, כלומר, יחידות מידה קטנות מאמה ומחצי אמה ואפילו קטנות מטפח. לחלוקת המשנה של האמה שנדרשה בכל כלי הגענו לאחר הגדרת קנה-מידה של מספר תיבות או מספר אותיות לאמה. אם נאמר שהגדרנו שבע אותיות כאמה, תחולק האמה באותו מקרה לשבע יחידות משנה של שביעית האמה.

בניית המשכן וכליו "על פי ה' ביד משה", אי אפשר לה ללא הגדרת אורך האמה המוחלט, או בלשון אחרת - הגדרת "אמת התקן". מידה זו הוגדרה על ידי משה רבנו ונקראה על ידי חז"ל "אמת משה", או "אמה של קודש" (כלים י"ז, משניות ט' י'). "אמת משה" מצויה הייתה בתקופת בניית המשכן ואחרי כן במקום שמור, ועל פיה בדקו דיוקם של המידות, בדומה לאמות שהיו קבועות בחדר "שושן הבירה" בבית המקדש בזמן בית שני. שיטת "לשון בניה בתורה" אינה עוסקת בהגדרת אורך האמה, אלא אך ורק בגלוי תכנית הבנייה של המשכן וכליו. האמור במנחות כ"ח: "לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרא כנגד אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה" - אינו אמור לגבי תכניות ודגמים, אלא במבנים וכלים ממש.

לימוד מעשיית חושן המשפט
להדגמת השיטה, נתאר קטע מלימוד עשיית חושן משפט, מפסוק שבו מצאנו את התכנית היסודית לעשיית החושן, והוא פסוק ט"ז בפרק כ"ח בספר שמות, הפסוק השני בפרשת החושן. נציג הפסוק וניתן מספר רץ לכל אות ולכל תיבה.




פסוק בן שבע תיבות אינו נדיר, אך אי אפשר להתעלם ממנו, בעיקר כאשר הפסוק בנוי בסימטריה מופלאה. 3 תיבות בנות 4 אותיות בראשיתו, תיבה אחת בת 3 אותיות במרכזו, ו-3 תיבות נוספות , אף הן בנות 4 אותיות בסופו.

הגענו למסקנה שבפסוק זה קנה המידה הוא, תיבת-זרת. נתבונן בשרטוט מס' 1, ונראה כיצד מתאר הפסוק את הרבוע הכפול ואת חלוקת שטח החושן ל-12 מלבנים, ל-12 אבני החושן, אשר כנגד 12 שבטי ישראל. ממקום קשירת החושן במותנו השמאלית של הכהן לגובה זרת נמשכות ארבע אותיות התיבה "רבוע". משם פניה לעברו הימני של הכהן, בחלק העליון של החושן נמשכות אותיות התיבה "יהיה", אותיות אלו בשל משמעותן בשמותיו של הקב"ה מופיעות בחלקו העליון של החושן, מעל לבו של הכהן, מכאן נמשכת כלפי מטה, לאורך צידו הימני של הכהן עד לנקודת קשירת החושן במותנו הימנית של הכהן, התיבה "כפול", וממנה לנקודת ההתחלה נמשכת התיבה "זרת" בת שלושת האותיות. לאחר מכן יוצרות שלושת התיבות בנות 4 אותיות כל אחת "ארכו וזרת רחבו" את השלמת הרבוע השני, הכפול, כלפי מטה מקו מותניו של הכהן.

בעת מדידת זרת, נוצרים בין חמשת האצבעות ארבעה רווחים, המתאימים לארבע האותיות בכל תיבה המגדירה זרת. חלוקה זו מימין ומשמאל לחלקו העליון של החושן מאפשרת חלוקת שטחו לארבע שורות אופקיות, - אותן שורות הנקראות בתורה בפסוק הבא - "טורים". התיבה האמצעית בפסוק, "זרת" , אמצעית ברבוע הכפול, חוצה את שטחו, ומגדירה את המקום בו מקפלים את הרבוע התחתון כלפי מעלה (מקפלים = כופלים?).

תפקידה העיקרי של תיבה זו במקום זה הוא לחלק את הזרת של רוחה החושן לשלושה חלקים, כמספר האותיות בתיבה זו. חלוקה זו לשלוש נמשוך כלפי מעלה, כלפי התיבה "יהיה", ובכך נשלים את חלוקת שטח החושן ל-12 מלבנים, בגודל רבע הזרת על שליש הזרת, ל-12 אבני החושן.

וכן תעשו - לדורות
והיה כי ישאל הקורא: מה העבודה הזאת לכם?, כלומר, למה ההתעמקות וההתעסקות במעשה המשכן וכליו בימינו אלו, הרי רחבה התורה מים, מדוע לצלול דווקא בפרשיות אלו,
פרשיות העוסקות ומתארות דברים שהיו בעבר הרחוק ?

תשובות שונות יש לשאלות אלו, אך היסוד האמיתי לכולן הוא בדברי רב שימי בר חייא בסנהדרין ט"ז:, ובשבועות י"ד: "...דאמר קרא: "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו" - לדורות!" (ובסנהדרין - "לדורות הבאין"). כיון שכך, פסוקים ח'-ט' בפרק כ"ה בספר שמות הם היסוד ללימוד דרך עשיית המשכן וכליו, והם הפותחים פרשיות אלו ושומה עלינו להתחיל הלימוד בפסוקים אלו, וזו לשונם:




בשני פסוקים אלו ח"י = 18 תיבות, ו- 1+70 (71) אותיות. ומפרש רש"י: " וכן תעשו - המקרא הזה מחובר למקרא שלמעלה הימנו - ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך... ואם לא היה המקרא מחובר למעלה הימנו לא היה לו לכתוב "וכן תעשו" אלא "כן תעשו"...". בדקנו ומצאנו בשיטת "לשון בניה בתורה" שבפסוקי פתיחה אלו למצוות בניית המשכן וכליו מצויה התכנית הכללית לחצר המשכן ולמשכן, כאשר התכנית נשענת על דברי רש"י ורואה באות האחרונה וו חיבור וחיזוק על ידי חפיפה במקום סגירת המסגרת, ב"ו" של "ושכנתי".

בדומה לחושן המשפט, אף חצר המשכן היתה רבוע כפול, או בלשון הפסוק, "ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים..." (שמות כ"ז, י"ח), כלומר שני רבועים של חמישים על חמישים, ופתח המשכן בגבול החמישים, באמצע אורך חצר המשכן. (ראה שרטוט מס' 2).
כיון שאורך 4 צלעות חצר המשכן (100+100 +50+50 = 300), בתוספת אורך הקו המפריד בין שני חצאי החצר הרבועים ( +50 ), מגיע לסך 350 אמה, ומספר האותיותץ בפסוקים אלו הוא 70, הרי שהמסקנה המתבקשת היא שקנה המידה במקרה דידן הוא 5 אמות לאות. לכאורה, אם נתחיל לסדר הפסוקים כאשר הם מתחילים באמצע צלע חצר המשכן הצפונית או הדרומית, אין הסדר משנה, אולם, לא כן הדבר. לאחר שניסינו כל הדרכים האפשריות הגענו למסקנה שישנו פתרון אחד בלבד והוא: מתחילים מאמצע צלע חצר המשכן הצפונית לכוון דרום לאורך קו אמצע חצר המשכן, עד לאמצע הצלע הדרומית של החצר, משם לכוון מערב, מהפינה הדרום-מערבית לאורך הצלע הצפונית של החצר עד לפינה הצפון-מזרחית, וממשיכים לאורך הצלע המזרחית,עד הפינה הדרום-מערבית, וממנה ממשיכים לכוון מערב, לאורך הצלע הדרומית, עד לאמצע הצלע הדרומית, כאשר אנו עוברים את האמצע רק עם האות מספר 71 ה-"ו" האחרונה, החופפת את ה"ו" הראשונה במילה "ושכנתי". בפתרון זה בלבד אנו פותרים את בעית ה"ו" העודפת לכאורה, ומגיעים לשני זיהויים - איתורים נוספים, והם:

א. 2 האותיות הממוקמות בפתח אהל מועד, ב-10 האמות של צד מזרח של המשכן הן מילה אחת שלמה, "לי", ל=30, י=10, מילה זו מיצגת את מידות המשכן כולו, הקודש וקודש הקודשים שגודלם יחד הוא 30 אמה אורך, ו- 10 אמות רוחב.

ב. בצלע הדרומית של החצר, כנגד אורכו של המשכן שהוא כאמור 30 אמה, מופיעה מילה בת 6 אותיות, המייצגת לפי קנה הצמידה שהגדרנו 30 אמות. המילה היא "ושכנתי", ונראה שאין צורך להוסיף ולהסביר מהו הקשר בין "ושכנתי" ובין המשכן וייעודו.

ביארנו את יסודות שיטת "לשון בניה בתורה", והבאנו שתי דוגמאות קצרות ליישומה. קיימות גם עבודות מקיפות ומאמרים מסכמים של או"מ מאיר בן אורי על המנורה, ארון העדות , הכרובים, הכיור, חצר המשכן והמשכן, תיבת נח ועוד. (2)

כשומרי מצוות עלינו לעסוק גם בפרשיות אלו בתורה, תוך תפלה שהקב"ה יאיר עינינו ויתגלו לנו סודות אלו, כדי שנהיה מוכנים לבואו בקרוב של גואל צדק, וקבלת "אמת קודש", להגיע לבנין הבית וכליו במהרה בימינו, ונסיים: "...אודה ה' בכל-לבב, בסוד ישרים ועדה" (תהילים קי"א א').

הערות:



1. במאמר בשם " פרשת תרומה - פרשת אדריכלות" משנת תשי"ז, מעלה אדריכל מאיר בן אורי, גם את הקשר בין חודש אדר שבו נקראות בד"כ פרשות תרומה-ויקהל, פרשיות הצווים והביצוע של בנית המשכן, ובין תוארו של המתכנן והעוסק בבניה "האדריכל".
2. רשימת מאמרים בנושא "לשון בניה בתורה" שהתפרסמו ע"י מאיר בן אורי:
    • סוד מעשה המנורה מקשה אחת, דברי הימים, תשי"ד
    • לשון תיבת נח ובנין בית המקדש, היום, תשכ"ח
    • תיבת נח סמליה ורמזיה, הצופה, תשכ"ח
    • תיבת נח, דוגמא ללשון בניה בתורה, בית מקרא, מ"ח, עמ' 31-24, תשל"ב
    • המנורה המשוקדת, בית מקרא, נ"ה, עמ' 487-482, תשל"ג,
    • רבוע יהיה כפול..., בית מקרא, ס"א, עמ' 222-219, תשל"ה
    • הכרובים על הכפורת, בית מקרא, ע"ה, עמ' 443-436, תשל"ח
    • העמודים של חצר המשכן, בית מקרא, פ"ה, עמ' 158-148, תשמ"א
    • ארון העדות ובדיו, בית מקרא, פ"ט-צ', עמ' 221-214, תשמ"ב